מתרגל צעיר: היו נחושים במהלך השלב האחרון של תיקון הפא

(Minghui.org) בגיל שבע התחלתי לתרגל פאלון דאפא עם הוריי. לאחר שהרדיפה החלה ב-1999 הפסקתי. ידעתי שהדאפא הוא טוב, אך לא הוקרתי אותו והתביישתי בפני מייסד הפאלון דאפא, מאסטר לי הונג ג'י. לפני שנתיים אבי נעצר. במשך התהליך להצלתו חזרתי לנתיב הטיפוח שלי.

אני אסיר תודה לרחמיו וחמלתו של המאסטר. הוא האריך את הזמן שלפני תיקון הפא, אז בתקופה הסופית הזו, יש לי עדיין הזדמנות לטפח בנחישות.

לעשות את שלושת הדברים

בזמן שעבדתי להצלתו של אבי, התחלתי ללמוד את הפא אך הבנתי שיש לי יותר מדי מושגים אנושיים והחזקה לפחד. נעזרתי במתרגלים עמיתים ועשיתי את שלושת הדברים, אך עשיתי זאת עם פחד, והתוצאות לא היו טובות. המשכתי ללמוד את הפא, לשלוח מחשבות נכונות, ולפעול למען הצלת אנשים. אבל התייחסתי לזה כאל משימות לעשייה, וקיוויתי שהמאסטר יעזור לפתור את בעיותיי. הבעיה העיקרית שלי הייתה שאף פעם לא חשבתי באמת אם אני מטפח בנחישות.

כשמגיפת וירוס המק"ס התחילה לפני שנה, ההרגשה שלי הייתה שזהו הסילוק הסופי. אגרתי מזון, צפיתי בטלוויזיה וקראתי חדשות. קראנו מאמרים של מתרגלים באתר מינג-הווי על שימוש נכון בזמן שיש לנו כדי להציל יותר ישויות חיות. ואז הכנו חומרי הבהרת אמת ויצאנו החוצה לחלקם.

כמה ימים לאחר מכן כמה שוטרים באו לביתי ועצרו אותי. בתחנת המשטרה הבנתי שלא הקדשתי מספיק תשומת לב לבטיחות. הבהרתי את האמת לשוטרים ונימקתי בפניהם לגבי מדיניות וחוקים הקשורים לרדיפה. גם ביקשתי עזרה מהמאסטר. לאחר יומיים שוחררתי בערבות.

הפעם הראשונה ששיפרתי את עצמי

לאחר שחזרתי הביתה הבנתי בהדרגה שמטרתי בטיפוח אינה טהורה. רציתי להיות תלמיד דאפא של תקופת תיקון הפא ולקבל את הכבוד שהמאסטר העניק לנו, אך לא רציתי לטפח את עצמי ברצינות. עיגלתי פינות מבלי להבין שזהו חטא גדול לעשות זאת. המאסטר היה חומל מאוד. הוא רצה להציל אותי ונתן לי עוד הזדמנות.

השנה התחלתי להקדיש תשומת לב לשיפור של עצמי, לשליחת מחשבות נכונות, ולהצלת ישויות חיות. כשהיו לי מושגים אנושיים חזקים והתרשלתי, המשטרה הגיעה ולקחה אותי לתחנה, אך לא שיתפתי פעולה.

אך עדיין לא סילקתי את ההחזקות שלי. כששלחתי מחשבות נכונות מחשבתי לא הייתה בהירה. גם לא הצלחתי להבהיר את האמת בחמלה כי מחשבותיי לא היו נכונות.

ממשיך להשתפר

בחודש שעבר שוטר התקשר אליי והורה לי לבוא לתחנת המשטרה, הוא אמר שהתיק שלי הוגש למשרד התביעה. פחדתי והרגשתי בחילה. ביקשתי עזרה ממתרגלים עמיתים, והם אמרו לי לא לשתף פעולה עם המשטרה ולשלול לחלוטין את התכנונים שלהם, ובה בעת להסתכל פנימה ולשלוח מחשבות נכונות חזקות.

עשיתי את מה שהם הציעו. אך מיד לאחר מכן, קיבלתי שיחת טלפון ממשרד התביעה ונאמר לי שהתיק שלי נמצא במערכת שלהם ושעליי לחכות להודעה טלפונית בשביל לבוא לתת עדות כתובה. לבי נפל. חשבתי: "כשהם יתקשרו ויקראו לי לבוא, אלך כדי להבהיר להם את האמת ולהגן על עצמי בהתאם לחוק; אינני יכול פשוט לחכות ולא לעשות דבר".

למדתי את "הרצאת הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב בחג הפנסים בשנת 2003" והבנתי שלא ידעתי איך לטפח, לא היה לי ברור מהו תלמיד דאפא של תיקון הפא, ולא ידעתי איך ללמוד את הפא. לא ידעתי מה המשמעות של שליחת מחשבות נכונות או מדוע אנחנו צריכים להבהיר את האמת כדי להציל אנשים. גם לא היה לי ברור לגבי מה שהמאסטר עשה עבורנו ומדוע תיקון הפא עדיין לא הגיע לסופו. לאחר שלמדתי את ההרצאה קיבלתי תשובות לכל שאלותיי.

הבנתי שהמאסטר העניק לנו את התואר של תלמידי דאפא של תקופת תיקון הפא ושזהו כבוד גדול ועלינו להיות ראויים לו. עלינו ללכת אחרי המאסטר ולחזור למקום ממנו באנו.

אחרי שנעשיתי בהיר לגבי המשימה שלי, הבנתי שלא טיפחתי היטב: אם אינני מוותר על המושגים האנושיים שלי, לא אוכל להציל את אלו שהיו אמורים להינצל, לא תהיה לי היכולת לסייע למאסטר לתקן את הפא, וגם לא אוכל להגשים את נדריי הפרהיסטוריים.

אם איננו מניחים את המושגים האנושיים, מה שאנחנו חושבים הן מחשבות אנושיות, וכבן אנוש, איך יהיו לי מחשבות נכונות? אם מחשבה נשלחת על ידי אדם רגיל, אין לה שום השפעה על אנשים רגילים. כשאני מחזיק במושגים אנושיים ועדיין רוצה שיוענק לי הכבוד הגדול ביותר, האין זו מחשבה רעה? איך הכוחות הישנים יתנו לי לעבור? אנחנו הולכים בנתיב הטיפוח להפוך לישויות אלוהיות. אנחנו מפלסים דרך שאדם יוכל ללכת בה כדי להפוך לאלוהות, שבעתיד תהיה דוגמה לאנשים.

כלמה שאנחנו עושים בתקופת תיקון הפא צריך להיות כמו מה שישות אלוהית עושה, ולכן המאסטר מבקש מאיתנו להיות רבי עוצמה עם מחשבות נכונות חזקות. כשנשיג זאת, נראה כשנסתכל אחורה שהרדיפה היא שום דבר וההחזקות שלנו, שנראה כה קשה לסלק, הן קטנטנות בהשוואה למי שאנחנו באמת. יש לנו את המאסטר, ואף אחד לא יכול לפגוע בנו.

המאסטר חומל מאוד ולא רוצה להשאיר אף מתרגל מאחור. הוא סבל עבורנו, אך אנחנו איננו מוקירים זאת ואיננו נחושים. המאסטר לימד אותנו את הפא בבירור רב ובאופן מקיף, אז מדוע אנחנו לא מקדישים מספיק תשומת לב לכך, איננו מטפחים היטב את עצמנו ואיננו מפסיקים את הרדיפה עם מחשבות נכונות ויודעים איך להאמין במאסטר?

אני חושב על מה שהמאסטר אמר ושואל את עצמי שאלות רבות. הבנתי שעליי רק להאמין במאסטר, לסלק את ההחזקות שלי, לעשות את שלושת הדברים שהמאסטר דורש, ולחזור הביתה. ולא אף דבר נוסף.

תודה לך, מאסטר, על ההזדמנות שאתעורר ואבין את נתיב הטיפוח שלי. כל ישות אלוהית צריכה שיהיה לה נתיב משלה שהיא מבינה. כשאנו מזהים את הצורך, עלינו לפעול. כל דבר בהתאם לפא הוא נכון. כך שבעתיד, כשנעמוד מול הישויות החיות שלנו, תהיה לנו היכולת.

ברצוני לשתף את הפא של המאסטר:

"אבל לא משנה מה, המורה לא מכיר בהם. גם אתם לא מכירים בהם, עשו את הדברים בגלוי ובאופן מכובד, הכחישו אותם ושיהיו לכם מחשבות נכונות חזקות. "אני תלמיד של לי הונג-ג'י, אני לא רוצה שום תכנונים אחרים ולא מכיר בהם" - אז הם לא מעזים לעשות את זה ואפשר לפתור את זה. אם אתה באמת יכול לעשות את זה, ויכול לעשות את זה לא רק בדיבור אלא גם בפעולה, המורה בוודאי ידאג לזה עבורך. בנוסף יש הרבה מגינים על הפא מסביב למורה, יש הרבה בודהות, טאואים ואלוהויות ויש עוד יצורים חיים גדולים יותר, כולם ישתתפו, כי רדיפה כפויה שלא מכירים בה היא בניגוד לחוק, גם העקרונות הישנים של היקום לא מרשים את זה. רדיפה לא הגיונית היא בהחלט לא בסדר, כך שגם הכוחות הישנים לא מעזים לעשות את זה. כלומר עשו את המיטב כדי ללכת ישר." ("הרצאת הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב בחג הפנסים בשנת 2003")

"לא משנה מה, או עד איזו דרגה נרדפים תלמידי הדאפא ברדיפה הזאת, כל מה שמחכה לתלמידי הדאפא הוא הנפלא ביותר. זה בגלל שהחיים והמוות שרואים בעולם האנושי הם לא החיים והמוות האמיתיים של היצורים החיים. לכן לא משנה עד איזו דרגה תלמידי דאפא נרדפים ברדיפה הזאת, הם יזכו לכבוד והדר באותה הדרגה." ("הרצאת הפא בוועידת הפא בוושינגטון די. סי. בשנת 2003")

[כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי.]