תוכחה מתחשבת לעומת עצה בוטה

קראו עכשיו

(Minghui.org) לאורך ההיסטוריה היו צנזורים קיסריים ידועים רבים. חלקם היו ביחסים ידידותיים עם השליט והייתה ביניהם הבנה הדדית טובה. השליט הוקיר אותם ותיגמל אותם כראוי, כמו את ווי ג'נג משושלת טאנג. היו כאלה שהשליט לא אהב והם הוענשו או פוטרו מתפקידם, כמו יואן קה-לי משושלת מינג.

הדורות הבאים רק הרעיפו שבחים על ווי ג'נג ועל יואן קה-לי. אז מדוע גורלם היה שונה כל כך? ברצוני לשתף הבנה אישית.

תוכחה אוהדת

ה"מוכיח" המפורסם ביותר בהיסטוריה היה ווי ג'נג. הקיסר טאי-דזונג משושלת טאנג הילל אותו באומרו: "ווי ג'נג היה מוכיח אותי על התנהלותי וברוב המקרים אני אכן טעיתי. הוא היה כמו מראה המשקפת את הטוב ואת הרע בחצר הקיסרית".

התוכחות המתחשבות של ווי ג'נג כלפי הקיסר התבססו תמיד על סיבות טובות, ונאמרו בטוב לב ובהבנה, כמו גם מתוך נאמנות לקיסר. לכן הקיסר הוקיר את עצתו ושינה את דרכיו.

על פי "דזה שי טונג ג'יאן" (ראי מקיף כדי לסייע בממשל), הקיסרית וון-דה (הקיסרית ג'אנג-סון) נפטרה בשנה העשירית של ג'נג-גואן. הקיסר טאי-דזונג והקיסרית שלו נישאו בנערותם והם עברו רבות ביחד במשך תקופות מלחמה וסכסוכים משפחתיים. היו להם שאיפות דומות ורגשות עמוקים זה לזו.

הקיסר התגעגע אליה כל כך לאחר מותה, שבנה בארמון מגדל אליו טיפס כדי לראות את קברה הנמצא הרחק בג'או-לינג.

יום אחד הקיסר טאי-דזונג ביקש מווי ג'נג ללוותו למגדל. הוא הצביע לכיוון ג'או-לינג ושאל את ווי ג'נג אם הוא יכול לראות את ג'או-לינג.

ווי ג'נג השיב: "הוד מעלתך, הראייה שלי מתדרדרת עקב גילי המתקדם ואינני יכול לראות את זה".

הקיסר הצביע לכיוון ג'או-לינג וביקש מווי ג'נג להסתכל שוב.

"אוי! חשבתי שהוד מעלתך הסתכל לעבר שיאן-לינג (קברו של אביו של הקיסר טאי-זונג, גאו-זו). אם התכוונת לג'או-לינג, ברור שאני יכול לראות את זה", ענה ווי ג'נג בנימוס.

כשהקיסר שמע זאת, הוא הבין שווי ג'נג מזכיר לו שהוא אינו צריך לשכוח את אביו המנוח ורק להתגעגע לאשתו המנוחה. וזה תואם את כללי ההתנהגות באותה תקופה ש"בעל אינו מנציח את אשתו". מאוחר יותר, עם דמעות בעיניו, הקיסר טאי-דזונג הרס את המגדל.

אנחנו יכולים להבין מהסיפור הזה שוו ג'נג לא אמר סתם כך לקיסר בצורה בוטה: "אינך צריך לחשוב רק על אשתך המנוחה ולשכוח את אביך. זה אינו עולה בקנה אחד עם כיבוד הורים וכללי התנהגות – אנשים יבקרו אותך על כך". במקום זאת הוא מצא דרך חכמה ומנומסת להזכיר לקיסר טאי-דזונג את כללי ההתנהגות החברתיים של התקופה הזאת, מה שמראה גם את ההבנה שלו לרגשות הקיסר כלפי הקיסרית האהובה שלו, וגם את החמלה שלו כלפי הקיסר כדי להגן עליו מפני ביקורת.

יש סיפור נוסף על ווי ג'נג מתוך "דזה שי טונג ג'יאן". בשנה הראשונה של ג'נג גואן, הקיסר טאי-דזונג שלח את אנשיו לגייס חיילים. ראש המזכירות, פאנג דה-יי שלח תזכיר האומר שאף שמספר אנשים הם מתחת לגיל 18, אם הם חזקים אפשר לגייסם. הקיסר טאי-דזונג הסכים. אך לאחר שהפקודה פורסמה, ווי ג'נג סירב לאכוף אותה והמסמך הועבר הלוך ושוב ארבע פעמים.

