הדאפא שינה את חיי ופתר את כל הקונפליקטים

(Minghui.org) אני מתרגלת דאפא בת 74 מפרובינציית שאן-דונג. אני מתרגלת פאלון דאפא מ-1994 והתמזל מזלי להשתתף בסדרת הרצאות פאלון דאפא של המאסטר בגואנג-ג'ואו. ראיתי את המאסטר וקיבלתי את הדאפא היקר בפגישה. הדאפא שינה את חיי.

במשך 24 שנות הטיפוח בדאפא חוויתי מצוקות גדולות. הראשונה הייתה שבעלי נכנס לחובות ואז בתי עברה גירושים איומים. חוויתי גם מצב של חיים ומוות, והמאסטר הרחיב את חמלתו הגדולה ונתן לי חיים חדשים.

אסון כלל לא צפוי

לבתי הבכורה ולבעלה היו ריבים גדולים בעניינים משפחתיים. הוא זרק אותה מהבית ואז הם התגרשו. לבתי לא היה איפה לגור אז היא ובנה באו לגור איתנו.

בערב ה-10 באוקטובר 2007 בעלי, בתי ונכדי יצאו ונשארתי לבד בבית. אחרי שקראתי פרק מתוך הספר "ג'ואן פאלון" נכנסתי למיטה.

ב-10:30 בערב מישהו בעט לפתע בדלת הכניסה והתעוררתי. חשבתי שפקידי המפלגה הקמוניסטית הסינית באו לסרוק את הבית. לא השמעתי קול ולא הדלקתי את האור. בזמן שהתלבשתי, הדלת נפרצה ואיש נכנס ותפס אותי.

לא הייתה לי שום דרך להגן על עצמי. האיש דקר אותי בסכין מספר פעמים בכל מקום, כולל בזרועי ובידיי. הם דיממו. ואז הוא דקר אותי בבטן ואיבדתי את שיווי המשקל ועמדתי ליפול. בתוך הבלבול, נזכרתי פתאום במאסטר. צעקתי: "מאסטר, תציל אותי! מאסטר, תציל אותי!"

האיש נבהל כששמע אותי. הוא עזב אותי והחל לברוח. אך הוא החליק על הדם, נפל, וגנח לפני שברח. כשמעתי את קולו ידעתי מיד שזה בעלה לשעבר של בתי.

מכיוון שאיבדתי הרבה דם, הייתי מסוחררת ולא הצלחתי למצוא את הטלפון. ביקשתי עזרה מהמאסטר והרגשתי שהמאסטר נמצא שם איתי. כיסיתי את הפצע שבבטני, יצאתי החוצה ודפקתי על דלת שכני. הוא נדהם כשראה אותי. ביקשתי ממנו ליצור קשר עם מתרגל אחר שיעזור לי, וביקשתי מהמאסטר להציל אותי.

המתרגל התקשר לאמבולנס ולבני. כשהשכן לקח אותי לאמבולנס הייתי מחוסרת הכרה. לאחר יותר מארבע שעות של עירויי דם ותפרים, התעוררתי למחרת בבית החולים. בעלי, בני ובתי היו שם.

בעלי אמר בדמעות לילדים: "הדאפא נתן לאמכם חיים שניים. המאסטר הוא זה שהציל אותה".

הנדתי להם בראשי ואמרתי ממעמקי לבי: "תודה לך, מאסטר, שהצלת אותי".

לולא תרגלתי בדאפא לא הייתי נשארת בחיים. במשך החלמתי בבית החולים, הסתכלתי פנימה ללא תנאי.

המאסטר אמר:

"היו גם מקרים בהם מישהו לא התייחס לדברים קטנים מסוימים ברצינות בטיפוח שלו, והם הפכו לבעיות גדולות." ("הוראת הפא בוועידת הפא של ניו יורק ב-2015")

הבנתי שבגלל שלא הקדשתי תשומת לב לטפח את עצמי היטב בביתי, הטיפוח שלי התמצה רק בתשלום חובות מחיי הקודמים. זה גרם לפרצות שהרוע ניצל. הבנתי שעברתי עכשיו מצוקה של חיים ומוות. הייתי אסירת תודה לחמלה הגדולה של המאסטר ונעשיתי נחרצת לעשות יותר את שלושת הדברים ולטפח בנחישות.

לראות שכל הישויות סובלות ולפתור את כל התלונות

כשהייתי עדיין בבית החולים בני ובתי דיווחו על התקרית למשטרה. בעלה לשעבר של בתי הודה בפשע. מאז הגירושים הוא היה שיכור כל הזמן. הוא שנא את כולם והתלונן כל הזמן. הוא איבד את אנושיותו לגמרי וניסה להרוג אותי. אם הוא לא היה נכנס לכלא הוא היה הורג אחרים.

אחר כך שמעתי שהוא נשפט לשמונה שנות מאסר וקנס של 50,000 יואן. לא הרגשתי בנוח עם זה; הרגשתי רע שלא הצלחתי להציל אותו.

המאסטר אמר:

"להיות מתרגל זה מעבר לרגיל. מכאן שכאדם שמעבר לרגיל עליך לנהל את עצמך עם עקרונות שהם מעבר לרגיל ולא לאמוד את עצמך עם אלו של אנשים רגילים." (ג’ואן פאלון "הרצאה תשיעית)

לאחר שהשתחררתי מבית החולים, החלמתי מהר כי ביליתי זמן רב בלימוד הפא ובביצוע התרגילים. הרגשתי לא נוח עם זה שהמאסטר סבל הרבה בשבילי. אחרי ששיתפתי את ההתנסות הזאת עם מתרגלים עמיתים, היה לי ברור שכמתרגלת דאפא עליי להסתכל פנימה ולהיות טובה לכולם. הייתי צריכה לחשוב קודם על אחרים וללמוד איך להתייחס באופן מקיף יותר לטיפוח.

שמעתי גם שאחרי המשפט של חתני לשעבר, אביו הזקן בכה כל היום ובריאותו התדרדרה כי לא היה מי שידאג לו. עכשיו לנכד שלי לא יהיה אבא. בניגוד להתנגדותו החזקה של בני, הלכתי לבית המשפט וביטלתי את התלונה נגד בעלה לשעבר של בתי.

אמרתי לבני: "אני מתרגלת דאפא. עליי ללכת על פי 'אמת-חמלה-סובלנות'. במשפחה ההיא כולם סובלים קשיים ועלינו להתייחס אליהם בטוב לב".

גם שכנעתי את בתי לקחת את בנה ולחזור לביתו של בעלה לשעבר, וגם לטפל באביו. במאי 2008 (פחות משנה לאחר התקיפה) חתני השתחרר וחזר הביתה. מאז, המשפחה מצליחה לשמור על חיים נורמליים.

בשנה הסינית החדשה בתי ובעלה באו לבקר אותי עם ילדם. חתני עמד בחוץ וחשש ליצור אתי קשר עין. הרגשתי שהוא כבר שוב חלק ממשפחתנו. יצאתי אליו וביקשתי ממנו להיכנס. הוא הרכין את ראשו וקרא לי "אמא".

מאז הוא נעשה אדם אחר. הוא אדיב ומכבד. כל המשפחה מרוויחה מהדאפא וכולם חיים בהרמוניה. זה כמו שהמאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון":

"אחרי שעוברים עצי ערבה מצלים, יהיו פרחים זוהרים ועוד כפר מלפנים!" (ג’ואן פאלון", הרצאה תשיעית)

"כשאתם בתוך קושי אמיתי או עוברים מבחן קשה תנסו את זה, כשלא ניתן לסבול את זה, תנסו לסבול; כשזה נראה בלתי אפשרי ואומרים שזה קשה לעשייה, תנסו ותראו אם בסופו של דבר זה אפשרי או לא. אם אתם באמת יכולים לעשות את זה אתם אכן תגלו: "אחרי שעוברים עצי ערבה מצלים, יהיו פרחים זוהרים ועוד כפר מלפנים!" ("ג’ואן פאלון "הרצאה תשיעית, "אנשים עם טבע מולד גדול")

אף שאני בת 74, אני עדיין מלאת אנרגיה. בעזרת מתרגלים עמיתים והתמיכה מבעלי וילדיי, יצרתי מרכז מידע של דאפא קטן בביתנו.

אנחנו מודים לחסדו המציל של המאסטר. אמשיך לעשות בנחישות את שלושת הדברים. לא אאכזב את המאסטר ואגשים את נדריי. לעולם לא אשכח את ההרגשה שהייתה לי כשקיבלתי לראשונה את הפא. ואחזור הביתה עם המאסטר.

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org.אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]