שיתוק בחצי אחד של הגוף (Hemiplegia) נעלם תוך ימים ספורים

(Minghui.org) יום אחד בדצמבר 2003, כשקמתי בבוקר, לא הייתי מסוגלת לנעול את נעליי. בעלי אמר שהפה והעיניים שלי התעקמו. כשהבטתי במראה, תהיתי מה קרה, אבל לא פחדתי.

בתי ביקשה ממני ללכת לבית החולים ובעלי הסכים איתה. אמרתי שלא אלך משום שזו אינה מחלה, אלא שאני מסלקת קארמה. אמרתי להם לא לדאוג. אני אחלים בעזרת קריאה בפא ותרגול תרגילי הפאלון דאפא.

כשבעלי קרא איתי את "ג'ואן פאלון", הבחנתי שהייתה לי בעיה בדיבור. גרוני חש בחוסר נוחות רבה מאוד עד שבקושי קראתי. הרגשתי כאילו מישהו צובט בגרוני. אחרי שני עמודים היה עליי להפסיק. החלטתי לכתוב משהו.

כתבתי שתי שורות, אבל כתב היד שלי היה בלתי קריא. נוכחתי לדעת שצד אחד של גופי היה משותק (הֶמִיפְּלֶגְיָה)

חשבתי על כך ותהיתי מה לא עשיתי נכון. למדתי את הפא ותרגלתי את התרגילים כל בוקר. אחרי הצהריים יצאתי לעבוד בשיווק. הייתי גמלאית, בתי הייתה בקולג', בעלי פוטר מעבודתו, כך שלא הייתה לנו הכנסה כלשהי. החלטתי להרוויח קצת כסף בשיווק ב"שיטת הפירמידה" כדי להתפרנס.

שיווק ב"שיטת הפירמידה" הוא קשה לעשייה. בסין הוא נקרא שיווק ישיר. מאוחר יותר פורסם באתר מינג-הווי מאמר על הסוגיה הזאת. המאסטר אמר שאין על מתרגלים להיות מעורבים בקנייה ובמכירה של מניות או ב"שיטת הפירמידה" – "שיטת הפירמידה" מרמה אנשים.

הוארתי לכך שכמתרגלת פאלון דאפא. עליי לסלק החזקות לתהילה, לאינטרס אישי ולרגשות. את ההחזקה לאינטרס אישי קל לרכוש, אבל קשה לסלק.

החלטתי בנחישות להפסיק את השיווק בשיטת הפירמידה ולהתמקד על תרגול בפאלון דאפא. ביום המחרת גרוני חזר למצבו הרגיל. ביום השלישי עיניי שהתעקמו חזרו למצבן הרגיל. שישה ימים לאחר מכן רגליי חזרו למצבן הרגיל ויכולתי ללכת באופן רגיל. חודשיים לאחר מכן כבר יכולתי לדבר ברור. ההחלמה שלי מהשיתוק בחצי הגוף הייתה מדהימה, ואימתה את הכוח היוצא מן הכלל של הפאלון דאפא.

[כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי.]