על עזרה למטפחים עמיתים וטיפוח עצמנו

(Minghui.org) כשמתרגלים עמיתים נאסרים או סובלים מקארמת מחלה, אנחנו נוקטים בגישות שונות כדי לעזור להם. אנחנו שולחים מחשבות נכונות, מסתכלים פנימה, מצביעים על בעיותיהם, לומדים את הפא, מתרגלים איתם את התרגילים, ואפילו מספקים סיוע בחיי היום יום שלהם. אך כשעוזרים למתרגלים עמיתים, צריכים להיות ברורים לנו ההיבטים הבאים:

להסיר את מנטליות ה"אני פה לעזור לך"

לרבים מאיתנו יש מחשבה מכוונת מאוד כשאנחנו עוזרים למתרגלים עמיתים הסובלים מקארמת מחלה: "אני פה לעזור לך". הסיבוך הוא שאנחנו מרחיקים את עצמנו מהמצב במקום להתייחס לעזרה למתרגלים עמיתים כחלק מהטיפוח שלנו.

יש מתרגלים שפשוט ובאופן עיוור מבקשים מאלו הנתונים בקשיים להסתכל פנימה, או שהם אומרים להם שזה בגלל שיש להם החזקה זו או אחרת שהובילה למצוקה. אם למתרגלים רבים העוזרים למישהו יש מחשבה שכזאת, זה מוסיף לחץ רב על המתרגל החווה את המצוקה. השדה הבלתי נראה הזה חונק את המתרגל ואף גורם למצוקה להיות קשה יותר להתגבר אליה. לבסוף המתרגל אומר לכולם לא לבוא יותר.

עלינו לחשוב על עצמנו כשאנחנו עוזרים למתרגלים עמיתים הנמצאים בקארמת מחלה. איננו יכולים לבקש ממתרגלים עמיתים להסתכל פנימה מבלי להסתכל פנימה בעצמנו. לעזרה-כביכול שכזאת אין השפעה חיובית כלל.

המאסטר אמר:

"אם תוכלו לבחון את עצמכם בכל דבר שאתם נתקלים בו, אז הייתי אומר שאתם באמת יוצאים מן הכלל, וששום דבר לא יוכל לחסום אתכם בנתיבכם לשלמות המלאה. אך כאשר אנחנו נתקלים בבעיות, אנחנו לעתים קרובות מסתכלים החוצה – "מדוע אתה מתייחס אליי כך?" – ואנחנו מרגישים שהתייחסו אלינו בצורה לא הוגנת במקום לבחון את עצמנו. זה המכשול הגדול ביותר והגורלי ביותר עבור כל הישויות החיות." ("הוראת הפא בוועידה בסינגפור" 1998)

עלינו קודם להסתכל פנימה ואז לעזור למתרגלים עמיתים להבין טוב יותר את עקרונות הפא. רק המחשבות הנשלחות בדרך זו הן מחשבות נכונות ובאמת עוזרות למתרגלים עמיתים.

לעזור למתרגלים עמיתים הוא לטפח את עצמנו

כל דבר שאנחנו נתקלים בו בטיפוח שלנו קשור לטיפוח שלנו עצמנו. לכן בשום שלב אין עלינו להחשיב את עצמנו מחוץ לעניין. גם אם מתרגל מציג את האשליה של חולי סופני, אין עלינו לחשוב שהמתרגל שונה מאיתנו, אלא להתייחס אליו כמו אל עצמנו. עלינו קודם כל לסלק ממחשבתנו את הרעיון של קארמת חולי סופני, ואז ללמוד את הפא יחד עם המתרגל, לתרגל איתו את התרגילים ולשלוח מחשבות נכונות, ואפילו לצאת החוצה להבהיר את האמת כדי להציל ישויות חיות. בתוך התהליך אנחנו מתקנים את עצמנו ללא הרף ומגלים את ההחסרות שלנו. רק כאשר אנחנו מטפחים את עצמנו היטב ומתקנים את השדות שלנו נוכל להיות לעזרה אמיתית למתרגלים העמיתים שלנו.

