(Minghui.org) בלילה, לאחר סיום עבודות הבית ועוד כמה משימות בפרוייקטים, החלטתי לעשות את תרגיל המדיטציה, מה שבדרך כלל היה הדבר הכי מהנה ביום שלי.

עם שמיעת מוזיקת התרגול, נרגעתי בהדרגה. הגוף שלי התחמם והיה מוקף בשדה האנרגיה. חשתי נינוח מאוד. אבל לאחר זמן מה מחשבותיי התחילו לנדוד וכבר לא יכולתי לחוש את המצב הרגוע. למרות שרגליי לא כאבו, שחררתי אותן והפסקתי את התרגול תוך פחות משעה. חשתי מתוסכל, ושאינני במצב טוב היום.

פתאום חשבתי "למה לא לקחתי יוזמה לדכא את המחשבות המסיחות את הדעת? עשיית התרגילים זה לא רק אודות שינוי הגוף אלא זה גם תהליך של טיפוח. כשמחשבות שונות מסיחות את הדעת ממשיכות לצוץ במוחי, האם זו אינה הזדמנות לתפוס אותן ולהיפטר מהם?

זה שיקף בעיה שהייתה לי זה זמן רב. תמיד סמכתי על הכוח של הדאפא שיחסל את ההחזקות שלי. עם לימוד עמוק יותר של הפא, הייתי מסוגל לשחרר קצת רגשנות ורצונות. אבל לא עשיתי זאת באופן יזום ופעיל כדי לטפח את עצמי. אפילו כששמתי לב לכמה החזקות, לא פעלתי כדי לחסל אותן. הטיפוח שלי היה תקוע באותה רמה במשך זמן רב.

המאסטר אמר,

"לעתים קרובות אנשים אומרים לי דברים כמו: "בעבר, כשקראתי את הפא, הרמה שלי התרוממה מהר כל כך. וכשקראתי את הספר כל הזמן נגלו לפני דברים ששיפרו את הבנתי, מדוע עכשיו אינני חש כך יותר?" אז חישבו על זה בעצמכם, האם " טיפחתם כמו בהתחלה"? (הוראת הפא בוועידת הפא בניו יורק רבתי 2013)

תיקון הפא הגיע לשלב הסופי. עליי להזכיר לעצמי לחפש פנימה כדי לחסל החזקות כדי להגיע לסטנדרט של תלמיד דאפא ולהציל בצורה יותר טובה ישויות חיות.

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org.אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]