זיכרונות יקרים ללבי: המאסטר מלמד את הפא בגווי-ג'ואו

(Minghui.org) אני רופאה בגמלאות ובורכתי ביותר להיות מתרגלת פאלון דאפא מ-1993. למעשה פגשתי במאסטר באופן אישי חמש פעמים כשנכחתי בארבעה סמינרים בהם הוא לימד את הפא בקנה מידה גדול ובפגישת הוראת פא ספציפית למתאמים של דאפא. זהו כבוד אדיר לזכות להקשיב למאסטר מסביר על הפא באופן אישי ולטבול בחסד האינסופי שלו.

נוכחות המאסטר

במאי 1993 הייתה הפעם הראשונה שפרובינציית גווי-ג'ואו אירחה את הסמינר בן תשעת הימים של המאסטר. השתתפתי החל מהיום השלישי של הסמינר, אחרי שמישהי המליצה לי.

הבטתי מעלה אל הפודיום ונדהמתי עד כמה המאסטר נראה מוכר; הייתי בטוחה שפגשתי אותו לפני כן. מצאתי מקום ריק מאחור והתיישבתי בשקט. הדבר הראשון שאני זוכרת ששמעתי היה שהמאסטר אמר משהו כמו: "לכל מי שנמצא כאן שתרגל סוגים אחרים של צ'יגונג, אדאג לכם כאל תלמידיי אם אתם מקדישים עצמכם לתרגל פאלון דאפא. אטהר ואכוונן את גופכם על ידי כך שאשמור את הטוב ואיפטר מהרע".

זה היה מדהים! המאסטר ידע שתרגלתי סוגים שונים של צ'יגונג בעבר. זה המאסטר שחיפשתי.

התרגשתי עמוקות מדברי המאסטר. הוא התייחס וסיפק תשובות לשאלות רבות שהיו לי לגבי הקיום שלנו. לדוגמה, הסיבה שאנו בני האנוש סובלים ממחלות ושמתייחסים אלינו בצורה לא הוגנת היא בגלל לכולנו יש קארמה שהצטברה במשך גלגולי חיים רבים.

"כדי להירפא ממחלות, לגרש מצוקות ולסלק קארמה, על האנשים האלה לטפח ולתרגל, לחזור למקור ולשוב לאמת. כך מסתכלים על זה בכל סוגי הטיפוח-תרגול. ." ("ג’ואן פאלון", הרצאה ראשונה)

ככל שהקשבתי יותר למאסטר, כך רציתי לשמוע יותר. לכן וידאתי שאשתתף בכל שלושת הסמינרים של המאסטר בגווי-יאנג.

בדצמבר 1994, כדי להספיק לסמינר האחרון של המאסטר בעיר גואנג-ג'ואו, לקחתי חופשה מהעבודה ונסעתי כל הדרך עד לשם. בנוסף, ב-23 בספטמבר 1997 התמזל מזלי לפגוש שוב את המאסטר בגווי-יאנג בפגישת הוראת הפא למתאמים של גווי-ג'ואו.

אני בת מזל כל כך שזכיתי לראות את המאסטר באופן אישי חמש פעמים.

המאסטר אמר:

אני חושב שאלה שיכולים לשמוע ישירות את העברת שיטת התרגול והוראת הפא שלי, אני אומר שבאמת... אתה תדע בעתיד ותחשוב שהתקופה הזאת ראויה מאוד לשמחה. ("ג’ואן פאלון" הרצאה ראשונה)

איני יכולה שלא להסכים. אני מוקירה מאוד את זיכרונות הימים השמחים האלו.

המאסטר ניקה את כל ההפרעות

כל שלושת הסמינרים של הוראת הפא בגווי-ג'ואו נתקלו בשיבושים בדרך זו או אחרת. או שהיו הפסקות חשמל שהתרחשו באמצע הסמינר או שהיו שינויים פתאומיים לגבי מקום האירוע. זה קרה הרבה במשך שני הסמינרים הראשונים. החשמל פסק לפתע בשעה שהמאסטר דיבר, אך לא הייתה שום בעיה עם החשמל. המאסטר תפס משהו באוויר בידו הימנית ואז נופף בידו והחשמל חזר. המאסטר המשיך מבלי לעשות מזה עניין. המאסטר טיפל באותה הפרעה באותה דרך שוב ושוב. לפעמים המאסטר עצר לכמה שניות והחשמל פשוט חזר.

אני זוכרת שהמאסטר אמר לנו משהו מעין: "אני יודע שבגווי-ג'ואו יש מטפחים רבים המסתתרים עמוק בהרים. הם חותמים את המערות שלהם עם הכוחות העל טבעיים שלהם. דרך הטיפוח שלהם מאוד מפרכת. אנשים רגילים לא יכולים לראות אותם. בגלל שאין להם את הפא הנכון שידריך אותם, הם מטפחים כבר זמן רב ללא הצלחה. יש ביניהם הרבה מטפחים טובים שגם באו להקשיב להוראת הפא שלי הפעם. אך יש גם כמה רעים. ישנו מטפח שכזה כ-17 קילומטר מדרום מערב לגווי-יאנג. הוא טיפח במשך זמן רב... אינני אוהב ללכת נגד אנשים אחרים. אני רק רוצה ללמד את הפא שלי ואף אחד לא יכול או מורשה להפריע לי. האדם הזה רצה לקרוא עליי תיגר ואני הזהרתי אותו שלא לעשות זאת".

שני הסמינרים הראשונים של הוראת הפא בגווי-יאנג נערכו בצמוד במאי ויוני. הראשון התקיים במחלקה הגיאולוגית המחוזית והשני באולם בבית הספר לרפואה של גווי-יאנג. סמינר הוראת הפא השלישי באוגוסט משך אליו מספר ענק של משתתפים ועמד להיערך באולם הגדול של המטה הכללי של ממשל המחוז. אך אחרי היום הראשון השימוש במקום האירוע נדחה. אך מקום חדש נמצא במהרה במרכז פעילויות הנוער המחוזי, והקטין למינימום את ההפרעה להרצאות.

אח כך גילינו שכל השיבושים נגרמו על ידי נחש משושלת מינג שחי במערת הואה-שי. הוא גם גרם צרות בתערוכת הבריאות האוריינטלית בבייג'ינג ב-1993. המאסטר חמל עליו ונתן לו הזדמנויות רבות לסגת, אך הוא לא התייחס לאזהרותיו של המאסטר ולבסוף המאסטר חיסל אותו. זה הנחש שהמאסטר מדבר עליו בהרצאה חמישית ב"ג'ואן פאלון".

תעלומות שנתפסו בתצלומים

בסיומו של הסמינר הראשון בגווי-יאנג, התמזל מזלם של כמה מאיתנו התלמידים להצטלם עם המאסטר בחזית מעיין באי-שיאנג שבפארק צ'יאן-לינג (באותה תקופה, המקום הריק הגדול היה אתר תרגול פאלון גונג). כשראינו את התמונה לאחר מכן, לתדהמתנו, ראינו לא רק את המאסטר העומד איתנו, אלא גרסה נוספת שלו לפנינו – יושב בתנוחת לוטוס מלאה, עונד סיכה עם הסמל של פאלון דאפא. בפינה הימנית של התמונה נראה מאחורינו בבירור טאואיסט המכוון את המברשת שלו למצלמה.

בסיומו של הסמינר השני, המאסטר טפח קלות על כתפיי ואמר לי בלבביות ובדאגה: "שמרי על השין-שינג שלך וטפחי בשקידה". זה המשיך להדהד באוזניי ולא הצלחתי לשבת בשקט אחרי שהגעתי הביתה. היה לי דחף עז להיפרד מהמאסטר בתחנת הרכבת. יצאתי החוצה עם מטרייה בגשם הקל. כשמיהרתי לתחנת הרכבת, לפתע הרגשתי את התחושה הזאת בגופי כפי שהמאסטר מתאר:

"...לפתע יגיע זרם חם מקצה הראש למטה דרך כל הגוף." ("ג’ואן פאלון" הרצאה רביעית)

מאותו זמן, נעלמה לחלוטין בעיית זרימת הדם הכרונית בגפיי.

הרכבת התרחקה באיטיות. המאסטר עמד בדלת ונופף לנו לשלום. המראה הזה נלכד בצילום. אפשר לראות בצילום בהמשך לידו המנופפת של המאסטר, פיסת אור לבן טהור שהושלכה לעבר התלמידים העומדים על הרציף. הזוהר הלבן המסנוור טשטש את קווי גופם ואת פניהם. המאסטר חיזק אותנו עם האנרגיה שלו! זו הייתה הפגנה נוספת של הנתינה חסרת האנוכיות של המאסטר לתלמידיו, משהו שלא נוכל להשיב עליו כערכו.

בכל פעם שאני מביטה בתמונה הזאת אני תמיד יכולה להרגיש את החמלה הגדולה ואת הגנתו של המאסטר. זה מחמם את לבי ומעניק לי שמחה שלא תיאמן. אך יש פעמים שזה גם גורם לי להרגיש אשמה מאוד כשאני נכשלת במבחן שין-שינג ומאכזבת את המאסטר. אני מצטערת, מאסטר!

המאסטר טיהר את גופי

המאסטר אמר:

"אבל אנחנו לא מרפאים כאן מחלות אלא מנקים את הגוף, אפילו הטרמינולוגיה אינה טיפול במחלות. אנחנו קוראים לזה "טיהור הגוף", ניקוי גוף עבור אנשים שהם מטפחים אמיתיים." ("ג’ואן פאלון" הרצאה ראשונה)

לפני שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא הייתה לי רשימה ארוכה של מחלות. היה לי פגיעה מוחית פוסט טראומתית, שיגרון בצוואר, דלקת באף, שחפת, דלקת הסחוס במערת הצלעות, דלקת מפרקים, נפיחות הכליה השמאלית, הצטברות נוזלים, זרימת דם נמוכה בגפיים, הצטננויות קבועות ועוד,ולקחתי תרופות במשך זמן רב. הייתי כחושה עם גוון פנים עמום, והזדקנתי מעל לגילי.

זמן קצר לאחר שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא, כל המחלות שלי נעלמו בזו אחר זו. פניי זהרו מבריאות ורמת האנרגיה שלי התחזקה וגדלה. כבר לא הזדקקתי לשום תרופה ונולדתי מחדש כאדם בריא ושמח. משפחתי, ידידיי ועמיתי לעבודה בירכו אותי כשחזו בשינוי היוצא מן הכלל שלי, ועם הזמן הפכו למתרגלי פאלון דאפא בעצמם.

יום לאחר סיום הסמינר השני משהו קרה לי. ניקיתי את הבית, וזמזמתי שיר בשמחה כששטפתי את הרצפה. ללא כל אזהרה, הרגשתי כאב חד בבטני. הכאב שלח אותי להתגלגל על הספה ובן רגע בגדיי נספגו בזיעה. בעלי ובני הסתובבו כמוכי תזזית בחיפוש אחר מישהו שיקח אותי לבית החולים. אמרתי להם שאינני רוצה ללכת לבית החולים כי אינני חולה. הכאב היה סימן שהמאסטר מנקה את גופי ומסלק את שורש מחלתי עבורי. כשהכאב נעשה בלתי נסבל, זעקתי למאסטר: "מאסטר, בבקשה עזור לי!" ברגע שזה נאמר, הכאב פסק מיד. הכול חזר לקדמותו כאילו כלום לא קרה. לקחתי את המגב והמשכתי במטלותיי. בעלי ובני הביטו בי בעיניים פעורות והודו שהם לא היו מאמינים למה שקרה אם לא היו עדים לכך במו עיניהם.

בתקרית נוספת, הלכתי לעבודה בבוקר והרגשתי טוב. אך במהרה היה לי שלשול שגרם לי לרוץ לשירותים שוב ושוב. אנשים בעבודה הציעו לי לקחת תרופה, אך אמרתי להם שאהיה בסדר כי אני רק מסלקת את החומר הרע מגופי.

המאסטר אמר:

"יהיו אנשים שיקיאו וישלשלו. בכל מקרה, האיברים הפנימיים שלך צריכים להיות מטוהרים לפני שתוכל להיכנס באמת לטיפוח". (Teaching the Fa and Answering Questions in Guangzhou, Zhuan Falun Fajie), תרגום זמני, לא רשמי)

אף שלא אכלתי דבר לארוחת הצהריים באותו יום ורצתי לשירותים עשרות פעמים, הייתי בסדר והמשכתי בעבודתי לקבל מטופלים כרגיל. שתי רופאות עמיתות הסתקרנו: "זה מוזר מאוד. את אמורה להיות מותשת מהשלשול הקשה וללא מזון. אך להיפך, את נראית מלאת חיים ובמצב טוב. פאלון דאפא הוא מדהים!" מאוחר יותר, שתיהן החלו לתרגל יחד איתי במשך זמן מה והרוויחו מכך בדרכן הן.

כמתרגלת פאלון דאפא, אינני יכולה להתחיל למנות כמה פעמים יצאתי באורח פלא מכל פגע: פעמיים נפלתי מטה במדרגות ושלוש פעמים נפגעתי או נדרסתי על ידי כלי רכב. בפעם הראשונה, מונית פגעה בי בחזית בניין מקום עבודתי. ואז אופנוע כבד פגע בי ודרס את רגליי מחוץ למרכז מסחרי. בפעם השלישית מכונית דרסה את רגלי הימנית אך לא נפגעתי אף שכל מי שהיה לידי נבהל נורא. הייתי נבוכה ורצתי משם מהר ככל האפשר. כך עשה גם הנהג שפגע בי. באמצעות התזכורות הקרובות האלה ידעתי שהמאסטר עזר לי לסלק הרבה מהקארמה שלי. זיכרונות התקריות האלה מביאים אותי לעתים קרובות לידי דמעות של הכרת תודה. תודה לך, מאסטר נכבד!

פוגשת במאסטר בגווי-יאנג

אירוע ב-23 בספטמבר 1997 נחרט לעד בזיכרוני. בבוקר לאחר שסיימנו את התרגילים באתר התרגול, המתאמת אמרה לי שיש פגישה למתאמים ב 14:00 באולם של מלון "רנסנס" בגווי-יאנג.

המתאמת התקשרה אליי אחר כך לבקש ממני להגיע למקום מוקדם יותר לעזור בארגון. היא אמרה שהיא התרגשה כל כך שבקושי הצליחה לישון בלילה. חשבתי לעצמי: למה היא כל כך מתרגשת? האם יכול להיות שהמאסטר מגיע? לאחר שאכלתי משהו והתקלחתי מהר, יצאתי מיד לכיוון מקום האירוע.

לאחר שכל ההכנות נעשו, התבקשתי לחכות מחוץ למלון למתאמים האחרים למקרה שלא ימצאו אותנו. כשיצאתי מהאולם, ראיתי בחטף את המאסטר בליווי מתאם האתר, הולך בשביל הגן כמה מטרים ממני. המאסטר ראה אותי וחייך אליי כשהוא מתקדם לעברי. ממוסמרת למקומי, עמדתי שם עם דמעות בעיניי, ולולא היו שם אנשים רגילים סביבנו, הייתי כורעת על ברכיי בפני המאסטר. מתאם האתר העיר אותי מהתימהון: "למה את עדיין עומדת שם?" וכולנו נכנסנו לאולם בעקבות המאסטר.

למרבה האכזבה, הייתה זו הפעם האחרונה שהמאסטר ביקר בגווי-יאנג. הייתי מאושרת משמחה להיות שוב בנוכחות המאסטר, אך כל מה שהייתי מסוגלת לומר למאסטר היה: "תודה לך, מאסטר!" בשעה שעזב.

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org.אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]