זיכרון יקר ובלתי נשכח נטבע עמוק בלבי

(Minghui.org) המאמר הבא נכתב ב-20 ביולי 2020, לציון השנה ה-21 לרדיפת הפאלון דאפא (פאלון גונג) בסין. השנה מלאו לרדיפה האכזרית 22 שנה:

החל ב-20 ביולי 1999 החל מנהיג המק"ס לשעבר (המפלגה הקומוניסטית הסינית) ג'יאנג דזה-מין, ברדיפה נגד הפאלון גונג. הנמשכת עד היום. מאז ועד היום מתרגלי פאלון גונג נסעו לבייג'ינג ולמשרדי הממשל המקומי בכל עיר ומחוז במקומות מגוריהם כדי לעתור לרשויות בשקט על זכותם החוקית לממש את אמונתם. למרות שחלפו למעלה מעשרים שנה, הזיכרונות מאותן מחאות שקטות ראשונות נותרו לנצח בלבי.

בשנת 1999 הייתי רק בן 16 ורק סיימתי את לימודי בחטיבת הביניים. מעולם לא יכולתי לדמיין שבאותו קיץ, שנראה רגיל, אעמוד בפני אחת ההחלטות הגדולות ביותר שאקבל אי פעם – כזו שתשנה את חיי.

המסע שלי מתחיל

בבוקר ה-21 ביולי 1999 נודע למתרגלים כי המק"ס פתחה במסע שקרים והשמצות נגד הפאלון דאפא במטרה לאסור על התרגול.

כדי ליידע את הממשלה על האמת ולהגן על זכותם החוקית של אזרחים סינים לחופש אמונה, נסענו כמה מתרגלים לוועדת המפלגה של המחוז.

הגענו לקראת הצהריים ומתרגלים רבים, צעירים וקשישים, כבר התכנסו שם. לאורך רחוב רנמין, משני צדדיו, עמדו מתרגלים. כולם עמדו על המדרכה. חלקם חלקו חוויות טיפוח, אחרים פשוט עמדו בשקט. לא חסמנו את התנועה. זמן קצר לאחר שהגענו שמענו שכמה מתרגלים נכנסו פנימה כדי לדון במצב.

חיכינו הרבה מאוד זמן אך לא הגיעה כל ידיעה. בזמן שחיכינו, כמה מכוניות נסעו וחנו משני צדדיו של הכביש. שוטרים בבגדים אזרחיים רגילים יצאו והחלו לגרור, לבעוט ולהכות מתרגלים. יחסם היה אלים וגס רוח. אני ושאר המתרגלים אולצנו להיכנס לתוך אחד מכלי הרכב.

היה זה היום הראשון למחאה השקטה, לקחו אותנו למגרש האימונים של "בית הספר לשוטרים" שהיה לא רחוק מהעיר. מאות מתרגלים כבר היו עצורים שם – ועוד מתרגלים הובאו על ידי השוטרים. בערב התמלא המרחב כולו במתרגלים. כל מתרגל שיצא ממכונית משטרה התיישב בשקט על הקרקע. האווירה הייתה שקטה מאוד ומסודרת.

אני עדיין זוכר שלא רחוק ממני ישב זוג צעיר מאורס. האישה הייתה מורה. היו גם שני תלמידי תיכון שישבו קרוב. שמש הקיץ הצורבת בצ'אנג-צ'ון הייתה חמה מנשוא. ישבנו בשקט על מגרש האימונים הלוהט, אבל אף מתרגל לא התלונן. כמה מתרגלים התחילו להקריא בעל-פה את "ג'ואן פאלון". זה היה שליו ביותר. כמה מתרגלים הלכו להבהיר את המצב לאחראים שם. אבל גם אחרי כמה שעות הם לא חזרו. אחר הצהריים הגיעו שוטרים חמושים נושאים רובים. הם שמרו על הכניסה הראשית. הם נראו מתוחים. היו גם שוטרים בבגדים רגילים שסיירו בחוץ.

האווירה המתוחה לא הפחידה אותנו. מתרגלים עמיתים המשיכו להקריא את הפא מתוך הזיכרון. לא היה בנו פחד. כולנו היינו איתנים ורגועים. המחשבות של כולם היו פשוטות. רק רצינו לספר לממשלה על פאלון דאפא ומדוע מתרגלים רוצים לתרגל. לא ידענו אז שכבר החלה רדיפה אכזרית נגד הפאלון דאפא, שתוכננה על ידי משטרו של ג'יאנג דזה-מין.

