להתמוסס בפא: לימוד הפא עם מחשבה ממוקדת

(Minghui.org)התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1997 בגיל 14. כבר עברו שני עשורים. העין השלישית  שלי פתוחה ואני יכולה לראות מראות בממדים אחרים.

בשנה שעברה (2019) התרשלתי בלימוד הפא, וכמעט חצי שנה לא עשיתי את שלושת הדברי היטב. באוקטובר ראיתי פעמיים בחלומי אור מסתנן דרך דלת חדרי וגם מהגג כמו דרך מסננת. כשהתעוררתי הרהרתי במה שלא עשיתי טוב כי הרגשתי שהחלום היה רמז להחסרה שלי.

חיפוש אחר בעיות בסיסיות

שלא כמו בעבר, כשקראתי את הוראת הפא של לי הונג ג'י, לא יכולתי לקלוט את מה שקראתי. התעקשתי וקראתי לאט פסקה אחר פסקה. הצלחתי להתמקד קצת טוב יותר. עדיין היו לי הרבה מחשבות אקראיות אך המשכתי לסלקן.

לאחר שקראתי במשך שעתיים לא הצלחתי עדיין למצוא היכן טעיתי וזה הרגיז ותסכל אותי. אחרי הכול, אף פעם לא חוויתי משהו כזה קודם. נעשיתי חרדה מאוד. הזהרתי את עצמי: "לא ייתכן להמשיך כך. תני לדברים לזרום באופן טבעי. זה בסדר אם אינני יכולה לגלות את ההחזקות שלי בבת אחת. הניחי לדחף למצוא את הבעיה, ולמדי את הפא בשלווה ללא שום רדיפה".

הנחתי את הכול בצד וניצלתי את כל זמני הפנוי ללמוד את הפא. חוץ מלקרוא כל יום הרצאה אחת או שתיים מ"ג'ואן פאלון", התחלתי לקרוא ספרי דאפא אחרים מההתחלה. למדתי במשך ארבע עד חמש שעות כל יום. לפעמים לקח לי ארבע שעות לקרוא הרצאה מ"ג'ואן פאלון" בגלל שדעתי הייתה מוסחת כל כך והייתי צריכה לקרוא לאט מאוד כדי להבטיח את איכות הלימוד שלי.

למדתי את הפא באופן זה במשך 29 יום. גיליתי החזקות רבות ומחשבתי נעשתה שקטה יותר. אך עדיין לא הצלחתי למצוא את הבעיה הבסיסית.

לאחר 31 יום, כששיתפתי הבנות בטיפוח עם מתרגל אחר הצהריים ראיתי [בעין השלישית שלי] את הפא-שן של המאסטר מביט בי בחומרה לאחר שאמרתי משהו. הבנתי שבטח אמרתי משהו שאינו ראוי. נזכרתי במה שזה עתה אמרתי. נשלטתי על ידי יהירות – נדהמתי כמה אני דעתנית, וכמה החזקה זאת חזקה אצלי. מדוע לא הבנתי שיש לי החזקה כזאת?

כשגיליתי את הבעיה הרגשתי טוב יותר. בהדרכת המאסטר גיליתי סוף סוף את המושגים האנושיים שלי ונפטרתי מהם. לאחר מכן בכל פעם שהיה לי דחף להתפאר או לחשוב את עצמי דחיתי את המחשבות האלה.

לגלות את המחשבות רעות

תוך יומיים שלושה החלו לצוץ במחשבתי מחשבות דוחות כמו קנאה, רכילות, יהירות, ערמומיות, התפארות ועוד, וניסיתי לשלוט במעשיי. כשסיפרתי למתרגלים מה עובר עליי הם הסיקו שזו קארמת מחשבה. אך לא הייתי בטוחה כל כך בכך, כי המחשבות האלו היו חזקות כל כך, ושונות מקארמת מחשבה שחוויתי בעבר. הרגשתי כאילו המחשבות האלו מגיעות עמוק מתוכי!

בלי קשר אם זו הייתה קארמת מחשבה או לא, בכל פעם שהן הופיעו דחיתי אותן ובאותו זמן המשכתי לחזק את ההכרה העיקרית שלי.

