הדאפא הנחה אותי להיות מגדלור של תקווה עבור סגל מחנה העבודה בכפייה בו הייתי עצורה

(Minghui.org) לפני שתרגלתי פאלון דאפא סבלתי מחוליים רבים, כולל צהבת זיהומית, דלקת פרקים ומחלת לב. הטיפולים שחיפשתי אחריהם לא היו יעילים. ואז אובחנתי עם סרטן בלוטת התריס.

בדיוק מלאו לי חמישים והרגשתי כאילו השמים נופלים. אמי מתה מסרטן ריאות בגיל 33, ואחותי הצעירה מתה מסרטן השד בגיל 40. לא חשבתי שאשרוד, ואפילו סיכמתי עם בעלי על סידורי ההלוויה שלי.

החלמה המופלאה

בדיוק אז, כשהייתי מדוכאת, דודתי הביאה לי ספר בשם "ג'ואן פאלון" ואמרה לי להוקיר אותו. קראתי את הספר מבלי לעצור כדי לאכול או לשתות. אף שהייתי די סקפטית הרגשתי רעננה אחרי כן. רוחי התחזקה והרגשתי בלבי שזה מה שחיפשתי לאורך שנים.

הרגשתי שעוררו אותי, ואושר גאה מעומק לבי. למחרת מאסטר לי עזר לי לטהר את גופי. במשך יומיים שלשלתי והקאתי, אך גופי חש קליל. הפסקתי את הכימותרפיה ואת כל התרופות האחרות שלקחתי. התמקדתי רק בלהתמסר ללימוד כתבי הפא ולתרגול התרגילים.

כל החוליים האחרים שלי נעלמו במהרה. משפחתי ועמיתיי לעבודה אמרו שפאלון דאפא הוא פלאי!

יום אחד עזבתי את עבודתי מוקדם בגלל כאב בגב ובבטן. כשהגעתי לביתי נכנסתי למיטה עם בקבוק חם. חשבתי שהתקררתי, אך הכאב החמיר והתהפכתי במיטתי כל אחר הצהריים. בערב כשהלכתי לשירותים, כשהטלתי את מימיי נפלו לתוך האסלה שתי פיסות רקמה אורגנית.

עטפתי את הרקמות ומיהרתי לבית החולים להתייעץ עם בת כיתה לשעבר. היא אמרה שהן חלק מסיבי הרחם. כששמעתי את זה כרעתי על ברכיי וזעקתי מעומק לבי: "תודה לך, מאסטר! תודה לך, מאסטר!"

התקרית הזאת גרמה גם היא לסנסציה בקרב עמיתיי לעבודה וקרוביי. חלק מהם גם החלו לטפח.

טיפוח השין-שינג שלי בעבודה

זמן קצר לאחר שהתחלתי לטפח הייתה פגישה במקום עבודתי. המנהל העביר ביקורת על משהו שהייתי אחראית עליו. אף שהוא לא אמר את שמי, כולם ידעו שהוא התכוון אליי. כעסתי מאוד והתחלתי לחשוב איך להתנקם בו. באותו רגע הופיעו במחשבתי דברי המאסטר:

"עשו היטב את מה שעליכם לעשות, כי ההזדמנות הגורלית היא קשה להשגה. העריכו את זה, לא תהיה פעם שנייה." ("הרצאת הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב בחג הפנסים בשנת 2003")

הבנתי ששכחתי שאני מתרגלת. עליי להיות סובלנית, אז לאט לאט נרגעתי.

אמנם לא אמרתי כלום אז, אך לאחר שחזרתי הביתה ההחזקות שלי להתמרמרות, מאבק ומוניטין צצו ועלו. ידעתי שבדרך כלל אני עובדת קשה, אף פעם לא מתלוננת ולא לוקחת שום דבר שאינו שלי. תרמתי רבות למכירות במחלקה שלנו. אבל עכשיו הושפלתי!

אם לא הייתי לומדת פאלון דאפא, איפה הם היו בכלל מוצאים מישהו כמוני? ככל שחשבתי על זה יותר, הרגשתי יותר כאילו נעצו סכין בלבי. רצתי לתמונתו של המאסטר והתלוננתי על חוסר הצדק הזה.

המאסטר הסתכל אליי בטוב לב וחמלה שכאלו. לבסוף אמרתי לו: "אני מצטערת, מאסטר. באמת אינני יכולה לבלוע את גאוותי. אטפח שוב לאחר שאשחרר את הרגשות האלה". ואז ראיתי שדמותו של המאסטר נראית חיה. הוא הזעיף את פניו ונראה ממש כועס. נבהלתי ורצתי בהלם למטבח. חשבתי שבטח עשיתי משהו מוטעה. איך תמונתו של המאסטר יכולה להיראות כועסת כמו אדם אמיתי? החוויה הזאת נגעה עמוק בלבי.

באותו ערב כשלמדתי את "ג'ואן פאלון" הבנתי לפתע שהדברים האלו קרו כדי לעזור לי לשפר את השין-שינג שלי. אמרתי למאסטר בלבי: "טעיתי, ואני יודעת מה לעשות". מיד סידרתי את חשיבתי. כשהגעתי לעבודה למחרת התנהגתי כאילו שום דבר לא קרה.

לאחר מכן, המנהל התבדח איתי: "אני יודע שאת מישהו שיתווכח על דעתו עד מוות. לא ציפיתי ממך להיות כזאת רחבת לב ועם ראש פתוח". סיפרתי לו מה קרה לאחר שהגעתי הביתה. הוא שאל בספק: "האם זה באמת נכון?" עניתי: "אל תשכח שאני מתרגלת אמת-חמלה-סובלנות". הוא חייך: "כן, כן, אני מאמין לך. עליי להודות למאסטר שלך".

בגלל שתמיד התנהגתי בהתאם לסטנדרט של הדאפא, המעסיק שלי העניק לי את פרס "עובד לדוגמא" לפני שהרדיפה החלה.

ב-2003 נעצרתי בשל אמונתי ונשפטתי לשלוש שנות מאסר. חלק מבכירי החברה בה עבדתי רצו להפסיק לשלם לי את משכורתי כשלא הייתי שם. אבל מנהל החברה אמר שתרמתי תרומה משמעותית ושהמצב שלי מיוחד. כך הם המשיכו לשלם את משכורתי במלואה. עכשיו אני מבינה שמה שאנשים רגילים אומרים לא משנה, רק מה שמאסטר לי אומר נחשב. כל עוד אני צועדת בנתיב הנכון, הכול נמצא בשליטת המאסטר.

ננטשתי לאחר תאונה כי נראיתי מתה

ב-2007 נפגעתי ממכונית כשרכבתי על אופניי. לדברי הנהג שוטר התנועה התעלם ממני בהתחלה כי הוא חשב שמתתי. הייתי מחוסרת הכרה יותר משלוש שעות.

כשהשוטר סיים לתשאל את הנהג, הנהג הבחין שאני עדיין בחיים ולקח אותי לבית החולים. חזרתי להכרתי רק לפנות ערב. ראשי כבר גולח כהכנה לניתוח. אמרתי לבני (גם מתרגל בעצמו) שאינני רוצה להיות מנותחת ושאני רוצה ללכת הביתה מיד, ואז התעלפתי שוב.

ראשי התנפח וצילום הרנטגן הראו דימום במוחי והרבה שברים רבים בגולגולת. הרופא ייעץ לבני שוב ושוב להרשות לו לנתח מיידית אחרת הלחץ יהיה מסכן חיים.

בני אמר: "אמי היא מטפחת. היא לא רוצה ניתוח. עלינו לציית לבקשותיה". למחרת לאחר שהתעוררתי התעקשתי לשוב הביתה. הנהג שפגע בי אמר שהוא לא יהיה אחראי לתוצאות אם אשוב הביתה. אמרתי לו שאני מתרגלת פאלון דאפא ולא אתבע אותו. האמנתי בנחישות בדאפא ובמאסטר והנחתי בצד כל דאגה אם אמות או אחיה.

