תרבות מסורתית: חשיבות השמירה על מחשבות של טוּב-לב

(Minghui.org) אנשיםנתקלים בחיים במצבים שיש לעשות בהם בחירה, והבחירה בין טוב לרע שוכנת לרוב במחשבה אחת, ממש כמו האמרה העתיקה: "כשטבע הבודהא מופיע, הוא ירעיד את העולם של עשרת הכיוונים", או: "מחשבה טובה יכולה לקחת אדם לשמים, ואילו מחשבה רעה עלולה לדון אדם לגיהינום".

קוּר עכביש

ישנו סיפור בקלאסיקות הבודהיסטיות: היה פעם איש רע בשם קָנְדָטָה. יום אחד בשעה שהילך ביער הוא ראה עכביש ועמד למחוץ אותו למוות.

בדיוק באותו רגע מחשבה חומלת הופיעה בראשו: "אף שהעכביש קטן כל כך, מדוע שאדרוך עליו למוות?" אז הוא פתח צעד גדול וחס על חיי העכביש.

 קנדטה היה אדם מרושע מאוד ועשה כל מיני דברים רעים, אז נגזר עליו לרדת לגיהינום לאחר מותו.

בשעה שסבל בגיהינום, לפתע ירד מהשמים קור עכביש כָּסוּף, דק כמחט. זה הרגיש כמו סירת הצלה בים אינסופי. הוא מיהר לאחוז בקור העכביש וטיפס מעלה בכל כוחותיו, בתקווה לברוח מהסבל האינסופי שבגיהינום.

כשהיה בחצי הדרך מעלה, הוא נח לרגע והביט מטה. הוא ראה מתחתיו חוטאים רבים שהחלו לטפס על קוּר העכביש. הוא חשב: "איך קור עכביש דק כל כך יכול לשאת משקל כה רב? אם הקוּר ייקרע, אפול חזרה מטה ולעולם לא אוכל להימלט מהסבל".

אז הוא בעט באלו שמתחתיובטענה שקור העכביש הוא שלו בלבד, ובדיוק באותה שנייה קור העכביש נקרע, וקנדטה וכל אלו שמתחתיו נפלו לתהום האפלה והאינסופית של הגיהינום והחלו לסבול שוב את האומללות האינסופית שם.

המחשבה הטובה של קנדטה קודם לכן הציעה לו הזדמנות לברוח מים הגיהינום המר ולקבל חיים חדשים, אך המחשבה המרושעת והאנוכית שהייתה לו אחר כך גרמה לו לחזור לסבל של הגיהינום.

נראה כי ההחלטה על חיים או מוות נקבעת לעתים קרובות על ידי המחשבה האחת של האדם.

אריות אבן בעלי עיניים אדומות

לפני שנים רבות, מוסריות האנשים בכפר אחד התדרדרה כל כך, שהאלים החליטו להרוס את הכפר. אך בודהיסאטווה טובת לב רצתה לתת לאנשים עוד הזדמנות אחת, היא התגשמה בעולם האנושי כקבצן. הקבצן בא לכפר והתחנן לאוכל. הוא עבר מבית לבית אך אף אחד לא הציע לו דבר לאכול.

כשהגיע לקצה הכפר, הוא ראה אשה זקנה מבעירה קטורת בפני פסל בודהא, אז הוא פנה אליה והתחנן לאוכל.

הזקנה היססה ואמרה: "יש לי רק קערה אחת של אורז. אני יכולה לתת לך חצי ממנה כי אני צריכה לשמור את החצי השני בשביל מנחה לבודהא".

לפני שהקבצן עזב הוא הצביע על זוג אריות אבן שבכניסה לכפר ואמר לאשה הזקנה: "כשעיני האריות יהפכו אדומות, שיטפון גדול יגיע. תברחי לראש הגבעה במהירות הגדולה ביותר שתוכלי. זכרי את דבריי".

האשה טובת הלב הפיצה מיד את דבריי הקבצן לכולם בכפר אך אף אחד לא האמין לה, והם אפילו לגלגו עליה באומרם: "איך אפשר שעיניי אריות האבן יהפכו אדומות?!"

יום אחד, כמה גברים שאהבו מעשי קונדס החליטו לעשות צחוק מהאשה הזקנה, אז הם צבעו את עיני האריות באדום.

כשהאשה הזקנה ראתה שעיני האריות באמת הפכו אדומות, היא צעקה בחרדה לאנשי הכפר: "הימלטו! מהרו ורוצו! שיטפון גדול מגיע!"

אנשי הכפר חשבו שהצליחו להתל באשה הזקנה והתפקעו מצחוק עד שבקושי הצליחו לעמוד.

האשה הזקנה המשיכה לצעוק ודחקה באנשים לברוח, אך אף אחד לא התייחס אליה ברצינות ולא הקשיב לה.

לבסוף היא רצה לבדה לראש הגבעה.

שיטפון גדול אכן הגיע. תוך כדי ריצה, האשה הזקנה המשיכה להביט לאחור וראתה את גובה המים עולה וגובר במהירות. במהרה כל הכפר שקע תחת המים. היא לא הצליחה לשמוע יותר קולות צחוק והתעצבה עד מאוד.

מחשבה טובה נתנה לאשה הזקנה הזדמנות, ומחשבות רעות גרמו לאנשי הכפר שלא יבינו את הרמז שניתן להם לפני האסון, והם אף עשו צחוק מאשה זקנה. התוצאות היו בהתאם.