הבנה לגבי סילוק הדיכאון

(Minghui.org) התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1996, אך לא טיפחתי בפועל בעצמי עד 1999. מצב הטיפוח שלי לא היה יציב. נעשיתי פסיבי לגבי העבודה שלי ולא יכולתי להגיע למצב הנחוש של לטפח

 "...כל הזמן כאילו רק התחלת לטפח" ("לימוד הפא בוועידת הפא הבין-לאומית של 2009 בניו-יורק רבתי").

בעבודה דחיתי לעתים קרובות משימות שהיו לי עד שאי אפשר היה לדחות אותן יותר, אז תפקדתי באופן גרוע בחברה שלי. גם בבית לא התלהבתי לעשות דברים שהייתי אמור לעשות. לפעמים טיפחתי בנחישות, אך בפעמים אחרות פשוט לא הצלחתי ללמוד את הפא היטב ולעשות את התרגילים. זה השפיע לרעה על סביבת הטיפוח שלי בבית ועל היכולת שלי להבהיר את האמת.

עם ההתקדמות המהירה של תיקון הפא של המאסטר הבנתי שעליי לשנות את מצבי, אחרת אפספס את ההזדמנות יקרת הערך הזאת. חיזקתי את לימוד הפא שלי ואת שליחת המחשבות הנכונות, וביליתי כל יום יותר זמן בלימוד הפא. התחלתי לנסוע ברכבת התחתית במקום לנהוג לעבודה כל יום, כך שאוכל לנצל את זמן הנסיעה ללמוד את הפא.

התחלתי לקרוא מאמרי שיתוף התנסויות של מתרגלים אחרים באתר מינג-הווי. מתרגלים רבים שפעלו היטב בעבודת דאפא גם למדו את הפא ושלחו מחשבות נכונות בשקדנות. התחלתי להתייחס לשליחת מחשבות נכונות יותר ברצינות והארכתי את הזמן. לדוגמה, התחלתי להאריך את זמן שליחת המחשבות הנכונות בקרבת בתי כלא מחצי שעה לשעה. בהדרגה טיפחתי את עצמי יותר בנחישות מאשר קודם.

כשקראתי במינג-הווי שכמה מתרגלים מקומיים נאסרו באופן לא חוקי וסבלו מרדיפה אכזרית, הלכתי לשם ושלחתי מחשבות נכונות. עם זאת חשתי שהמחשבות הנכונות שלי אינן חזקות מספיק, והארכת הזמן לא שיפרה את מצבי גם כן.

בתי הצעירה (גם היא מתרגלת) אמרה לי שהיא ראתה פתאום משהו מרושע כמו וירוס או חרק עם כתר לראשו, אוחז בידו שרביט ונעוץ בנו מבט ברשעות. היה לו חיוך מרושע, והוא נראה מאיים ומלגלג עלינו. מאחוריו היה צרור של וירוסים וחרקים קטנים יותר.

הלכתי שוב לקרבת בית הכלא לשלוח מחשבות נכונות אך עדיין הרגשתי שהמחשבות הנכונות שלי חלשות מאוד. חסר היה לי מצב מחשבה קדוש, והרגשתי כאילו היכולת והמחשבות שלי כלואות. תהיתי אם מצב הטיפוח שלי אינו טוב, או אם כלי הפא שלי אינם חזקים מספיק. תהיתי גם אם אוכל לשפר את כלי הפא שלי כדי לנקות ביסודיות את הדברים השליליים.

כשחזרתי הביתה, בתי סיפרה לי שהיא ראתה את המאסטר נותן לנו קשת שמימית, שהייתה הרבה יותר עוצמתית מאשר קודם. הקשת השמימית קרנה בזוהר עוצמתי, והיו בה יותר אבני חן.

לפתע נזכרתי בפא של המאסטר שהאיר את עיניי מאוד:

"כשההחזקות האנושיות של מישהו הן חזקות, לא תוכל לראות את הצד הישר שלו; רק כאשר המחשבות הנכונות שלהם חזקות אפשר יהיה לחוש שתלמידי הדאפא הם שונים. זאת הסיבה שלעתים קרובות אינכם יכולים לראות בבירור את המצבים של מתרגלים אחרים. החזקות אנושיות לא בהכרח יתבטאו בצורה אחת בלבד. אז הן יכולות לגרום לך להרגיש חסר יכולת, מדוכדך, או לגרום לך להיות תשוש ועצל; הדבר הזה מנסה למנוע ממך להיות אנרגטי. אומר לכם שרבות מהישויות הרעות והמיקרוסקופיות האלו מכסות אתכם ואת החשיבה שלכם כמו אבק, אך הן למעשה שום דבר, וכאשר אתם שולחים מחשבות נכונות אתם יכולים לחסל את הדברים הרקובים האלה."
("הוראת הפא בוועידת הפא של שנת 2014 בסן פרנציסקו")

"אבל, לרבים מתלמידי הדאפא פשוט יש מחשבות נכונות חלשות, והם פועלים כאילו אין להם יכולת [לשנות את הדברים]. לעתים בטיפוח שלך אתה לא מסוגל לעבור מבחן או לזהות את ההחזקות שלך, וזה משום שלא התייחסת ברצינות לבעיה קטנה או לבעיות קטנות כלשהן. אבל למעשה, לא משנה כמה בעיה היא קטנה, זה לא מתקבל אם אתה לא יכול לעמוד בסטנדרט. כשהזמן עובר, האדם יתייאש, והם יגבירו את התחושה הזאת. סילוק הקארמה שמתבטא כרגע, גם נגרם על ידי הדברים הנמוכים והרקובים האלה." ("הוראת הפא בוועידת הפא של שנת 2014 בסן פרנציסקו")

התחלתי לנסות להשמיד את הדברים הרקובים בגופי שהכוחות הישנים סידרו. אמרתי לעצמי שאוכל להשמידם במחשבה נכונה אחת בלבד. כתוצאה, לקח לי רק זמן קצר לשלוח מחשבות נכונות, במיוחד אלו המכוונות להשמדת הדברים האלו. כששלחתי מחשבות נכונות עם אמונה שלמה בפא, יכולתי להרגיש שהן חזקות מספיק כדי לחצות הר לשניים.

לאחר מכן, התחלתי שוב לשלוח מחשבות נכונות כלפי בית הכלא. חשתי בזרם יציב של אנרגיה עוצמתית סביבי והרגשתי כאילו נכנסתי לממד אחר. הרגשתי קדוש, עוצמתי ובלתי מנוצח, והכוח שלי הכניע לחלוטין את הרוע.

עכשיו אני מרגיש אנרגטי ומלא במחשבות נכונות במקום להרגיש מדוכא ועצל.

אני מציע שאם מתרגלים מרגישים מדוכאים כמו שהרגשתי, כדאי שהם ידאגו לשלוח מחשבות נכונות המכוונות לדברים הנמוכים והרקובים האלו. בואו נהיה כולנו אנרגטיים ונחושים שוב.

תודה לך מאסטר על הצלתך החומלת.

זו רק הבנתי האישית. אנא הצביעו באדיבות על כל מה שאינו ראוי.