לאחר ארבעה ימים, כשעליתי לאוטובוס, מחשבה רעה נוספת הופיעה במחשבתי. הרגשתי שהיא עלתה משכבה עמוקה בתוך גופי. אף שהייתי בתנועה, היא גרמה לגופי לקפוא ברגע. היא שלטה בפעולותיי. בשבריר שנייה נעשיתי ערה לנוכחותה: "לא, זו אינה רק קארמת מחשבה. זו שכבה של גופי המנוגדת לעקרונות הדאפא".

הייתי מודעת לכך שלמחשבות הרעות האלו יש קיום פיזי אך לא ידעתי מאיפה הן באו.

בגלל שלמחשבות האלו הייתה יכולת לשלוט על גופי נעשיתי מודאגת. חיזקתי את עצמי: "אל תפחדי. למדי את הפא עם לב שקט. שלטי בהכרה העיקרית שלך. חייבת להיות דרך לפתור את זה".

באותו לילה הייתה הפסקת חשמל במקום מגוריי. הדלקתי נר ולמדתי את הפא. זמן קצר לאחר מכן מחשבות לא ראויות כמו קנאה, רכילות, יהירות וכן הלאה הופיעו שוב. לאחר שדחיתי אותן בחוזקה, הופיע חיזיון שזיעזע אותי.

כיוון שהחדר היה חשוך למדי יכולתי לראות בבירור פס אור המתחיל מכתם ליד לבי ונע במעגל ומסתיים בנקודת ההתחלה. בלילה החשוך, האזור המוקף הזה בתוך גופי היה כמו שלט פרסום עם נורות מהבהבות. זה הופיע לנגד עיניי לגמרי ללא הפרעה. אחרי כמה שניות של הבהוב זה נעלם.

 ציירתי תמונה של המראה שתיארתי למעלה כדי לתת לקוראים הבנה ויזואלית יותר של מה שראיתי באותו לילה

הורדתי את ראשי ובהיתי ללא הבעה בחלק של גופי שהואר. סוף סוף ראיתי בבירור את המחשבות הרעות האלו. הבנתי שהאנוכיות יצרה את השכבה הזאת של גופי. יהירות הייתה חלק מהגוף הזה שהוא אגוצנטרי. כשניסיתי להיפטר מהיהירות הזאת חפרתי החוצה את החלק הזה של גופי המוסתר בפנים שסימל את האגו שלי. המחשבות הרעות שהיו לי לאחרונה הגיעו מהחלק הזה של הגוף. מתי היו לי מחשבות אנוכיות חזקות שכאלה? נדהמתי והייתי מבולבלת.

מאותו יום והלאה חשתי באופן מודע איך שכבת הגוף הזאת נעה לעבר פני השטח. בכל יום היא התרחבה כלפי חוץ בסנטימטר או שניים. בשעה שהיא המשיכה לנוע כלפי חוץ, מגוון מחשבות רעות כמו קנאה, יהירות, התפארות וכן הלאה, נעשו חזקות אף יותר במחשבתי. זה הקשה עליי להבחין במחשבות האמיתיות שלי עצמי.

באותו זמן למדתי את הפא אף יותר ביציבות. עשיתי ככל יכולתי לפוגג את המחשבות הזרות האלה. ידעתי שכאשר שכבת הגוף הזאת נדחפת אל פני השטח אסבול יותר ואושפע בקלות מכך. בינתיים, ניסיתי דרכים רבות אך ההשפעה הייתה מעטה.

במאבק להשמיד מחשבות רעות

אמרתי לעצמי: "לא משנה מה יקרה, ההכרה העיקרית שלי חייבת להיות חזקה. המחשבות הרעות האלה לא ישלטו בי. אהיה בסדר כל עוד יש לי את הדאפא". שלושה ימים לאחר מכן שכבת הגוף הזאת הגיעה לשכבה החיצונית ביותר של גופי. בנקודת זמן זאת המחשבות הרעות האלה ניסו לשלוט על המחשבות שלי ועל התנהגותי אף יותר בחוזקה.

היות שזאת השכבה החיצונית ביותר של גופי, כל מחשבותיי היו צריכות לעבור דרכה. עקב כך כל המחשבות הזדהמו. לדוגמה, יצאתי לאכול סושי עם חברה. על הצלחת היו שתי חתיכות סושי. באחת היו שתי חתיכות תירס נוספות. מחשבתי הראשונה הייתה: "אני רוצה לאכול את זו שיש בה יותר תירס!" באופן כמעט לא רצוני מקלות האכילה שלי לקחו את החתיכה עם התירס הנוסף והכניסו אותה לפי. רק לאחר שאכלתי את הסושי הבנתי שהתנהגתי לפי המחשבה הרעה.

במקרה אחר, חזרתי הביתה וכשהחלפתי את נעליי בסלון שמעתי צעדים במדרגות שמחוץ לדירתי. בנסיבות רגילות לא הייתי שמה לב לכך. אך עקב השכבה הזאת של גופי, באופן בלתי מודע הסתכלתי דרך חור ההצצה לראות מי שם. במחשבתי הייתה המחשבה הזאת: "נראה אם אוכל לתפוס מישהו שעושה משהו רע!" זה משהו שבהחלט לא אעשה או אחשוב בנסיבות רגילות.

ייתכן ששתי הדוגמאות שנתתי למעלה נראות מוזר אבל כשהן קרו נדהמתי באמת. כל האירועים האלה הראו לי שאלו אינן המחשבות האמיתיות שלי. בטבע האמיתי שלי אין לי מחשבות רעות שכאלו. אך עדיין כיוון שהן הופיעו בגופי הרגשתי שחייב להיות להן קשר אליי. הייתי צריכה למצוא את מקור השכבה הזאת של גופי.

שתי הדוגמאות האלו שלמעלה שפעלתי למרות עצמי, גרמו לי להיות דרוכה לכל המחשבות שצצות במחשבתי. לאחר מכן בכל פעם שהבחנתי במחשבות רעות כלשהן התנגדתי להן בעזרת ההכרה העיקרית שלי. לדוגמה, אם מחשבה רצתה שאעשה משהו, הייתי מתנהגת ברציונליות ובהתפכחות, אומדת אותה בסטנדרט של הדאפא. גם חשפתי את המחשבות הרעות האלו על ידי ששיתפתי מתרגלים וחברים באירועים האלה כמשהו הומוריסטי.

בו זמנית הגוף הזה, שפעל אך ורק למען אינטרס אישי, ניסה בכל כוחו לעצור בעדי מלספר לאחרים על המחשבות הרעות האלו. ממש כמו ההחזקות שלי, הוא מנסה לשלוט בי ולא רוצה שאפטר ממנו. זה גרם לי להיות בטוחה אף יותר שזו לא אני.

אבל לפעמים אני בקושי מצליחה להבחין אם זה אני או לא, כי שכבת הגוף הזאת שלי היא באותו מבנה בדיוק כמו מבנה המוח שלי. כשהיא שולחת מחשבה רעה, היא יכולה בקלות להתמזג עם מחשבתי והיא מנחה את מחשבותיי ללא הרף. הזכרתי לעצמי והזהרתי את עצמי כל הזמן: "זה לא בסדר, עליי להתנגד לה. המחשבה הזאת רעה כל כך, לא ייתכן שהיא אני". כשלמדתי את הפא דיכאתי את המחשבות האלה. לקח לי ארבע שעות לסיים לקרוא הרצאה אחת. זה היה מתיש אבל ידעתי שעליי להתמיד. לא העזתי להרפות.

כשלמדתי את הפא לפתע עלתה לי מחשבה: "זהו מבחן ייחודי למדיי. עליי לפרסם זאת במינג-הווי". בבת אחת שכבה זו של גופי רעדה מפחד. השכבה הזאת של גופי "שידרה" למוחי בעצבנות: "אם היא תפרסם את זה באתר מינג-הווי אז כולם יידעו כמה אני מזיקה".

כיוון שהייתי שקועה בלימוד הפא לא הגבתי מיד למחשבה הזאת. רק לאחר שקראתי עוד פסקה הבנתי מה חשבתי הרגע: " למה היא אומרת דברים כאלו? האם היא מפחדת להיחשף? אכן זה סביר בהחלט שהיא מחבלת גם במתרגלים אחרים. אולי הבעיה הזאת שיש לי היא די טיפוסית. עליי לכתוב על ההתנסות שלי ולשלוח למינג-הווי כדי שעוד מתרגלים יהיו ערים לכך". לאחר מה שאמרתי היא הייתה מבוהלת אפילו יותר. היא התכווצה מהר בתוך גופי כמו בלון שהוציאו לו את האוויר, והצטמצמה לגודל הקודם שלה. בהמשך היא הפסיקה להפריע לי חזק כמו קודם.

במשך יומיים שכבת הגוף הזאת הייתה שקטה. ביום השלישי כשלמדתי את הפא,היא עשתה ניסיון נוסף לשלוט בי שוב. אמרתי למאסטר: "מה לא בסדר איתי? ניסיתי כל כך חזק לפוגג אותה. למה זה נראה בלתי אפשרי להיפטר ממנה?" באותו רגע ראיתי את הפא-שן של המאסטר מאחורי כל סימניה [אות] בספר. הפא-שן של המאסטר הסתכל על המשפטים שבספר ואז הסתכל אליי. הבנתי שהמאסטר אומר לי להכיר בנוכחותה.

נאלמתי דום. להכיר בה? אני לומדת את הפא מבלי להעיז להרפות אפילו במעט, כי ידעתי שאם ארשה לעצמי להיות בנוח יהיה לה קל לשלוט בי והיא תגרום לי לעשות דברים רעים כי יש לה אותו הרכב כמו של מוחי. עניתי : "מאסטר, אם אכיר בה, מה אם משהו ישתבש? אני מפחדת". בדיוק אז, ארבע הסימניות "פאלון דאפא" פלטו אור זהוב חזק.

"בדיוק, המאסטר אומר לי, הפא הזה הוא ללא גבולות, ממה יש עוד לפחד?"

המאסטר אמר:

"אני רוצה גם להגיד לכם שהטבע שלכם בעבר נבנה למעשה על בסיס אגואיזם ואנוכיות. מעתה ואילך עליכם קודם לחשוב על אחרים כשאתם עושים דבר כלשהו, כך שתצליחו לטפח את ההארה האמיתית של "אין אנוכיות ואין אני, קודם האחר ואחר-כך אני". לכן מעתה ואילך, לא משנה מה תעשה או תגיד, עליך להתחשב באחרים, ואפילו בדורות הבאים! עליכם להתחשב ביציבות הנצחית של הדאפא!" ("יסודות להתקדמות במרץ", "ללא החסרה בטבע הבודהא")

הבנתי שישויות ביקום הישן הן אנוכיות ושהן רק חלק מגופנו. הן כוללות הרבה החזקות, אך במשך הטיפוח נצליח לבסוף להשמידן ונגיע לסטנדרט של אי אנוכיות שהיקום החדש דורש. עם זאת, אנוכיות היא ישות חיה והיא יצרה שכבה בגופי. כשניסיתי להיפטר ממנה היא ניסתה בקדחתנות להפריע לי ולשלוט בי. התנהגותי הלא תקינה בכמה הימים האחרונים הייתה התקפת נגד מצד הישויות החיות האלו.

שחררתי את הדחף החזק שלי לדכא את השכבה הזאת של גופי והמשכתי ללמוד את הפא. אמרתי לעצמי ללא הרף: "הפא הוא עצום; אינני מפחדת". מחשבתי נרגעה לפתע. בעבר פחדתי כשנתקלתי בבעיות, ובגלל הפחד הזה בניתי שלא במודע חומת מגן סביב שכבה זו של גופי. כשוויתרתי על הפחד שלי החומה הוסרה.

כשהמשכתי לקרוא את הפא, אנרגיה עוצמתית חמימה וחומלת נבעה ממנו. שכחתי מהקיום שלי, ורק רציתי להתמוסס כולי בפא. החומה נעלמה לחלוטין וסוף סוף סילקתי את הנטל המנטלי שלי.

חוויה מדהימה

לעולם לא אשכח מה קרה אחר כך. קראתי ב"ג'ואן פאלון" אבל הרגשתי כאילו הפכתי לאור מוזהב. זינקתי ללא מעצורים לתוך הספר הזורח. גופי, מחשבותיי וכל קיומי הפיזי התמזגו לאחד עם הספר המוזהב "ג'ואן פאלון". כל תא בגופי תוקן. זה היה כאילו נעלמתי. איני זוכרת לאן גופי נעלם. עם זאת, הייתי מודעת בבירור שהתמוססתי לתוך הפא. באותו רגע הפכתי לחלקיק פא. ההרגשה הייתה כל כך אמיתית ומדהימה.

הייתי בתוך המצב הזה לזמן מה לפני שהאור המוזהב שגופי הפך להיות יצא מ"ג'ואן פאלון" וחזר להיות גופי הפיזי. נגעתי בזרועי בהשתאות. אז זו המשמעות של להתמוסס בפא. המשכתי ללמוד את הפא.

חוויתי עוד תופעה יוצאת דופן וראויה לציון. להפתעתי צפתי ביקום העצום. כוכבים נצנצו בקוסמוס הכביר הכחול-כהה. המומה, חשבתי שזו אשליה. הסדרתי את מצב המחשבה שלי ובמחשבה הזאת מיד חזרתי לגופי. כן, כשהתרכזתי בלימוד הפא, חזרתי שוב ליקום העצום.

זה היה נהדר ומרענן. אמרתי לעצמי: "הישארי שלווה לא משנה מה יקרה. המשיכי ללמוד את הפא ברוגע".

כשהתקדמתי, כל סימניה הופיעה ביקום זוהרת בזהב. על רקע הקוסמוס הכחול-כהה, יופיין של הסימניות הזוהרות מול פניי היה יופי שאין כדוגמתו. התופעה הזאת נמשכה זמן מה.

חזרתי לממד הזה פעם נוספת. הפעם, האותיות ב"ג'ואן פאלון" שבתחילה היו שטוחות, הפכו לעולם בעל שלושה ממדים והציגו ויזואלית דמויות שהיו אמיתיות ובעלות שלושה ממדים. קודם הופיעו שתי ישויות שמימיות. אחת הייתה לבושה כמו טאואיסט, השנייה הייתה לבושה כמו בודהא. הם דיברו איתי, אך נעשיתי דרוכה כשהבנתי שמה שהן אמרו אינו בהתאם להוראת הפא. אמרתי להן: "מה שאתן אומרות אינו נכון! זה לא בהתאם לפא של המאסטר שלי". הן הביטו אחת בשנייה, צחקו ונדו בראשן בהסכמה לעברי.

חשבתי לעצמי: "נהגתי להתייחס לכל מה שאני רואה כאמיתי. הפא מזכיר לי שלא משנה מה אני רואה, עליי לשקול אותו מול הפא".

המשכתי לקרוא עוד חמישה שישה משפטים. עיקרון שהשתמשתי בו פעם בנעוריי הופיע מהממד שלי וכיסה את הסימניות המוזהבות שבספר. הופתעתי, עיקרון שפעם חשבתי שהוא אמיתי האפיל על הפא של המאסטר? איך זה ייתכן? אז הבנתי: "נכון. פעם השתמשתי בעיקרון הזה להדריך אותי בכמה עניינים. אך אני תלמידת דאפא. עליי להתייחס אל הפא כאל המורה. איך אני יכולה להחזיק בדברים שלי עצמי?" כשהנקודה הזאת התבהרה לי, הקריטריון שפעם אימצתי כדי לנהל את עצמי הוסר והפא הופיע שוב.

מאז שחפרתי והוצאתי את המחשבות האנושיות שלי הן לא יכלו להשפיע עליי חזק כמו קודם. מדי פעם מחשבות שסטו מהפא הופיעו והטרידו אותי בשעה שלמדתי את הפא. לכדתי אותן מיד וסילקתי אותן. כיוון שידעתי שהאנוכיות הזו עדיין קיימת בגופי, הקדשתי תשומת לב מיוחדת לפעולות ולמחשבות שלי כשלמדתי את הפא ובחיי היום יום שלי, ונזהרתי מדברים שהם אנוכיים.

החוויה הזאת לימדה אותי שכל ההפרעות אינן קורות ללא סיבה. לחפש רק אחר גורמים חיצוניים ולהתכחש ולדכא אותן לא יפתור את הבעיה היסודית. צריך להסתכל פנימה ולגלות למה נתקלים בהפרעות. חייבת להיות החזקה שלא מודעים לה מאחורי זה.

כשסילקתי החזקות בעבר, לפני שגיליתי את היהירות שלי לא נגעתי באנוכיות. גם לא הייתי מודעת שהיא קיימת. כשגיליתי ורציתי לסלק אותה היא פחדה להתחסל וקפצה לתקוף אותי בפראות. באמצעות לימוד הפא וסילוק ההחזקות שלי האנוכיות הזאת נחלשה ללא הרף על ידי הפא. בה בעת לכדתי והשמדתי אותה בכל פעם שהיא הופיעה.

כל הבעיות האלה ייפתרו אם לומדים את הפא במחשבה ממוקדת ומתמוססים לתוך לימוד הפא.

כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי