(Minghui.org) לחלק הקודם

כמתרגל של דרך טיפוח, לסון סי-מיאו לא היו רק מיומנויות רפואיות פלאיות אלא גם ערכי מוסר גבוהים. הוא לא טיפל רק באנשים, אלא יישם את מיומנויותיו גם כדי לעזור ליצורים כמו דרקונים ונמרים.

מרפא דרקון

מישהו נקש על דלת בקתתו של סוּן. סון פתח את הדלת וראה מלומד לבוש בלבן. בחוץ ירד גשם שוטף ורעמים נשמעו והבזקי ברקים חצו את השמים. אך בגדיו של המלומד לא נרטבו כלל: "באת לכאן בשל מחלתך?" שאל סון. האיש הניד בראשו לחיוב.

לאחר שבדק את מערכת המרידיאנים שלו, סון שאל: "אתה אינך בן אנוש, נכון?"

האיש הופתע, ואז נרגע ושאל: "למה אתה חושב כך?"

סון חייך והשיב: "באת עם רעם, ברק, גשם סוחף, ורוחות מייללות. ברגע שנרגעת, כולם פסקו. בגדיך לא נרטבו מהגשם ומערכת המרידיאנים שלך ייחודית במינה מאוד. אם איני טועה, אתה בוודאי אלוהות הדרקון הנערצת של ארמון המים".

האיש הנהן וענה: "אנשים אומרים שאתה אדם מואר המכיר היטב את השמים והארץ. אני חושב שאתה אכן כזה!"

האלוהות דיברה אז על בעייתה. ימים מספר לפני כן, הוא חש רעב במיוחד ואכל דברים בחיפזון. אך משהו נתקע בושט שלו. במשך הימים האחרונים הוא הצליח לשתות רק קצת מרק כדי לשרוד.

כשסון שמע את הסיפור הוא ביקש ממשרתו להביא דלי של מרק עשבים. הוא אמר לאלוהות לשתות את המרק בבת אחת בלי להפסיק, אחרת מצבו יהיה קשה לריפוי.

האיש הרים את הדלי וגמע הכול בלגימה אחת. בטנו התהפכה והוא חש שלא בנוח בגרונו. הוא הנמיך את ראשו והקיא חזרה לתוך הדלי. הוא הביט בדלי והופתע לראות נחש ארוך בתוכו.

הוא אמר ביראת כבוד: "רוב תודות לך על תרופה נפלאה! זה אכן פתר את הבעיה שלי".

סון ענה בחיוך: "אין בזה שום דבר מיוחד, רק צנצנת של שום כתוש עם חומץ. הנחש לא יכול לשאת טעם חמוץ ומתובל כה חזק",

לאחר רגע, הוא הוסיף: "אף ששורש מחלתך הוסר, עדיין צריך להשיב אותך לאיתנך. מה אם אוסיף מחט [דיקור] ותהיה בסדר אחת ולתמיד?" האיש הסכים.

סון הלך מאחורי האיש, הוציא מחט באורך של כ-30 ס"מ והחדיר אותה בפתאומיות ליד קצה ראשו של האיש. האיש צעק בקול גדול וחזר לצורתו המקורית – דרקון ענק בעובי של דלי, מכוסה קשקשי כסף. הוא התמוטט על הקרקע חסר תנועה כששתי עיניו הענקיות מביטות בסון.

"כשאוציא את המחט, בבקשה רוץ מהר לכיוון קיר האבן הזה. אם תוכל להגיע לסלעים ולעוף גבוה אל על, האנרגיה שלך תשוב", אמר סון.

כשהוא מושך החוצה את המחט הוא צעק בקול: "עכשיו, מהר!"

הדרקון סיחרר את גופו לכיוון הסלעים ונעלם במהירות אל תוך קיר האבנים, כשהוא מותיר אחריו חור גדול בקיר.

לאחר זמן מה נשמע מהשמים הקול של המלומד בלבן: "תודה לך שאתה עוזר גם ליצורים לא אנושיים ונותן דוגמה טובה לבני אלמוות. לאחר שאחזור, תמיד אעזור לאנשים בכך שאמנע בצורות ושיטפונות".

כשסון פתח את דלת בקתתו, הוא ראה ברק בשמים בשעה שהדמות בלבן זינקה אל תוך העננים ונעלמה מהעין.

עוזר לנמר

פעם כשסון חזר להרים לאחר שטיפל בחולים, נמר פראי זינק מהשיחים וחסם את דרכו. אף שכמטפח של הטאו סון כבר התייחס בקלילות לחיים ולמוות, מפגש עם נמר בצורה כזאת גרם לו לחשוב, והוא הופתע למדי.

הנמר חש כנראה שסון אינו מבין נכון את כוונותיו, ולכן עצר כמטר ממנו, משך פנימה את ציפורניו הקדמיות וכרע על האדמה, כמשתטח בפני סון.

סון הרגיש שהמצב מוזר, וחשב לעצמו שאולי הברון שודד הדרכים הזה של ההר זקוק לעזרה. אז הוא שאל את הנמר: "יש לך מחלה הזקוקה לטיפול?" הנמר הנמיך את ראשו לאדמה שלוש פעמים לחיוב.

סון חשב לעצמו: "דרקונים שייכים לאלוהי, אבל הנמר הזה הוא מלך חיות הטרף והוא פוגע באנשים. אם ארפא אותו, האם לא אבצע מעשה רע?"

ואז הוא אמר בקול: "לאורך כל חיי לא טיפלתי בנבלים, במרושעים ובמזיקים. אתה יצור אכזרי. אם אעזור לך לרפא את מחלתך, איך אדע שלא תמשיך להרוג אנשים?" והוא המשיך בדרכו.

הנמר התקרב אליו, נשך קלות במעילו של סון וגירגר כשדמעות בעיניו. סון שהיה מטפח בעל חמלה, חש סימפטיה כלפי הנמר והתרגש עד דמעות. הוא עצר ואמר: "זה בסדר אם אתה באמת רוצה שארפא אותך. אך עליך להבטיח לא לפגוע באנשים מכאן ואילך". הנמר עזב את מעילו של סון, כרע על האדמה כמו שֶֹה והנהן בהסכמה.

סון המשיך: "ברוב המקרים אנשים כיום לא עומדים במילה שלהם. אינני יודע אם גם אתה תעשה כך. אז בבקשה בוא אליי כל יום, ואוכל לבדוק את פיך כדי לראות מה אכלת". הנמר הנהן שוב.

כשהנמר פתח את פיו, סון הסתכל לתוך הלוע וראה עצם תקועה בגרונו. הוא הוציא פעמון נחושת והניח אותו גבוה בתוך מלתעותיו של הנמר כדי למנוע ממנו לסגור את מלתעותיו. הוא הושיט את ידו לתוך לוע הנמר ומשך את העצם בכל כוחו. הנמר חש כאב עצום, ומתוך כאב נשך את פעמון הנחושת, אך לא פגע בסון.

כך סון ריפא את חוליו של הנמר. הנמר קיים את הבטחתו והצטרף לסון מדי יום. כשסון הלך להרים לאסוף עשבי מרפא, הנמר נשא את סל התרופות ואת מעדר החפירה שלו. כשסון הלך לטפל בחולים, הנמר נשא את תיבת התרופות ונשא את סון על גבו למקום חפצו.

בעת העתיקה, רופאים סינים תמיד נשאו איתם פעמון. בשל סיפורו של סון, הפעמון נקרא מאוחר יותר "פעמון הנמר".

(המשך יבוא)