לטפח את עצמי בתקופת הדיכאון של בני

(Minghui.org) באביב 2019 בני פיתח בעיות בריאות נפשיות חודשיים לפני שניגש לבחינת הכניסה לתיכון. הרופא אמר שהוא סובל מ"הפרעת דיכאון קשה" והציע שלא ילך לבית הספר.

בני איבד תקווה ולא רצה להיות בקשר עם אף אחד. הוא היה מפוחד וחשדני ורעד בחרדה כשראה המון של אנשים. הוא חשב שבני כיתתו מדברים עליו מאחורי גבו וסירב לצאת החוצה. הוא שכב במיטה כל היום ושיחק בטלפון הנייד שלו. לבי נשבר לראותו כך, אך לא יכולתי לעשות שום דבר.

בית אומלל

לבסוף בני סיפר לאביו שהוא נכנס לדיכאון כתוצאה מכך שאביו נהג לריב איתי כל הזמן כי תרגלתי פאלון דאפא (פאלון גונג). בעלי הוא חבר במפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) ופחד להסתבך ולהירדף, אז הוא ניסה לגרום לי לוותר על הטיפוח שלי.

כיוון שסירבתי, הוא לעתים קרובות רב איתי כמו משוגע. בהתקפי זעם הוא שבר את שולחנות הסלון, הארונות, דלתות הזכוכית בחדר השינה, ודברים נוספים. הוא איים להתגרש ממני ואף הוציא אותי מהבית למשך מספר חודשים.

בני גדל בסביבה נוראית. הוא ידע שפאלון דאפא הוא טוב ותמך בי בטיפוח שלי. כשהיה קטן הוא אפילו למד איתי את הפא. אך כשגדל, עניינים ארציים פיתו אותו והרחיקו אותו מהדאפא.

כשנודע לי שבני אובחן עם הפרעת דיכאון לא הצלחתי להשתחרר מזה. הוא בתחילת חייו... הרגשתי אבודה ולא ידעתי מה לעשות.

מתרגלת באה לעזור לי לשלוח מחשבות נכונות. היא אמרה ששיר של המאסטר עלה במחשבתה:

"שלמות מלאה והצלחת הטיפוח"

סלקו בטיפוח את התהילה, הרווח והצ'ינג,

בהגעה לשלמות המלאה תעלו לרקיע,

התבוננו בעולם בחמלה,

רק אז מהאשליה תתעוררו. ("הונג-יין")

הבנתי שעליי לטפח החוצה את חיבתי לבני.

לפעמים בעלי ואני לקחנו את בננו לאצטדיון לשחק כשלא היה שם משחק. החזקנו בידיו ויכולתי להרגיש בבירור את ידו רועדת. כשראיתי שהוא במצב כל כך מעורר רחמים התחלתי להרגיש עצובה אך מיד עמדתי על המשמר ודקלמתי את השיר שהמתרגלת הזכירה.

בכל פעם שהתחלתי להיעשות רגשנית, דקלמתי את השיר הזה והצלחתי להירגע. לא חשתי מרירות ללא שאת כמו קודם כשראיתי את בני במצב הזה.

תופעות הלוואי של התרופות שנהגו להשתמש לטיפול בדיכאון היו הרסניות מאוד. לאחר שלקח כדורי שינה הוא היה נרדם למשך יום שלם. התרופות גם החלישו אותו, אך אם הוא לא היה לוקח אותן הוא היה נכנס לדיכאון. מחשבות רעות הציפו את מחשבתו והוא ניסה לעתים קרובות לחתוך את הוורידים, אז הסתרתי את כל החפצים החדים שבבית.

ידעתי שרק המאסטר של הדאפא יוכל להציל אותו, שאם הוא יתרגל פאלון דאפא, מאסטר לי הונג ג'י יוכל לשנות את גורלו. כשאמרתי לבעלי לאפשר לו לתרגל שוב, הוא צרח עליי בהיסטריה.

למעשה, ככל שרציתי יותר שבני ילמד את הוראת הפא, כך בעלי התנגד יותר. לפעמים זה דרש את כל כוחי לעזור לבני לצאת מהמיטה וללמוד את הפא. הוא קרא פסקה בחוסר התלהבות ואז נשכב שוב ואמר שאינו יכול להמשיך.

יום אחד לפתע גיליתי את ההחזקה שלי. הסיבה רציתי שבני יתרגל בדאפא הייתה כדי שלאחר שיחלים, בעלי יראה כמה נהדר ויוצא מן הכלל הוא פאלון דאפא ואז הוא יינצל!

הבנתי שההתעקשות שלי אפשרה לכוחות הישנים לנצל את הפרצות שלי ולפגוע בבני ובבעלי.

לסלק את ההחזקה שלי

בתחילת אפריל 2019 בעשר בערב בני אמר שהוא משועמם ויצא החוצה לטייל. לא התייחסתי לזה ונתתי לו ללכת. בערך בחצות חלמתי חלום רע ונבהלתי כשהתעוררתי. הבנתי שבני לא חזר אז שלחתי לו הודעת סמס. הוא שלח לי תשובה בה אמר שאינו יכול לחיות יותר. מיד התקשרתי אליו אך הוא לא ענה. ניסיתי להתקשר אליו שוב אך הוא כיבה את הטלפון שלו.