מתרגלים רבים נוטים להשתמש בדברי המאסטר כדי לשפוט מתרגלים עמיתים ולבקש מהם להסתכל פנימה בזמן שיתוף התנסויות או בשעה שעוזרים לאלו הסובלים מקארמת מחלה. הפא כמובן הוא הנכון ביותר, וזה אינו שגוי שמתרגלים עמיתים יסתכלו פנימה. אך מדוע אין לזה תוצאות טובות? זה בגלל שהחמלה שלנו אינה מספקת ושהאנרגיה שאנחנו פולטים אינה טהורה מספיק. מה שמתרגלים עמיתים מקבלים הוא ההחזקות שלנו וחומרים רעים, הם ירגישו חוסר נוחות.

גם אם אנחנו רואים את ההחסרות של מתרגלים עמיתים עלינו להזכיר להם בטוב לב במקום להאשים אותם על דבר זה או אחר. זה בטוח יהיה יעיל יותר. אם שדה האנרגיה שלנו טהור, המתרגל בהדרגה ייצא מהאשליה של קארמת המחלה.

טון הדיבור, טוב הלב, והיגיון חשובים כולם

המאסטר אמר:

"אני לא רק לימדתי אתכם את הדאפא, השארתי לכם גם את ההתנהגות שלי. בזמן העבודה, בנוסף להיגיון, טון הדיבור וטוב-לב יכולים לשנות אל לב האדם. ואילו באמצעות פקודות לעולם לא יכולים להשיג זאת!" ("יסודות להתקדמות במרץ" " צלילות-דעת")

כשקראתי לראשונה את הכתוב למעלה תהיתי מדוע המאסטר שם את "טון הדיבור וטוב-הלב" לפני "היגיון". מאוחר יותר התחלתי להבין שרק כאשר הטון וטוב-הלב שלנו טהורים וטובים אז השדה שאנחנו פולטים יהיה הנכון ביותר. אחרת, אם הטון שלנו אינו טוב, אף שההיגיון הוא נכון, או אפילו אם נשתמש במילים המקוריות של המאסטר כדי לשפוט מתרגלים עמיתים, לא בהכרח נשיג תוצאות טובות.

כאשר אנחנו עוזרים למתרגלים עמיתים, הכוונה שלנו בהחלט חייבת להיות טובה. עלינו להסתכל פנימה כדי לגלות מדוע אנחנו גורמים להם להרגיש חוסר נוחות או לחץ.

המאסטר אמר:

"אני אומר לעתים קרובות שאם כל מה שאדם רוצה הוא לטובת האחרים בלי שום מוטיבציה או הבנה אישית, מה שהוא יגיד יגרום לאדם השני לבכות." ("יסודות להתקדמות במרץ" " צלילות-דעת")

בואו נחשוב על זה: איזה סוג של מנטליות יש לנו כאשר אנחנו עוזרים למתרגלים עמיתים? האם המילים שלנו מרגשות מתרגלים עמיתים עד דמעות?

למעשה, כאשר אנחנו גורמים למתרגל עמית להרגיש חוסר נוחות, אנחנו לבטח מגוננים על הדברים שלנו. הכוחות הישנים רק רוצים לשנות אחרים אך לא את עצמם. האם בזמן הזה החשיבה שלנו דומה לזו של הכוחות הישנים? אם לא נשנה את עצמנו אלא רק נרצה לשנות מתרגלים אחרים, כוחות הישנים חושבים שהתאמנו לדרך החשיבה שלהם, והם יעשו לנו מניפולציות וייצרו פרצות בין מתרגלים, וכך יתערבו במה שנדרש לעשות.

למעשה, כל עוד נוכל תמיד לזכור שכלי הקסם שהמאסטר נתן לנו הוא "להסתכל פנימה"ולהשלים בשקט את ההחסרות של מתרגלים עמיתים, לרוע לא תהיה שום פרצה לנצל.

כל דבר שאנחנו נתקלים בו הוא העניין שלנו ואיננו יכולים להפרידו מהטיפוח שלנו. המחשבה הראשונה שלנו חייבת להיות להסתכל פנימה. אז כל הצרות ייפתרו בקלות.

כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי.