(Minghui.org) ב-24 בפברואר 2021 התקיימה ועידת "הקואליציה לסיים את הפגיעה בהשתלות בסין" (ETAC), אחד הארגונים המובילים ששם לו למטרה לשים קץ לברוטליות של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) הקוצרת איברים בכפייה.

במאמרים האחרונים* סיקרנו כמה דוברים באירוע כמו סר ג'פרי נייס (יו"ר China Tribunal) , וונדי רוג'רס (פרופ' לאתיקה קלינית ואחת מ-10 האנשים על-פי Nature המשפיעים על המדע ב-2019) – פרופסורית ידועה לאתיקה קלינית דנה במאמץ המשותף הנדרש לסיים את קצירת האיברים בכפייה וכן: סר ג'פרי נייס: קצירת איברים בכפייה על ידי המק"ס היא איום לאנושות.

כאן אנחנו מתמקדים בנאום של דיוויד מטאס, עורך דין לזכויות אדם שכתב ספרים בנושא. מטאס הוביל חקירה עצמאית בנושא קצירת איברים בכפייה בסין. בין ספריו: Bloody Harvest: The Killing of Falun Gong for Their Organs (2009); State Organs: Transplant Abuse in China (2012)

במהלך נאומו בפורום של ETAC, פירט מטאס מהן, מההיבט המשפטי, הפעולות האפשריות לסיים את קצירת האיברים בכפייה. הוא קרא לחוקק חוקים ספציפיים נוספים המכוונים כלפי המק"ס. כמו לדוגמה, על בסיס חקיקת מגניצקי, ממשלות יכולות להוסיף פושעים המעורבים בקצירת איברים לרשימות המתאימות של עברייני זכויות אדם שיש להטיל עליהם סנקציות. יתר על כן, צריך לשלול ולבודד ארגונים מקצועיים ויחידים המשתתפים בזוועה הזאת. ולבסוף, כל מדינה צריכה לספק דו"חות על תיירות איברים כדי לאמוד את חומרת הבעיה לשם פעולות נוספות.

 דיוויד מטאס, עורך דין בין-לאומי ידוע לזכויות אדם

חקיקת מגניצקי

כיצד לחוקק חוקים הישימים לעצור קצירת איברים בסין? מטאס חושב שהחוקים של המק"ס הם חסרי משמעות משום שהיא השולטת בהליך קבלת החוק, ומפעילה ואוכפת רק חוקים המכוונים כלפי אחרים, אבל לא כלפיה היא. במילים אחרות, המק"ס לא תשתמש בחוקים שלה לעצור את עצמה מביצוע הפשע של קצירת איברים.

כתוצאה מכך, מדינות אחרות צריכות חוקים מקומיים האוסרים פעילויות של קצירת איברים בכפייה. ברגע שמיישמים אותם, חוקים כאלה מרסנים ובולמים את המק"ס במידת מה. אבל אולי הם לא יספיקו, משום שרק מידע מוגבל זמין מסין.

לדוגמה, המק"ס מגייסת כספים עבור מערכת הבריאות של הצבא באמצעות הסחר באיברים, אך היא מכחישה עובדה זאת בתוקף. לפיכך חוקים כללים חשובים, אבל הם אולי לא יקדמו אותנו יותר מדי.

גישה יעילה יותר היא לחוקק חוקים המכוונים במיוחד כלפי המק"ס. ככל שחוקים כאלה מתכתבים יותר עם איך המק"ס מבצעת פשעים, כך הם יהיו יעילים יותר.

דוגמה אחת טובה היא חקיקת מגניצקי. היא קיימת במדינות רבות אך לא אומצה בצורה רחבה. תחת החוק הזה, מפרי זכויות אדם מסתכנים שפרסום זהותם יגרום לכך שלא יוכלו להיכנס למדינות שיש בהן חקיקת מגניצקי, ושנכסיהם יוקפאו במדינות אלה.

במדינות רבות חקיקת מגניצקי מיושמת על עבריינים מסוגים רבים של זכויות אדם, אך לא על אלה המעורבים בקצירת איברים בסין. לכן, עלינו לדרוש שמדינות עם חוקים כאלה יוסיפו לרשימות הסנקציות של מגניצקי את עברייני קצירת האיברים בכפייה.

הדרה של אלו המשתתפים בקצירת איברים

מטאס אמר שבהתחשב בכך שקצירת איברים נעשית בסקאלה רחבה באסירי מצפון בסין, ניתן להשתמש בסעיף חוק המעביר את חובת ההוכחה לחשוד להוכיח את ניקיון כפיו (reverse onus clause), וניתן להשתמש גם בדרך של נידוי והדרה.

בעבר הוא דן בכך גם במאמריו ובכנסים. לדוגמה, במחקרים שפורסמו בעיתונים רפואיים על ידי חוקרים סינים היה חסר מידע על התורם, "האחריות לא צריכה ליפול על המפרסמים או על מקצועני השתלות כדי להראות שמשהו לא בסדר בסין. האחריות היא למעשה הפוכה. האחריות מוטלת על מקצוע ההשתלות בסין להראות מעבר לכל ספק סביר שאין שם מקור של איברים מאסירי מצפון. מחקרים שיוצאים מסין שאינם מראים זאת, צריכים להידחות על ידי ההוצאה לאור", הוא אמר בוועידה הבין-לאומית העולמית לביו-אתיקה ובריאות באוקספורד ב-2019 במצגת שכותרתה: "נידוי או מחויבות במאבק נגד מחקר רפואי לא אתי".

עם השיעור של קצירת איברים בסין, מטאס אמר שאנחנו יכולים לשער שכל יחיד המעורב במקצוע השתלת איברים הוא משתף פעולה בפשע של קצירת איברים בכפייה. לפיכך, אלא אם יש ראיות המראות אחרת, עלינו להפסיק לשתף פעולה עם יחידות השתלות איברים בבתי חולים בסין. באופן דומה, עלינו להפסיק ולהחליף בינינו תכניות לימוד. לחוקרים סינים אין להרשות לפרסם מאמרים או להציג מצגות בוועידות בין-לאומית, לקבל הכשרה בחו"ל או להצטרף לאגודות השתלות איברים בחו"ל. נוסף על כך, אין עלינו להשתתף בפגישות כאלה בסין או להצטרף לאגודות השתלות איברים בסין.

אלא אם יוכח אחרת, יש הכרח בבידוד מקיף או נידוי, הסביר מטאס. לדבריו, לאנשי מקצוע רפואיים יש דרכים רבות העומדות לרשותם כדי להשיג את המטרה הזאת. במקום אסטרטגיות חדשות, הפעולות האלה כבר קיימות והן הוכחו כיעילות תוך זמן קצר. זה תלוי באנשי המקצוע האלה להתאחד ביחד כדי שזה יקרה.

עד כה עשו סוכנויות הבריאות בסין רווחים משתלמים באמצעות גניבת איברים מאסירי מצפון, מאחר שלא מעורבות בכך עלויות כלשהן. נידוי כזה יעזור להם ללמוד את התוצאות של התנהגות לא אתית כזאת.

דו"חות על תיירות איברים

הצעה נוספת של מטאס היא שכל המדינות ידרשו מסוכנויות הבריאות שלהן לספק דו"ח על תיירות איברים.

מטאס אמר שאנחנו נמצאים במעגל קסמים זדוני. אין לנו מספיק מידע על תיירות איברים בסין ואיננו יודעים כמה רע המצב. ולכן איננו מקדישים מספיק מאמצים לקראת עצירת הפשע הזה. כדי לשים קץ למעגל הזדוני הזה, אפשר להתחיל בכל מדינה חובת דיווח על "תיירות" איברים.

ברגע שנדע את שיעור תיירות האיברים לסין מהמדינות השונות, נוכל לדעת את חומרתו. זה יאפשר לנו לפעול עם המשתתפים כדי לנקוט בפעולה.

האם יש צורך בחקיקת חוקים לעצור את קצירת האיברים בסין? מטאס עונה בחיוב. אבל הפשע ייבלם ביעילות רק אם ייוּשמו חוקים הולמים בתחומים הנכונים.

כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי