China Fahui: להישאר נחושה לנוכח "קו פרשת המים" בקמפיין “Zero-Out”

(Minghui.org) ברכות מאסטר! ברכות מתרגלים עמיתים!

מאז 2020 המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) מוציאה לפועל את קמפיין “zero-out” במטרה לכפות על כל מתרגל פאלון דאפא ברשימה השחורה של הרשות לוותר על אמונתו. רשויות מקומיות על פני סין משתמשות בטקטיקות מגוונות כדי לנסות לגרום למתרגלים המקומיים שלהן להיכנע. כתוצאה מכך מתרגלים חווים מבחן לָרוחניות ולָנחישות בפאלון דאפא. הייתי רוצה לשתף עמכם כאן איך עברתי את המבחן ושיפרתי עצמי בהליך הזה.

הסבב הראשון: לא להיכנע לאיומים של המק"ס

אני מנהלת חשבונות של חטיבת ביניים בגמלאות בגיל 73. התחלתי לתרגל פאלון דאפא באפריל 1999.

ב-13 בפברואר 2021, יום אחרי ראש השנה הסינית החדשה, הופיעו לפתע בביתי ללא הזמנה שבעה אנשים. הם אמרו שהם מתחנת המשטרה המקומית וממשרדי הקהילה המקומית.

אחד מהם שאל: "האם את מתרגלת עדיין פאלון דאפא? האם את יוצאת עדיין החוצה לחלק חומרי מידע של הפאלון דאפא?"

השבתי: "מדוע לא? כל מחלותיי נעלמו אחרי שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא. אין סיבה כלשהי שאפסיק לתרגל את זה".

אחד מהם המשיך: "למה שלא תלכי לבית החולים אם את חולה או תתרגלי משהו אחר?"

הסברתי: "אתם חושבים שלא ניסיתי? פניתי לבתי חולים רבים, גדולים כקטנים, ולקחתי תרופות סיניות ומערביות במשך זמן ארוך. ניסיתי אפילו לקחת תרופות עממיות. למעשה, רופא עממי גבה ממני יותר מ-700 יואן עבור טיפול אחד, שזה היה המון כסף עבור משפחתי. אבל שום דבר לא פעל בכלל. בזבזתי כסף כה רב ובכל זאת המשכתי לסבול. אבל אחרי שתרגלתי פאלון דאפא לא הוצאתי פרוטה על טיפול רפואי. הלכתי על פי העקרונות של 'אמת-חמלה-סובלנות' ותרגלתי את התרגילים, וכל מחלותיי נעלמו".

אחד השוטרים אמר: "הממשלה אסרה את השיטה. מה דעתך שתכתבי הצהרה המבטיחה שלא תתרגלי עוד פאלון דאפא? את יכולה עדיין לתרגל בבית ואף אחד לא יטריד אותך".

המשכתי ועניתי: "קיבלתי תועלת רבה מתרגול פאלון דאפא ואינני יכולה לפעול בניגוד למצפוני. כל מה שסיפרתי לכם הן עובדות. כשסבלתי ממחלות חשוכות מרפא, כל יום נראה כשנה והרגשתי שהגעתי לסוף חיי. בתי אפילו סיפרה לחמותה שלא אמשיך לחיות זמן רב. פאלון דאפא העניק לי חיים חדשים". אמרתי להם גם שחופש האמונה מוגן בחוקה הסינית ושלרדיפה שג'יאנג דזה-מין הנחית אין כל בסיס חוקי.

אחד השוטרים אמר: "זו כבר אינה תקופת ג'יאנג דזה-מין. אם לא תכתבי את ההצהרה, הנכדים שלך יושפעו כשינסו להתקבל לקולג' או כשיחפשו עבודה, הם לא יעברו את בדיקות הרקע הפוליטי".

עניתי: "אני לבדי אחראית על מה שעשיתי. למה שתסבכו ותפלילו את בני משפחתי?"

השוטר ענה: "בדיקות רקע פוליטי סוקרות את המועמדים עצמם, וגם שלושה דורות אחורה ושלושה דורות צעירים יותר [אם יש]".

בתחילת מארס הגיעו עוד 4 אנשים להטריד אותי. אחד מהם אמר: "כבר הכנו טיוטת הצהרה עבורך [לוותר על פאלון דאפא], רק תחתמי עליה".

אמרתי להם: "לאנשים צעירים כמוכם יש דברים טובים יותר לעשות מאשר לרדוף אישה קשישה כמוני".

אחד מהם השיב: "אנחנו רק ממלאים הוראות מלמעלה".

שאלתי: "ומה אם ההוראה מוטעית?". לאחר מכן סיפרתי להם על ההתנסות האישית שלי במהלך מהפכת התרבות:

הייתי אז מורה. הממונה עלי נתן לי משימה קשה: להעביר ביקורת פומבית על מורֶה לפיזיקה שהיה אדם טוב. לא ידעתי מה לעשות מפני שהמורה היה מוכשר וטוב בהוראה. אבל באותו זמן אף אחד לא העז להתנגד להוראה פוליטית. צץ לי רעיון: המורה הזה רקם פרח על הבגדים החדשים של בתי. השתמשתי בזה כדי להעביר עליו ביקורת שהוא משחית את משפחתי באידיאולוגיה בורגנית. כשהמורה שמע את הביקורת המגוחכת שלי בציבור, הוא יכול היה רק לחייך חיוך מריר חסר אונים.

"התחרטתי על מה שעשיתי. כמה טיפשי היה לפגוע באדם טוב פשוט מפני שאמרו לי לעשות זאת. לעולם לא אסלח לעצמי. אסור לנו אף פעם ללכת בצורה עיוורת אחרי המפלגה. מתרגלי פאלון דאפא הולכים אחרי עקרונות של 'אמת-חמלה-סובלנות' כדי להיות אנשים טובים. אתם תצטערו על כך אם תלכו אחרי המפלגה ותשתתפו ברדיפה".

זו הייתה הפעם הראשונה שהתעמתי ישירות עם האיומים וההפחדות של המק"ס. עשיתי מה שהיה עלי לעשות כמתרגלת.

במהלך לימוד פא קבוצתי, שיתפתי מתרגלים עמיתים בהתנסות שלי. כולם עודדו אותי ואמרו שעשיתי עבודה טובה. אחרי הכול, כל אחד מאתנו קיבל תועלת פיזית ונפשית מתרגול פאלון דאפא והניסיון שלנו מראה כמה נפלא הוא פאלון דאפא. עם תועלת כה רבה שהעניק פאלון דאפא לחברה, אנחנו המתרגלים צריכים ללכת תמיד אחרי המצפון שלנו בכך שנתמיד ונחזיק באמונה שלנו. איך נוכל לכתוב הצהרה לוויתור על האמונה שלנו?

המאסטר אמר:

"כתלמיד הדאפא כל כולך מורכב מהדאפא, מה שהוא הנכון ביותר ואפשר רק לתקן את כל מה שלא נכון. איך אפשר להרכין את הראש לנוכח הרוע? איך אתה יכול להבטיח לרוע משהו? למרות שזה לא בא באמת מלבכם זה עדיין נחשב לוויתור לרוע. זה מעשה רע אפילו בין בני אדם, אלוהות בכלל לא תעשה דבר כזה". ("הדאפא הוא מוצק ולא ניתן להשמדה"- "יסודות להתקדמות במרץ II")

עודדנו זה את זה שלא משנה כמה לחץ יהיה, אף פעם אין עלינו לכתוב או לחתום על הצהרות לוויתור על אמונתנו.

לחץ נוסף

אחרי ששיתפתי עם מתרגלים עמיתים, היה לי ברור יותר בנוגע למה שעליי לעשות לנוכח קמפיין “zero-out”. אולם הרדיפה הואצה והמבחן נעשה רציני יותר.

תקיעת טריז ביני לבין יקיריי

בתחילה, הרשויות המקומיות זִימנו את בעלי למשרדם ואיימו עליו כשהם מורים לו לעזור להם "לשנות" אותי. לאחר מכן, בכל פעם לפני שהגיעו לביתי, הם הודיעו לבעלי מראש ואילצו אותו לפתוח את הדלת ולשתף איתם פעולה לנסות לשכנע אותי לוותר על אמונתי.

בעלי היה חבר פוליטי במחלקת הפיקוח והמשמעת של המק"ס והוא הכיר מצוין את כל השיטות בהן משתמש המשטר לרדוף אנשים. בתנועות הפוליטיות בעבר, לכל אחד שהתנגד למפלגה לא היה סוף טוב. הוא דאג לי ותמיד ניסה לשכנע אותי לכתוב הצהרת ויתור על הפאלון דאפא. ההטרדות הנמשכות הרעו את מצב ליבו וגם גרמו לו מתח נפשי עצום. הוא לא יכול היה לסבול עוד. כשהאנשים האלה היו מגיעים, הוא היה פותח להם את הדלת ומיד יוצא מהבית, מפני שלא יכול היה לעמוד לנוכח ההטרדה.

כשראו שבעלי סירב לשתף עמם פעולה, הבכירים האלה שמו להם למטרה את שתי בנותיי ואיימו עליהן: "אם אמכן תסרב לכתוב את ההצהרה, עתיד ילדכן יושפע. הם לא יעברו את בדיקות הרקע הפוליטי. גם אמכן תישלח ל'שיעורי חינוך'[דהיינו, מרכזים לשטיפת מוח]". הם נהגו להגיע לביתי אחת לשבוע. בכל פעם הם אילצו את בתי הגדולה להובילם לביתי ולפתוח את הדלת בפניהם. גם היא אולצה להצטרף אליהם בניסיון לשכנע אותי לכתוב את ההצהרה.

בתי הגדולה היא חברה בסניף מפלגה ברמת הקהילה במחוז אחר, כך שהם התייחסו לכך כמובן מאליו שהיא חלק מהמערכת שלהם וכפו עליה להיות חלק מקמפיין “zero-out”. הם פיקחו על עמדתה מקרוב, איך היא מתנהגת וכמה חזק היא משכנעת אותי. זה היה ממש אכזרי לרדוף משפחה בצורה כזאת.

באותו הזמן, בנה [של בתי הגדולה] התכונן למבחן כניסה כחלק מפנייתו להתקבל לעבודה במחלקת ארגון ברמת הפרובינציה. אם יתקבל ויסיים את התכנית שלהם, הוא יהפוך לעובד ממשלה. בנה של בתי הצעירה התכונן למבחן כניסה לקולג'. לשתי בנותיי היו ציפיות גבוהות לעתיד ילדיהן. כשהן שמעו שעתידם יושפע מהסירוב שלי לוותר על אמונתי, הן חשו כאילו השמים נפלו.

תחת הלחץ העצום, בתי הגדולה לא יכלה להתאפק ופשוט צעקה עלי: "בבקשה תחתמי על ההצהרה. אין לנו כל ברירה. אין לנו כל דרך להתחמק מכך".

בתי הצעירה בכתה כל הזמן: "איך את יכולה להתחשב רק בעצמך? איך את יכולה לגרום לכולנו להקריב עבורך? אם אבא ימות עקב הלחץ, את תיוותרי לבדך. את כה אנוכית".

לבי נשבר בקרבי.

עקב ההטרדות ההולכות וגוברות, בעלי נכנס לחרדה יותר ויותר. הוא לא יכול היה לאכול או לישון כראוי. הוא אמר לי: "אם עתיד הנכדים שלנו יושפע בגללך, את תתחרטי על כך כל חייך". כדי להימנע מההטרדות הוא נהג לצאת מדי יום אחרי השעה 14:00 וחזר אחרי השעה 18:00 מודאג כולו.

בתי הצעירה אמרה גם: "אפילו אם לא אכפת לך מאתנו, עלייך לחשוב על עצמך. אם ישלחו אותך למרכז לשטיפת מוח ויענו אותך שם כל יום, לא תוכלי לקרוא את ספרי הדאפא ולא תוכלי לתרגל, מה תעשי אז?"

מאחר שבני משפחתי לא יכלו להזיז אותי מדעתי, הרשויות הגבירו את הרדיפה וניסו לאסור ולעצור אותי באופן בלתי חוקי.

ב-15 במארס שבעה אנשים הגיעו לביתי וניסו לאלץ אותי לחתום על ההצהרה. הם ניסו בכל כוחם לשכנע אותי. בסוף הם אמרו שאם לא אחתום על ההצהרה לפני המועד האחרון, הם ישלחו אותי למרכז לשטיפת מוח ואחרי כן לכלא. בכל פעם שהם הגיעו, בתי הגדולה הייתה מובילה בראש ופותחת להם את הדלת מבלי לדפוק (היה לה מפתח נוסף לבית). לפעמים הייתי קוראת בספר "ג'ואן פאלון" בזמן שהם הגיעו ובקושי היה לי זמן להחביא אותו. דאגתי שמא יום אחד הם עלולים להחרים את הספר.

יום אחד בסוף אפריל, בתי הגדולה פתחה לפתע את הדלת ובכירים מסוכנות הרחוב, הקהילה ותחנת המשטרה נכנסו פנימה. החבאתי את העותק של "ג'ואן פאלון"  במהירות. אחד מהשוטרים ניגש ישירות לחדר השינה שלי ולקח את נגן ה- MP3שלי. לא יכולתי לאבד את המכשיר מפני שהיו עליו קבצי שמע של כתבי פאלון גונג. ניסיתי כמיטב יכולתי לקחת חזרה את ה- MP3, אבל כרטיס הזיכרון נפל ממנו. הם מהם הושיטו יד לתפוס את הכרטיס. כל מה שחשבתי עליו היה שאני חייבת לעצור אותם מלבצע פשעים כלפי הדאפא, כך שנאבקתי חזק ותפסתי בכרטיס. הם צילמו בווידיאו את הכל ולקחו זאת כראייה ל"הפרעה למילוי חובותיו של בכיר". הם תכננו לקרוא למשטרה וניסו להשיג מישהו שייקח אותי משם, אבל בתי עצרה בעדם.

טקטיקת "המקל והגזר"

אלה שהוציאו לפועל את קמפיין “zero-out” ידעו טוב מאוד שההטרדות האינטנסיביות שלהם יכולות להרוס את כוח רצונם של הקורבנות שלהם ושל משפחותיהם. הם מקבלים את שכרם מהממשלה ועובדים במשרה מלאה כדי להתמקד על המתרגלים. כדי להשיג את יעדם, הם משתמשים בטקטיקת "המקל והגזר".

מלבד הפעלת לחץ עלי ועל משפחתי, הם ניסו להפיל אותי במלכודת שלהם.

לדוגמה, אחד מהם אמר לי: "כתבתי כבר את ההצהרה עבורך. כל מה שאת צריכה זה לחתום עליה. לאחר מכן אנחנו לא נטריד אותך שוב כל עוד את מתרגלת בבית". בעלי ניסה גם כן לשכנע אותי ואמר: "המאסטר שלך יודע שאינך חותמת על ההצהרה מעומק ליבך והוא לא יאשים אותך. האם לא תוכלי להתגמש קצת ולהיות חכמה?"

הייתי מבולבלת לנוכח הלחץ החזק, הבכי של המשפחה שלי והפיתוי להימנע מפגיעה. זה חש כאילו אין סוף לרדיפה. התחלתי להתלונן על משפחתי שאינם חזקים מספיק לתמוך בי ופחדתי שיכפו עלי שטיפת מוח או הליכה לכלא ואז משפחתי תיקרע לגזרים. כל מיני מחשבות שליליות צצו במחשבתי כמו גלים גבוהים. לא ידעתי מה לעשות.

