China Fahui : הדרכת ילדים על פי עקרונות הפאלון דאפא

(Minghui.com) התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-2011 והפקתי תועלת רבה. בעיות הגרון, הצוואר, כתף קפואה ועוד מכאובים פיזיים שסבלתי מהם, כ-20 במספר, נעלמו כולם. אני אסירת תודה לדאפא שהביא לחיי נסים אלו.

ברצוני לשתף כאן איך יישמתי את עקרונות הדאפא של אמת-חמלה-סובלנות במשפחתי, ובניהול מעון יום, ואת השינויים דרמתיים שזה הביא לילדים.

שיפור הערכים המוסריים

במעון היום שלי יש לי הזדמנויות רבות ללמד את הילדים את העקרונות אמת-חמלה-סובלנות, החל מחשיבות הערכים המסורתיים. לדוגמה, בנושא הערכים המסורתיים אני מספרת להם את הסיפור על החכם הקדמון שון ושולחת להוריהם לינקים לסרטונים, ומבקשת מהם לצפות בהם יחד עם הילדים. ואז הילדים נדרשים לכתוב במילים שלהם את הסיפורים. ההורים התרגשו מאוד מהמסרים החיוביים של הסיפורים.

בנושא הכרת תודה, אני משוחחת על ההקרבות שההורים, המורים, הקרובים והחברים עושים. באופן זה לומדים הילדים להעריך את מה שאחרים עושים למענם. אני מלמדת על נאמנות באמצעות הסיפור על הגיבור הצבאי הסיני הקדמון יוּאֶה-פֶיי ועל אחווה באמצעות הסיפורים שברומן ההיסטורי "רומן שלוש הממלכות". אני אומרת לילדים לשים לב לערכים המסורתיים האלו.

על בסיס ערכים אלה אני מתחילה לשתף עם הילדים את הבנתי מהעקרונות אמת-חמלה-סובלנות. ב"אמת" הכוונה היא שנהיה כנים ולא נשקר; ב"חמלה" עלינו תמיד לעזור לאחרים ולעשות מעשים טובים; ב"חמלה" הכוונה היא להיות עם מחשבה רחבת אופקים ולהיות מסוגלים לשאת. אני גם מדגישה את חשיבות המוסריות. לדוגמה, אין עלינו להציק לאחרים או לגנוב מהם דברים; אחרת, נאבד מוסריות ונצבור את החומר השחור – קארמה.

כתוצאה מכך הפסיקו כל הילדים במעון להשתמש במילים לא טובות או לשקר. הם מתייחסים בכבוד לאחרים, במעון היום ובבית. בזמן הארוחה אני אומרת להם שעליהם להוקיר את התבואה והירקות ואף פעם לא לזרוק אוכל סתם. הילדים מבינים ולא זורקים יותר אוכל.

בתוך הכיתה, אני מלמדת את הילדים לדקלם את שירי המאסטר מ"הונג יין" [מאסטר לי הונג ג'י, מייסד הפאלון דאפא]. אני גם אומרת להם שדקלום המשפטים "פאלון דאפא הוא טוב" ו"אמת-חמלה-סובלנות זה טוב" יביא להם ברכות. הילדים חוזרים על המשפטים האלה פעמים רבות וביקשו מהוריהם לזכור אותם גם כן.

בין השיעורים, אני משמיעה לילדים מוסיקת דאפא, "פּוּ דוּ" ו"גִ'י שִי". אני גם מבקשת שהם לא יצפו בטלוויזיה או ישחקו במשחקי וידאו. ההורים קיבלו הודעה לעזור לילדיהם בנושא זה. לבסוף הילדים כבר לא צופים בטלוויזיה או משחקים במשחקי וידאו ואני נותנת להם משחק פאזל כפרס. בנוסף, כל שבוע אני מראה להם סרטונים חינוכיים על תרבות מסורתית.

כשאני משוחחת עם הורים על הגישה שלנו בחינוך הילדים, אני גם שואלת על התנהגותם של הילדים בבית. ההורים מעריכים את מה שאנחנו עושים ומשתפים פעולה ברצון. בראותם את ההתקדמות הדרמטית אצל ילדיהם, יש הורים שמציעים לי מתנות או כסף, ואני תמיד מסרבת לקבל.

ה-1 ביוני הוא יום הילדים בסין. בנוסף לטיפול בילדים במשך היום, אני מזמינה את ההורים לסעודת ערב חגיגית בביתי בערב. אני מכינה יותר מ-30 סוגי מאכל עבורם שייהנו. אני משוחחת איתם על אמונתי בפאלון דאפא ואיך הפאלון דאפא מלמד להיות אדם טוב יותר. ההורים מבינים, ולאחר ששמעו איך המפלגה הקומוניסטית רודפת את מתרגלי הפאלון דאפא החפים מפשע, הם החליטו לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית וארגוני הנוער המסונפים לה.

אני יודעת שההזדמנות לתרגל טיפוח בפאלון דאפא היא יקרת ערך והמאסטר הקריב כל כך הרבה בשבילנו. אז אני מתכננת לפעול היטב כמתרגלת ולא לבזבז זמן. במשך כמה השנים שעברו, שמונה ילדים הפכו למתרגלי דאפא צעירים. ברצוני לשתף כמה מסיפוריהם.

המאסטר עזר לילד לקבל חוכמה

טונג טונג הגיע לכאן לפני שלוש שנים כשהיה בן שלוש. כילד ביישן הוא לא דיבר הרבה והיה לו קשה לזכור דברים. הוא לא הצליח לשנן שירים ולא ידע לקרוא את הסימניות המפושטות בסינית אפילו אחרי שלימדתי אותו פעמים רבות. אמו לא הייתה אופטימית לגביו וגם לא היו לה הרבה ציפיות.

כמתרגלת פאלון דאפא ידעתי שעליי לפעול טוב יותר. כשהסתכלתי פנימה, גיליתי שיש לי נטייה למהר ושזאת ההזדמנות בשבילי להיפטר מזה. כתבתי את גרסת הכתיב המפושטת של ספר השירים "הונג יין" במחברת, ובכל פעם שהיה לי זמן לימדתי את טונג טונג לקרוא את השירים. לאחר שעברתי איתו על זה חמש פעמים, לפתע הוא הצליח לקרוא ולכתוב בסינית מפושטת, והצליח לכתוב כמה מהשירים. ולא רק זה, מיומנויות המתמטיקה שלו השתפרו גם כן, והוא החל להתנהג כמו ילד רגיל.

פעם כשהילדים תרגלו כמה בעיות ב"מתמטיקה אולימפית לילדים", טונג טונג הצליח באופן בלתי רגיל. הוא פתר את כל הבעיות בצורה נכונה. כולנו שמחנו מאוד בשבילו וידעתי שהמאסטר החומל שלנו הוא שעזר לטונג טונג לקבל חוכמה.

ילד "חסר תקווה"

בין כל הילדים שעבדתי איתם, פֶּנג פנג היה קרוב לוודאי המאתגר ביותר עבורי. הוריו התגרשו כשהיה בן ארבע והוא גר עם אמו. שנה לאחר מכן אביו הבחין שבנו רכש הרגלים רעים רבים ולקח אותו חזרה.

פנג הגיע למעון שלי באוגוסט שעבר. כשנודע לי שאביו תרגל פאלון דאפא כבר זמן מה ושפנג האזין להרצאות המאסטר כשהיה קטן, ידעתי שהוא מתרגל צעיר ושעליי לעשות כמיטב יכולתי. פנג נזקק להשגחה רק בשעות שלפני בית הספר ואחרי בית הספר, אז בקושי הצלחתי להתנהל איתו בשעה שהשגחתי על כל שאר הילדים. אז ביקשתי את עזרתו של אבי בן ה-78 לקחת את פנג כל יום לבית הספר בבוקר ולאסוף אותו מבית הספר בתום הלימודים.

להפתעתי, הגעתו של פנג פנג גרמה להפרעה חמורה בחיי. הוא היה עקשן ולא יציב, והיו לו הרבה הרגלים רעים. בנוסף לנימוסיו הרעים הוא גם היה בררן באוכל, שיקר לאנשים וגנב דברים. הוא לא אהב ללמוד ולעתים קרובות רב עם ילדים אחרים.

במהרה גיליתי שבעייתו הגדולה של פנג פנג היא דיכאון. יום אחד הוא בכה ואמר לי: "לשאר הילדים יש הורים ששומרים עליהם, אבל לי אין אף אחד שדואג. מהי משמעות החיים? כל יום אני חושב על למות... אולי לקפוץ מבניין גבוה".

מבוהלת מדבריו חיבקתי אותו ואמרתי: "פנג, אף שהוריך אינם יכולים לטפל בך היטב, המאסטר לא זנח אותך ולכן הוא שלח אותך למעון שלי. אנחנו ירדנו לעולם הארצי הזה מהשמים, ובאמצעות תרגול פאלון דאפא תוכל לחזור לשם, למקום היפה ביותר שאין בו דאגה או סבל". כשפנג שמע זאת הוא הפסיק לבכות וניגב את דמעותיו.

זה הרגע בו החלטתי לטפל בפנג פנג אפילו טוב יותר – החל מהתזונה שלו, הרגליו, ועד לסדר היום שלו. אך זה היה קשה מאוד. התייחסתי אליו טוב מאוד, אך היה לו קשה לקבל את זה, והוא התנגד לי. בישלתי לו אוכל טוב והוא לא אהב אותו. הכנת שיעורי הבית בערב כל יום הייתה קשה אף יותר. נאלצתי להיות צמודה אליו כל הזמן אחרת הוא לא היה מכין אותם. כדי להתחמק משיעורי הבית, הוא השאיר את ספריו בכוונה בבית הספר. ולא רק זה, הואגם לא למד או מילא את משימותיו בכיתה. אחרי שהמורים שלו החליפו את מקום ישיבתו כמה פעמים וראו שהוא עדיין רב עם אחרים, הם הרימו ידיים והשאירו אותו בחלק האחורי של הכיתה, לבדו.

התקשרתי למחנך שלו בתקווה שהוא יוכל לעזור לפנג. אבי לא הצליח לעמוד בקצב של פנג בדרך לבית הספר ובחזרה, גם לא רצה שאשמור עליו. מתרגלים אחרים איבדו גם כן תקווה לגביו. בקשתי מפנג לשנן ולדקלם איתי את "הונג יין" אך הוא סירב.

חרף כל הבעיות האלה, חשבתי על דברי המאסטר מ"הונג יין II":

"חמלה ממיסה שמים וארץ, מביאה את האביב

מחשבות נכונות יכולות להציל את אנשי העולם." ("הונג יין II", " הפא מתקן את הקוסמוס")

ידעתי שפאלון דאפא הוא חובק-כל ושחוסר החמלה שלי הוא שהביא למצב הזה. בנוסף, אם פאלון דאפא לא יוכל לשנות את פנג פנג, אין לו תקווה.

אז הבאתי הרבה צעצועים וחטיפים ותגמלתי אותו כל פעם שלמד את הפא. לאחר ארוחת הבוקר ביליתי איתו חצי שעה בדקלום "הונג יין" עד שהגיע הזמן ללכת לבית הספר. בהתחלה הוא לא רצה לעשות את זה. אז הייתי שמה בידו צעצוע, ובכל פעם שסיים לשנן שיר אחד, אפשרתי לו לשחק בו או שנתתי לו את החטיף האהוב עליו. לאחר שבוע, הוא הצליח לשנן שני שירים בחצי שעה. הוא גם הצטרף אלינו ללימוד הפא בערב. אף שהוא עדיין היה חסר מנוחה ועבר ממקום למקום או קם והסתובב, הוא הצליח לסיים לקרוא הרצאה אחת מ"ג'ואן פאלון" כל יום.

אחרי שבועיים, פנג חזר בעצמו לעתים תכופות על המשפטים: "פאלון דאפא הוא טוב" ו"אמת-חמלה-סובלנות זה טוב". הוא גם דקלם את "הונג יין" בלי שיבקשו ממנו. אחרי שלמדנו את הפא בערב, אתגרנו אחד את השני לראות מי יכול לעשות את תרגיל המדיטציה בישיבה לזמן ארוך יותר. הוא התקדם מ-10 דקות ל-20, ל-30, עד לשעה שלמה אחת. פניו הפכו ורדרדים והבעת השנאה שעל פניו התחלפה בחיוך. שנינו קיבלנו ביטחון עצמי, ואני הגדלתי את זמן לימוד הפא.

