כשבאמת הסתכלתי פנימה בני החלים מדיכאון

(Minghui.org)אני מתרגלת פאלון דאפא במשך יותר משני עשורים. ברצוני לחלוק את ההתנסות שלי לאחרונה בסילוק ההחזקות העקשניות שלי.

מצוקות שנגרמו מההחזקה שלי ל"עצמי"

לאחר שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1998, השתתפתי בפרויקטים רבים של אימות הפא. אני לומדת מהר. אף שידעתי שמאסטר לי נותן לי את המיומנויות שלי, הרגשתי שאני מוכשרת. האגו שלי השתלט עליי, ובהדרגה פיתחתי החזקה ל"עצמי".

נעשיתי עסוקה יותר כיוון שיותר מתרגלים פנו אליי לעזרה. נהניתי מאוד מההרגשה שצריכים ומכבדים אותי. זה הרגיש טוב לעשות דברים באופן פעיל ולחיות חיים מספקים. במקום ללמד מתרגלים אחרים את המיומנויות הנדרשות, לקחתי על עצמי פרויקטים רבים. זה הפריע באופן חמור ליכולת שלהם ללכת בנתיב הטיפוח שלהם עצמם.

כשחפרתי יותר לעומק גיליתי מתחת לתירוץ שלי לעזור לאחרים את ההחזקה שלי לעצמי. רציתי לספק את תשוקתי לתהילה וליוהרה. בחברה הרגילה לא רדפתי אחר תהילה או מעמד חברתי, אבל כן רדפתי אחר הסיפוק של עשיית פרויקטים של אימות הפא. הכוחות הישנים ניצלו את הפרצה הזאת ונשפטתי לשלוש שנות מאסר בגלל ההחזקה החזקה הזאת.

כשלתי להסתכל פנימה

לפני שנרדפתי לא היה לי פחד – תמיד הייתי שמחה. לאחר שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא כל החוליים שלי נפתרו ונעשיתי עליזה ואנרגטית. בני היה אדיב וחכם והצליח בלימודיו. קרוביי ועמיתיי אמרו כולם שפאלון דאפא הוא טוב. גם כשהייתי כלואה, תמיד הייתי אופטימית.

הכול השתנה לאחר שחזרתי הביתה מהכלא. שלוש השנים שהייתי כלואה באמת פגעו במשפחתי – בעיקר בבני. כשבני היה בן שלוש, אביו ניהל פרשיית אהבים מחוץ לנישואין והתגרש ממני, גידלתי את בננו לבדי. הוא היה ספוג בדאפא מאז שהיה קטן וטיפח בנחישות רבה. עבודתי ומצבי הכספי היו טובים. בני ואני חיינו חיים מאושרים מאוד.

כשנשפטתי למאסר, בני נאלץ להישאר עם סבו וסבתו. הם היו מפוחדים ולא הרשו לו לתרגל פאלון דאפא. לא הייתה לו כל סביבת טיפוח וציוניו ירדו.

הנטל של גידול בני נפל על משפחתי. הם היו עסוקים מאוד אך אף פעם לא התלוננו. הם ביקרו אותי בכלא בסדירות והפקידו לי כסף. הם אף פעם לא העבירו עליי ביקורת אף שידעתי שלבם מלא תרעומת.

כשחזרתי הביתה בני משפחתי שתמכו בי קודם ביקשו שאפסיק לתרגל פאלון דאפא. הם גם אמרו לי לא להיות בקשר עם מתרגלים אחרים ולהניא את בני מלתרגל. נוכח ההתנגדות האינטנסיבית הזאת מצד משפחתי, סביבת הטיפוח שלי הפכה מתוחה וכבר לא חייכתי יותר.

בני משפחתי הזכירו לי שוב ושוב כמה הם עשו למעני ולמען בני כשהייתי במאסר במשך שלוש שנים. הרגשתי שאינני יכולה להשיב להם כגמולם. הם באמת עזרו לי כשטיפלו בבני – זה היה מאמץ עצום. אך עדיין לא רציתי להודות שמצב הטיפוח העלוב שלי הוא האחראי לרדיפה שעברתי. הייתה לי החזקה ליהירות ולא רציתי להיות חייבת לאף אחד.

אין שום דבר שגוי בתרגול פאלון דאפא, אך עליי להתנצל בכנות בפני משפחתי על הצרות שהרדיפה גרמה להם. לא התלהבתי להתנצל, אז החזקות האנושיות שלי שהיו צריכות להיות מסולקות כבר, היו מוגנות מאחורי התירוץ של הגנה על הדאפא.

לאחר שחזרתי לביתי מהמאסר לא היה לי הרבה זמן לכוונן את מצב הטיפוח שלי או להסתכל פנימה כי אמי אושפזה בבית חולים לצורך ניתוח והייתה זקוקה לעזרתי. יומיים אחרי שאמי שוחררה, חברה שלי עזרה לי להשיג עבודה חדשה, אך הייתי צריכה להתחיל לעבוד מיד. (המעביד הקודם שלי סיים את עבודתי כשנשפטתי למאסר). במשך שלוש שנים לא למדתי את הפא בשיטתיות, אז כשנתקלתי בבעיות שכחתי להסתכל פנימה ולסלק את ההחזקות שלי. לא הייתי סבלנית והמזג שלי היה רע מאוד. לא התנהגתי כלל כמו מטפחת.

ברגע ששמעתי ביקורת כלשהי התרגזתי. גם לא התייחסתי בכבוד להוריי. אמי התלוננה עליי לעתים תכופות, שמיעתו של אבי לא הייתה טובה ולא הייתי סבלנית מספיק לחזור שוב ושוב על דבריי.

בעבודתי החדשה תמיד רציתי לזכות בכל דבר. כשעמית שלי עשה טעות בעבודה לא שידרתי אהדה. במקום זאת התנשאתי מעליו וחשתי שלו הייתי עושה את העבודה בעצמי הייתי עושה זאת טוב ממנו.

בני נכנס לדיכאון

לימוד הפא הקבוצתי שלנו לא הלך טוב כי בני ואני תמיד דנו בדברים אחרים לאחר שקראנו. בני היה בקולג' מקומי ובדרך כלל הגיע הביתה בכל יום שישי וחזר לבית הספר במוצאי יום ראשון. במשך הסמסטר השני בשנתו הראשונה בקולג' הוא לא רצה לחזור לבית הספר בערב יום ראשון והחל לחכות עד יום שני בבוקר.

לאחר מכן הוא פיתח סימפטומים של דיכאון. קולו היה נמוך עד שלא יכולתי לשמוע את מה שהוא אומר. הוא נשאר בחדרו כשהחלונות והוילונות סגורים והאורות מכובים. אחר כך הוא החליט לנשור מבית הספר ולהישאר בבית. לדברי המורים, ברגע שתלמידים נושרים מבית הספר, הם לעתים רחוקות חוזרים, ובעיקרון זה שווה-ערך לוויתור על קבלת תואר. לאחר ששמענו את זה, כולנו הרגשנו רע מאוד.

מנקודת מבט של אדם רגיל, דיכאון קשור לרוב לבעיות נפשיות. לבני היו בעיות כאלה. משפחתו של בעלי זרקה את האייפד היקר של בני(MP3) כדי לגרום לו להפסיק להקשיב לפא כי הם פחדו כל כך. בגלל זה בני התרעם עליהם וסירב לסלוח להם. בנוסף, בני משפחתו של בעלי חיטטו בחפציו מאחורי גבו, חבריו לכיתה בתיכון אמרו שהוא הומוסקסואל, היו לו קונפליקטים עם חבריו לכיתה בקולג', ועוד. בכל פעם שהוא חשב על הדברים האלו הוא תמיד התרגז. לאחר זמן מה, הוא לא הצליח לשלוט במזגו ולא הצליח להתרכז בלימודיו. לבסוף, הוא לא הצליח אפילו ללמוד את הפא. הוא החליט לעזוב את בית הספר.

במהרה הסימפטומים שלו נעשו חמורים אף יותר. ההכרה העיקרית שלו נשלטה על ידי מישהו אחר. הוא נעשה אובססיבי ושיחק כל היום במשחקי וידאו. הוא פתח את החלון בחצות וצעק עד שהיה צרוד. הוא דיבר שטויות והיה מוכן להילחם בכל אחד.

דאגתי מאוד. שלחתי מחשבות נכונות בשבילו וניסיתי להאיר אותו עם עקרונות הפא. עשיתי כל מה שיכולתי לעשות, אך כלום לא עבד. הייתי מודאגת ומבולבלת. הבנתי שהבעיה רצינית מאוד ועליי לשנות את המצב הלא נכון הזה.

ידעתי שמשהו צריך להשתנות אך לא ידעתי מה לא בסדר. ואז המאסטר החומל הדריך אותי דרך מתרגלים עמיתים להבין שהבעיה היא בי. שורש הסיבה היה אצלי. ניסיתי כל הזמן לעזור לבני לבחון את בעיותיו – הייתי בטוחה שלי אין שום בעיה בטיפוח שלי. לא הסתכלתי פנימה ולא שיפרתי את השין-שינג שלי. למעשה, המצב הלא נכון שלי השתקף דרך התנהגותו של בני. סוף סוף הבנתי שאם אתקן את מצב הטיפוח שלי, בני יבריא.