רצתי לעבר תמונתו של המאסטר, כרעתי על ברכיי והתחננתי למאסטר להצילו.

לא ידעתי היכן בני ולא יכולתי לתפוש אותו בטלפון, אז שלחתי לו הודעת סמס: "איך אוכל לחיות בלעדיך? קשה לי לגדל אותך. אל תעשה שום דבר".

התקשרתי אליו מאוחר יותר והוא ענה. ניסיתי לגעת בלבו עם חיבה והגיון. לבסוף הוא ירד מהבניין שממנו שקל לקפוץ, וחזר הביתה.

לאחר התקרית הזו לבי היה כבד. תמיד דאגתי שהוא יתאבד אם יכנס למצוקה כלשהי. דאגתי כשיצאתי החוצה ומיהרתי לחזור הביתה ברגע שסיימתי לחלק חומרי הבהרת אמת.

כשסיפרתי למתרגלים אחרים על דאגותיי, מחשבה צצה בראשי: "תסלקי את ההחזקה ותעשי את מה שאת אמורה לעשות!"

הסתכלתי פנימה וסילקתי את ההחזקה שלי לבריאותו של בני. מחלתו של בני ומצב הרוח שלו נעשו יותר ויותר יציבים. לפני ראש השנה 2020 הוא הפסיק לקחת תרופות ומצבו היה באופן כללי בשליטה. יכולתי עכשיו לנצל את זמני לצאת החוצה ללא דאגה וליידע אנשים על פאלון דאפא.

לשלול חשיבה שלילית

לא מזמן בני טרק את הדלת ויצא החוצה שוב כי הוא לא אהב את מה שאמרתי. דאגתי וניסיתי לעקוב אחריו אך לא הצלחתי למצוא אותו. ניסיתי להתקשר אליו אך הוא לא ענה. כשהתקשרתי שוב הוא כיבה את הטלפון שלו.

ביקשתי שוב מהמאסטר להצילו. בסוף בני חזר הביתה אך הוא עדיין היה במצב רוח רע ופרקי ידיו היו מכוסים בדם.

הוא ביקש ממני שאניח לו. דבריו נגעו בדאגתי הגדולה ביותר. פחדתי שהוא יתאבד.

למחרת מתרגלת באה לביתי וסיפרתי לה מה קרה: "בני אומר לי לעתים קרובות 'לשחרר אותו' כי הוא לא יכול לחיות יותר". המתרגלת אמרה: "זה נאמר על ידי ישות רעה שרוצה לקחת את חייו. זה לא בנך שאומר זאת".

המומה, אמרתי: "אני דואגת שהתאבדותו של בני תמיט חרפה על הדאפא ותגרום לו לחרטה נצחית".

המתרגלת השיבה: "זאת אינה מחשבה שלך, זה מה שהכוחות הישנים גורמים לך לחשוב". הייתי באמת בהלם.

המאסטר אמר:

"למעשה, כל מה שאינו בהתאמה לדאפא ולמחשבות הנכונות של תלמידי הדאפא נגרם מהמעורבות של הכוחות הישנים, וזה כולל את כל הגורמים הלא ישרים של עצמכם. זאת הסיבה שקבעתי את שליחת המחשבות הנכונות כאחד משלושת הדברים העיקריים שתלמידי דאפא עושים." ("על הגלים שעורר המאמר על הפו-יואן-שן*" 2016)

הבנתי שהכוחות הישנים סידרו הרבה מחשבות שליליות בחיי ובטיפוח שלי: פחדתי שמצלמות הפיקוח יתפסו אותי מחלקת חומרי הבהרת אמת. דאגתי כשבעלי נסע וחזר הביתה מאוחר או כשיצא לשתות.

לפתע ירדה עליי ההבנה שזה מה שהכוחות הישנים גרמו לי לחשוב. הן היו כולן הסידורים שלהם בתוך מחשבתי, הן לא היו המחשבות המקוריות שלי ולא המחשבות של האני האמיתי שלי.

לפתע מחשבתי נעשתה ברורה. רציתי לחזק את האני האמיתי שלי יותר ויותר כך שהשדה שלי יהפוך לחיובי יותר ויותר.

הרגשתי כאילו החומר שהחזיק אותי מטה התפורר והאבן שלחצה על לבי במשך זמן רב התפוררה. סוף סוף השתחררתי מאחיזתם של הכוחות הישנים.

באותו אחר הצהריים בני הלך לבית הספר. עשיתי את מיטבי לדחות את המחשבה הרעה: "האם הוא לא יצליח להחזיק מעמד וירצה שאאסוף אותו מוקדם?" התאמצתי מאוד לסלק את המחשבה השלילית הזאת משום שיכולתי סוף כל סוף לראות שזה לא מגיע מהאני האמיתי שלי.

לאחר שבע בערב כשרק סיימתי לשלוח מחשבות נכונות, הדלת נפתחה ובני אמר: "חזרתי!" קולו נשמע חזק ומלא בטחון: "הכיתה שלי תשתתף בבחינת הכניסה לתיכון. היינו צריכים ללמוד יותר, אז הגעתי קצת באיחור".

הגשתי לו את ארוחת הערב שלו והוא המהם שיר כשאכל. רוח קרירה נשבה בעדינות לתוך החדר ונהנינו להיות יחד.