לטפח את עצמי כשאחרים לא מקבלים את דבריי

(Minghui.org) במשך השנים שהבהרתי את האמת על הדאפא, נתקלתי באנשים שלא רק שלא פרשו מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס), אלא אף אמרו דברים חסרי כבוד כלפי הדאפא וכלפי המאסטר.

מתרגל אחד אמר: "נתת להם הזדמנות, אבל אל תכפה עליהם". אחרים אמרו: "תמיד יש מישהו שאי אפשר להציל, ודברים לא ילכו היטב אם האדם אינו רציונלי". בהתחלה היו לי גם כן מחשבות כאלו.

המאסטר אמר:

"להציל אנשים זה בדיוק זה, להציל אנשים, ואילו לברור מי כן ומי לא, לא יהיה חומל." ("לימוד הפא בוועידת הפא הבין-לאומית של 2009 בניו-יורק רבתי")

נראה שאלו שמתנגדים ואינם רוצים להקשיב לאמת הורעלו מההחדרה השיטתית של תעמולת המק"ס והושפעו מזה עמוקות. אף שקשה להם להקשיב, ייתכן שישתנו אם נוכל לעשות פריצות דרך בהבנה שלנו את הפא.

התבוננות פנימה

פעם הלכתי לשוק ופגשתי זוג מבוגרים שמכרו ביצי אווז. הבהרתי את האמת תוך כדי שבחרתי ביצים. אחרי שאמרתי כמה מילים, שניהם אמרו שאינם רוצים לשמוע כי הם לא מאמינים לדבריי.

לפני שעזבתי אמרתי: "זה בסדר אם אינכם מאמינים לזה. אינני מתנגד לזה, כי זה יכול לקחת קצת זמן להבין. רק זכרו את המשפט 'פאלון דאפא הוא טוב, ואמת-חמלה-סובלנות זה טוב'. אם תעשו כך, תבורכו". הם לא אמרו דבר והתרחקו.

הסתכלתי פנימה וגיליתי שהייתה לי החזקה להבדיל בין אנשים. חשבתי שאנשים כפריים אינם בעלי השכלה והתנשאתי עליהם. תיקנתי את עצמי ושלחתי מחשבות נכונות לנקות את הרוחות המרושעות שמאחוריהם. כשפגשתי שוב בזוג הזה, אמרתי להם בחיוך שבטח יש בינינו יחסים גורליים ושאומר להם כמה משפטים שיביאו להם ברכה. האשה לא הגיבה ורק אמרה לי כמה הביצים טובות.

הפעם הייתי צנוע מאוד. לאחר מכן חשבתי: "הדרך הטובה ביותר להבהיר אמת לאנשים כפריים זה לשוחח, לא להרצות. ככל שהיחסים קרובים יותר, האפקט של הבהרת האמת טוב יותר".

כשהלכתי בפעם השלישית, הבעל בירך אותי לשלום והציע לי ביצים בהנחה. אמרתי: "לא, לא קל לך להחזיק עסק קטן. אשלם את המחיר המלא". הוא שיבח אותי על טוב לבי.

כשהבהרתי לו הפעם את האמת, הוא הקשיב ואז פרש מהמק"ס. הוא אמר שאשתו נמצאת בצד השני של השוק. הזכרתי לו לומר לה את המשפטים: "פאלון דאפא הוא טוב", ו"אמת-חמלה-סובלנות זה טוב".

עוד התבוננות פנימה

לעזור לאנשים להבין את האמת על הדאפא דורש התמדה ורציונליות. אל תרגישו ייאוש כשאתם נתקלים בקיר. תסתכלו פנימה ומקמו עצמכם בתוך הפא.

היה עמית לעבודה שחלק איתי משרד שנים רבות, והיינו כמו אחים. אחרי שמקום העבודה נסגר, הוא הועבר למקום אחר כמנהל. אחרי שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא, הוא התנגד לכך ואמר לי שאין לי שום הנאה בחיים כי אינני שותה אלכוהול או מחזר אחרי נשים.

כששוחררתי ממרכז מעצר שהייתי כלוא בו משום שתרגלתי בדאפא, הוא בכה וביקש ממני לפרוש מהדאפא ולעשות חיים. אחרי שראה שאני עדיין מתרגל בדאפא, הוא כעס וגער בי, ואמר דברים חסרי כבוד על המאסטר. במשך שני עשורים הבהרתי לו את האמת על הדאפא. הוא לא האמין בזה, אך לא יכולתי לשאת לוותר עליו.

הסתכלתי פנימה ומצאתי שיש לי רגשנות גדולה כלפיו. בכל פעם שדיברתי איתו, קיוויתי שהוא ישתנה. ככל שהתנהגתי כך יותר, ההשפעה הייתה גרועה יותר. רבנו על זה לעתים קרובות והייתי מבולבל.

פעם יצאנו עם חברים. במשך הארוחה אמרתי רק כמהמילים על הדאפא. ואז הוא אתגר אותי ואמר שאין לי בעיה לומר דברים רעים על המק"ס אך אני מתעצבן כשזה נאמר על הדאפא. הוא אמר: "אתם עדיין אומרים שאינכם מתערבים בפוליטיקה. איך אתה מסביר את זה?"

לאחר מכן לא הייתי איתו בקשר כמעט שנה. לפעמים הייתי חושב עליו ואז מיד מגרש את המחשבה הזאת. הרגשתי שזו הפרעה, וכמעט שכחתי ממנו.

ואז, המאסטר רמז לי לגביו שלוש פעמים בחלומות. בפעם הראשונה שחלמתי עליו לא התייחסתי לזה. בפעם השנייה חלמתי שהוא עמד בפתח דלת בכוונה לצאת, ועצרתי בעדו כאילו ידעתי שהוא ימות אם יצא החוצה. חשבתי שזהו רמז להצילו, אך לא הייתי בטוח איך לעשות זאת. מה אם הוא ידחה אותי שוב? וויתרתי על לחשוב על זה. בפעם השלישית חלמתי שהוא מדבר עם מישהו. כשהאדם הזה הזכיר אותי, הוא לא התנגד. החלום הזה גרם לי לראות שאני חושש לאבד מוניטין והערכה עצמית וכד'.

הבנתי שכשהבהרתי את האמת לאנשים היה משהו בתת מודע שלי, נטיתי לדחוק באנשים שלא הסכימו להקשיב לאמת. המחשבה המוסתרת שלי הייתה: "אני יודע טוב יותר ממך, אז אינך יכול להתווכח איתי ועליך להקשיב לי". הכוחות הישנים ניצלו את ההחזקות האלו.

התקשרתי אליו והתנצלתי: "נהגתי לדבר בטון נוקשה וזה אולי פגע בך. אני מתנצל. אתה עדיין כועס עליי?" הוא ענה: "זה אתה שרגיש מדי ומתכעס בקלות. אני בסדר". הצעתי שניפגש והוא הסכים.

הלכתי למסעדה איתו, עם חבר נוסף ועם מטפח עמית. הוא ביקש ממני לא לגעת בנושא אחרת שוב נריב. עניתי שלא אריב איתו.

הזכרתי לעצמי לא להתנהג כפי שהייתי רגיל להתנהג בסביבתו. נהגתי להבהיר אמת כאילו אני פשוט מדקלם את המילים ולא נותן לצד השני הזדמנות לדבר. הבנתי שחשוב לוודא שהצד השני מקשיב. אם אני מבהיר את האמת בצורה טובה זה תלוי במצב הטיפוח שלי, בטון שלי, בטוב לב שלי, וברמת הטיפוח שלי.

במשך הארוחה לא הרציתי לו. המאסטר אמר לי להסתכל על הצד הטוב של האדם. שיבחתי את מעלותיו. אף פעם לא עשיתי זאת קודם לכן. המתרגל השני בקושי אכל משהו, אלא שלח מחשבות נכונות וסיפר לו כמה דברים על הדאפא. החבר שלי נד בראשו ונראה שהוא מקבל את הדברים.

בדרכנו הביתה, המתרגל השני אמר: "דברים הלכו טוב מאוד היום. הוא גם הסכים לפרוש מהמק"ס. האיש הזה אינו כפי שאמרת. יש לך החזקה לרגשנות". הסכמתי שלא פעלתי טוב בעבר.

המאסטר אמר:

"אני אומר לכם, אנחנו מטפחים, אז התייחסו בחמלה כמיטב יכולתכם לכל היצורים החיים מסביבכם. אולי יש אנשים שההזדמנות הגורלית שלהם עדיין לא בשלה, אולי יש אנשים שלמרות שהם מורעלים עמוקות אפשר עדיין להציל אותם. מובן שיש אנשים שלא ניתנים להצלה, אבל הרוב הגדול כן ניתנים להצלה. בזמן הנוכחי אינך יכול להבדיל עדיין. אני חושב שבהחלט אין לאבד את הרצון. עשה את זה כך באופן רחום כלפי כולם, עם חמלה שממיסה ברזל תוכל לעשות את זה היטב." (מחיאות כפיים) ("הרצאת הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב בחג הפנסים בשנת 2003")

כשאני אומד מול הפא של המאסטר איך התנהלתי, אני רואה שההבנה שלי לא עמדה בדרישות הפא ושפעלתי בצורה גרועה. לאחר התקרית הזו, פתחתי מאוד את מחשבתי וויתרתי על העצמי.