בן 90 החלים תוך 45 יום לאחר תאונת משאית קשה

קראו עכשיו

(Minghui.org) אני בן 90 והתחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1997. זמן קצר לאחר שהתחלתי לתרגל כל מחלותיי, כולל אישיאס, השתנה דחופה, נזלת כרונית, דלקת הערמונית וטחורים נעלמו בלי להשאיר עקבות. נעשיתי אנרגטי ומאז לא נזקקתי יותר לתרופות.

לאחר שהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) התחילה ב-1999 ברדיפה נגד השיטה, התחלתי לנהל שגרה יומית. התחלתי את היום בתרגול תרגילי הפאלון דאפא, ולאחר ארוחת הבוקר יצאתי לרחובות לדבר עם אנשים על פאלון דאפא ולתת להם חומרי מידע לגבי הרדיפה והתעמולה השקרית שהמק"ס מפיצה אודות השיטה.

אחרי הצהריים למדתי את כתבי הדאפא כדי שאתאים עצמי לחיים על פי העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות".

הייתי רוצה היום לשתף כיצד שרדתי תאונת דרכים קשה – לכאורה כנגד כל הסיכויים.

יום אחד ב-2020 יצאתי מדירתי. ירד שלג כבר מספר ימים והכבישים היו חלקלקים. כשראיתי שאין מכוניות משני הכיוונים התחלתי לחצות את הכביש.

כשהגעתי לאמצע הכביש איבדתי את ההכרה.

כשחזרתי להכרה. גיליתי שחשוך מאוד. ניסיתי לגעת בדברים סביבי, ושמתי לב שאני נמצא תחת משאית.

שאלתי: "יש מישהו בתא הנהג?"

נהג המשאית אמר: "אני כאן".

אמרתי לו: "האם תוכל להזיז קצת את הרכב? בגדיי מתחת לצמיג. אני צריך לצאת מתחת לרכב".

"חכה, האמבולנס מגיע".

אמרתי לו שאינני צריך להגיע לבית החולים. אבל אחרי ששמסרתי לו את שמי ופרטי הקשר שלי על-פי בקשתו, התעלפתי שוב.

כשחזרתי להכרה, מצאתי את עצמי בבית החולים כשהנהג וילדיי לידי.

לאחר שהרופא בדק אותי, הוא סיכם את הממצאים: "תאונת רכב קשה, דימום פנימי מסיבי, שבר באגן ושבר של שלוש חוליות מותניות".

עקב גילי המתקדם וחומרת הפציעה, בית החולים המחוזי סירב לאשפז אותי והמליץ שאתאשפז בבית החולים בעיר צ’נג-דה.

לאחר שהגענו לבית החולים העירוני, תוצאות הבדיקות היו זהות. גם בית החולים הזה סירב לאשפז אותי. ילדיי היו צריכים להשתמש בקשרים שלהם כדי שבית החולים יאשפז אותי. שוב איבדתי את ההכרה.

כשחזרתי להכרה ראיתי שאני עדיין בבית החולים וביקשתי מילדיי שיקחו אותי חזרה הביתה, אבל הם לא רצו לשמוע. לכן בקשתי ממאסטר לי (מייסד פאלון דאפא) עזרה. שלושה ימים לאחר מכן הוחזרתי לבית החולים המחוזי. בקשתי מילדיי שיביאו לי את ספרי הדאפא והם הסכימו.

ארבעים וחמישה ימים אחרי התאונה, לאחר שהתעקשתי, ילדיי לקחו אותי חזרה לביתי. התחלתי לבלות יותר זמן בלימוד כתבי הדאפא ובתרגול התרגילים.

נכדתי אמרה: "סבא, אני לא יכולה להאמין שכבר נרפאת".

"זה בגלל שסבא שלך הוא מתרגל פאלון דאפא", עניתי לה.

אם לא הייתי מתרגל, יכולתי למות במקום – שלא לדבר על התאוששות תוך 45 יום. זה היה נס אמיתי.

יתר על כן, לא חשתי בשום כאבים במשך 45 הימים האלה. אני יודע שמאסטר לי הוא שדאג לי.

הייתי רוצה להודות בזאת בכנות לפאלון דאפא ולמאסטר לי על הכול.