[ועידת הפא האירופית] העוצמה של שיתוף פעולה ללא תנאי

(Minghui.org) התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-2005 וזמן מה לאחר מכן החלטתי להשתתף בוועידת הפא האירופית. כיוון שתמיד התעסקתי בכתיבה, כתבתי את התנסותי על קבלת הפא ולא הופתעתי כשהיא נבחרה. אך לאחר כמה ימים קבלתי הודעה מהמתאם. המתרגמים נתקלו בקשיים והיה צורך לכתוב מחדש כמה חלקים. התפלאתי, איך מתרגמים יכולים להתנגד לתוכן של מאמר – האין עבודתם רק לתרגם? הייתי מוטרד, וכמעט כועס.

זה היה לפני כמה שנים. מאז כתבתי עוד מאמרי שיתוף והשתתפתי במגוון פרויקטים של הבהרת אמת, אך רק לאחרונה מצאתי את עצמי באותו המצב של המתרגמים והבנתי אותם, אף שלא תרגמתי דבר. אתחיל מההתחלה.

"שן יון" בזלצבורג

התנאים עדיין לא בשלים להבאת "שן יון" למדינה שלי אך בהרבה הופעות במקומות אחרים עזרה מבחוץ מתקבלת בברכה. העיר הקרובה ביותר אליי בה "שן יון" הופיע בשנים האחרונות היא זלצבורג, אזנסעתי לשם פעמים רבות כדי לעזור בקידום ובאבטחה. המופע השנה תוכנן לסוף ינואר, ומכיוון שהאמצעים נגד המגפה היו עדיין חמורים, היה עלינו להתחיל להתכונן חודשים מראש. החיסונים היו המשוכה הראשונה שהיה צריך לעבור. אבל גם אם היו לבטים, המאסטר פוגג אותם במאמר "התעוררו".

התחסנו. אבל לשניים מהקבוצה שלנו הייתה דילמה לגבי איזה סוג חיסון לקחת. אני הבנתי מיד שזו מחשבה אנושית. לבסוף הם בחרו בסוג הלא נכון – התוצאה הייתה שהם יכלו לנסוע אבל ההנחיות לא אפשרו להם להיכנס לאולם והם יכלו לעבוד רק בחוץ. מחשבה אחת משנה את התוצאה.

המשימה הראשונה שלי הייתה לשמור על הדלת דרכה נכנסים האמנים לבמה. כיוון שעדיין לא ראיתי את ההפקה האחרונה של המופע, חשבתי שחבל שאינני יכול לראות את הבמה מהמקום בו עמדתי. אך שעתיים לפני המופע איש האבטחה של התיאטרון בא ונעל את הדלת אז המשימה שלי הייתה מיותרת. קבלתי חדשה – לעזור לקהל להצטלם בלובי.

הופתעתי מהרצון האדיר של האנשים להצטלם ליד הפוסטרים של "שן יון" אף שהיה עליהם לעטות מסכה. ברור ששלטי "שן יון" היו יפים, אך עיצוב טוב הוא הסטנדרט כיום, ועדיין אנשים לא מצטלמים בחזית של פוסטרים רבים אחרים המעוצבים היטב. אך הקהל חיכה בתור לפני ההופעה וגם בהפסקה כדי להצטלם ליד שלט של"שן יון".

אנשים התרגשו כשצילמתי אותם בטלפונים הניידים שלהם והייתה להם תחושת רווחה כאילו הם מצאו את מה שחיפשו.

לבסוף, לאחר שהקהל נכנס לאולם, שאלתי את המתאם מה לעשות עכשיו. הוא שאל: "האם כבר ראית את המופע?"

התיישבתי במושב פנוי באולם, אותו אולם עצמו שמוצרט ניצח על יצירותיו בעבר.

"שן יון" בגראץ

לאחר שלושה חודשים כמה מאיתנו נסעו לגראץ, עיר אוסטרית נוספת. האופרה בגראץ רבת שנים ומכובדת, והמבקרים בה הם מהמעמד הגבוה ביותר. הפעם עזרתי באבטחת האולם במשימה לדאוג שאף אחד לא יצלם במשך המופע. למתאם לא היה ניסיון בתפקיד זה, אך היו מתרגלים מנוסים רבים בצוות, אז כולם ניסו לעזור למתאם לבצע את עבודתו היטב. בין המשימות למדנו את הפא באינטנסיביות ולמעשה כולם ידעו מה לעשות מבלי שאפילו יגידו להם. זה באמת היה גוף אחד של מתרגלים העובדים יחד.

ברור שזה הוליד תוצאות. שלוש ההופעות שנערכו בגראץ היו סולד אאוט, כיוון שהגבלות המגפה הוסרו עד אז.

אף שעזרתי ל"שן יון" בשנים קודמות, זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אולם מלא בהתחשב בקשיים ש"שן יון" נתקל בהם באירופה בעבר. הסינרגיה בין האמנים לקהל הייתה ברורה, והתשואות היו רועמות ונלהבות. הרגשתי כמו חלק מהאירוע, לא רק עוזר. למעשה הגעתי להבנה שאנחנו המתרגלים לא כאן כדי לעזור ל"שן יון", אלא ש"שן יון" עוזר לנו. המופע ימשיך איתנו או בלעדינו, וכל מי שצריך להינצל יינצל. ההשתתפות שלנו בתהליך היא החמלה האין-סופית של המאסטר, הזדמנות יקרת ערך.

כשחזרתי הביתה מתרגלים מקומיים שאלו אותי אם הייתה לי הזדמנות לצפות במופע. עניתי: "שלוש פעמים", כי כמעט לא היו הפרעות של אנשים שצילמו, אז יכולנו לצפות בבמה בעין אחת. למעשה התרשמתי שהפרעות ל"שן יון" כבר לא אפשריות או קטנו, כאילו בתקופה הזאת לכוחות הישנים כבר אין יכולת בעניין הזה, רק למאסטר. המסקנה שלי הייתה שהאולמות באירופה מלאים השנה בהתבסס על כך.

"שן יון" בפראג

הייתה לי חוויה מיוחדת בפראג. נסעתי לשם ב-2002 לרגל עסקים ונתקלתי במתרגלים המציגים את הפאלון דאפא באתר תיירותי. אף שלא התעניינתי בשום דבר רוחני באותו זמן, התעניינתי במידע אודות הרדיפה בסין ולקחתי עלון. אפילו לא קראתי אותו עד לאחר שנתיים כשאשתי אובחנה עם מחלה חמורה מאוד. אף שאיני מאלו השומרים דברים, מצאתי את העלון במגירה. החלטנו לנסות זאת יחד על ידי לימוד התרגילים און ליין. אחרי חודש אשתי קבלה הודעה שהאבחנה הייתה שגויה ושהיא בריאה לחלוטין, אז היא הרגישה שאין לה צורך לתרגל והפסיקה, אך אני המשכתי.

הסיבה לפעילויות בפראג באותה תקופה הייתה ועידת פסגה של נאט"ו שנערכה במרכז הקונגרסים. כששמעתי כשחזרתי מגראץ ש"שן יון" יופיע באותו מרכז קונגרסים במאי, מיד חשתי שעליי להיות שם. יצרתי קשר עם מתרגלים בפראג והצעתי את עזרתי והם הסכימו.

העבודה עבור המופעים בפראג הייתה שונה לגמרי משתי סיבות. באולם היו 2,700 מושבים, שזה הרבה יותר מאשר באולמות הקודמים, ושנית, צוות מתאמי האבטחה לא היה מנוסה כל כך, וגם הרבה מחברי הצוות לא היו.

הניסיון הקודם שלי והניסיון של המתרגלים שבאו איתי היה נחוץ מאוד, אך איך ליישם זאת בפועל? בהופעות באוסטריה הצוות קיים לימוד ושיתוף קבוצתי, אך בפראג לא היה לנו אפילו חדר אבטחה משלנו. המתאמים היו עמוסים בעבודה והתמקדו לכאורה בעניינים חיצוניים כמו למשל איך לתקשר בווקי-טוקי. הם חשבו שלוח הזמנים שלנו עמוס מדי ללימוד פא קבוצתי.

לבסוף לא הצלחנו להשתמש בווקי-טוקי – וייתכן שזה היה הסידור של המאסטר – כי זה היה עלול רק להפריע לקהל. עם זאת, היו גם סידורים של הכוחות הישנים, אף שבאוסטריה לא נתקלנו בהם.

בהמשך המופע החלו להגיע הודעות מחברי הצוות על אנשים שלא שמרו על הכללים וצילמו. במשך ההופעה הראשונה היו הרבה ילדים שהלכו לשירותים בליווי הוריהם. הם הלכו לכל אורך האולם ואז עברו מול הבמה. זה ממש הפריע לקהל – לחלק אולי עד לנקודה שהם לא רצו לחזור לכיסאותיהם לאחר ההפסקה. אחר כך הבנתי שאנשי האבטחה של האולם נעלו כמה יציאות ללא הודעה מוקדמת, אז היציאה היחידה מהאולם הייתה ליד הבמה. אחרי שהתערבנו היציאות האחרות נפתחו, אך זה פתר רק חלק מהבעיה כי הילדים כבר התרגלו לצאת מהיציאה הלא נכונה.

אף שכל הכרטיסים עבור שלוש ההופעות בפראג נמכרו שלושה שבועות מראש, חלק מהקהל עשה בחירה שגויה במשך המופע. הצטערתי בשבילם.

אני חושב שכל צוות האבטחה הבין שהיינו צריכים לפעול טוב יותר. ביום הבא גילינו מקום מתאים ללימוד פא ורוב חברי הצוות היו שם. המתאמים נתנו הוראות מדויקות איך לפעול בכל מצב, יושמו נהלים קפדניים, ומעל כל זה, ראיתי שחל בי שינוי. כאשר 2,700 איש נכנסו לאולם, עמדתי בכניסה עם חיוך על פניי ובשקט עקבתי אחריהם בעיניי עם מחשבות נכונות בראשי. הפעם היו לי מחשבות חזקות שכל אחד מהם חייב להינצל. הוקרתי באמת כל אחד מהם, לא משנה איך הוא התנהג.

אינני יודע אילו שינויים פנימיים שאר חברי הצוות חוו, אך ההופעה השלישית הייתה יותר כמו באוסטריה. אף אחד לא צילם, לא היו שום תקריות, וגם לא היו אנשים שיצא מהאולם או איחרו להיכנס אליו. התוצאה של האווירה השלווה וההרמונית הייתה תשואות ממושכות בסוף המופע.

ביקורו של "שן יון" בשתי ערים צ'כיות נחשב להצלחה מסחררת, עם יותר מ-8,200 כרטיסים שנמכרו, בהשוואה לכמה אלפים בקושי בשנים הקודמות. השאלה המטרידה אותי היא כמה ישויות חיות איבדו אולי את ההזדמנות שלהן בגלל ההחסרות שלנו.

מצד שני, למדתי שיעור חשוב וחוויתי את העוצמה של שיתוף פעולה ללא תנאי.

כשאני נזכר במתרגמים האלו מראשית סיפורי, אני מבין שהם לא סתם מתרגמים, אלא קודם כל מתרגלים שהשתתפו באופן פעיל בוועידת הפא וניסו לדאוג שמאמרי שיתוף ההתנסויות יהיו בהתאם לפא כמה שאפשר.

בדומה, ניסיתי לעזור ל"שן יון" במשך ההופעות בשלוש ערים, מוכן לקבל כל תפקיד, משמירה על האוטובוס לעבודה מאחורי הקלעים, שליחויות להביא ארוחת צהריים, צילום תמונות או איסור צילום, ללא מחשבה אילו מהתפקידים מתאימים ליכולותיי או מה מהם גבוה או נמוך יותר. מכיוון שבדאפא אין גבוה או נמוך, וכמה שתפקיד נראה פשוט בממד הזה, בממדים אחרים הוא יכול להיות פעולה שמימית מלכותית של הצד המטופח שלנו, וזה מרעיד עולמות.

המאסטר דיברעל "שן יון" שוב ושוב, אך כאילו הוארתי רק לאחרונה לדבריו ב"הוראת הפא בוועידת הפא של ניו יורק ביום השנה העשרים וחמישה להוראת הדאפא".

סוף סוף אני יכול להרגיש את החמלה האדירה של המאסטר שבאופן אישי מציל אנשים דרך ריקוד סיני קלאסי. יתכן שכמה מהאנשים האלו באו מגני העדן שלנו.

בשלב זה של מעבר מתיקון הפא של הקוסמוס לתיקון הפא את העולם האנושי, עלינו להתמקד על הדרך היעילה ביותר להציל אנשים, והיא "שן יון". אני מקווה שיהיו עוד הזדמנויות כמו אלה.

תודה לך, מאסטר! תודה לכם, מתרגלים עמיתים!

(מאמר התנסות שהוגש לוועידת הפא האירופית 2022)

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org.אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]