מחששנות ובהלה למחשבה נכונה חזקה

(Minghui.org) נהגתי להיות חששנית, וזהירה יתר על המידה. אחרי שהתחלתי לטפח ב-1998 ההחזקה שלי לפחד לא הוסרה לגמרי. היא הייתה חבויה, ולא הסתכלתי פנימה באמת.

לפעמים ניסית י להתנהל תוך כדי העמדת פנים שגרמה למצוקות שלי לגדול יותר ויותר. ברצוני לשתף כאן איך הטיפוח שינה אותי מהיותי חששנית לבעלת מחשבה חזקה.

ההחזקה לפחד הובילה אותי לנתיב מוטעה

באוקטובר 2018 נעצרתי יחד עם עוד מתרגלים על חלוקת חומרי הבהרת אמת ונלקחנו למרכז מעצר.

ברגע שנכנסתי בשער מרכז המעצר הפחד אפף אותי. ראיתי שתי אסירות עומדות משני צידי דלת תא המעצר ומבטן אפל. כל אחת החזיקה אלת עץ עבה. הן נראו חסרות הבעה, ממש כמו רוחות בגיהינום. האורות במסדרון היו עמומים וזה היה מצמרר.

איך שנכנסתי לתא הן כיתרו אותי מיד. והתקיפו אותי בשאלות ואמרו הרבה "אסור ל" והרבה "חייבת".

לבי ניתר מעלה ומטה ולא זכרתי דבר ממה שהן אמרו. למחרת מוקדם בבוקר, אסירה פקדה עליי לנקות את השירותים בידיים חשופות. היא ראתה את אי רצוני ואמרה שאסירות חדשות צריכות לעשות את זה. הושפלתי ופניי התלהטו כאילו סטרו לי. חשבתי שהאחרות נועצות בי מבט וצוחקות עליי. למעשה, זה הכה בהחזקות האנושיות שלי שלא הוסרו.

באותו זמן לא היה לי מספיק ביטחון עצמי ולא התייחסתי לעצמי כאל מטפחת. גם לא הבנתי שזו רדיפה של הכוחות הישנים מממדים אחרים, אלא ראיתי זאת כאדם הרודף אדם אחר בממד הזה.

פחדתי שיכו אותי והיו לי מחשבות שליליות. לא התייחסתי לעניין עם מחשבה של מטפח ולא חשבתי להתנגד לרדיפה.

יכולתי רק לשאת את העלבון עם מחשבה אנושית ולציית בפחדנות לתכנון של הרוע. אחרי כמה ימים, נזכרתי לפתע במה שהמאסטר אמר על האן שין:

"האן שין היה אדם רגיל ככלות הכול. אנחנו מטפחים, עלינו להיות טובים בהרבה ממנו. המטרה שלנו היא להתרומם מעל ומעבר לרמה של אנשים רגילים ולחתור לעבר רמות גבוהות יותר". ("ג'ואן פאלון", הרצאה תשיעית)

ידעתי שהמאסטר נותן לי רמז. חייכתי, זקפתי את גבי וחשבתי: "האן שין, אדם רגיל, הצליח להתמודד עם ההשפלה בשלווה; אינני טובה כמוהו?"

כך התגברתי על הרגשת התרעומת שנעשה לי עוול. הרוע בממד אחר ראה שהבנתי את עקרונות הפא ובא שוב לעשות לי צרות.

הפעם המבחנים היו עזים יותר. כל יום ישבתי בחצר וארבע-חמש אסירות העליבו אותי בתורנות. ולא משנה מי עשה משהו לא בסדר, הן האשימו אותי וניצלו כל הזדמנות לתקוף אותי.

אחרי שלושה שבועות כאלו איבדתי את תיאבוני, וגם אם בלעתי כמה כפות של אוכל, הן היו מעורבות בדמעות מרות. הייתי מנומנמת כל היום וכשהייתי ערה הרגשתי שלבי נשבר. היו לי כאבי ראש, אובדן שמיעה באזני השמאלית, ושום סימן של מחשבות נכונות. באותו זמן לא הצלחתי לחשוב על אמונה במאסטר ובדאפא.

בעקבות הפחד שלי ואי יכולתי לשאת קשיים, לא הצלחתי לעמוד יותר במצוקה והסכמתי לכתוב מכתב המצהיר שאוותר על תרגול פאלון דאפא.

חזרה לנתיב הנכון

כשהייתי על הנתיב הלא נכון, מותשת, בודדה וחסרת אונים, מתרגלים עמיתים חיזקו את המחשבות הנכונות שלי. בהדרגה הגחתי מהביצה וחזרתי לנתיב הנכון.

במשך ההפסקה בתא מתרגלת מבוגרת עודדה אותי שוב ושוב: "אל תעזבי את ידו של המאסטר; המאסטר מחכה לך!"

הייתה גם מתרגלת צעירה נחושה וטובת לב שהחזיקה את ידי כל יום. היא עזרה לי בתדירות לחזק את המחשבות הנכונות שלי, דקלמה לי את הפא עם דמעות בעיניה, והשתמשה בעקרונות הדאפא להמריץ את המחשבות הנכונות שלי.

יום אחד אמרתי מהזיכרון את הפא של המאסטר:

"הסבל של אינספור השנים הוא למען הפעם האחת הזו" ("הונג יין III", "רק למען הפעם האחת הזאת")

הנדר שאבד מזמן חדר לפתע לעומקי נשמתי. כן, זו הייתה התכלית המקורית שלי – לוותר על ההילה של אלוהות ולבוא לעולם הזה! איך אוכל להשתחוות לרוע כאן? איך אוכל להבטיח משהו לרוע?!

הפא של המאסטר העיר אותי. דמעות של הכרת תודה עלו בעיניי, והכרת תודה אינסופית עלתה בלבי. תודה לך מאסטר, על חמלתך והצלתך! תודה לכם, מתרגלים עמיתים, על מאמציכם בעלי הכוונות הטובות!

צעקתי בלבי: "מאסטר, טעיתי! אתקן את עצמי מיד ואחזור איתך הביתה!"

לאחר שיתוף מחשבות עם עוד מתרגלים, ראיתי מבעד לכוונות הזדוניות של הרוע והרוחות הרקובות: מטרתם היא להרוס אותי. לעולם לא אשתף פעולה איתם!

במשך המבחן סילקתי את הפחד שלי, התכחשתי ל"הצהרת החרטה" שלי, ואמרתי בביטחון שאמשיך לתרגל פאלון דאפא. באותו רגע הרגשתי שנטל כבד הוסר ושהסלע שלחץ על לבי נעלם. לפתע הרגשתי רגועה ושמחה, כמו ילד שעשה טעות גדולה והיא נסלחה לו עכשיו.

הייתי מאושרת להיות שוב עם המאסטר!

מחזקת את המחשבות הנכונות והאומץ שלי על ידי שינון הפא

ביום שהועברתי לכלא, שמו אותי בתא ופקדו עליי לשבת על "ספסל קטן". לפני שנעצרתי, גבי התחתון כאב מאוד ולא יכולתי אפילו להחזיק קערת מים.

תוך מספר רגעים לא עמדתי בזה יותר, והאסירות העליבו אותי ולעגו לי בשפה מלוכלכת. התנהלתי על פי הוראת המאסטר ושמרתי על השין-שינג שלי. לא התרגזתי ולא שנאתי אותן. במקום זאת הבהרתי להן ברוגע את האמת, אך הן התעלמו ממני.

שלחתי מחשבות נכונות לנקות את הישויות המרושעות שמתמרנות אותן והמשכתי לומר את הפא של המאסטר:

"כשקשה לסבול אתה יכול לסבול את זה, כשקשה לעשות את זה אתה יכול לעשות את זה". ("ג'ואן פאלון" הרצאה תשיעית)

בנוסף לאמירת הפא מתוך זיכרוני, המשכתי לבקש מהמאסטר להגן עליי. קמצתי את אגרופיי, חרקתי שיניים, וישבתי עד עשר בערב. הייתי עייפה כל כך, צמאה ורעבה עד שידיי רעדו.

בשלוש או ארבע לפנות בוקר דרשו ממני להמשיך לשבת. הייתי עייפה, אך היה עליי להמשיך לשבת כך.

בית הכלא רצה להשתמש בשיטות מעייפות להכניע אותי ולכפות עליי להתפשר ו"להשתנות". לקראת הצהריים ישבני כאב כאילו שרטו אותו בסכין, וגבי התחתון כאב כל כך שעמדתי להתעלף.

לא הצלחתי לומר יותר את הפא. קארמת מחשבה הופיעה והחלה להפריע ולמלא את ראשי בכל מיני מחשבות רעות. הרגשתי שהמצוקה גדולה עליי ושלא אוכל לעבור אותה. וכך שוב ויתרתי, ושוב הגשתי הצהרת ויתור ו"שינוי".

חשבתי שאני גמורה! התפשרתי שוב עם הרוע ואין לי יותר תקווה! איך אוכל להמשיך לטפח? לא הייתי מסוגלת יותר לעמוד במצוקה כשהדברים החמירו.

באותו לילה היה לי חלום נורא. הייתי בשממה, מותשת, ולא ידעתי מה רודף אחריי ונחוש לקחת את חיי. לבסוף לא הצלחתי לרוץ יותר ונפלתי. אף שהייתי עייפה ורעבה לא העזתי להישאר שם וקמתי בקושי רב. אבל בדיוק כשעמדתי לרוץ, הרמתי לפתע את עיניי וראיתי עננים כהים בשמים, ורוח וגשם מקפיאים הופיעו.