משפחתי דאגה מאוד לבני כי הוא היה צעיר כל כך. הם לא רצו שהוא יהרוס את חייו. הם האשימו אותי בכול. הם הזכירו לי שהוא היה תחת לחץ אינטנסיבי בגלל שנרדפתי. ובגלל שתרגל פאלון דאפא, אז אנשים שהיו שטופי מוח משקרי התעמולה הפלו אותו. האשמותיהם היו כמו חרבות שדקרו את כל כולי.

לאחר ששוחררתי ממאסר היה לי חלום שחזר על עצמו. חלמתי שנשארתי כלואה אף שתקופת מאסרי הסתיימה. כשהרהרתי בכך לעומק, הבנתי שלבי לא השתחרר מהרדיפה.

היה צורך להסתכל פנימה ולשפר את השין-שינג שלי. כיוון שלא טיפחתי היטב היו לי מספר פרצות. ידעתי שחייבת להיות אחת גדולה. הבנתי שההחזקה הנסתרת העמוקה והגדולה ביותר שלי הייתה שאיפתי לשחק את התפקיד המוביל. מאחוריה הייתה ההחזקה הבסיסית שלי לתרעומת. תרעומת היא חומר שפוגע בעצמך ובאחרים. התרעמתי מאוד על בני משפחתי שהאשימו אותי, וגם התרעמתי על בני וחשבתי שהוא פוגע בתדמית הדאפא וגורם לי צרה אין סופית.

התרעמתי מאוד גם על המק"ס שרדפה אותי. שנאתי את הכוחות הישנים שרדפו אותי – כל מי שהיה מעורב או האשים אותי, שנאתי אותו. הרגשתי מושפלת ושאיבדתי את כבודי. התרעומת הנסתרת שלי הייתה חזקה כל כך, שזה הרגיש טבעי.

כשהסתכלתי פנימה המצב השתפר

כיוון שלא ידעתי איפה להתחיל, המאסטר סידר שחבר יעזור לי בכך שיצביע לי על הבעיות שלי. בתחילה סירבתי להודות שיש לי בעיות כלשהן. אך בהדרגה קיבלתי את האמת. זיהיתי את ההחזקות שלי וסילקתי אותן. גיליתי את ההרגשה שאבדה מזמן של לטפח כמו שטיפחתי בהתחלה.

ראשית ויתרתי על התרעומת שלי כלפי משפחתי וחבריי. הם האשימו אותי בדיכאון של בני. התהליך הזה היה הזדמנות נהדרת עבורי לסלק קארמה ולשפר את השין-שינג שלי. איך יכולתי להתרעם עליהם? הבנתי שהמצב הזה התקיים כי לא טיפחתי היטב בעבר. לפני כן שנאתי את כל מי שהעביר עליי ביקורת וסירבתי להיות איתו בקשר. התרגזתי במיוחד בכל פעם שמישהו העביר ביקורת על הדאפא. במקום לבחון את הטיפוח שלי כדי למצוא מדוע זה קרה, הסתתרתי מאחורי ההחזקות שלי. אפילו האשמתי את משפחתי ואת חבריי על שאינם מכבדים את הדאפא.

מיאנתי להכיר להם תודה כי הייתי יהירה. במקום זאת השתמשתי בדאפא כמגן. משפחתי נשאה קושי רב כדי לדאוג לבני במשך שלוש השנים בהם הייתי במאסר. הוא נכנס לבית ספר תיכון נהדר ולאוניברסיטה עם דירוג גבוה. חשבתי שכל זה הוא סידור של המאסטר ולא הכרתי בעזרה של משפחתי.

לאחר שהתחלתי להסתכל פנימה, החלטתי לסלק את ההחזקה שלי ליהירות, ולהתבונן בבעיה הזו מנקודת מבטה של משפחתי. כשהודיתי להם בכנות, הם הפסיקו להאשים אותי.

ידידי הזכיר לי להתנצל בפני בני גם כן. בעבר, תמיד חשבתי שזה גורלו של בני להיות בדיכאון. הרגשתי שזו חוויה קשה האמורה לעזור לו להשתפר, אז תמיד ביקשתי ממנו ללכת לפי עקרונות הטיפוח. לא שמתי עצמי בנעליו להבין שהמאסר שלי פגע בו פיזית ונפשית. זה גם גרם לקשיים בלתי צפויים בטיפוח שלו, כי כשהייתי במאסר הוא היה רק תלמיד בן 14 בבית ספר יסודי.