כשהגעתי לביתי קראתי ב"ג'ואן פאלון" ותרגלתי את מדיטציית הישיבה. עם הגנתו של המאסטר הצלחתי לצאת מהמיטה לאחר ששה ימים כדי לתרגל את התרגילים והחלמתי לחלוטין בפחות משבועיים. קניתי כמה פירות והלכתי לביתו של הנהג. משפחתו הופתעה לראות אותי בריאה ואמרה שזה בלתי ייאמן. חמותו של הנהג אמרה שהיא רוצה לתרגל פאלון דאפא.

להציל סוהרות במחשבה ישרה

ביולי 2008 נעצרתי שוב ונשלחתי לשנה במחנה עבודה בכפייה. במחנה העבודה סוהרת עשתה לי סיור בחדר האוכל, במשרד ובתא שלי. לכל מקום שהלכנו קראתי בקול: "פאלון דאפא הוא טוב! אמת-חמלה-סובלנות זה טוב! פאלון דאפא הוא ישר!" בחדר האוכל לא אכלתי ורק המשכתי לחזור על אותם משפטים. אם התעייפתי הייתי עושה הפסקה ואז ממשיכה לקרוא בקול. לא פחדתי כלל ואף אחד לא עצר בעדי.

ביום השלישי סוהרת קראה לי למשרדה. הרגשתי שזו הזדמנות לספר לה את האמת על פאלון דאפא ועל הרדיפה. היא הייתה אדיבה מספיק לתת לי לשבת ואמרה לי שהיא רוצה לדבר איתי. הגעתי ישר לנקודה: "סליחה שאני מתערבת בדבריך. את נראית כאדם טוב, אז מדוע את נמצאת ברשימה של האנשים הרעים?"

היא נדהמה. הסברתי שהמפלגה הקומוניסטית (מק"ס) הרגה 80 מליון אנשים ושהשמים ישמידו אותה; שמנהיג המפלגה לשעבר, ג'יאנג דזה-מין התעקש על פתיחת הרדיפה; איך תרמית "ההצתה העצמית" בכיכר טיאננמן הייתה תרמית; ושבריאותי השתפרה לאחר שנעשיתי מטפחת. היא הקשיבה בתשומת לב ואפילו לא נתנה לי ללכת לארוחת הצהריים.

למחרת בבוקר שוחחנו שוב. בסוף אמרתי: "שמעתי שיש לך בת יפהפיה. פאלון דאפא היא דרך טיפוח ברמה גבוהה מאסכולת הבודהא. להשתתף ברדיפת הדאפא זה לא טוב בשבילך, וזה גם לא טוב בשביל בתך.

"אני יודעת שהייתי מעורבת במותם של מספר מתרגלים". היא שוב נדהמה. המשכתי: "אבל יש לך זמן לכפר על זה. תפסיקי לרדוף מתרגלי פאלון דאפא. את גם צריכה לפרוש מהמק"ס ומהארגונים המסונפים לה כדי להבטיח את עתידך. האם את חברת מק"ס?"

היא הנהנה. "אז תפרשי ממנה בלבך. אלוהויות מסתכלות על לב האנשים. הן יודעות שאנחנו משוחחות עכשיו. אני יודעת שאת עדיין צריכה לעשות את עבודתך, אז לא אספר לאף אחד על מה דיברנו". היא הודתה לי.

לאחר מכן היא הפכה לאדם אחר. בכל פעם שהיא הייתה במשמרת היא הרשתה לנו לבצע את פעילויותינו בחופשיות. כשאנשים ציינו שהיא השתנתה לא אמרתי דבר. מספר ימים אחר כך היא קראה לי למשרדה ואמרה לי שהיא עוזבת.

ביום שעזבה היא קראה לכולם כדי להיפרד. היא הצביעה עליי ואמרה: "צדקת. אף פעם לא התרעמתי עליך בעבר ואיני יכולה לדמיין שאתרעם עליך בעתיד. עליי להגן על מוסריותי, לא בשביל אחרים אלא עבור עצמי". היא עזבה עם דמעות בעיניה. חשבתי שעוד חיים ניצלו באמת!

הייתה עוד סוהרת שהייתה ממש מאיימת. ברגע שהיא נכנסה לסדנת העבודה האווירה הפכה מלחיצה. יום אחד היא ראתה אותי שולחת מחשבות נכונות כשעיניי עצומות ושאלה למה אינני עובדת.

השבתי שאינני מרגישה טוב ואינני רוצה לעבוד. היא צרחה עליי: "את יודעת איפה את נמצאת?" אמרתי: "לא אכפת לי היכן אני. אני יודעת שפאלון דאפא הוא ישר. ללמוד פאלון דאפא זה לא פשע. אינני רוצה לעבוד כאן. שחררי אותי מיד".

הבטתי ישר אליה והפראות שלה התפוגגה. היא אמרה שאף אחד לא העז אף פעם לדבר אליה כך. אמרתי: "כך אדם ישר יכול להכניע מאה עוולות!"

היא אמרה לי להצטרף אליה למשרדה ורצתה לדעת בת כמה אני. אמרתי לה שאהיה בת 60 בשנה הבאה. היא אמרה שהיא תשמח אם היא תצליח לחיות כל כך הרבה זמן. התחלתי לספר לה את האמת על הדאפא ושבעתיד אין עליה לרדוף מתרגלים, ושזה יהיה רע בשבילה, ושילדיה ונכדיה יסבלו גם כן מכך.

"אומר לך איך את יכולה להציל את חייך", המשכתי. "את חברה במק"ס?" היא הנהנה. "אוקיי, אוכל לעזור לך לפרוש מהמק"ס ולהגן על עתידך. תסכימי?" היא הנהנה והודתה לי. אמרתי לה שאשמור זאת בסוד.

כשיצאתי מהמשרד היא הייתה מאחוריי. חשבתי שכדאי שאעמיד פנים בשבילה והודעתי בקול רם בפני כולם: "הייתי חצופה מאוד עכשיו והכעסתי אותך. אני מצטערת. בבקשה סלחי לי". היא רק חייכה.

כשחזרתי לסדנא שלנו המתרגלות האחרות שאלו אותי מה קרה. אמרתי שלספר את העובדות האמיתיות זה המפתח, ושאנחנו צריכות להפגין רוחב לב ולהישאר מכובדות.

לאחר אותו יום הסוהרת הזאת לא רבה איתנו או גערה בנו יותר. כולם אמרו שהיא השתנתה. בוקר אחד היא קראה בקול את שמי והורתה לי להיות האחראית על השקיית הפרחים וניקוי השולחן במשרדה. הסכמתי ואמרתי בלבי: "תודה לך, מאסטר, שנתת לי את ההזדמנות לספר את האמת לאחרים!"

לאחר מכן יכולתי לדבר על הדאפא עם מנהלת היחידה, עם עוד סגניות ומנהיגות ועם צוות המשרד, ולעזור להן להגיש את פרישותיהן מהמק"ס ומהארגונים המסונפים לה.

המאסטר אמר:

"עשו היטב את מה שעליכם לעשות, כי ההזדמנות הגורלית היא קשה להשגה. העריכו את זה, לא תהיה פעם שנייה". (הרצאת הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב בחג הפנסים בשנת 2003)

תמיד אנצור בליבי את הוראת המאסטר ואוקיר את הזדמנות הטיפוח הזו בתקופת תיקון הפא. אשאר נחושה בעשיית שלושת הדברים הנדרשים ממתרגלים ואעזור למאסטר בהצלת עוד חיים.

כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי.