(Minghui.org) ברכות, מאסטר! ברכות, מתרגלים עמיתים!
נולדתי למשפחת איכרים ענייה מאוד החיה בהרים. אומללות ליוותה אותי מרגע לידתי. אחת מאחיותיי הגדולות מתה. סבתי האמינה שרוח רפאים נכנסה בה. כדי להבטיח שאחייה ואגיע לבגרות ניתן לי שם נוראי. שרדתי, אך סבלתי מברונכיטיס, דלקת קרום המוח, לחץ דם נמוך, מחלת לב, טחורים וכן הלאה. כל שנה, לאחר היום הראשון בכל חג של ראש השנה הסינית הייתי נופלת למשכב ולא מצליחה לקום מהמיטה.
כילדה ראיתי לעתים קרובות דברים שאחרים לא ראו. על הקיר הייתה תלויה תמונה של ילדה קטנה. בכל פעם שהייתי חולה מאוד היא ירדה ובאה לשחק איתי. כשהייתי בת חמש חליתי מאוד וראיתי את עצמי יוצאת החוצה יחד איתה. עפתי למעלה דרך עננים ורדרדים, דרך השמים הכחולים, והגעתי לגן ענקי מלא פרחים ועצים של פירות טריים. אמרתי: "לא אקטוף אותם". ברגע שאמרתי זאת הופיע איש זקן בעל זקן לבן שהחזיק מברשת של טאואיסט בידו. זמן מה לאחר מכן הוא אמר: "עליך לחזור". עוף חול הגיע ונשא אותי חזרה. כשחזרתי, הייתי עדיין שוכבת במיטה מתייסרת מכאב.
לאחר נישואיי מישהו אמר לבעלי שהוא התחתן עם "גוויה". הבערתי קטורת, השתחוותי לאלים, והתפללתי לבודהא. כל פעם שהיה יריד מקדש, לא משנה כמה רחוק הוא, הלכתי לסגוד ל"אלים" ול"בודהות" האלו.
הסגידה לא ריפאה את מחלותיי – אך הייתה לי יכולת לטפל במחלות של אחרים. "ריפאתי" אנשים רבים ממחלותיהם. לא רדפתי בצע ולא רציתי דבר. עוד ועוד אנשים באו שאטפל במחלותיהם, הם הבריאו ואילו מחלותיי המשיכו להחמיר. הייתי אומללה ולעתים איבדתי את ההכרה. פעם כשהתעלפתי משפחתי חשבה שבאמת מתתי, והתכוננה להלוויתי. לאחר שעה התעוררתי. המשכתי להיאבק במשך 45 שנים.
אני בת מזל כל כך שלמדתי פאלון דאפא.
המאסטר אמר:
"אולי הקשיים שנשאת בחלק הראשון של חייך היו למען קבלת הפא הזה. זה החלק עליו אתה יודע. יש עדיין דברים שאינך יודע עליהם, אולי סבלת ועברת קשיים בחיים הקודמים שלך או אפילו למשך תקופת זמן ארוכה יותר כדי להשיג את הפא הזה. יש גם אנשים שחוו סבל עז אף יותר כדי לקבל את הפא, וזה מה שאתה לא יודע עליו." ("לימוד הפא בוועידה הבין-לאומית לשיתוף התנסויות בבייג'ינג" 1996)
דבריו של המאסטר יקרים לי כל כך. זה האיר אותי להתעוררות רוחנית מעמיקה. בכל פעם שאני קוראת את הפא הזה אני דומעת.
המאסטר מציל אותי ממוות
בשנות ה-90 הוצג הפאלון דאפא באזור שלנו. אפילו אנשים בהרים שמעו עליו. מישהו אמר לי: "פאלון דאפא הוא טוב. הרבה אנשים נרפאו ממחלותיהם לאחר שתרגלו אותו". לא האמנתי לכך. חשבתי: "התפללתי לכל מיני אלים ולאף אחד לא אכפת ממני. ניסיתי כל מיני דברים ואף לא אחד מהם עבד. אין לי תקווה. אני כבר גוססת". אך היה קשה גם למות.
ביום השני של ראש השנה הסינית החדשה ב-1999 קרוב משפחה עודד אותי לתרגל: "יש סדנת היכרות של פאלון דאפא לרגלי ההר. הרבה אנשים משתתפים בה ואומרים שזה טוב. לכי ונסי זאת". משפחתי גם דחקה בי לנסות. שכבתי חלושה במיטה והסתכלתי עליהם. מתוך ייאוש הבטתי להם שאנסה. חשבתי שאמות בכל מקרה, אז זה לא יכול להזיק.
לאחר שמונה ימים ירדתי מההר בליווי המשפחה שלי ללמוד פאלון דאפא. הסדנה כבר החלה ונותרו שלושה ימים כשהגעתי לשם. ברגע שנכנסתי לחדר חשתי בכוח עצום שמילא אותי באנרגיה. הרגשתי ששבתי לחיים.
אנשים רבים ישבו בחדר והאזינו להקלטות של הרצאות שהמאסטר (מייסד הפאלון דאפא) נתן בעיר ג'י-נאן. המתאם ביקש ממני להתיישב ולהצליב את רגליי. לא הייתה לי כל בעיה להצליב את רגליי בתנוחת הלוטוס. המאסטר דיבר על התוצאה של הריגת חיים. כשהקשבתי הוארתי: "ודאי הרגתי חיים רבים קודם. האם הישויות האלו באות אליי לגבות את חובן? האם אני משלמת את חובי באמצעות כל החולי הזה?" ככל שהקשבתי יותר, כך רציתי לשמוע יותר. שכחתי מהכול ושקעתי לחלוטין במה שהמאסטר לימד.
המתאם שאל אותי מה אני חושבת. אמרתי: "זה נפלא! אך הגעתי מאוחר מדי!" הוא אמר שיש ספרים והקלטות ושאוכל ללמוד בבית. שאלתי מספר שאלות ודיברתי איתו לזמן מה. הוא הזמין אותי לסעוד בביתו.
שלושת הימים האלו היו בשבילי טובים יותר ממאה שנה. הייתי כמו אדם חדש; לא הייתי יותר עצובה, חלשה ונואשת. חשתי נמרצת. מחשבתי וגופי השתנו בצורה דרמטית והרגשתי שמחה. קניתי 12 עותקים של "ג'ואן פאלון" לקחת לכפר שלי כדי לתת לעוד אנשים להכיר את פאלון דאפא.
מעולם לא הלכתי לבית ספר ולא הצלחתי לקרוא אף מילה. לקחתי את הספר לגיסי ובקשתי ממנו להקריא לי אותו. כשהוא הגיע למילה "שאקיאמוני" הוא אמר: "אינני מכיר את המילים האלו". אמרתי: "תן לי לראות". אמרתי: "לא כתוב פה שאקיאמוני?" גיסי נדהם. איך אני האנאלפביתית קוראת לאחר שהקשבתי להוראת המאסטר במשך שלושה ימים! זו הייתה מתנה מדהימה מהמאסטר!
במהרה נעלמו כל מחלותיי. ידעתי שהמאסטר הסיר אותן. שמחתי כל כך שהמאסטר הציל אותי ממוות. אינני יכולה להביע במילים את אושרי.
דברים מדהימים קורים בזה אחר זה
למדתי את חמשת התרגילים בביתו של המתאם. כשחזרתי הביתה תרגלתי כל יום. פעם כשרק התחלתי את המדיטציה התרוממתי מעל הקרקע. שמחתי קצת ופחדתי בו זמנית. חוויתי את התופעה שהמאסטר דיבר עליה: הייתי באוויר זמן מה ואז פחדתי וירדתי למטה שוב. לא משנה כמה עסוקה או עייפה הייתי, תמיד תרגלתי את התרגילים. אפילו בשנים הקשות ביותר של הרדיפה המשכתי לתרגל.
כולם בכפר ידעו כמה חולה הייתי. הסיפור על החלמתי המדהימה התפשט מיד. לא טיפלתי יותר במחלות של אחרים. כל מי שבא אליי לטיפול במחלתו, לימדתי אותו פאלון דאפא. אנשי ההרים הם סקרנים ורציניים. הרבה אנשים באו לראותי.
דרכי ההרים הן מזוגזגות והבתים נבנו לצד הגבעות. לוקח זמן להגיע אליהם. הכפר שלנו מפוזר על כמה גבעות. למרות זאת, יותר מ-30 איש מהכפר שלנו באו אליי ללמוד פאלון דאפא ורבים אחרים מכפרים קרובים הגיעו גם הם.
מצבי הכלכלי לא היה טוב אך הייתי נחושה לספר לכולם על הפאלון דאפא. לוויתי כסף וקניתי טייפ. גם נשאתי איתי כמה ספרי דאפא ממרגלות ההר. אף קושי לא הטריד אותי כל עוד יכולתי לקדם את השיטה. בדרך זו הפאלון דאפא התפשט כמו אש משתוללת בכפר שלנו עמוק בהרים, וכמעט כולם ידעו עליו. מספר מתרגלי הפאלון דאפא גדל לאין שיעור בכל שבוע. זה לא עלה להם כסף והם נעשו בריאים. מי לא ירצה ללמוד את השיטה?
אנשי ההרים הם עניים וקשה לקבל טיפול רפואי. גם אם יש לך כסף זה לא קל לרדת מההר לחפש טיפול. כך שאנשים לא יכלו להרשות לעצמם לחלות. אנשים באו ללמוד פאלון דאפא בהמוניהם, כמו זרם בלתי פוסק.
לאחר שהרדיפה נגד הפאלון גונג החלה ב-20 ביולי 1999 המתרגלים העמיתים שלי ואני יצאנו לעתים קרובות בערב לחלק חומרי מידע על פאלון דאפא. פעם אחת הלכנו לכפר הררי אחר. כשחזרנו כבר היה 3 לפנות בבוקר. כשהלכנו יחד, מתרגל אחד לא הצליח להשיג את הקצב שלי. הוא אמר: "מה קורה? למה אני לא מצליח ללכת בקצב שלך?" הלכתי כאילו עפתי ואף אחד לא הצליח לעמוד בקצב שלי. הדבר המדהים הזה קרה לי מפעם לפעם.
להציל אנשים, ללכת בנתיב האלוהי
ג'יאנג דזה-מין, לשעבר יו"ר המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) פתח ברדיפה אכזרית נגד פאלון דאפא ב-20 ביולי 1999. לא היינו מוכנים נפשית להתקפה העקובה מדם הפתאומית הזאת. אתרי התרגול נהרסו והמתרגלים התפזרו. המשטרה הגיעה אליי שוב ושוב ודרשה שאמסור לה את ספרי הדאפא ואת חומרי המידע על הפאלון דאפא. סירבתי ואמרתי: "הדברים האלה הם החיים שלי. לעולם לא אתן לכם אותם!" השוטרים נשארו בביתי שבוע ולא נתנו לי לצאת. לבסוף הם הלכו. המשכתי ללמוד את הפא ולתרגל את התרגילים כרגיל.
ב-2002 היו לי סימפטומים של ברונכיטיס. שכבתי במיטה יום ולילה וחרחרתי בכבדות. כשהמשטרה שמעה זאת הם באו. הם רצו להשתמש ב"מחלה" שלי להשמיץ את המאסטר ולהשמיץ את הדאפא. 12 שוטרים התאספו סביבי וניסו לקחת אותי. התיישבתי מיד, הרמתי את כף ידי ואמרתי:
"כף ידו במאונך אל החזה – היקום רועד" ("הונג יין I" "המואר הגדול")
רציתי להשמיד את האלמנטים המרושעים שמאחוריהם. כף ידי הימנית פלטה אור לבן ועז והלמה בגורמים המרושעים. רוב השוטרים ברחו – רק שניים נשארו. לבסוף גם הם ברחו החוצה והמשטרה לא הגיעה יותר.
מדי פעם ירדתי מההר להשיג חומרי הבהרת אמת. אנשים אמרו שאני הולכת בצורה קלילה כאילו אני בשנות העשרים שלי. הייתי בריאה, כך שאנשים ידעו שאני עדיין מתרגלת פאלון דאפא. זה היה מצב מבטיח בשבילי לספר להם על הפאלון דאפא.
המאסטר אמר:
"תלמידי הדאפא של העולם ביחד מכילים את העולם כולו," ("לימוד הפא בפגישת "האפוק טיימס" 2009)
הבנתי שגדלתי באזור ההררי הזה וששליחותי היא להציל את האנשים שם. האזור כה גדול וכה פזור, והתחבורה עדיין לא נוחה. המשימה שלי גדולה. עליי לסיים את שליחותי לא משנה כמה קשה המשימה. זה הנדר הפרה-היסטורי שלי למאסטר.
לרוב יצאתי החוצה ברגע שהחשיך. מילאתי את כיסיי בחומרי הבהרת אמת והלכתי לכל כפר לחלק אותם. בתחילה הלכתי לבד. מאוחר יותר מתרגלים שהפסיקו חזרו לטפח. יצאנו בזוגות לחלק. רק אדם אחד יכול היה ללכת בתורו בדרכים הצרות בכפרי ההר ואם אינך זהיר אתה עלול ליפול לתעלה.
פעם הפרה שלי קפצה עליי והניחה את רגליה הקדמיות על כתפיי. לא הייתי מוכנה והופלתי ארצה. אצבעות רגלי הימנית פנו לאחור. לקח לי זמן רב להתיישב. נאבקתי להחזיר את אצבעותיי למקומן בכאב רב אך לא יכולתי להחזיר אותן למקומן. נאלצתי ללכת על העקבים. חרף זאת הלכתי באותו לילה עם המתרגלים האחרים לחלק חומרים כרגיל. צלעתי מאחוריהם בדרך ההררית הקשה. סיימנו לחלק את העלונים כשכבר כמעט עלה השחר. אחרי שחזרתי נזכרתי ברגלי הפצועה. היא הייתה לגמרי בסדר וללא כאב.
עם התקדמות תיקון הפא, עברתי מחלוקה חשאית של חומרי הבהרת אמת לחלוקה גלויה, וממסירת חומרי המידע בלבד לשיחה פנים את פנים עם אנשים על פאלון דאפא. פגשתי מגוון של אנשים, כולל משכילים, פקידי כפר, ולעתים גם שוטרים. שוחחתי איתם בהתבסס על יכולתם לקבל את האמת.
כשפגשתי פקידי כפר, פעמים רבות סיפרתי להם סיפור: מזכיר הכפר לרגלי ההר ידע היטב שכל מתרגלי הפאלון דאפא הם אנשים טובים. ברגע שהמחוז יידע אותו שאנשים עלולים להגיע להטריד מתרגלים הוא מיד הזהיר את המתרגלים: "מישהו בא. ארזו את הדברים שלכם". פעם המחוז לא התקשר מראש, ואנשים הגיעו ואמרו שהם רוצים ללכת למתרגלת ששמה שיאנג-מיי. המזכיר הוביל אותם לביתה של ג'יאנג-מיי(אדם אחר). ואז הוא אמר עליו ללכת מיד לשירותים ומשם הוא התקשר לבעלה של שיאנג -מיי. כשחזר מהשירותים אנשי המחוז אמרו לו ששמה של המתרגלת שהם מחפשים הוא שיאנג -מיי ולא ג'יאנג-מיי. כשהם הלכו לבית הנכון – המתרגלת כבר יצאה משם בבטחה.
המזכיר הזה חי עכשיו חיים משגשגים. הוא בורך משום שהגן על מתרגלים.
במשך הרדיפה אנשים רבים שרדפו מתרגלים עברו למעשה על החוק. סיפרתי להם על סעיף 39 בחוקה ושהרבה פקידי כפר הפרו את הסעיף הזה וזה אומר שהם עברו על החוק. אם האזרחים (כולל האיכרים) יתבעו אותם, הם עלולים לקבל שלוש שנות מאסר. כמו כן, אם תנצלו את בורותם של האיכרים ותנצלו את ההחסרות ותפעלו באופן לא חוקי יהיה לכם מזל רע. אמרתי להם שאני מקווה שהם יתייחסו טוב למתרגלים כדי שיהיה להם עתיד בהיר וכל משפחתם תבורך.
המאסטר אמר:
"אני לא יכול להשאיר מאחור אף תלמיד דאפא. כל אחד הוא קרוב משפחה עבורי, אז כיצד אתה יכול להתייחס באופן שונה לבני משפחה שונים שלי?" ("ביאור הפא בפגישה עם מתרגלים מאסיה פסיפיק" 2004)
שמתי בעדיפות ראשונה לדאוג למתרגלים עמיתים לשעבר כי יש להם קשר גורלי עם הדאפא. במשך השנים האחרונות עוד ועוד מתרגלים לשעבר חזרו לטפח שוב. שני מתרגלים בכפר שלנו התחילו לתרגל לפני כמה שנים ויצרנו קבוצת לימוד, למדנו את הפא ותרגלנו את התרגילים יחד כל יום. בעזרת המתרגלים העמיתים שלנו לרגלי ההר התקנו טלוויזיית שושלת טאנג החדשה [NTD] כדי לראות ישירות את תוכניות הבהרת האמת ולשמוע את קולות הצדק והטוּב. אנחנו שמחים במיוחד שאנחנו יכולים לצפות בהופעת "שן יון" כל שנה.
מה שמשמח אותנו אף יותר זה שמתרגלים הביאו לנו מחשבים ומדפסות ועזרו לנו להתחבר לאינטרנט. זה היה נהדר. יכולנו אז להיכנס לאתר מינג-הווי. הפקנו חומרים לספר לאנשים על פאלון דאפא. זה חסך זמן רב של הליכה לקבל את החומרים לרגלי ההר.
תועלות משפחתיות
תרגול פאלון דאפא שיפר את בריאותי ולא לקחתי אף תרופה מאז שהתחלתי לתרגל. לא משנה כמה המפלגה הקומוניסטית הסינית משמיצה את פאלון דאפא, כל משפחתי מאמינה בדאפא. הם תמכו בתרגול שלי וידעו שפאלון דאפא הוא טוב. משפחתי חיה בהרמוניה.
בעלי אינו מתרגל אך במשך השנים החמורות ביותר של הרדיפה הוא התלווה אליי לחלוקת חומרי הבהרת אמת. פעם כשדובר הכפר השמיץ את הדאפא, אמרתי: "צריך לתת להם עותק של חומר הבהרת האמת". בעלי אמר: "אני אתן להם". והלך לעשות את זה. כשהרדיפה החמירה, בעלי לא נתן לי לצאת החוצה והלך לחלק חומרי מידע במקומי.
שני בניי ושתי כלותיי מאמינים בדאפא. יש להם עבודה טובה והם חיים בשלווה. לפעמים מתרגלים עמיתים באים ואינני בבית, אז כלותיי מקבלות את פניהם ומבשלות עבורם. כל ארבעת נכדיי מקסימים, בריאים ואף פעם לא חולים. הם כולם יודעים ש"פאלון דאפא הוא טוב".
בשיר הבא סיכמתי את מסעי:
מחצית חיי של סבל ומחלה, התפללתי לאלוהים וסגדתי לבודהא.
ברגע שמצאתי את הפאלון דאפא, המאסטר הציל את חיי.
כשאני לומדת את הדאפא ומטפחת את לבי, טבעי האמיתי מגיח.
הצלת אנשים היא משימתי, לטפח בנחישות ולסייע למאסטר.
[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org.אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2024 Minghui.org. All rights reserved