למרות שיפורים אלו, פנג עדיין המשיך לגרום מצוקות. פעלתי על פי דבריו של המאסטר והתייחסתי אליו רק בחמלה. חודשיים עברו, ולבסוף הוא נפתח אליי ודיבר איתי על הכול. הוא גם החל ליהנות ללמוד בבית הספר. יום אחד, הוא אמר שאני האדם שהכי דואג לו בעולם הזה. עיניי התמלאו דמעות ולאחר זמן מה אמרתי לו: "בבקשה זכור שהאדם שמוקיר אותך ודואג לך ביותר הוא המאסטר. הוא הציל אותך וביקש ממני לדאוג לך. אם אתה רוצה להודות למישהו, בבקשה הודה למאסטר".

אביו של פנג פנג שמח גם כן על ההתקדמות של בנו. שישה חודשים לאחר מכן, ציוניו של פנג השתפרו והוא אפילו השתתף בתחרות מתמטיקה. בבחינת הסיום בסוף הסמסטר הוא קיבל דירוג גבוה בשפה, מתמטיקה ומדעים. מוריו ואביו של פנג התרגשו מאוד מכך. ידעתי שהמאסטר הוא זה שהציל ילד מיוחד כל כך, ואני אסירת תודה עד מאוד.

להציל את ההורים

לאנג לאנג היא בתו של בן דוד שלי והיא בכיתה ג'. כמו פנג פנג, גם לה היו הרבה בעיות: היא לא רצתה ללמוד, היא תמיד הסתובבה בחוסר שקט ולעתים תכופות רבה עם אחרים. היא גם נשארה ערה עד שעה מאוחרת, לפעמים עד אחת בלילה. לבן דודי ולאשתו יש תארים מתקדמים אך הם לא הצליחו לעשות דבר בנוגע להתמרדותה של לאנג.

נודע לי על מצבם ובקשתי מהם להביא את לאנג למעון היום שלי כדי לראות מה נוכל לעשות בתקופת חופשת הקיץ. כשראיתי אותה הופתעתי – על אף גילה הצעיר, היא נראתה צינית ורעת מזג. פניה היו כחלחלות וכעוסות. אמה הייתה מודאגת לגביה ואמרה שהם ניסו מקומות שונים כדי לעזור לה אך לאנג לא הצליחה להישאר לזמן ארוך באף אחד מהם.

הוריה של לאנג לא תרגלו פאלון דאפא. מתרגל במקום עבודתה של אמה נרדף, והם לא רצו לשמוע או לדבר על פאלון דאפא. אז פשוט אמרתי להם: "אנסה את כל מה שביכולתי לעזור לה להיות ילדה טובה".

אחרי שהוריה עזבו, שוחחתי עם לאנג לאנג וגיליתי שהיא מלאה בתלונות ותרעומת. היא תמיד רצתה להתווכח עם אנשים ושיקרה. הקשבתי לה בתשומת לב ובסבלנות. כשסיימה את דבריה אמרתי לה בכנות: "נראה שהמורים שלך וחברי הכיתה לא מחבבים אותך. הוריך גם גערו בך או הפליקו לך. מה דעתך שנעבוד על זה שאנשים יחבבו אותנו?" היא הנהנה.

באותו יום שוחחתי איתה על ערכים מסורתיים והיא ממש נהנתה לשמוע עליהם. היא הרשתה לעצמה לומר: "אני כבר לא שונאת את אבא שלי, אפילו שהוא עדיין קצת מעצבן". סיפרתי לה על כמה עקרונות מ"ג'ואן פאלון", כמו אמת-חמלה-סבלנות, והעיקרון של "הפסד ורווח", יחד עם הרבה דוגמאות מהחיים. היא הקשיבה ולאחר זמן מה שאלה: "דודה, איך את יודעת כל כך הרבה? גם המורים שלי וגם הוריי לא סיפרו לי על זה קודם". אמרתי שכל זה הוא מהספר "ג'ואן פאלון" ושיש בו עוד הרבה עקרונות עמוקים רבים. "תרצי לקרוא אותו?" שאלתי.

היא נראתה לחוצה ואמרה שאמה לא הרשתה, ושהיא אמרה לה שהספר אינו טוב. הסברתי לה מהו פאלון דאפא ואיך המפלגה הקומוניסטית הסינית שיקרה והכפישה אותו. כשהיא שמעה שפאלון דאפא מתורגל בארצות רבות ברחבי העולם ושהכתבים תורגמו לשפות רבות, היא הופתעה ושאלה: "כל זה באמת נכון?" אמרתי שכן וסיפרתי לה עוד. אחרי שעניתי לעוד שאלות שלה אמרתי: "תוכלי למצוא תשובות לכל שאלותיך ב"ג'ואן פאלון".

כך החלה לאנג לאנג ללמוד איתי את הפא באותו ערב. תמיד היו לה הרבה שאלות. הבטחתי לה שככל שתקרא יותר ספרי פאלון דאפא, שאלותיה יפתרו. אז בערב קראנו את "ג'ואן פאלון" ובמשך היום קראנו הרצאות אחרות של המאסטר. היא נהנתה מאוד ותרגלה את התרגילים איתי בצהריים. העין שמימית שלה נפתחה והיא הצליחה לראות עליי פאלון, וזה העניק לה יותר בטחון.

שבועיים לאחר מכן לאנג לאנג למדה להסתכל פנימה. היא גילתה את ההחזקה שלה לקנאה, את הנטייה שלה להתווכח עם אחרים, הליכה לקיצוניות, התפארות, ועוד החזקות. מאז התגלית הזו היא הטילה על עצמה משמעת לפי עקרונות הדאפא והתחשבה באחרים.

לאחר קצת יותר משבועיים מאז שהגיעה לביתי, הוריה באו לבקר. לאנג לאנג בירכה אותם לשלום בהגיעם והתנצלה על התנהגותה הקודמת. ולא רק זאת, היא נעשתה בריאה יותר ויכלה לעזור בבית. בנוסף, היא סיימה את כל שיעורי הבית של חופשת הקיץ בעשרה ימים ושיננה כ-900 מילים באנגלית. הוריה הופתעו. אמה אמרה: "בעבר, לאנג תמיד חיכתה עד הרגע האחרון, ואז היא נאלצה לעבוד עד מאוחר בלילה ובקושי הספיקה לסיים את שיעורי הבית בזמן". הם שאלו אותי מה הסוד שלי שהביא לשינויים האלו בזמן קצר כל כך. אמרתי להם שכל הנסים האלו הם מהספר "ג'ואן פאלון".

כשראיתי שאמה עדיין לא בטוחה לגבי פאלון דאפא, הצעתי שלאנג לאנג תטייל עם הוריה. כשהם חזרו וההורים הלכו הביתה, לאנג אמרה שאמה אינה רוצה שהיא תמשיך לתרגל פאלון דאפא כי היא חושבת שזה יכול להשפיע על לימודיה. למעשה, לאנג הסבירה לאמה ש"ג'ואן פאלון" מלמד איך להיות אדם טוב יותר וביקשה ממנה לשקול שוב את החלטתה. אמה אמרה שתחשוב על זה. לאנג שאלה: "אם אמא תגיד לי להפסיק ולא לתרגל יותר, זה יהיה רע בשבילה, נכון?" לפני שהספקתי לענות, היא אמרה: "אפעל טוב לאמת את הפא, כך שאוכל להציל את הוריי". התרגשתי עד דמעות מדבריה וחיזקתי אותה.

לאחר שלושה שבועות שהייתה איתי, לאנג אמרה שהיא צריכה לחזור הביתה ושאלה אם תוכל לקחת איתה עותק של "ג'ואן פאלון". אמרתי שכמובן. מאוחר יותר הוריה סיפרו לי שלאנג לאנג השתנתה מאוד. היא לא ירקה בפארק, לא רבה עם ילדים אחרים, והתחשבה באחרים במהלך היום יום. בנוסף, היא הציעה את עזרתה במטלות הבית.

השינויים שהוריה הבחינו בהם שינו את עמדתם כלפי פאלון דאפא. אמה ביקשה יום אחד: "לאנג, בואי נקרא יחד את 'ג'ואן פאלון', טוב?" ולאחר מכן אמה החלה גם לתרגל את התרגילים. שני הוריה הסכימו לפרוש מארגוני המפלגה הקומוניסטית בגלל מדיניות המפלגה לרדוף את הפאלון דאפא.

תוך כדי כתיבה, עיני מתלחלחות ואני מבינה כמה המאסטר עשה עבור הילדים האלו, עבור משפחותיהם, ועבור העולם הזה.

אני מקווה שמתרגלים עמיתים יוכלו לדאוג היטב למתרגלים הצעירים שמסביבנו. הם תלמידים של המאסטר. זו אחריותנו לעזור להם ללכת היטב בנתיבם.

תודה לך שוב, מאסטר. הֶא-שְה (מחוות כבוד).