[ועידת הפא האירופית] קשיים ומצוקות התפוגגו כאשר כווננתי את עצמי

(Minghui.org) ברכות מאסטר! ברכות מתרגלים עמיתים!

בסתיו 2021 שמענו חדשות נפלאות להן חיכינו מארה"ב: "שן יון" יחזור לאירופה ב-2022. ברגע שראיתי את האימייל, כל תא בגופי התמלא בשמחה. כהרף עין החיים חזרו אחורה ל"מצב עבודה של שן יון". גם הטיפוח שלי נכנס לשלב חדש.

הייתי רוצה לשתף אתכם את התנסויות הטיפוח שלי על האופן בו פרצתי, כשאני מונחית על ידי הדאפא, דרך מצוקות במהלך התכנון וההכנה להגעת ה"שן יון" למדינה שלי.

עד מארס 2020 הקורונה התפשטה כבר סביב העולם. עקב הסגרים של המגפה בארצות רבות, הסיור של הזרוע האירופאית של שן יון התבטל. כשהתחלנו את ההכנות לסיור של שן יון בסתיו 2021, דברים רבים כבר היו שונים: עלויות המסמכים והתחבורה המשיכו לעלות, חברות שותפות רבות ותיאטרונים לא נפתחו עדיין על הלוח ורוב העובדים שלהם עבדו מהבית. עקב הירידה הכללית בעסקים כמכלול, עובדים רבים עבדו רק שעות ספורות ביום, מה שאומר שבין אם אנחנו מתעסקים עם תיאטרונים או סוכנויות פרסומת, זה היה לעתים קרובות בלתי אפשרי לאתר אנשים. לעתים קרובות זה לקח ימים לקבל תשובה לשאלה ששאלת.

תקופת המצוקה הארוכה שלי נעלמה כלא הייתה כשפיתחתי חמלה

בין אלה שהיה לי קשה לאתֵר הייתה אשת מכירות של חברת פרסומת שנקרא לה "A". היא הייתה נעימת הליכות ובעלת קול רך ואף פעם לא מיהרה, אבל היא הייתה זו שגרמה לי לרוב כאבי הראש שלי. חברת הפרסומת של A שולטת על מחצית שוק פרסומות החוּצוֹת של גרמניה. זה בלתי אפשרי לעשות עסק לפרסום חוצות ללא החברה הזאת.

החל ב-2017, כשהתחלתי ליצור קשר עם חברת הפרסום הזאת, חוויתי דברים רבים שלא ניתן להאמין. האמנתי בתחילה שחברת פרסום תענה לצלצול של לקוח ותענה בהתלהבות לשאלות. אבל במציאות, אפילו רק ליצור קשר עם חברת פרסום שיש לה מונופול היה ממש לא קל.

כשיצרתי איתם קשר בשנה הראשונה צלצלתי מספר רב של פעמים ושלחתי אימיילים רבים, אבל אף אחד לא נענה. כשלבסוף קיבלתי אימייל בתגובה, כבר החמצתי את תקופת הפרסום לאותה שנה. בשנה שלאחר מכן, הצלחנו לפגוש במנכ"ל המכירות ושני אנשי מכירות, שאחת מהם הייתה A, אחת שנראתה מבינה עניין מאוד. אחרי שהבהרנו את האמת, דנו במחיר והתחלנו לשתף פעולה. הזמנו אותה ואת משפחתה למופע שן יון.

אבל הדרך לשיתוף פעולה לא הייתה חלקה וללא מכשולים. תשע פעמים מתוך עשר A לא הייתה זמינה בטלפון. קו הטלפון של החברה היה מחובר תמיד למזכירה האוטומטית. כששלחתי לה אימיילים, אף פעם לא הייתי בטוחה שהיא תענה. לפעמים חיכיתי ימים רבים.

A הייתה אשת מכירות עם רקורד של ניסיון ארוך ומבוסס. היו לה גם חופשות שנתיות רבות. כאם למשפחה, היא תמיד יצאה לחופשה במקביל לפגרת הבנקים ולעתים קרובות לא עבדה גם במהלך חופשות בתי הספר.