רצתי ורצתי. אך ככל שרצתי יותר, נעשיתי מפוחדת יותר, כי לא היה לאן ללכת. הרגשתי ששערי סומר וצרחתי: "מאסטר, עזור לי!" תוך כדי שהמשכתי לדדות קדימה.

מתוך הבהלה מעדתי ונפלתי. שכבתי על הקרקע, בוכה בייאוש ויודעת בהכרה שלי שאני במצב נואש כי עשיתי משהו שגוי ביותר. הרגשתי שעשיתי טעות גדולה ושיהיה עליי לסבול שם לנצח. הייתי עצובה כל כך והרגשתי חרטה שמעבר למילים.

כרעתי על האדמה ובכיתי, השתחוותי למאסטר. הודיתי בכנות בטעותי והתחננתי בפני המאסטר שיסלח לי. הבטתי לשמים, הצמדתי את כפות ידיי והתחננתי למאסטר שיופיע, אך לא ראיתי אותו.

הסתובבתי במעגלים, מחפשת את המאסטר, אך לא הצלחתי למצוא אותו! הייתי נואשת! דמעות זלגו על לחיי. כשהתעוררתי, פניי היו רטובות מדמעות והכרית הייתה רטובה.

כל אותו יום לבי היה כבד וחשבתי על החלום שלי, כה אמיתי וכה מפחיד! רטנתי: "המאסטר באמת רוצה תלמידה מאכזבת כמוני?"

ואז הבנתי: "לא, המאסטר חומל ומוקיר כל תלמיד".

לאחר שחשבתי על כך, פתאום הבנתי: עליי לפעול מיידית לשלול את הצהרת ה"שינוי" שלי ולחזור לטיפוח כך שהרוע לא יעז להפריע לי והמאסטר יגן עליי.

אך ברגע שחשבתי על הכחשת הצהרת ה"שינוי" מחשבות שליליות ופחדים הציפו את מחשבתי, ופחדתי שישימו אותי לבד בתא ויענו אותי.

נאבקתי בעצמי, הולכת קדימה ואחורה, והיה מאבק בין האני האמיתי שלי לבין העצמי המזויף. חשבתי שחייב להיות קרב בין טוב לרע בממד אחר, וכפיתי על עצמי לא להתכווץ לאחור ושאני חייבת לתקוף את הרוע באומץ.

במשך שלושה ימים עשיתי כמיטב יכולתי לחזור בזיכרוני על כל הפא שהצלחתי לזכור, לסלק מחשבות מטרידות, ולהכין את עצמי.

זה היה יום ראשון כאשר הגשתי את "ההצהרה החגיגית" שלי למנהיגת הקבוצה. היא לקחה אותה בחיוך. אחרי שקראה אותה, הבעת פניה השתנתה והיא מיהרה אליי. כשהאסירות האחרות ראו שמנהיגת הקבוצה כועסת, הן נאספו סביבי.

הם החזיקו אותי בתנוחה שפופה. זה היה יותר לא נוח מאשר להיות מוכה, והן נזפו בי והכו אותי. אחרי הרבה זמן, הן ראו שאני באמת לא יכולה להחזיק מעמד ונתנו לי ללכת לשירותים. כשהגעתי לשירותים התעלפתי.

השומרות לקחו אותי לבית החולים של הכלא, שם הרופא גילה שלחץ הדם שלי גבוה.

לאחר מכן, כפו עליי לקחת כדורים ובתחילה לא העזתי להתנגד. אחרי שלקחתי אותם כמה פעמים הבנתי שלא אוכל לשתף עם זה פעולה וסירבתי לקחת אותם יותר. מנהיגת הקבוצה לא יכלה לעשות דבר לגבי זה ולקחה אותי למשרד. הייתי קצת לחוצה, כי לא ידעתי באיזה סוג אנשים אתקל.

השוטר עודד אותי לקחת את הכדורים. כשראה שאיני רוצה לעשות זאת הוא הפסיק ללחוץ בעניין.

אמרתי לו שמטפחים של דאפא הם אנשים טובים ושבתרגול פאלון דאפא לא עברתי על אף חוק. אמרתי לו גם שלא ביצעתי שום פשע, ושאני מסרבת "להשתנות".

הוא ראה שאני נחושה מאוד ולא לחץ עליי יותר. היו לי עוד מספר עימותים עם פקידי הכלא, ועברתי את המצוקה ללא סכנה, מוגנת על ידי המאסטר.

תודה לך, מאסטר, על הצלתך החומלת! סיימתי את המאמר הזה בדמעות.

אני רוצה להודות למתרגלים עמיתים על עזרתם חסרת האנוכיות. אדביק את הפער על דרך הטיפוח שנשארה ואטפח בנחישות מבלי להתרשל.

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org.אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]