המאסטר סולל את דרכנו חזרה הביתה

(Minghui.org) כשקראתי את Journey to the West ("המסע למערב") כשהייתי צעיר, חשתי לעתים קרובות עצוב לגבי הקוף, אחת הדמויות שליוו את הנזיר טאנג למערב. כפי שראיתי זאת אז, הוא עשה את הטעות הקטנה ביותר בין כל הדמויות בהיותו בשמים, אבל הוא נענש על כך בצורה החמורה ביותר.

לדוגמה, הוא שבר בלא כוונה את כד הזכוכית של קיסר הירקן הגדול ועל כך קיבל 800 הצלפות והורד מטה לרמה נמוכה יותר. בנוסף, בית החזה שלו נוקב כל 7 ימים 100 פעמים על ידי חרבות מעופפות.

באותו זמן לא יכולתי להבין מדוע היה עליו לסבול כל זאת. בעולם השמימי יש אין ספור אוצרות, אז מדוע צריכים להיענש בצורה קשה כל כך על שבירת כד זכוכית?

מאוחר יותר קראתי סיפור אחר: פעם היה ילד בעולם השמימי שאיבד יום אחד את כלי הנגינה של הבודהיסאטווה וגם הוא הורד מטה לעולם הארצי כדי להתגלגל פעמים רבות. שוב חשבתי שהעונש כבד מדי.

אבל כשהתרוממתי לאט לאט בטיפוח שלי בפאלון דאפא, התחלתי להבין את המשמעות העמוקה יותר של שני הסיפורים האלו.

ההיגיון העמוק יותר מאחורי טעותו של אדם

המאסטר לימד אותנו:

"כשאתה רואה שלמישהו אין פעולות נכונות, למעשה זה בעצם שהמחשבות הנכונות שלו לא מספיק חזקות. זה בגלל שהמחשבה היא שמנחה את הפעולות של האדם. כשהמחשבות הנכונות שלך מספיק חזקות זה ודאי שהפעולות שלך הן נכונות. אם המחשבות הנכונות לא מספיק חזקות, אז הפעולות לא יהיו נכונות". ("הרצאת פא וביאור פא בוועידת הפא באזור ניו יורק רבתי")

אני מבין שעבור ישויות ברמות שונות בעולמות השמימיים, המחשבות שלהם מתאימות לסטנדרטים של הפא שבאותה רמה וההתנהגות שלהם היא בהתאם לרמה הזאת. הטעויות שהם עושים בהתנהגותם הן עקב הסטייה של מחשבותיהם מהסטנדרטים של אותה רמה. הסיבה העיקרית שהם הורדו מטה לעולם נמוך יותר, זה לא כי הם איבדו מכשיר או שברו כד זכוכית, אלא שחייהם לא היו עוד טהורים והם לא צלחו לעמוד בסטנדרט של אותה רמה.

במהלך הטיפוח שלנו בפאלון דאפא, אנחנו לעתים חושבים בטעות שנתקלנו במצוקות בשל המילים המוטעות שאמרנו או מעשים מוטעים שעשינו. אבל אני מאמין שזהו רק הגורם השטחי שעל פני השטח. עלינו לאמוד עצמנו על-פי הפא, לזהות את המחשבות הסוטות שלנו ולתקן אותן. רק כשנִיטָמע בדאפא נוכל לפתור באופן יסודי את הבעיה ולשפר את עצמנו.

לסלק החזקות

במהלך הטיפוח שלי עבדתי ממש קשה לזהות את ההחזקות שלי. מגילוי הבעיות על פני השטח ועד למציאת הסיבה השורשית מאחורי ההחזקות בצורה מדויקת, היה עליי לעבור דרך תהליך ארוך וקשה, אבל בדרך כלל הצלחתי לסלק את ההחזקות שלי בצורה יסודית.

אני מתייחס בכל הרצינות למציאת ההחזקות שלי ולסילוקן. מידת ההצלחה שלי לסלק את ההחזקות משמשת עבורי אמת-מידה לאמוד האם אני באמת מכבד את המאסטר ומאמין בפא. ואם אני באמת מכבד את המאסטר ומאמין בפא, עליי לפעול על פי מה שהמאסטר דורש ממני.

מחלה

נהגתי להיות פריק של ניקיון ונהגתי לרחוץ את ידיי אין ספור פעמים ביום כדי להילחם בחיידקים ובווירוסים בלתי נראים. זה יצר קונפליקטים רבים עם בני משפחתי ובזבזתי המון זמן והזדמנויות שהיו לי לטפח ולהציל אנשים.

החלטתי לשנות את עצמי. התחלתי להסתכל פנימה באמת. זהו מושג מדעי שווירוסים וחיידקים יכולים לגרום מחלות. כמטפחים, אנחנו יודעים שהקארמה היא הסיבה העיקרית למחלה. האם עליי להאמין לדאפא או למדע?

מה שיותר רציני הוא, שאם אני חושב שווירוסים וחיידקים יכולים לגרום לי להיות חולה, הרי למעשה אינני מאמין שהמאסטר מטהר את גופי. זה יהיה כמו לשאול: "האם הדאפא הזה אמיתי? האם מה שהמאסטר אומר הוא אמיתי?" מאחורי זה קיים חשד, וחוסר כבוד עצום למאסטר.

היות שחיפשתי ובחנתי את ההחזקה הזאת ביסודיות, הייתי מסוגל להיפטר ממנה לחלוטין. כשפרצה המגפה לא הייתי עוד חרד לגבי הידבקות בווירוסים, ועבדתי קשה כרגיל כדי להבהיר את האמת ולהציל ישויות חיות.

המאסטר אמר לנו:

"אם מטפח יוכל להניח את המחשבה של החיים והמוות בכל מצב, הרשע בטוח יפחד ממנו". ("יסודות להתקדמות במרץ 2" – "לסלק את ההחזקה האחרונה")

כשסילקתי את ההחזקה למחלות, הכוחות הישנים לא הצליחו למצוא פרצות כלשהן כדי לרדוף אותי.

תרעומת

במשך זמן רב שמרתי בלבי טינה. לא הייתי מודע לכך עד שזה הורע כל כך שזה החל לשלוט עליי ולמנוע ממני ללמוד את הפא. המאסטר עורר אותי. אם אני נאחז בתרעומת, כיצד אוכל להיות אדם טוב יותר? אני חייב לנתק את התרעומת מהאני האמיתי שלי. לקח לי זמן ארוך לסלק אותה משום שהיא הפכה כה חזקה. אבל ברגע שהתחלתי לעבוד עליה, היא נחלשה יותר ויותר, ולבסוף יכולתי לתפוס אותה עוד לפני שהיא תתפתח למחשבות שלמות יותר.

קנאה

במשך תקופת זמן כלשהי קינאתי במתרגלים שתרגלו לעתים קרובות יותר וגופם השתנה לטובה. במיוחד הקשישים, אם היה להם שיער שחור, הייתי מנסה תמיד להתקרב אליהם כדי לבדוק את שורשי שיערם. אם השורשים היו אפורים, משמעות הדבר ששיערם היה צבוע והייתי חש הקלה. אם השורשים היו שחורים, פירושו של דבר שהמתרגלים הקשישים טיפחו היטב והייתי חש אבוד במקצת. ידעתי שזוהי קנאה, אבל לא ידעתי איך לסלק אותה.

יום אחד, חשבתי על כמה קשה למאסטר להציל אותנו. המאסטר עבד כה קשה כדי לעזור לנו והוא כנראה קיווה שכולנו נוכל להצליח בטיפוח. אם עמיתיי המתרגלים פעלו היטב, הייתי צריך לשמוח עבורם. אחרי הכול אני כאן כדי לסייע למאסטר בתיקון הפא. אם אני רואה החסרות של מתרגלים עמיתים, עליי לחשוב על דרכים הרמוניות להתייחס לכך, ובינתיים רק להעיר להם על כך בעדינות. בהדרגה, הקנאה שלי התפוררה ונעלמה. מתברר שחמלה ממיסה את הקנאה.

עם עוד ועוד החזקות שנטשתי, גיליתי שלכל ההחזקות יש אותו שורש שהוא אנוכיות. כל ההחזקות נגזרות מאנוכיות, והן בתורן מזינות את הקנאה.

להמשיך לטהר את עצמי

עם השיפור בטיפוח עולה גם הסטנדרט של כיבוד המאסטר והאמונה בפא. בהדרגה נחשפה זוהמה חמקמקה שלי. הפכתי מודע יותר לבורות וליהירות שלי. ראיתי "עצמי" יהיר מאחורי כמה מחשבות שהיו טבעיות לי.

לדוגמה, כשחשבתי שסילקתי כמה החזקות, לא צלחתי להבין שכאדם המטפח בתוך אשליה, איזה כוח יש לי להסיר את החומרים העקשנים האלה הדומים לגרניט שנוצרו במשך אלפי שנים? הייתי בדיוק כמו אותו אדם זקן שהזיז הרים עם את חפירה. בסוף, הלב הכן שלו ריגש את האלוהות, והיא הזיזה את ההר עבורו. באשר לי, רק כאשר הכֵּנות והנחישות התקינים שלי מגיעים לאמת-המידה הנכונה, המאסטר יעזור לי להזיז את הר ההחזקות שלי.

מחשבה נוספת אחרת שהייתה לי: "אני הצלתי אנשים רבים באמצעות הבהרת האמת". אבל אני עצמי מסתמך על המאסטר שיציל אותי, אז את מי אני יכול להציל? אני עושה רק דברים שטחיים: זה המאסטר שבאמת מציל את כולם.

דוגמה נוספת היא המחשבה: "התעוררתי לכתבי פא מסוימים". במציאות, זה היה המאסטר שראה את ההחזקות שסילקתי ממני והלאה, ואז גילה לי את עקרונות הפא שעליי לדעת ברמה שאני נמצא בה כעת.

צריך להיות לי ברור מאוד שכל דבר נעשה על ידי המאסטר והדאפא.

אם כן מהו זה שאנחנו מטפחים? הבנתי שמה שאנחנו מטפחים, מההתחלה עד הסוף, זהו הכבוד שלנו למאסטר והאמונה שלנו בדאפא. עם הכבוד והאמונה האל, המאסטר מוביל אותנו מעלה.

אם נאבד את הכבוד שלנו למאסטר ואת האמונה שלנו בדאפא, זה כמו לעזוב את המאסטר וללכת בנתיב שתכננו לנו הכוחות הישנים. בנקודה זו המאסטר יכול רק להביט בנו בצער. באשר לאלה שיכולים לחזור שוב למסלול, המאסטר יוכל עדיין לדאוג להם. אולם באשר לאלה שהם אבודים מדי והרחיקו לכת מדי ייתכן שהתוצאה הסופית שלהם היא ליפול לידיהם המסוכנות של הכוחות הישנים.

להוקיר את הטיפוח שלי

אני יודע היטב שאני עדיין רחוק מהדרישות של המאסטר. המאסטר מעניק לכל מטפח אמיתי כל דבר שהוא זקוק לו בטיפוח, אבל עדיין עלינו לתרגל בטיפוח המעשי שלנו.

יש אמרות עתיקות רבות המזכירות לאנשים לא לאבד את דרכם ושעליהם לגלות את המשמעות האמתית של חייהם ולחיות כדי לחזור לאני המקורי האמיתי שלהם.

לדוגמה, הוארתי לכך שהמילה בסינית שתרגומה המילולי הוא "לשחרר את הלב" מספרת לאנשים שהקארמה קובעת את מזלו של אדם ושאדם צריך לשחרר את המחשבה האנושית וללכת בהתאם לחוק היקום; לשלם את החובות הקארמתיים שלו.

המאסטר אמר לנו:

"האם אתם יודעים כמה נפלאה היא ההגעה לשלמות של תלמיד דאפא? המורה צריך לטפל בכל הדברים שלפניך ואחריך, מה אתה צריך לדאוג?" ("▪ הרצאת הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב בחג הפנסים בשנת 2003")

נחשוב על כך: בכל השושלות מהזמן העתיק ועד לזמן המודרני ובכל המדינות, מי נתן אי פעם תיאור ברור כל כך לתלמידים שלו? מדוע עליי לדאוג עדיין? איזה החזקות יש לי שעדיין אינני יכול לשחרר?

ב-5,000 שנות התרבות שהוענקה על ידי השמיים, מילים רבות, משפטים וסיפורים מכילים רמזים לגבי החזרה לשמים. באמצעות הסיפורים האלה הבנתי את החמלה שהרגשתי: לסלול את הדרך חזרה לשמים לכל הישויות החיות.

באמצעות הטיפוח שלי למדתי להוקיר כל דבר בעולם וכל חיים המגיעים לתוך העולם, ובכלל זה את הגוף שלי עצמי. זוהי ברכה אדירה שהוענקה על ידי המאסטר כדי לקבל את כתבי הפא שנמסרו באופן אישי על ידי המאסטר בימים המאוחרים יותר של היקום. לעשות את שלושת הדברים היטב זו הדרך הטובה ביותר להוקיר את גופו של אדם והטיפוח שלו.

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org.אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]