חברת הפרסומת בו עבדה A הייתה תאגיד גדול עם מבנה מורכב. כדי לעשות דבר אחד נדרשו נהלים רבים. צוואר בקבוק אפילו בקישור אחד עיכב את הכול. לכן, שיתוף הפעולה שלנו עם החברה הזאת היה מלא בגורמים משתנים. תכננו לפרסם במהלך תקופה מסוימת, אבל כתוצאה מסיבוכים היינו מחמיצים את התקופה הטובה ביותר לפרסום משום שקישור מסוים לא עמד בזמן. אחרי עבודה משותפת במשך כמה שנים, בכל פעם שהתקשרתי אליהם הרגשתי מעט חששות. זה נראה כאילו תופפתי על תופים בתזמורת וכל פעם כמה תווים נעלמו. היו מתרגלים בצוות שלנו שחשבו אפילו ש-A עושה צרות בכוונה והם הביעו את חששותיהם בכל פעם שהחברה הזאת הוזכרה.

ב-2022 תכננו סך של 48 הופעות ב-9 תיאטרונים ב-8 ערים בגרמניה. ההופעה הראשונה בעיר קולון הייתה מתוכננת לתחילת ינואר. נותרו רק חודשיים מהיום בו חתמנו על החוזה עם התיאטרון ועד למופע. חברות מרכזיות מפרסמות הרבה מאוד לפני חג המולד ונותרו רק מקומות פרסום טובים אחדים. היינו צריכים ליצור קשר מיד עם A כדי לשאת ולתת על המחירים ולתכנן פרסומות. אבל כמו תמיד, היא לא ענתה לטלפון והיא לא ענתה תיכף ומיד אחרי שהשארתי לה הודעה. מה אני אמורה לעשות? לא יכולתי לגשת למשרד לראות אותה. עקב המגפה, היא בדרך כלל עבדה מהבית. מלבד לצלצל לה ולכתוב לה אימיילים שוב ושוב, לא יכולתי לעשות דבר ולמעשה לא יכולתי לחשוב על דרך כלשהי לשנות את המצב.

יום אחד צצה לה מחשבה במוחי: כשהמאסטר לימד את הפא, הוא אמר לנו לעתים קרובות להתחשב יותר באחרים.

המאסטר אמר ב- Teaching the Fa and Answering Questions in Jinan (תרגום זמני, לא רשמי):

"אבל בעשותך משהו, עליך להתייחס לאחרים בטוב לב ולנסות את מיטבך להתחשב באחרים. פשוט לך בהתאם לדאפא בעשיית כל דבר". (Zhuan Falun Fajie -The Law of Zhuan Falun Explained"")

ובכן האין עליי להתחשב ב-A? ברגע שצצה לה המחשבה הזאת, מחשבה אחרת הגיחה מיד למוחי: "הלקוחות צריכים לבוא ראשונים. אנשי מכירות צריכים לתת עדיפות ראשונית ללקוחות שלהם. אנחנו נותנים לחברה שלהם עסקים כה רבים כל שנה. מדוע עלינו להתחשב בה? האין עליה להתחשב בנו?" אבל מחשבה נוספת הייתה: "לא משנה באיזו סביבה המטפח נמצא, עליו ללכת בהתאם לדאפא ולהתחשב באחרים בכל זמן".

בסוף ניצח "הצד המטפח" שלי. הזכרתי לעצמי שאני קודם כל ומעל לכל מטפחת, וכמטפחת אינני יכולה לפעול בהתאם לעקרונות של אנשים רגילים. אבל לאשת המכירות ולי היו יחסי עסקים בהם שילמנו עבור פרסומות. מה פירוש הדבר להתחשב בה? להבין את המצב שלה ולא להתלונן? אבל איך זה יכול להיות? מפני שאני מבינה וסובלנית, האם היא צריכה לפעול במהירות ולתת לנו מחיר הוגן ולהזמין את הפרסומות לשן יון? כמובן שלא. כאשר חשבתי בצורה כזאת, המחשבות שלי נתקעו.

בזמן הזה זכרתי משפט מההרצאה הראשונה בספר "ג'ואן פאלון". המאסטר אמר:

"אם נחקור ונלמד אותם מנקודת המבט של האנשים הרגילים של היום, לא נוכל להבין אותם בשום אמצעי. מהרמה, ממצב המחשבה ומנקודת המבט של האנשים הרגילים, לא ניתן להבין דברים אמיתיים"

הבנתי שהסיבה מדוע נתקעתי במחשבה שלי הייתה מפני שנגררתי לעולם של האנשים הרגילים. זה מפני שלא יכולתי עדיין לחשוב מנקודת המבט של מטפח. ברגע שהבנתי זאת, החשיבה שלי השתנתה כהרף עין. חשבתי: "כל ישות חיה על הארץ באה מפא ו-A איננה שונה. היא לקחה את ילדיה לראות את "שן יון" ואחרי שצפתה בהופעה היא אמרה שהיא הרגישה מצוין. עליה לפצות על טוב הלב והנדיבות של הדאפא אחרי שניצלה, אבל ייתכן שאיננה יודעת איך לעשות זאת. כתלמידת דאפא, אוכל לעזור לה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי לפצות את הדאפא ולעזור לה להגשים את המשימה שלה. היחסים בינינו אינם יחסים פשוט בין אשת מכירות ללקוחה. היא איננה כלי או קרש קפיצה שאני יכולה לעשות בו שימוש כדי להשלים את המשימה שלי. כולנו ישויות חיות שניצלו על ידי הדאפא, רק שאני בת מזל שאני תלמידת דאפא במהלך תקופת תיקון הפא. אני רוצה לעזור לה, להנחות אותה לעשות מה שהיא צריכה לעשות עבור "שן יון", ולסייע לה למלא את משימתה".

המחשבות האלה הבזיקו לתוך מוחי כמו ברק ותוך שניות אחדות בלבד, ידעתי לפתע מה עליי לעשות. הרמתי את הטלפון וחייגתי למספר הטלפון הנייד של A . היא לא ענתה, ואחרי כמה צלצולים ענתה המזכירה האוטומטית.

אחרי זמן מה, הטלפון שלי צלצל וראיתי שזו A. היא מעולם לא החזירה לי צלצול כה מהר. נראה כאילו יש בה צד שהבין את טוב הלב שלי.

הזכרתי לעצמי להדריך את הישות החיה הזאת עם מצב מחשבה טהור כדי שהיא תוכל למלא את משימתה. אני לא צריכה להתלונן, להאשים אותה או להשתמש בהבטחה לעסקה עתידית כקלף מיקוח ללחוץ עליה. זו לא הייתה רק בחירה במונחים אסטרטגיים של משא ומתן, אלא שהייתה לי בחירה כתלמידת דאפא להביע חמלה באמצעות פעולותיי. במקום לנסות למנף עסקה עתידית, חמלה אמתית היא הכוח הגדול ביותר והיא יכולה להמיס פלדה.

A הסבירה את המצב המסובך של החברה ואת הקשיים של עצמה. היא אמרה שהיא מודעת היטב לעיכובים שהחברה שלהם גרמה לנו. באותה שיחה המחשבות שלי נעשו בהירות מאוד וידעתי מה לומר לה ומה לא לומר. אמרתי לה שאני מבינה שלחברות גדולות יש הדרכים שלהן לעשות דברים ואני מבינה גם את הקשיים שלה: "מה שהיה היה, בואי נניח לעבר". מה שעלינו לעשות זה להחליט איך להתקדם הלאה ולעשות זאת במהירות האפשרית. היא הבינה שאינני מנסה להאשים אותה או לקבוע מי צדק או מי טעה – אלא שאני פשוט רוצה לעשות היטב את הדברים. המבוכה נעלמה במהירות. במקום לנסות להסביר את הקשיים שלה, היא החליפה את הנושא במהירות לכיוון של מציאת פתרונות.

היא השתנתה אחרי היום ההוא. במהלך החודשים הבאים, בכל פעם שצלצלתי, היא ענתה במהירות. היא גם תפסה יוזמה להתקשר לחברות בת של החברה, ללא כל לחץ מצדי. כשהיא ביקשה לעזוב את העבודה, היא הודיעה לי על כך מראש. הרגשתי שהיא משתפת אתנו פעולה בכנות ורצתה לעזור לשן יון.

