גיסתי העיקשת הסכימה לבסוף לפרוש מהמק"ס

(Minghui.org) התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1996. קודם לכן היה לי מזג סוער, לא אהבתי להיות בצד המפסיד והייתי מתרגזת כשאיימו עליי. למרות היותי אישה, אהבתי לריב. אנשים כינו אותי "נמרה".

הכרה עם פאלון דאפא

בריאותי לא הייתה טובה ובגיל צעיר היו לי דימומים. הרופא הציע שאלמד פאלון גונג (נקרא גם פאלון דאפא). הוא אמר לי שפאלון גונג הוא טוב לשיפור הבריאות וגם נלמד ללא תשלום. למחרת בבוקר הלכתי למרכז העיר ללמוד את התרגילים ובאותו ערב צפיתי בהרצאות המוקלטות של המאסטר.

תוך יומיים הפסקתי לדמם. תוך חודש החלמתי מבעיות הבריאות שהטרידו אותי במשך שנים רבות, כמו: סחרחורת, חוסר בתיאמין ועצירות. גוון עורי החיוור נעלם, וכשהמשכתי לתרגל גם רזיתי. שמחתי מאוד.

הצגת פאלון דאפא יקר הערך

בהנחיית העקרונות "אמת-חמלה-סובלנות" החזרתי למקום עבודתי דברים שלקחתי משם קודם לכן. גם התנצלתי בפני עמיתים לעבודה שרבתי איתם בעבר.

אף אחד לא ניקה את השטחים הציבוריים בבניין המגורים שגרתי בו ומדי פעם הייתי מטאטאה אותם. כשירד גשם עזרתי לשכנים שהיה להם קשה לזוז להכניס את הכביסה שתלו בחוץ.

בבניין בו גרתי לא הייתה תחזוקה שוטפת במשך שנים רבות ומים דלפו דרך הקירות המרכזיים. כולם דאגו שהבניין עלול להתמוטט מנזקי המים, אך אף אחד לא היה מוכן לתת כסף כדי להביא מישהו לתקן בשבילנו. הדיירים העבירו את האחריות מאחד לשני.

אחרי ששוחחתי על כך עם אמי, שילמתי 2,000 יואן להביא מישהו להחליף את צינורות המים הפגומים כך שהמים לא יחלחלו דרך הקירות. כולם שחררו אנחת רווחה. חלק אמרו שהתנהגתי בטיפשות ושחלק שיבחו את היותי אדם טוב. לא לקחתי את ההערות האלה ללב. רק ניסיתי לנהל את עצמי לפי דרישות הדאפא. רציתי להיות אדם בעל ערכי מוסר גבוהים.

נעצרתי, נאסרתי ונרדפתי

לאחר שהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) פתחה ברדיפת מתרגלים ביולי 1999הלכתי לבייג'ינג לעתור למען הפאלון גונג. הוחזקתי במרכז מעצר באזור בו גרתי.

בתי הייתה אז רק בת כמה חודשים. אולצתי להיפרד ממנה והוריי טיפלו בה. לאחר מכן נכלאתי במחנה עבודה בכפייה ונשפטתי למאסר כי סירבתי לוותר על אמונתי.

מות הבעל: התנהגות של מתרגלת

כשבתי הייתה בת יותר משנה בעלי נפגע בראשו ממכונה בגלל עובד שלא טיפל כהלכה בציוד. הוא מת מהפציעה. באותו זמן הייתי במרכז המעצר. אחרי בקשות חוזרות ונשנות של משפחתי, הורשיתי ללכת הביתה כדי לארגן את הלוויית בעלי.

משפחתו של בעלי הלכה כל יום למקום עבודתו להיאבק על הפיצויים. מקום העבודה של בעלי שילם עבור הוצאות האכסון של גופתו בחדר הלוויה כל הזמן עד לשריפת הגופה. הם נלחצו מאוד לסדר את הדברים וליצור איתי קשר. הם שאלו אם יש לי בקשות כלשהן. אמרתי שלא, וגופתי של בעלי נשרפה. לא רציתי לגרום למקום עבודתו בעיות נוספות.

המנהל שלו התרגש, הוא לא ציפה שמתרגלי פאלון גונג יהיו אחראים כל כך. משפחתו של בעלי הפסיקה לעשות צרות למקום עבודתו, אך סירבה לסלוח לעובד שגרם למותו. האיש לא חזר יותר לביתו מאז התאונה מפחד שמשפחת בעלי תכה אותו למוות. שכנעתי את משפחת בעלי לא לבקש נקמה ופיצויים, וכך נסגר העניין.

חוץ מלשלם סכום כסף לי, לבתי ולכל אחד במשפחתו, מקום העבודה גם שילם סכום פנסיה גדול. חותניי ביקשו לקחת את הפנסיה והוריי לא הסכימו. כאשה עם ילדה הזקוקה לה, הייתה לי זכות לקחת את הכסף הזה. אמרתי לאמי: "תני להם לקחת אותו! אני עדיין צעירה ויכולה לעבוד. חותניי זקנים והם איבדו את בנם. הם בטח שבורי לב! כולנו עדיין משפחה אחת אחרי הכול!" לאחר שהוריי שמעו את דבריי, הם לא התעקשו על דעתם. וכך חותניי לקחו את כל הפנסיה.

למרות תעמולת הדמוניזציה נגד הפאלון גונג, משפחת בעלי ידעה שפאלון דאפא הוא טוב. עם זאת הם האשימו אותי בגרימת מותו של בעלי ונטרו לי טינה. כששוחררתי מהכלא בתי כבר הייתה בבית ספר יסודי. הוריי גידלו אותה מילדות ושילמו את כל הוצאותיה. כשאמרתי לאמי שרציתי לקחת את בתי לבקר את הורי בעלי, אמי לא אהבה את זה. היא אמרה: "כל השנים האלה אף פעם לא היה להם אכפת ממך והם לא ביקרו אותך בכלא אפילו פעם אחת. למה שתטרחי ללכת לבקרם?" עניתי: "אחרי הכול הם הסבא והסבתא של בתי. כיוון שאני חופשייה, עליי לדאוג להם".

הלכתי לבקר אותם לעתים קרובות, קניתי להם בגדים חדשים, פירות שאהבו לאכול, וכשהם חלו באתי לטפל בהם. בהתחלה הם התייחסו אליי בקרירות. כולם חוץ מגיסתי התייחסו אליי בקור סביב שולחן ארוחת הערב. הייתי מתאפקת לא לבכות, מסיימת לאכול במהירות וחוזרת הביתה. כשהגעתי לביתי לא הצלחתי להפסיק לבכות. אמי הצטערה וביקשה ממני לא לחזור לשם. אמרתי לעצמי: "זה לא יעבוד. עליי לשאת זאת ולהיות אדם טוב כל הזמן".

המאסטר אמר:

""כשקשה לסבול אתה יכול לסבול את זה, כשקשה לעשות את זה אתה יכול לעשות את זה". למעשה זה כך." ("ג'ואן פאלון" הרצאה תשיעית, "אנשים עם טבע מולד גדול")

המשכתי לבקר אותם ובהדרגה לא הרגשתי שהתייחסו אליי בחוסר הוגנות. התייחסתי למשפחת בעלי בטוב לב ועשיתי את מטלות הבית עבורם. במשך ראש השנה הסינית קניתי מזכרות לגיסתי והיא קיבלה אותי בחום. חותניי החלו לחייך אליי ואהבו לבטוח בי. מאוחר יותר חמי החזיר לי את כסף הפנסיה והפיצויים שקיבל ממרום עבודתו של בעלי ואמר לי להוציא אותו על חינוכה של בתי. כשבתי נכנסה לתיכון חותניי נתנו לי 5,000 יואן והתעקשו שאקבל את זה. ניסיתי לסרב אך הם לא קיבלו זאת. בחוסר רצון לקחתי 2,000 יואן והחזרתי להם את השאר.