הקיסר טאי-דזונג זעם. הוא זימן אליו את ווי ג'נג ונזף בו: "האנשים האלה בעלי הגוף החזק הם אלה ששיקרו לגבי גילם כדי להתחמק מעבודת פרך. מה לא בסדר בלגייס אותם? למה אתה מתנגד לזה כל כך?"

ווי ג'נג ענה: "הדבר החשוב ביותר עבור צבא הוא שיהיה תחת פיקוד ראוי, לא בגלל שיש לו חיילים רבים. כל עוד הוד מעלתך מגייס אנשים חזקים ובריאים ומנהל אותם היטב, הם יהיו בלתי מנוצחים. למה לטרוח לגייס עוד צעירים יותר רק כדי לנפח את המספרים! יתרה מזאת, הוד מעלתך אומר תכופות שאתה צריך למשול עם יושרה כדי שרוב האנשים ינהלו את עצמם כיאות. עם זאת, הוד מעלתך לא נמצא בשלטון זמן רב, וכבר הפרת מספר הבטחות".

הקיסר טאי-דזונג נדהם לשמוע זאת ושאל: "איך הפרתי את הבטחותיי?"

ווי ג'נג השיב: "מיד לאחר שירשת את כס המלוכה הוצאת צו האומר שאזור גואן-ג'ונג יהיה פטור מתשלום מיסים למשך שנתיים, ושהאזורים מחוץ לגואנג-ג'ונג יהיו פטורים מעבודת פרך למשך שנה. אך מאוחר יותר הוד מעלתך הוציא צו אחר האומר שאלו שכבר שילמו את מיסיהם ושירתו בעבודת פרך יהיו פטורים החל מהשנה הבאה. זה אומר שמה שניתן לאנשים נלקח מהם שוב בחזרה. איך אתה מצפה שאנשים לא יתלוננו?

יתרה מכך, כעת אנשים משלמים גם מיסים וגם נקראים לעבודת פרך, מה שסותר את הצו של הוד מעלתך. חוץ מזה, הוד מעלתך תמיד משל דרך פקידים מקומיים אמינים שהתעסקו בענייני יום יום מנהליים. אבל לגבי גיוס החיילים, הוד מעלתו חושד שייתכן שיש הונאה בתהליך. חשד כזה הוא בניגוד לעיקרון שלך למשול בכנות ובאמון".

הקיסר טאי-דזונג השיב: "אתה תמיד קולע בול בנוגע לענייני המדינה. אם החצר הקיסרית לא תציית לצווים שהיא מפרסמת, האזרחים יהיו אובדי עצות. אז איך אפשר לנהל את המדינה כראוי? טעיתי בגדול!"

הקיסר שלח פקודה לא לגייס לצבא אף אחד מתחת לגיל 18, והעניק לווי ג'נג כד זהב כגמול.

בתקרית הזו ווי ג'נג אישרר קודם כל את ממשלו הנדיב של הקיסר טאי-דזונג ואז הצביע בזהירות על הסתירות שבצווים בעזרת עובדות והגיון בריא. בה בעת, הוא עצמו הקפיד על כללי ההתנהגות הנדרשים בין המלך לשריו ולא השמיע האשמות רגשיות.

עצה בוטה

היו גם צנזורים בהיסטוריה שהיו ידועים בעצתם הבוטה. אף שייתכן שכוונתם הייתה טובה והם היו כנים, התוצאות היו רחוקות מאוד מהרצוי. ניקח לדוגמא איך יואן קה-לי ייעץ לקיסר שֵן-דזונג משושלת מינג.

יואן קה-לי, ששם הכבוד שלו היה לי-צ'ינג, היה פקיד כֵּן וישיר משושלת מינג. הוא היה ידוע בשיפוט ללא משוא פנים ולא חשש מכוחם של בעלי השפעה. אבל בשל תוכחותיו חסרות הטאקט הוא הודח פעם מתפקידו על ידי הקיסר שן-דזונג ומשכורתו נשללה ממנו.

