להוקיר את ההזדמנויות שיש בידינו כשאנו חיים מחוץ לסין

(Minghui.org) ביום ראשון שעבר הייתי ממש בדרכי החוצה לאתר התרגול הקבוצתי שלנו באחד הפארקים בדבלין, כשהחלטתי בסופו של דבר להישאר בבית בגלל הגשם הכבד ושיבושים צפויים בתנועה בעקבות ביקורו של האפיפיור באותו סוף שבוע.

כעבור 20 דקות קיבלתי מסרון ממתרגלת שהגיעה לאחרונה לאירלנד מסין. היא אמרה שהיא לא רואה אף מתרגל בפארק. אמרתי לה שאולי אף אחד לא הגיע בגלל הגשם ובגלל סגירת כבישים. היא אמרה שהיא תמשיך לעשות את התרגילים אף על פי שאין לה את המוסיקה.

בהביני שהיא נסעה מרחק רב כדי לעשות את התרגילים החלטתי ללכת לפארק. התברר שהגבלות התנועה לא השפיעו כל כך על מסלול הנסיעה שלי. אף על פי שהמתרגלת אמרה לי לפני כן שהכביש המוביל לפארק סגור וכי יש לנסוע בדרך חלופית, אפשרו לי לנסוע ישירות לפארק.

כשפגשתי אותה ראיתי שהיא לבושה ומצוידת היטב לגשם. היא התחילה לעשות את התרגילים לבדה תחת עץ גבוה. התברר שהגשם פסק ברגע שהחלה לתרגל.

זה היה לקח חשוב עבורי. במדינות חופשיות אנו לוקחים כמובן מאליו את העובדה שאנו יכולים ללכת לתרגל בפארקים המקומיים כרצוננו, באין מפריע ובכל עת. בסין נשקפת סכנה למי שעושה זאת. המתרגלים שם משתוקקים להתאסף בפארקים ובגנים שלהם ולתרגל בהם את התרגילים.

אני מציע שאלה מאיתנו המתגוררים במדינות החופשיות יהיו ערים לתירוצים הקטנים, כמו גשמים בלתי מזיקים או שיבושים בתנועה שגורמים לנו לוותר על הזכות יקרת הערך להתאסף בשקט ושלווה, לבצע את התרגילים ולאמת את הדאפא מבלי שיטרידו אותנו, יאיימו עלינו, או יפחידו אותנו. אנחנו צריכים להוקיר את ההזדמנות הזאת.

אני יודעת למה המפלגה הקומוניסטית הסינית מפחדת כל כך ממתרגלי דאפא שלווים המבצעים בשקט את התרגילים בפומבי. אנחנו מהווים נוכחות מלכותית ומראה מלכותי!

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org. אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]