כל מי שהיה סביבו ניסה להרחיק אותו מהדאפא. למרות המצב הקשה הזה, הוא דקלם מזיכרון את "הונג יין" כל יום. בכל פעם שהיה יכול הוא קרא את "ג'ואן פאלון". עם הגנת המאסטר, בני הצליח לעבור דרך קשיים רבים. הוא זכה ב"פרס ההתקדמות הטובה ביותר". הוא נכנס לתיכון מצוין. הוא ביקר אותי בכלא ואמר לי שהוא בסדר. הוא הזכיר לי לא לכתוב אף הצהרת ערבות שאני מוותרת על הדאפא.

האין עליי להודות לבן נפלא שכזה? האין עליי להתנצל בפניו על כל הנזק שהוא נשא בגללי? בעבר תמיד חשבתי: "הנזק כבר נעשה, מה הטעם בהתנצלות? אני אמו, מדוע עליי להתנצל בפניו?" למעשה, עדיין לא הצלחתי לוותר על יהירותי.

לאחר שכתבתי מכתב התנצלות לבני, מצבו השתפר אך הוא לא החלים לגמרי. מאוחר יותר ידיד אחר התקשר ושאל אותי אם אני מתרעמת על המפלגה שבשלטון. לפתע הבנתי שלא סילקתי את ההחזקה שלי לתרעומת.

המאסטר אמר:

"אם אתה, כמטפח, רק מוותר על דברים על פני השטח אבל בפנים אתה עדיין דבק במשהו או נאחז באינטרסים החיוניים של עצמך שאינך מרשה שיחתרו תחתיהם, אז הייתי אומר שהטיפוח שלך מזויף! אם החשיבה שלך לא משתנה, אז אינך יכול להתקדם אפילו צעד אחד ואתה מרמה את עצמך. רק כאשר אתה באמת משתפר מבפנים, אז אתה יכול לעשות התקדמות אמיתית." (הרצאה בוועידה הראשונה בצפון-אמריקה 1998).

חזרה לטיפוח אמיתי

במשך מספר שנים לא טיפחתי בנחישות. טיפחתי רק על פני השטח אז לא השתפרתי באמת או סילקתי החזקות. עכשיו כשאני שולחת מחשבות נכונות אני שמה לב לסלק כל תרעומת. אני מרגישה אותה הרבה פחות. עכשיו בכל פעם שעולה בי תרעומת, אני מבחינה בה מיד ומסלקת אותה. אני מקריאה מהזיכרון את השיר של המאסטר:

"אל תתלונן

היאחז בטוב הלב שלך"

(מתוך "לפזר את האשליה שלך" מתוך "הונג יין 4", תרגום זמני לא רשמי)

נעשיתי שוב עליזה. אף שמצב הטיפוח שלי אינו נהדר, עשיתי התקדמות משמעותית.

בני החלים מהדיכאון לחלוטין. כשהמשכתי לשפר את השין-שינג שלי בני השתפר. משפחתי וחבריי יכולים בקושי להאמין. כל מה שקרה הוא כמו חלום. בני נכנס פתאום לדיכאון ופתאום הבריא ממנו! עכשיו, אף אחד לא יכול לראות שהוא היה מדוכא כל כך.

הוא חזר לבית הספר ללא שום דאגה. כולם שמחים. הוא לומד את הקורסים המקצועיים האהובים עליו, וקיבל ציונים מצוינים בבחינת הסיום שלו. הכול הרמוני כי הוא יכול ללמוד את הפא ולעזור לי בכמה פרויקטים של אימות הפא.

כמו שהמאסטר אמר לנו:

"אז וָדֵא שאתה זוכר את הדבר הבא: בכל פעם שאתה נתקל בדברים כמו צרות, דברים לא נעימים, או חיכוך עם אחרים, אתה צריך לבחון את עצמך ולחפש בפנים. אז אתה תגלה את הסיבה לבעיה הזאת שלא ניתן להתגבר עליה. בעבר, בזמן שיגעון הצ'יגונג, ההבנה של אנשים רבים הייתה ששדה האנרגיה של האדם עצמו יכול להשפיע על הסביבה שלו. למעשה זה לא כך. זה כיוון שקיימת בתוך עצמך אי-התאמה המנוגדת לטבע המהותי של הקוסמוס שאתה תגלה שכל מה שסביבך אינו בהרמוניה אתך – זה הקשר. הכול ילך חלק אם תכוונן את עצמך. זה בדיוק כך"(הרצאה בוועידה הראשונה בצפון-אמריקה 1998)

[כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי.]