על פי " Jiehuan Yuangong Xingzhuang" של דונג צ'י-צאנג, ו"Suizhou Chronicles" של צ'נג ג'נג-שינג, במשך שנות מלכותו של וואן-לי משושלת מינג, יואן קה-לי הציג לקיסר תזכיר בו  אמר: "בשנים האחרונות היו הרבה ויכוחים סוערים בחצר הקיסרית אשר הכעיסו את הוד מעלתך, וכתוצאה מכך יותר ממאה פקידים פוטרו. אך האנשים האלו תרמו רבות לפיתוחה של המדינה ולביצוע הצווים שלך, ומהם ביקש הוד מעלתך עצה פעמים רבות. אבל עכשיו אתה מתייחס אליהם כאנשים שניסו להתפאר ולהשיג שבח ותהילה באמצעים לא ראויים. העובדה היא שכשאנשים אלו פוטרו, אלה שבאמת לא היו ישרים קודמו; אלה שהוד מעלתך חשב שהם רק מנסים להרוויח תהילה בצורה לא ישרה ננזפו, ואילו אלה שהמוניטין שלהם כבר התרסק עקב התנהלות לא ישרה קודמו לתפקידים חשובים. אז מי יאמר להוד מעלתך את האמת לגבי רווחת העם, לגבי איזה פקידים הם ישרים ואיזה מושחתים? השלטון של המדינה ילך ויתדרדר. כמה נורא זה יהיה!"

אף שיואן קה-לי דיבר מתוך מצפונו בתזכיר, הקיסר ראה בכך פגיעה ושלל מיואן קה-לי משכורת של שנה שלמה.

מאוחר יותר, כשאולם ג'ינג-דה בארמון נפגע על ידי ברק, יואן קה-לי כתב תזכיר נוסף בו ציין: "אם הוד מעלתך לא צלח בניהול פולחן ההקרבה באופן אישי; אם הרצאות הבוקר וקריאת ההיסטוריה מוזנחות; כשתזכירים אינם נבדקים בזמן ופרסים ועונשים אינם עקביים; כשהעם מתלונן שהוא נסחט עד תום מהמיסים, וכשיש בלבול בין נכון לשגוי ובין טוב לרע – מה שמוביל לתלונות מאנשים נאמנים ומוסריים – האם זה ללכת בעקבות חוק השמים?"

התזכיר של יואן קה-לי הכעיס מאוד את הקיסר שן-דזונג ולפיכך הוא הדיח אותו מתפקידו והוריד אותו למעמד של פשוטי עם.

מזה אנחנו יכולים לראות שאף שליואן קה-לי היה האומץ להעביר ביקורת על הקיסר, הוא בפירוש האשים את המלך על היותו טיפש ועל הפרת חוק השמים (הקיסר שן-דזונג אכן ניהל בצורה לא נכונה את המדינה בשנותיו האחרונות), ומילים קשות אלו עזרו מעט מאוד לקיסר להשתפר. הגישה של יואן קה-לי יכולה להיחשב כביקורת ללא כחל ושרק, אך היא חסרה אמפתיה וטוב-לב.

אפילוג

בין אם זה בפקידות רשמית עתיקה או במקום עבודה מודרני, אנשים האומרים את האמת בצורה ישירה אינם תמיד מתקבלים בברכה. כמו שנאמר באימרה: "מילים כנות נוטות להעליב את האוזן".

אך כשחדשות רעות רלוונטיות אינן מגיעות לאוזני האחראיים, הארגון אינו מצליח לבדוק את עצמו ולהשתפר וזה יכול להוביל בקלות להתדרדרותו.

לומר את האמת זו מעלה מוסרית, אז מדוע אנשים רבים בשלטון נוטים לעתים קרובות להתעלם מעצה כנה? מלבד בעיותיהם של אלו בשלטון, הדרך בה מוצגת העצה משחקת גם היא תפקיד.

לפעמים אלה האומרים את האמת חושבים שהאמת לצידם, אז כשהם מדברים הם נוטים לעשות רושם שהם בצד הנכון ומתווכחים על נקודת מבטם מתוך צידוק עצמי. הם עלולים לשפוט דברים בהתבסס על נקודת המבט האישית שלהם מבלי לאמוד נכון את מצבו של השומע, או אפילו יבוזו לאחרים כי הם מאמינים שהם צודקים. הם גם עלולים לנסות לכפות על אחרים להודות בטעויותיהם מתוך מנטליות  תחרותית. הגישה הזאת יכולה לגרום לצד השני לפתח רגשות שליליים ובאותו הזמן להשפיע לרעה על אמינותו של הדובר.

לכן תמיד טוב יותר לאמץ  צורת מחשבה טובת לב ואוהדת ולקחת בחשבון אם הצד השני יוכל לשאת את מה שאתה אומר, או אם העצה שלך תפגע בצד השני. בדרך זו, מי שמקשיב יהיה פתוח יותר למה שיש לך לומר וזה ישרת טוב יותר את המטרה לסייע לממשל תקין.