ישבנו בביה"ס לשוטרים כל היום הראשון. המתרגלים שהגיעו ראשונים התכוננו שזה יימשך זמן רב כל כך, ולרבים לא היה מה לאכול. אחר הצהריים, כמה מתרגלים קנו בכספם מים ולחם וחלקו עם כולם.

עם ערב, השוטרים, כולל השוטרים החמושים, עזבו את המקום. למרות שהם היו קשים וזועפים כשהקיפו אותנו במשך כל אחר הצהריים, הם לא עשו לנו כלום. כשאני חושב לאחור, אני מרגיש שהמחשבות הנכונות שלנו פוררו כל דבר שלילי. בשעה עשר בערב, מתרגלים חשבו שאנחנו לא צריכים לשבת שם ולחכות באופן פסיבי, אז החלטנו ללכת חזרה לעיר. מתרגל שהכיר את הדרך הוביל, וכולנו עזרנו אחד לשני ברחובות החשוכים כשהלכנו במשך שעות, עד שחזרנו לעיר צ'אנג-צ'ון.

למרות שהיינו מתחת לשמש הקופחת במשך יום שלם ולרבים מאיתנו לא היה מה לאכול, לא הרגשנו עייפות. במקום זאת הרגשתי די נינוח. עם רוח קלה מנשבת, הרגשתי קלילות בצורה שקשה לתאר.

כשהגענו חזרה לבניין ועד המפלגה המחוזי, כבר היה אחרי חצות. המתרגלים שהגעתי איתם הסכימו שננוח בבית מתרגל ונחזור למחרת. כמה מתרגלים שלא הכרתי החליטו לשבת בכניסה לבניין עד הבוקר.

המצב מחמיר

ביום השני, ב-22 ביולי, חזרנו לבניין לפני עלות השחר. ראינו מתרגלים רבים שגרים מחוץ לעיר ונסעו בלילה כדי להיות שם בבוקר. החלטנו להמתין. עד הבוקר היו הרחובות הסובבים את הבניין מלאים בשורות מתרגלים, הרבה יותר מהיום הקודם. הם מילאו את המדרכות ואת הסמטאות הסמוכות.

היינו מסודרים בדיוק כמו יום קודם ולא חסמנו הולכי רגל או כלי רכב. שמנו לב שיש הרבה יותר שוטרים מאשר ביום הקודם והיו גם קצינים רבים בבגדים אזרחיים שהסתובבו במקום. מאוחר יותר, המשטרה האזרחית וגם המשטרה הצבאית הניחו פסי אזהרה [גלילי נייר דבק זוהרים] ברחוב מול הבניין. חלקם דיברו במכשירי הקשר שלהם. האווירה הייתה מתוחה בהרבה מהיום הקודם.

בסביבות השעה 8 או 9 בבוקר החלה המשטרה לאסוף מתרגלים ולהכניסם לרכבי המשטרה כדי לקחת אותם משם. למדנו מהניסיון שלנו מהיום הקודם ואף אחד מאיתנו לא הסכים להתפנות. אמרנו להם שאנחנו שם כדי להבהיר את האמת לגבי הפאלון דאפא, ושלא נעזוב עד שננהל שיחה עם ההנהגה. אז פשוט שילבנו ידיים זה עם זה. השוטרים החלו למשוך אותנו בכוח ולגרור אותנו לתוך הטנדרים תוך בעיטות ומכות. חלקנו קפצו מהרכבים על ידי דחיפת הדלתות ואילו אחרים סירבו להיכנס לרכבים כשהם אוחזים בדלתות. אבל השוטרים הצליחו לגרור בכוח מתרגלים לתוך הרכבים.

אל מול האכזריות המשטרתית הזו, המתרגלים לא הכו חזרה ולא התחצפו. אלה שהיו בחזית הגנו על אלה שמאחוריהם. כולם שילבו זרועות ונעמדו כתף אל כתף, יוצרים שכבות של מגינים אנושיים. במקביל מתרגלים קראו למשטרה וביקשו מהם להפסיק את האלימות והאכזריות. מאוחר יותר, כאשר הטנדרים המשטרתיים המלאים במתרגלים החלו לנסוע משם, חלקנו עברנו את פסי האזהרה והתיישבנו ברחוב או פשוט עמדנו שם כשאנחנו יוצרים מחסום כדי למנוע את התקדמות כלי הרכב המשטרתיים. זו הייתה סצנה לא פשוטה, אפילו השוטרים נדהמו.

בסופו של דבר נגררו מתרגלים רבים לטנדרים. אני, יחד עם רבים אחרים, נלקחנו לאצטדיון נאן-לינג. כשיצאתי החוצה מהטנדר, ראיתי שהאצטדיון מלא מתרגלים. היו שם קשישים וילדים, הייתה אפילו אישה בהיריון – אנשים מכל שכבות האוכלוסייה. אי אפשר היה לדעת כמה היו. כמו יום קודם, כולם פשוט ישבו על הארץ בשקט. ראיתי הרבה פרצופים מוכרים – הם היו איתי בביה"ס לשוטרים ביום הקודם.

המאסטר מעודד אותנו

בסביבות הצהריים הופיעה סצנה בלתי נשכחת. סטודנט הלומד באוניברסיטה הצביע לשמיים עם חיוך ענק על פניו ואמר: "תסתכלו שם למעלה!" כולנו נשאנו את מבטנו ומתרגלים רבים צעקו "מאסטר!". באמצע השמים הצלולים היה ענן לבן. רבים מאיתנו ראו את הפא שן של המאסטר (גוף החוק) ודמעות זרמו על לחיינו ...

מאוחר יותר לקחו אותנו לבניין בית ספר יסודי ליד כיכר העם. למרות המאמצים הגדולים שלנו ביומיים האחרונים לפנות לרשויות כדי להבהיר את האמת, איש מהם לא יצא להקשיב. לקראת ערב, לאחר שהייתי מחוץ לבית במשך יומיים, החלטתי שאין טעם שנישאר לחכות לשווא. מתוך מחשבה שמשפחתי עשויה להיות מודאגת בגללי, לקחתי מונית וחזרתי הביתה.

מאותו יום ואילך ניהלה המק"ס רדיפה אכזרית חסרת תקדים נגד מתרגלי פאלון דאפא. רבים נכלאו שלא כדין ובתיהם נלקחו מהם. מתרגלים נחטפו, סחטו מהם כסף, עונו ואף נרצחו. חלקם איבדו את מקום עבודתם או גורשו מהאוניברסיטאות. לחלקם נקצרו איבריהם בעודם בחיים! זהו משבר המאה של האנושות. הרדיפה המרושעת הזו נמשכת כבר 21 שנה והיא עדיין מתרחשת.

מוסר ואומץ הם התכונות היקרות ביותר שיש לבני אדם. מול הרדיפה האכזרית, מתרגלי פאלון דאפא ממשיכים לדבוק בעקרונות "אמת, חמלה וסובלנות", ומגיבים לעוול ולמשטר האוטוריטרי בגישה של אמת, חמלה, התמדה, שלווה וטבע מוסרי גבוה. מתרגלים שומרים על התכונות היקרות ביותר של האנושות עבור כולם. יש לי הכבוד להיות חלק מהקבוצה הזו. למרות הרדיפה האכזרית ארוכת השנים שאנו עוברים, לא נבהלנו ולא התפשרנו. אנחנו עדיין עושים את מה שאנחנו מאמינים שהוא הנכון ביותר - להבהיר בהתמדה את האמת על הרדיפה לאנשי העולם ולעזור להם לראות את האופי האמיתי של המק"ס כדי שיוכלו להימנע מלהיות מעורבים בפשעיה. אנו רוצים שאנשים יהיו בטוחים ויהיה להם עתיד מזהיר.

הָלְאָה – מעתה ואילך

במשך 21 שנה, עם מאמציהם המתמידים של מתרגלים ברחבי העולם, יותר ויותר אנשים הגיעו להבין עד כמה רדיפה זו רעה. יותר ויותר אנשים מצטרפים למאמצים להתנגד לה, מבינים את האופי האמיתי של המק"ס ובוחרים להתרחק ממנה. עד היום קרוב ל-360 מיליון בני אדם פרשו בגלוי מהמק"ס ומהארגונים הקשורים לה. במקום להיות מדוכאים או מפוחדים מהרדיפה האכזרית, יש יותר ממאה מיליון מתרגלי פאלון דאפא ביותר ממאה מדינות ואזורים בעולם. פאלון דאפא קיבל הכרה פומבית עם יותר מ-3,600 הכרזות תמיכה רשמיות, החלטות פרלמנטריות [של תמיכה וגינוי הרדיפה], ומכתבי ברכה.

ההיסטוריה הוכיחה שמשטרים הנראים חזקים, אינם נמשכים זמן רב. במהלך רדיפה זו, הצדק מול הרוע מוצגים במלואם. אנשים יכולים לבחור בין הנכון ללא נכון. אנו מקווים שכולם ינצלו את ההזדמנות היקרה הזו ויעשו בחירה אחראית עבור עצמם.

[כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי]