תרבות מסורתית: איך פקידי ציבור בעת העתיקה התמודדו עם אסונות באמצעות מוסריות

(Minghui.org) הסינים הקדמונים האמינו שאסונות שפקדו את העולם האנושי נגרמו על ידי השמים ושהם קשורים ליחסים בין השמים והאנושות.

תפיסה זו תועדה היטב במספר קלאסיקות סיניות עתיקות, כמו "גוּאוֹ-יוּ"(Guoyu), ,ג'וֹאוּ-יוּ" (Zhouyu), "דברי הימים של תקופת האביב והסתיו", ו"צ'ון-קיוּ פאן-לוּ". התפיסה היא שללכת נגד דרך השמים בעולם האנושי יביא אסונות. אם קיסרים ופקידי ציבור סוטים במהלך שלטונם מחוק השמים, האלוהי יפיל אסונות על העולם האנושי, ואם הם עדיין אינם מתחרטים, האלוהי יביא לאסונות גדולים אף יותר על האנושות ותופעות בלתי רגילות יופיעו. על כן פקידי ציבור בעת העתיקה תמיד שמו את המוסריות במקום הראשון בזמן שמשלו, בייחוד כאשר אסונות היכו.

איך ליוּ הואן עזר לאנשים לשרוד אסונות טבע

בתקופת שלטונו של הקיסר יינג-דזונג משושלת סונג (1063-1067) היה רעב בהֵֶה-בֶּיי ורעידת אדמה גדולה בעקבותיו. אנשים רעבו, ורבים נאלצו למכור את בהמותיהם עבור קצת תבואה כדי לשרוד.

כשליו הואן, מושל צ'אן- ג'וֹאוּ, נעשה מודע למצב, הוא הורה לכפופים לו להשתמש בכל הכסף שבקופת האוצר לקנות חזרה את הבקר. בשנה שלאחר מכן, כאשר פחתו השפעות רעידת האדמה ואנשים חזרו לעבוד בשדותיהם, הם גילו שמחיר הבקר עלה פי עשרה. ליו הואן אמר לכפופים לו למכור את הבקר שהם קנו קודם לכן במחיר המקורי שלו. באותה שנה צ'אן-ג'ואו הייתה המחוז היחיד בכל הה-ביי בו אנשים לא הפכו חסרי כל וחסרי בית הודות לעזרה טובת הלב של הממשל המקומי בראשות ליו הואן.

ג'אוֹ צ'ינג-שיאן הצליח לשמור על מחיר אורז הוגן

בתקופת שלטונו של הקיסר שן-דזונג משושלת סונג (1067-1085) היו בצורות ומכה של ארבה באזור ג'י-ג'יאנג שהרסו את היבול. רעב היה בכל מקום ומחיר האורז הרקיע. האנשים שלא יכלו להרשות לעצמם לקנות אורז רעבו למוות. פקידי ציבור מקומיים בכל המחוזות שמו הודעות בדרכים הראשיות המציעות פרס לכל מי שידווח על מי שמוכר אורז במחיר מופקע, והוסיפו שברגע שהעבריינים ייתפסו הם ייענשו בחומרה.

ג'אוּ צ'ינג-שיאן, השופט של מחוז יואֵה-ג'ואו, פרסם הודעה שונה, המיידעת את אלו שיש להם אורז במלאי שממשלו ישלם מחיר גבוה ביותר עבור האורז שלהם. עקב כך, סוחרי אורז הגיעו ליואה-ג'ואו מכל מקום למכור את יבולם, וכיוון שכך, האורז נעשה מיד זמין והמחיר ירד במהרה למחיר הרגיל. המקומיים היו אסירי תודה לשופט שלהם על טוב לבו וחוכמתו.

ג'וּ שי עזר לאנשים לשרוד על ידי הקמת מחסני תבואה מקומיים

בשנה הרביעית לתקופת צ'יאן-דאוּ (1168) תחת שלטונו של הקיסר שיאוּ-דזונג משושלת סונג, היה מחסור במזון. ג'ו שי, מלומד ידוע, ביקש ללוות מהממשל המחוזי 600 דאן (דאן מידת משקל, דאן אחד שווה ל-60 קילו) של אורז לסיוע חירום. אנשים שחסרה להם תבואה יוכלו ללוות סיוע של אורז בקיץ ולשלם עם ריבית בחורף לאחר קציר הסתיו. אם היבול היה עלוב בשנה מסוימת, הריבית תרד לחצי. אם יש רעב, לא תהיה שום ריבית.

14 שנים לאחר מכן, ג'ו שי לא רק הצליח לשלם חזרה על האורז שהוא לווה מהממשל המחוזי, אלא שהוא גם אגר 3100 דאן של אורז במחסני תבואה מקומיים ולא גבה יותר ריבית מהאנשים אם הם הזדקקו ללוות אורז. עם כל כך הרבה אורז במלאי, המקומיים לא היו צריכים לדאוג שהמזון ייגמר גם כשיבולם היה עלוב או אם היה רעב.

הקיסר שיאו-דזונג התרשם מהצלחתו של ג'ו שי והוציא צו לכונן מחסני תבואה מקומיים כאלה בכל המדינה.

איך צֶ'ן ג'י יאן עזר לאנשים במשך רעב

במשך תקופת וואן-לי תחת שלטונו של הקיסר שֶן-דזונג משושלת מינג (1572- 1620) התרחש שיטפון גדול. באותה תקופה צֶ'ן ג'י-יאן שירת כמושל קאי-ג'וֹאוּ. הוא התייעץ עם פקידיו לגבי מידות הסיוע, והציע שדאן (60 קילו) של תבואה יוצע לאנשים העניים ביותר ו-50 קילו לנואשים פחות, כך שכל אחד בקאי-ג'וֹאוּ יקבל סיוע מסוים בתקופה הקשה.

הוא הורה לכפופים לו לתת מספר לכל אדם ולבקש מהאנשים לעמוד בתור לקבלת התבואה. צ'ן התיישב מתחת לסככה קטנה בכניסה למחסן ועזר באופן אישי בעבודת הסעד. הוא הביט בתשומת לב בכל איש ואמד אותו על פי מראהו ומלבושו. הוא התייחס במיוחד לאלו שנראו הכי נואשים. הדברים זרמו בצורה חלקה. על אף שיותר מעשרת אלפים אנשים עמדו בתור לסיוע התבואה, לא היו בעיות או ויכוחים.

באביב שלאחר מכן, הועבר מסמך רשמי להציע סיבוב נוסף של סיוע לאלו העניים ביותר, ולפקידים המקומיים נאמר שעליהם לגלות מי ראוי לסיוע הנוסף. צ'ן אמר לכפופים לו לא לטרוח לחפש את הזקוקים לעזרה, כיוון שהוא כבר רשם אותם קודם לכן. הכפריים הופתעו מאוד איך לצ'ן הייתה תמונה מדויקת כל כך של מצבם.

כפי שהתברר, כשהסיבוב הראשון של העזרה הוצע, ההודעה הוצאה לציבור ברגע האחרון, אז לאף אחד לא היה זמן להחליף בגדים או לתקן את מראהו. כתוצאה, צ'ן היה יכול לדעת את מצבו של כל אחד על ידי התבוננות במראהו ובבגדיו.

בסוף תקופת ואן-לי, האסם בקאי-ג'ואו התרוקן מתבואה. צ'ן הורה לכל מחוז וחבל ארץ לקנות תבואה בכספי האוצר המקומיים. מחיר התבואה כבר גדל למדי והתבואה עלתה יותר מ-600 מטבעות נחושת לדאן. הממשל המרכזי דרש מבתי אב עשירים שימכרו את התבואה המאוכסנת שלהם ב-500 מטבעות נחושת לדאן. אם להוסיף לזה את עלות התובלה, זה אמר שבתי אב עשירים יפסידו כ-200 מטבעות נחושת לדאן תבואה.

בידיעה שבתי אב עשירים סבלו גם הם הפסדים במשך התקופה הקשה ושיכולתם להתמודד עם המצב גם הייתה מוגבלת, צ'ן החליט להפחית את כמות התבואה שהם נדרשו לשלם לממשל במחיר הנמוך. לבסוף ממשלתו קנתה ס"ה 4000 דאן של תבואה. מה שאומר שבתי האב יכלו למכור את שארית התבואה במקום אחר במחיר גבוה יותר.

בסתיו של שנת גֶנג-ווּ היה קציר טוב בקאי-ג'ואו, והתבואה נמכרה בקצת יותר מ-300 מטבעות נחושת לדאן. צ'ן דיווח לממונים עליו שהוא ישתמש באלפיים טאל [מידת משקל] כסף מקופת האוצר כדי לקנות תבואה לאחסון. המחיר הנקוב היה-300 מטבעות נחושת במזומן לכל דאן. אך כשהוא הלך לקנות את התבואה, המחיר ירד ל-250 מטבעות נחושת לדאן.

אנשי בתי האב העשירים היו אסירי תודה לצ'ן שלא כפה עליהם למכור את כל התבואה קודם לכן, והציעו למכור את תבואתם במחיר המופחת הפעם. צ'ן הוקיר את הצעתם האדיבה, אך עדיין שילם עבור התבואה את המחיר הנקוב של 300 מטבעות נחושת לדאן. לבסוף בקאי-ג'ואו הייתה מכסת הקנייה הנדרשת באותה שנה ואף יותר מ-700 דאן נוספים של תבואה שנקנו, שצ'ן תרם לעניי הכפר שחזרו לבתיהם לעבוד בחוות.

עקב שיטפונות שבאו ברצף קודם לכן, חומת העיר סביב קאי-ג'ואו התמוטטה ביותר מתריסר מקומות, והממשל החליט לתקנה. כמה פקידי ציבור הציעו לגייס אנשים מקומיים לעשות את העבודה, אך צ'ן לא הסכים ואמר שזה יגרום ליותר מדי בעיות לאנשים ולבזבוז כסף. הוא הורה לכפופים לו לתלות מודעות ליד שערי העיר, הקוראות לאנשי הכפר שעברו למקומות אחרים בזמן הרעב לחזור הביתה לעבוד בשדות. כתמריץ, הם יהיו פטורים ממס אדמה, והממשל גם ייתן כמה הקלות בתבואה. החדשות התפשטו במהרה מפה לאוזן, ופליטים רבים חזרו.

כשהם באו עם שקיהם לקבל את סיוע התבואה, צ'ן אמר לאנשיו לשים את ההודעה הבאה: "אם באתם לכאן לשם סיוע התבואה, מלאו את שקיכם באדמה וסתמו קודם את חלקי החומה שהתמוטטו. ואז השוטרים האחראים ישימו חותמת על שקיכם, והיא תשמש כאימות זכאותכם לקבלת התבואה". עד שסיוע התבואה חולק, החומה כבר תוקנה, וקופת האוצר הממשלתית כמעט לא ניזוקה.

הסיפור על "השביל של סוּ"

כאשר סוּ שי שירת כמושל האנג-ג'ואו בתקופת שושלת סונג, האזור המקומי סבלמבצורת קשה וממחלה זיהומית שהתפשטה. סו שי ביקש מהחצר הקיסרית לפטור שליש אחד של אורז ממכסת הקנייה. באופן זה היה יותר אורז בשווקים, ומחיר האורז ירד בהתאם. באביב של השנה הבאה, סו שי מכר למקומיים את האורז שבמחסן הרשמי במחיר נמוך כדי לעזור להם לשרוד את הרעב.

לפני כן בשושלת טאנג, המים באגם המערבי הופנו לתעלה שהשתמשו בה אז להשקות יותר מ-1,000 אקרים של אדמה חקלאית. אך עקב הצטברות אדמת סחף ואצות, צריך היה לחפור באגם כל שנה, וזה הפך לבעיה גדולה למקומיים.

סו שי החליט לפתור את הבעיה אחת ולתמיד, אז הוא עתר לנקות את אדמת הסחף והעשבים, ולחפור את תעלת מאו-שן הסמוכה ואת נהר יאן-צ'יאוּ. הוא גם בנה סכר לשלוט בזרימת המים, ומאדמת הסחף שנחפרה הקים סוללת עפר שחצתה את האגם, כדי שיישמרו מספיק מים באגם לדיג, שתייה, השקיה ותובלה.

בצדי הסוללה נשתלו שיחי ורדים יפים ועצי ערבה, והיא שירתה כמשעול נוח ואטרקטיבי להולכי רגל. משטחים גדולים של אדמה סודרו סביב האגם, ושימשו לגידול חיטה תוך כדי שהם שומרים על תחומי האגם. אנשים בהאנג-ג'ואו קראו לסוללת העפר הזו "שביל המעבר של סו" כהערכה לניהולו האיתן של סו ודאגתו לכלל הציבור.

הממשל המוסרי של אנשים בעת העתיקה הוא ניגוד חד לניהולה המושחת והרודני של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס). לאנשים בסין היום אין שום מושג עד כמה מההון הלאומי נכנס לכיסם של פקידי המק"ס המושחתים.

נוכח מגיפת הקורונה, השיטפונות, ורעידות האדמה השנה, במקום להציע סיוע ממשי או סעד, המק"ס עדיין מתרברבת ב"הצלחה הגדולה" שלה בהתפתחות הכלכלית וממשיכה לבקש מהאנשים לתרום כסף למשטר.

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org.אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]