מוותרים על החברות במק"ס

אחרי שסדרת המאמרים תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטיתפורסם, הוא הצית מגמה של פרישה מהמק"ס. רוב משפחתו של בעלי וחבריו כבר ויתרו על חברותם במפלגה, חוץ מאחותו הגדולה. היא סירבה לפרוש מהמק"ס על אף ניסיונותיי, כי היא סגדה לכסף וגם פחדה מרודנות המק"ס. היא אמרה לי: "מה שחשוב ביותר זה למלא את כיסיי בכסף".

עקב חיבתה לכסף היא עזבה את הבית למרות התנגדות בעלה, כדי לעבוד בעיר אחרת ולהרוויח יותר כסף. בעלה כבר בגד בה והסתיר זאת ממנה. עכשיו הייתה לו הזדמנות לעשות כרצונו ובמהרה הוא רצה להתגרש. גיסתי נפגעה מבגידת בעלה. היא חוותה את ארעיות הדברים בעולם והחלה לכבד אלים ובודהות. היא גם נעשתה נינוחה יותר. כדי להתקרב אליה הלכתי לבקר אותה כל שנה והבאתי לה מאכלים האהובים עליה. כשבתה שהתחתנה ועברה לגור רחוק במקום אחר הגיעה הביתה, הזמנתי את שתיהן לארוחה. כשהעליתי את נושא הפרישה מהמק"ס, גיסתי הפסיקה להתווכח איתי ופשוט שתקה, אך היא עדיין לא הסכימה לפרוש מהמק"ס.

בשנה שעברה, אחרי שהמגפה פרצה, כל המדינה הייתה בסגר. המשכתי לחשוב על גיסתי שלא ויתרה על חברותה במק"ס. הלכתי עם מסיכה על פניי לבית החולים בו עבדה. היא הייתה עצבנית וביקשה ממני ללכת. היא אמרה לי לשים לב לביטחוני. ידעתי שהיא מודאגת שאירדף שוב על ידי המק"ס. חזרתי הביתה מבלי לומר דבר כדי שלא תדאג.

חצי שנה חלפה והגל השני של הווירוס הכה במדינה. רוב האנשים שדברתי איתם פחדו להידבק בווירוס ופרשו מהמק"ס אחרי שהבהרתי להם את האמת. אף שנתקלתי בגיסתי מפעם לפעם ואפילו גרמתי לאנשים לפרוש מהמק"ס מול פניה, לא ידעתי מה לומר לה כשראיתי את ההבעה הרצינית שלה.

ערב אחד בסביבות 20:00 היא התקשרה אליי. בתה התגרשה וחתנה השתמש בחשאי בכל הקרדיט של כרטיס האשראי של בתה. הבנק לקח את בתה למשפט. אם היא לא תחזיר את החוב לבנק במהרה, בתה תעמוד מול תביעה משפטית. חתנה כבר עזב מזמן את הבית ואי אפשר היה למצוא אותו. לבתה לא נותרה ברירה אלא לבקש את עזרת אמה. העסקים במקום עבודתה של גיסתי לא הלכו טוב ולא שילמו את שכרה כבר כמה חודשים. היא התקשרה אליי בתקווה ללוות 6,000 יואן. הסכמתי ללא היסוס להלוות לה 10,000 יואן. היא באה אליי מיד ונתתי לה את הכסף.

היא יבבה כשסיפרה לי על חוסר המזל של בתה. כשניחמתי אותה אמרתי לה לפרוש מהמק"ס ושהיא תבורך בתמורה. אמרתי לה: "את יודעת, אני שולחת עבורך מחשבות נכונות כל בוקר בתקווה שתישארי בטוחה ושיהיה לך עתיד יפהפה". היא התרגשה. ביקשתי ממנה לדקלם "פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב", והיא הסכימה מיד.

לפני שנפרדנו אמרתי לה: "אל תהססי לבקש ממני עזרה בעתיד. אנחנו כמו אחיות". היא חייכה.

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org .אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]