לוותר על העצמי ולהתייחס לקשיים כאל אושר

(Minghui.org) בסיפור "הנזיר הטיפש" מתוך מופע "שן יון" 2019, מסופר על נזיר צעיר, טוב לב ואוויל, העושה כל דבר  מבלי להתלונן. נזירים אחרים לעגו לו לעתים קרובות. לבסוף הם גילו שהנזיר הצעיר הוא הנזיר המועדף על הבודהא.

כשהצטרפתי לצוות התקשורת שלנו, משימתי הייתה כתיבה. עבדתי קשה לסלק מעצמי את השפעת האינדוקטרינציה (ההחדרה השיטתית של האידיאולוגיה) של המפלגה הקומוניסטית הסינית, וזה אפשר לי לאחר מכן לבצע את משימותיי טוב יותר.

יום אחד אמר לי מנהל כוח אדם שברצונו שאדאג למטלות הלוגיסטיות במשרד. חשבתי: "אני מטפח, אז אינני צריך לחשוב רק על מה שאני רוצה לעשות. עליי לקבל כל תפקיד הניתן לי". אז הסכמתי.

כמה אנשים אמרו שלעשות מטלות נחותות שכאלה זה בזבוז הזמן והכישרון שלי. אבל אני הרגשתי שאין לזה קשר לכישרון שלי. אלא לטיפוח שלי. ייתכן שכמה מההחזקות שלי זקוקות לחוויה החדשה הזאת.

בה בעת, חבר אחר בצוות התקשורת שלנו ביקש ממני להצטרף אליהם. הרגשתי שעליי להישאר מכיוון שהצוות הנוכחי שלי זקוק למישהו שיבצע את המשימות הלוגיסטיות שיועדו לי. זה היה חלק הכרחי מהאופרציה. האמנתי שעליי לעשות זאת ולעשות זאת היטב.

איך שהתחלתי את תפקידי החדש, המנהל אמר לי שהמנקֶה יוצא לחופשה בת שלושה שבועות ושאני צריך לקחת על עצמי את הניקיון כשהוא לא במשרד. האמת, לא הייתי מוכן לזה. אך עדיין עשיתי כפי שנדרש. הגעתי למשרד מוקדם בבוקר כדי לשאוב את שלוש הקומות, לזרוק את האשפה ולנקות את השירותים. כדי לא להפריע לעבודתם של האחרים סיימתי את כל עבודת הניקיון העיקרית לפני שעות פתיחת המשרד הרגילות.

המושגים שלי עלו מדי פעם אל פני השטח. בכל פעם שזה קרה, דברי המאסטר עלו במחשבתי, והייתי שליו.

המאסטר אמר:

הידעתם שכדי להציל אתכם הבודהא היה פעם קבצן ובקש אוכל בין האנשים הרגילים? היום אני שוב פותח את השער הגדול ומלמד אתכם את הדאפא כדי להציל אתכם. לא הרגשתי שזה כואב מכל הסבל שקבלתי, מה יש לכם שאתם לא מסוגלים לוותר עליו? האם תוכלו לקחת לממלכה השמיימית את הדברים בליבכם שאתם לא מסוגלים לוותר עליהם? ("יסודות להתקדמות במרץ" "טיפוח אמיתי")

למרבה הפלא, כשעשיתי את עבודת הניקיון בפעם הראשונה, נראה כאילו כל תא בגופי מנתר וזוהר. יומיים לאחר מכן, ראיתי בעין השמימית שלי שקליפה שעטפה את גופי נסדקה מהחלק העליון של ראשי. כשהיא הושלה, התרומם ממנה גוף בעל חלקיקים קטנים יותר.

כשתקופת שלושת השבועות הסתיימה, התחלנו לעצב מחדש ולנקות את בניין המעונות הישן. זה היה קצת יותר אינטנסיבי, ויתרה מזאת, זה היה בתקופה של החודשים החמים ביותר בניו יורק. כל יום, מבוקר עד ערב, היינו עסוקים בהריסת המבנה הישן, ניקוי כמות גדולה של לשלשת ציפורים, או צביעת קירות חדשים. לפעמים, הארוחות היו מתאחרות והייתי רעב ומסוחרר. אך לא התלוננתי. כל מה שרציתי היה לסיים את הדברים במהירות ובצורה טובה.

כשניקינו את לשלשת הציפורים, הריח היה מגעיל מחניק. חשבתי לעצמי: "יש סביבי מגן המגן עליי מהריח הרע". מיד הרגשתי שהריח הלא נעים דועך.

לאחר ששיפוץ המעונות הסתיים, רזיתי, וההחזקה שלי לרווח והפסד אישי פחתה.

היו הרבה מטלות לוגיסטיות, העברה, רכישה, ואיסוף של ריהוט מהמשרדים למעונות. לפעמים, השירותים היו נסתמים או הייתה נזילה בכיור. תמיד הרגשתי שעליי לתקן אותם במהירות האפשרית. לפעמים, נקראתי לעבודה אחרת כאשר כבר הייתי במשימה. פעמים אחרות הייתי עסוק כשאחרים הלכו לעבודה. כל מה שרציתי זה לבצע היטב את מטלותיי.

כמה מתרגלים נדהמו: "אתה תמיד נראה שמח וטוב לב!" פעם מתרגל שאל אותי: "מה הרגשת כשניקית וראית אחרים קוראים את ספר הדאפא או מתרגלים את התרגילים?"

"נפלא!" חייכתי, "זה לא נפלא שלמתרגלים יש סביבת עבודה טובה שבה יש להם יותר זמן ללמוד את הפא ולתרגל את התרגילים? אני יכול למצוא זמן לעשות את זה בבית אחרי העבודה".

המאסטר אמר:

"למעשה חוץ מהטוהר והתמימות המולדים של האדם, כל המושגים נוצרים אחרי הלידה והם אינן האדם עצמו." ("יסודות להתקדמות במרץ" "עבור מי אתה קיים?")

עליי לשמור על לב טהור ולא להסתכל על דברים עם מושגים אנושיים. לרוב המחשבות שלי פשוטות מאוד. מדי פעם אני תופס כמה מחשבות שאינן בהתאם לפא. בדרך כלל אני מיד יודע שהמחשבות האלה לא נובעות מהאני האמיתי שלי וצריך לסלקן. רוב הזמן כשאני מודט, אני מגיע לטראנס מוחלט ברגע שאני מתיישב. אין שום דבר סביבי, ממש כמו שהמאסטר תיאר:

"...ונשארת רק המודעות ומעט מחשבה שמודעת לכך שאתה עצמך מתרגל כאן.." ("ג'ואן פאלון" הרצאה שמינית)

אף שהמטלות הלוגיסטיות גורמות לי להיות עסוק, בכל פעם שאני יושב להפסקה אני לרוב מנצל את הזמן לכתוב ידיעה חדשותית או מאמר הבהרת אמת. עם הזמן, הרגשתי בצורה ניכרת שהשפעת האינדוקטרינציה של המק"ס שבתוכי נחלשת יותר ויותר. כתוצאה מכך כתבתי מהר יותר וטוב יותר.

בטיפוח, כן, אשמח להיות כמו "הנזיר השוטה", להיות "אוויל" ואף "אוויל" יותר, כל הדרך עד שאגיע לרמה של ישות אלוהית.

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org.אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]