לפני שחוויתי זאת בעצמי לא יכולתי לדמיין שאוכל לפרוץ דרך המצב הקשה הזה שהטריד אותי במשך ארבע שנים.

הזדמנויות טיפוח חדשות ולא צפויות

אחרי שהמגפה פרצה ב-2020, חשבתי שהיא לא תארך יותר משנה. אבל אחרי הקלה קצרה של הגבלות בקיץ 2021, גרמניה החלה להדק שוב בתחילת הסתיו את האמצעים למניעת המגפה, ונוספו עוד ועוד מגבלות. בדרך כלל נובמבר ודצמבר היו שיא התקופה למכירת כרטיסים טרם חג המולד. ציפינו לעלייה במכירות, לחגיגה של מכירת כרטיסים, מאחר שהצופים חוו סגר של יותר משנה. במקום זאת, החדשות היו רעות: מספר האנשים שנדבקו נסק במהירות. עד אמצע דצמבר, 3 שבועות בלבד לפני ההופעה בקולון – התחנה הראשונה של ההופעות בגרמניה – פדרציית המושלים של 16 מדינות הפדרציה בגרמניה החליטו להגביל בהיקף רחב את מספר הצופים בהופעות. לתיאטרון של קולון הייתה התכולה הגדולה ביותר: 1,500 מקומות. אבל עקב ההגבלות החדשות, המושבים הוגבלו ל-750.

במשך החודשים הבאים המצב לא השתפר. נראה ש-16 מדינות הפדרציה התחרו ביניהן למי עמדה חזקה יותר במניעת המגפה ואף אחת לא הייתה מוכנה להקל בהגבלות. גם כשמדינות אחרות באירופה הקלו בזו אחר זו על ההגבלות, בגרמניה ההגבלות למניעת המגפה נותרו ללא שינוי. לנוכח קושי במצב מכירת כרטיסים, חשתי לחץ עצום ולא ידעתי איך לפרוץ את הדרך.

יום אחד נתקלתי בווידיאו על ניסוי ב-Visual Cliff . בניסוי הניחו תינוק מתחת לגיל שנה על שולחן והתקינו זכוכית שקופה באמצע השולחן. מתחת לזכוכית זה נראה כמו צוק ועליו ים של אש. התינוק טיפס לכיוון ה- Visual Cliff, התבונן למטה, ראה את הסכנה, הרים את ראשו בהיסוס, הביט שוב וראה את אמו המחייכת עומדת מעבר לשולחן. הוא ראה את החיוך הגדול של אמו ואת עיניה המעודדות. ואז, ללא היסוס התינוק זחל לקראת אמו. התינוק שקודם לכן פחד לעבור, חצה בקלות את ה- Visual Cliff.

חשבתי שהמאסטר מנסה להעיר את עיניי. המאסטר יודע לבטח שלבי אינו יציב, לכן השתמש בכך להזכיר לי שהמצבים הקשים בעולם הם כולם אשליות ואמר לי פשוט להתקדם הלאה בעוז ולא לפחד. הפנים המחייכות של המאסטר הופיעו במוחי וזכרתי מה שהוא אמר.

המאסטר אמר:

"המאסטר מתבונן בכם, ותמיד מחכה לַבשורות הטובות שלכם". ("יסודות להתקדמות במרץ 3" – לוועידת הפא האירופית בווינה ).

אמרתי לעצמי לייצב את לבי, שכל הקשיים הם אשליות. פשוט לכי הלאה לקראת המאסטר.

בתחילת ההכנות, מסתיו 2021 ועד לסוף הסיור של "שן יון" בגרמניה ביוני 2022, חווינו אין ספור קשיים במהלך תשעת החודשים האלה. מדינה פדראלית מסוימת הייתה מסוגלת להודיע לפתע יום אחד שהיא תגביל את מספר הצופים, מה שגרם להם לא רק שלא לקנות כרטיסים, אלא היו שרצו החזר כספי. ביום אחר, תיאטרון אחד היה מסוגל לומר שיש בעיה טכנית. למחרת היום המפיצים של הדפוס אמרו שלא ניתן לשלוח בזמן את ההדפסות.

הדבר הגרוע ביותר שקרה היה שכמה ימים לפני ההופעה החברה המספקת קרח יבש הודיעה לפתע: "מצטערים, איננו יכולים לשלוח בזמן לתיאטרון את הקרח היבש. יש מחסור בגרמניה. עליכם למצוא בעצמכם". פעם אחת התבדחתי עם מתרגלים עמיתים שבמהלך תשעת החודשים האלה שעברו, זה נראה כאילו כל היום פתחתי בצורה עיוורת ארגזים, רק שבכל פעם שפתחתי ארגז, לעתים נדירות מצאתי הפתעה נעימה, לרוב זה היה הלם וזעזוע.

במשך זמן מה, בכל פעם שהטלפון צלצל, לבי שקע – האם אלה חדשות רעות או טובות? אחרי שהתרגלתי לכך, בכל פעם ששמעתי חדשות רעות חשבתי: "הכול אשליות. לכל בעיה יש פתרון. אם תכנית א' אינה עובדת, אז חפשי תכנית ב' ואם ב' לא תעבוד, לכי על תכנית ג'. כל עוד אינך מוותרת, את תוכלי למצוא תמיד דרך". המתרגלים האחרים ואני המשכנו לעודד אחד את השני ובכל פעם הצלחנו ברגע האחרון להפוך את המצב לפני שהפרויקט ייפגע.

אמנם הצלחנו שלא תהיה פגיעה, אבל זה הורגש כאילו ישבנו על סיכות ומחטים. בכל יום כשפקחתי את עיניי הייתה שם ערימת קשיים מולי וכל יום סבלתי ייסורים. במשך זמן מה חשבתי שלא אחייך עוד לעולם.

אחד המצבים שגרם לי לעצבנות נוראית היה עיצוב מחדש של מושב התזמורת בתיאטרון. במקור, לתיאטרון היה מושב לתזמורת אבל לא השתמשו בו כבר 15 שנה. כדי לשפר את ההופעה, הצענו שוב ושוב לתיאטרון שאנחנו מקווים שהם יפתחו את מושב התזמורת וישפצו אותו על-פי דרישות "שן יון". הבעלים המקוריים של התיאטרון חשבו שלא ירוויחו מכך ולכן לא הסכימו לזה אף פעם.

ב-2021 התיאטרון החליף בעלים וחשנו סוף סוף תקווה. המנהל החדש שמונה לא סירב לבקשתנו, אבל חשב שאין מספיק זמן לחדש את מושב התזמורת טרם ההופעות. באופן בלתי צפוי, הדברים החלו להסתדר 3 שבועות לפני ש"שן יון" הגיע. מנהל התיאטרון צלצל אליי ואמר שניתן להתחיל בשיפוץ מיד אבל ישנה בעיה: במשך 15 שנים במת האולם עוצבה פעמים רבות ומספר שכבות של מסילות מתכת וקורות עץ הותקנו מעל למושב התזמורת. הטכנאים שעבדו שנים רבות בתיאטרון הזה כבר לא זכרו את התצורה המקורית של מושב התזמורת. משום שההנהלה החדשה רק נכנסה לתפקידה, אי אפשר היה למצוא את התכניות המקוריות. הם לא יכלו לתת לנו את המידות המדויקות של מושב התזמורת. ההבטחה היחידה הייתה שיפתחו את מושב התזמורת הנטוש וינסו לשחזר אותו למצבו המקורי.

פרויקט השיפוץ החל. המתרגלים ממחלקת הפקה של שן יון והמחלקה הטכנית המקומית שלנו המשיכו לתקשר עם המחלקה הטכנית של התיאטרון, כשהם בודקים שוב ושוב נתונים שונים. כל זה היה במהלך סיור הופעות אינטנסיבי בערים אחרות. מאחר שנסעתי עם הלהקה מעיר אחת לשנייה, אף אחד לא יכול היה לעקוב אחר התקדמות העבודה במקום.

נותרו פחות מ-3 שבועות שביניהם חג הפסחא. פועלי הבניין לא עובדים בחגים. האם הפרויקט יושלם בזמן? האם הוא יעמוד בדרישות ההופעה של "שן יון"?

לבי פרפר והייתי מודאגת מאוד. ברגע שהתעוררתי בבוקר, המחשבה הראשונה שלי הייתה: "מה מצב מושב התזמורת?" אפילו כשתרגלתי את התרגילים לא יכולתי להפסיק לחשוב על כך. כשקראתי את הפא, לא יכולתי להתרכז. מצב מושב התזמורת הפך להפרעה שעינתה אותי. הבנתי שמושב התזמורת הוא לא ההפרעה, אלא דווקא זה לבי שפחד מקשיים ומצוקה – זאת הייתה ההפרעה האמתית.

בדיוק כשהרגשתי חרדה ביותר, אחת המתרגלות שלחה לי שיר מתוך "הונג יין 6", שעדיין אין לו תרגום באנגלית, לכן היא שלחה לי תרגום חופשי.

המאסטר אמר ("הונג יין 6", תרגום חופשי, לא רשמי):

“הקשיים בהצלת אחרים ובהצלה של עצמך

לתלמידי דאפא לא קשה לטפח.

הקשיים נובעים מחשיבה אנושית.

אדם עליון יכול לפתור קשיים עם חיוך,

אדם ממוצע אינו יכול להישאר רגוע במצוקה,

אדם נחות אינו יכול לשחרר את הלב האנושי חסר הגבול.

הפצת הדאפא בעולם אינה עניין רגיל.

לחזור לביתנו הקדוש בהצלת אחרים ועצמנו –

כמה אנשים יכולים להשיג זאת?

וכמה רק מדברים מילים ריקות?"

כשקראתי את התיאור של המאסטר על האדם נעלה, אדם ממוצע ואדם נחות, יכולתי לראות פרצה ענקית בטיפוח שלי. כשנתקלתי בקשיים לא יכולתי אפילו לחייך. איך אוכל לדבר על "לפתור קשיים עם חיוך". אם לשפוט לפי מצבי הנוכחי, העולם של אדם עליון נראה רחוק מדי מהשגתי. המשפט: "האדם הממוצע אינו יכול להישאר רגוע במצוקה", תיאר אותי.

הסתכלתי על עצמי: הייתי קרועה בין להיות אדם ממוצע לבין להיות אדם נחות.

ידעתי שעל אף שעשיתי דברים רבים כמתאמת הפרויקט, אם העולם שלי איננו עומד בדרישות של הדאפא, הכול יהיה אך ורק מילים ריקות.

לא ידעתי איך להשיג את המצב של "אדם עליון יכול לפתור קשיים עם חיוך", אבל ידעתי שהמצב של "לא להיות רגוע" הוא לא נכון. לא הייתי רגועה, מפני שפחדתי מקשיים ומהיעדר תחושת אחריות. כשהשין-שינג שלי לא עמד בסטנדרט, כשנתקלתי בקשיים, לא הייתה לי מספיק חכמה, לא יכולתי לחשוב על פתרונות ראויים.

אחרי שפרויקט מושב התזמורת החל, מתרגלי מחלקת ההפקה של "שן יון" נהגו תמיד לכתב גם אותי באימיילים עם המחלקה הטכנית של התיאטרון. כשקיבלתי אימייל, לעתים קרובות הייתי רק פותחת אותו ולא קוראת אותו בקפדנות. על פני השטח, הסיבה הייתה שזה טכני וממילא לא אבין זאת. חשתי שלסוגיות טכניות אין שום קשר אליי, אף על-פי שהיה טוב לדעת על מה הם דנים. למעשה, הייתה לי הרגשה מעורפלת שהשיפוץ של מושב התזמורת עלול לא להצליח, מפני שאחרי שהבעלים התחלפו, צוות חדש רק נכנס לתפקיד והעובדים כולם הוקצו לעבודה באופן זמני. אחרי שהתמודדתי אתם מספר פעמים, נראה שלא תקשרו היטב בינם לבין עצמם. מנכ"ל התיאטרון היה טירון עם אישיות חזקה. לעתים קרובות הוא התעקש על החלטה כשהמידע לא היה שלם. האדם האחראי, המנהל הכללי, גר בעיר אחרת ואף פעם לא היה במקום העבודה. זו הסיבה שדאגתי כל הזמן וחשתי חסרת אונים.