נעשיתי צלולה על הנתיב שלי

שיתפתי את הבלבול והלחץ שלי עם מתרגלים עמיתים. חזרנו וקראנו שוב את הכתבים של המאסטר. המאסטר אמר:

"משמעות הדבר היא שלכל אחד יש הגורל שלו. חוץ מזה, מטפח צריך להקדיש את לבו רק להתקדמות במרץ בטיפוח." ("הוראת הפא בוועידה באירופה")

המאסטר אמר גם:

"ובמיוחד כשאדם מטפח וממש סביבו יש דברים שמועילים לו בדרכים מעשיות, זה באמת קשה. סיכויים רבים לרווח ממש שם, מפתים את המטפחים, וכשאתה מרפה את השמירה רק מעט, המחשבה שלך, ההבנה שלך ואפילו המחשבות האנושיות שלך יובילו אותך להיסחף ביחד עם הזרם. אז צורת הטיפוח הזו מאוד קשה. אך בגלל שהיא קשה, בהסתכלות מנקודת מבט אחרת, מתגלה שתלמידי הדאפא היום מסוגלים לטפח לרמות גבוהות. אם הסביבה לא הייתה כל כך קשה, אז המבחנים הישירים של פני השטח האנושיים ושל הגוף העיקרי של אותו אדם לא היו כל כך עזים". ("הרצאת הפא בוועידת הפא הקנדית בשנת 2005")

"...בעוד האדם [שעל פני השטח] נבחן ישירות על ידי כל הדברים שיכולים להועיל לו בצורה מעשית.” ("הרצאת הפא בוועידת הפא הקנדית בשנת 2005")

הבנתי שבמשך השנים של לימוד עקרונות הדאפא, כולנו ידענו שאנחנו מטפחים את ההכרה העיקרית (ג'ו-יואן-שן) שלנו. אלה המטפחים את ההכרה המשנית (פו-יואן-שן) נמנעים מהחברה האנושית. הם מתרגלים עמוק בתוך הרים או במקדשים, מסלקים קארמה באמצעות סבל במדיטציה ומשחררים החזקות. בניגוד לכך, אנחנו מתרגלים בחברה אנושית מורכבת, בה הפיתוי לאינטרסים אישיים והשקלול בין רווח להפסד הם האתגרים הישירים ביותר.

אחת הסיבות שחשתי מבולבלת והמומה הייתה שלא הייתה לי הבנה עמוקה של צורת הטיפוח של הפאלון דאפא. כלומר שהג'ו-יואן-שן שלי היה שבוי ומסובך, והתפתה מהתועלת המעשית בעולם האנושי.

המילים של המאסטר: 

"זו רק בחירה!" ("הרצאת הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב בחג הפנסים בשנת 2003")

תמיד צצו במחשבתי. האמנתי שזה היה המאסטר רב החסד שהאיר אותי, עודד אותי וחיזק את המחשבות הנכונות שלי. מאחר שבחרתי לתרגל דאפא, עליי ללכת בהתאם לדרישות הדאפא. לנוכח כל מיני אינטרסים אישיים, אם אוכל להניחם בצד ולוותר עליהם, אז איישר עצמי בקו אחד עם האלוהי ולא עם האנושי. בין התועלת האישית לבין הגנה על הדאפא, אם אבחר להגן על הדאפא, אז אני עושה מה שתלמידת דאפא אמורה לעשות.

ברגע שהייתי צלולה לגבי עקרונות הפא, המחשבות הנכונות שלי נעשו חזקות יותר ודיברתי בטון שונה לגמרי. לדוגמה, כשבכירים הגיעו שוב להטריד אותי ולאיים על עתיד בנותיי ונכדיי, אמרתי להם בכנות:

 "לכל אחד יש הגורל שלו" ("הוראת הפא בוועידה באירופה").

כשראיתי דברים מנקודת המבט של מתרגל, האיומים של סוכני המק"ס לא פעלו כלל.

אמרתי לבנותיי הבוכות: "אם אתן רוצות עתיד טוב לכן ולילדכם, אתן צריכות ללכת אחרי המצפון שלכן ולהאמין שפאלון דאפא זה טוב. אם תכבדו בכנות את הדאפא, תבורכנה ויהיה לכן עתיד מזהיר.

אבל אילו עשיתי מה שרציתן והייתי חותמת על ההצהרה נגד צו לבי, פירושו של דבר שהייתי דוחפת אתכן לצד הנגדי לדאפא והורסת את חייכן לתמיד. בעשותי כך, אני אשמה וגם אתן אשמות. אינני יכולה להזיק לכן ככה".

כשהתייחסתי למשפחתי על בסיס הדאפא, לבי נפתח והייתי צלולה מאוד לגבי מה עליי לעשות. בהדרגה יצאתי מתסבוכת הרגשות.

המקום הנקרא "קו פרשת המים"

זכרתי בבירור את החלום שהיה לי בליל ה-12 במאי. הלכתי למקום הנקרא "קו פרשת המים" (קו הגבול). היו שם צוקים לא אחידים משני צדי הדרך והיו בהם שקעים. הלכתי ישירות למקום של קו פרשת המים.

אחרי שהתעוררתי לא הצלחתי להבין מה ניסה המאסטר לרמוז לי בחלומי עם המונח "קו פרשת המים".

בתי הגדולה צלצלה אלי ב-12 במאי 2021 וביקשה ממני להמתין לה למחרת היום בבית. בבוקר המחרת, יצאתי לקבוצת לימוד הפא ומתרגלים עמיתים עודדו אותי לעמוד באמצעות מחשבות נכונות מול ההטרדות שיגיעו.

בתי הגיעה בשעה 16:00 בלוויית כמה בכירים. אחד מהם היה חבר חדש שהועבר לקהילה להיות אחראי על קמפיין “zero-out” המקומי. הוא דיבר הרבה ואני התרכזתי רק בשליחת מחשבות נכונות. בסוף הוא אמר: "זה לא קל לשנות אמונה של אנשים. למעשה, אנחנו תחת לחץ לעשות זאת בעל כורחנו. אין לנו ברירה אלא לסיים את העבודה. זוהי העבודה שלנו, הפרנסה שלנו. בבקשה שימי את עצמך במקומי".

יכולתי להרגיש שברור להם שקמפיין “zero-out” שלהם נכשל. נזכרתי מיד בדבריו של המאסטר: 

"כל האנשים בכל העולם היו פעם קרובי המשפחה שלי". ("הרצאת הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב בחג הפנסים בשנת 2003")

הם גם המשפחה שלי.

 ידעתי שעשיתי עכשיו פריצת דרך בטיפוח שלי.

הבנתי כמה קשה העבודה שלהם. החמלה שלי צצה והתרעומת והזלזול כלפיהם נעלמו. אמרתי להם בכנות: "המאסטר שלי אמר: 'כל האנשים בכל העולם היו פעם קרובי המשפחה שלי'. אני מבינה את המצב שלכם, אבל אינני יכולה לחתום על ההצהרה, מפני שלעשות זאת אינו טוב עבורכם".

"אם אחתום על ההצהרה זה יהפוך לראייה שאתם מתנגדים לדאפא ורודפים מתרגלים. איך תשלמו את המחיר בעתיד עבור פשעיכם? אם אחתום על ההצהרה, לא רק שאפגע בכם, אלא אפגע גם בבני המשפחה שלי", הסברתי להם. "אתם זוכרים שבפעם האחרונה כשניסיתם לקחת את כרטיס הזיכרון של נגן ה- MP3 שלי סירבתי לשחרר אותו? זה בגלל שבכרטיס היו הרצאות של דאפא ולא רציתי שתיענשו על ידי השמים. אני יכולה לראות שאתם עייפים ואומללים כשאתם צריכים להוציא לפועל את קמפיין ההטרדות הזה 'zero-out'".

לפני שהם הלכו, החבר החדש אמר: "את אדם טוב". שלושת חודשי הרדיפה של קמפיין "zero-out" הסתיימו עבורי, והמשפחה שלי חידשה את החיים הנורמליים.

זה גרם לי לחשוב שוב על "קו פרשת המים" בחלום ההוא. ההבנה שלי היא שמשמעות הדבר הוא לבחור בין התמדה בדאפא לבין כניעה לרוע במטרה להגן על האינטרס האישי שלי. קו פרשת המים מפריד בין בני האדם לאלוהות. אני אסירת תודה להארה רבת החסד ולעידוד של מאסטר.

אחרית דבר

בלימוד הפא הקבוצתי הבא עדכנתי את עמיתיי המתרגלים על מה שקרה. היו כאלה שהצביעו על ההחסרות שלי. לדוגמה, אמרתי לחבר החדש האחראי על קמפיין "zero-out": אני מבינה את הקושי שלכם, אני לא אחתום על ההצהרה, אבל כשצוות הפיקוח יגיע אני אשתוק". אחד המתרגלים אמר: אינני מסכים עם זה. כתלמידי דאפא עלינו לדבר על העובדות בדרך ישרה, לאמת את הדאפא ולחשוף את הרדיפה. איך נוכל שלא לדבר?"

זה נשמע לי הגיוני. אם הם מכפישים את הדאפא מפני שתעמולת המק"ס רימתה אותם, האם עליי עדיין לשתוק? אסור לי לשתף פעולה עם הרדיפה המרושעת בכל דרך שהיא.

בחג סירת הדרקון חזרה הביתה בתי הגדולה. היא סיפרה שהממונה עליה עדיין דוחק בה לרדוף אותי כדי שאוותר על אמונתי. היא אמרה לו: "זה בלתי אפשרי. לא הצלחנו לכפות עליה לעשות זאת אפילו כשהיו עלינו איומי מוות". אז הממונה עליה אמר לה לקבל ממני "הבטחה" כתובה כדי להוכיח שתרגול פאלון דאפא זו הבחירה האישית שלי, שאינה קשורה כלל לבנותיי.

לא חשבתי שעליי לתת הבטחה כלשהי, אבל אז חשבתי: "זה לא משהו רציני כל עוד אני לא חותמת על ההצהרה". כתבתי פתק ונתתי אותו לבתי, כדי שכך יהיה לה הסבר לממונה עליה.

אבל אחרי ששיתפתי את המחשבות שלי עם מתרגלים אחרים במהלך הלימוד הקבוצתי, הבנתי ששוב טעיתי. המאסטר אינו מכיר ברדיפה ועלינו לשלול לחלוטין את הרדיפה המתוכננת על ידי הכוחות הישנים. אבל אני הלכתי אחרי ההוראות של המפלגה המרושעת וכתבתי "הבטחה" שהייתה מעין הכרה ברדיפה. האין זו דרך אחרת לשתף פעולה עם הרדיפה המרושעת?

הבנתי שכדי לשלול לחלוטין את התכנונים של הכוחות הישנים, עלי לוודא שאף מחשבה שלי לא תציית לכוחות הישנים. לכן התפללתי למאסטר לעזור לי להחזיר את "ההבטחה" בחזרה. והמאסטר אכן עזר לי – בתי נשאה את זה אתה כמה ימים והיא החזירה לי אותה כשביקשתי. שרפתי את הפתק מיד.

אני מודה מאוד למאסטר שהציע לי הזדמנות לתקן את השגיאה. רדיפת ה-“zero-out” נגדי נכשלה לחלוטין.

המאסטר אמר:

"כל מה שאתם חווים במשך הטיפוח שלכם – טוב או רע – הוא טוב, כיוון שהוא מגיע רק משום שאתם עושים טיפוח". ("לוועידת הפא של שיקאגו"- "יסודות להתקדמות במרץ 3")

הניסיון שלי בהתנגדות להטרדות של קמפיין “zero-out” משמעותי מאוד עבורי. הבנתי שאם אלך אחרי הכתבים של המאסטר, אני יכולה להפוך דברים רעים לטובים ולהתגבר על כל מיני קשיים.

תודה למאסטר שאפשר לי לעבור את המבחן ולשפר את עצמי. תודה למתרגלים עמיתים על חוסר האנוכיות, על העזרה והעידוד.

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org.אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]