כאשר הבנתי שאני פוחדת מקשיים, הייתי נחושה להתגבר על כך. למדתי בעל-פה את השיר מ"הונג יין 6" ושיננתי אותו בשקט בכל פעם שהיה לי זמן.

הלב שלי הלך ונרגע ולא התעלמתי עוד באופן תת הכרתי מהנושא של שיפוץ מושב התזמורת. הוצאתי את כל האימיילים של המחלקה הטכנית לגבי שינויים ושיפורים וקראתי אותם בקפדנות. נקודה אחת שנויה במחלוקת נראתה בצילום אחרון שנשלח על ידי התיאטרון: הצילום הראה שמושב התזמורת כבר פתוח מלמעלה והרצפה והמסילות מוכנים, אבל 24 מסילות ממתכת בלטו כמו סורגים מהבמה מעל מושב התזמורת. הן הותקנו כאשר במת התיאטרון עוצבה מחדש ועכשיו צריך היה לנסר אותן. הסתכלתי על התאריך. עוד מעט יתחיל חג הפסחא וברגע שהחג יסתיים, "שן יון" צריך להופיע בתיאטרון הזה. הייתכן שהתיאטרון רצה להשאיר את 24 המסילות האלה כפי שהן? מה אפשר לעשות?

האם עליי לפנות למנהל הכללי? הוא לא היה במקום ויהיה עליו תחילה לבדוק עם המחלקה הטכנית של התיאטרון. אם הטכנאים יגידו שאין מספיק זמן לא יהיה לי סיכוי לשנות את החלטתו. הבנתי שבמקרה הזה, הסמכות האמיתית לקבלת ההחלטה לא הייתה המנהל הכללי אלא הטכנאי האחראי לשיפוץ מושב התזמורת. ביקשתי מהמנהל הכללי את מספר הטלפון של הטכנאי. כשצלצלתי ושאלתי, הוא אכן אמר לי שחג הפסחא מתקרב ואין זמן כלל לנסר את 24 המסילות האלה. הפרויקט היה ממש בצרות, אבל הוא אמר שאף אחד לא יעבוד במשך החג. חשבתי לעצמי: "זה לא משנה מה אנשים אומרים. מה שבאמת חשוב זה מה שהמאסטר רוצה". ביקשתי אותו לצלצל מיד לחברת הבנייה ולהסביר ש"שן יון" הוא הופעה ברמה גבוהה בעל שם עולמי, ואי אפשר באמת לסכן את סיום העבודה על מושב התזמורת.

לנוכח התעקשותי הוא הסכים לצלצל. הנחתי את הטלפון והתחלתי לשלוח מחשבות נכונות. אחרי זמן מה הוא צלצל בחזרה, אבל לא יכולתי לשמוע אותו. למעשה הוא צלצל 7 פעמים, אבל אף פעם לא שמעתי את הצלצול. ברור שהיו שם הפרעות. ראיתי מתרגל שעמד בקרבת מקום וביקשתי ממנו את הטלפון שלו לצלצל לטכנאי ולבסוף השיחה עברה ברור. הוא אמר לי שקיבל אישור, שחברת הבנייה הבטיחה לנסר את 24 מסילות המתכת ולוודא שזה יושלם בלילה שלפני הופעת "שן יון".

אחרי הפסחא, מושב תזמורת מכובד ומושלם קידם את פני המופע. הוצאתי אנחת רווחה. החוויה הזאת אימתה פעם נוספת שהמאסטר תמיד לצדנו. כל עוד אנחנו מאמינים במאסטר ובפא והולכים אחר הדאפא כדי לטפח עצמנו, נוכל להתגבר על כל הקשיים.

תודה רבה לך מאסטר, על דאגתך לאורך הדרך. תודה לכם מתרגלים עמיתים שליוויתם אותי כל הדרך.

אם יש משהו בלתי ראוי, בבקשה תקנו אותי בחמלה.

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. [כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org.אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]