הבשלה בטיפוח במהלך מחנה הקיץ של "מרכז שן יון למיומנות באמנויות"

קראו עכשיו

(Minghui.org) אני בת עשר ואני מתרגלת פאלון דאפא צעירה מארצות הברית. התברכתי להיוולד למשפחה של מתרגלי פאלון דאפא.

מאז שצפיתי בהופעה של שן יון, החלום שלי היה להיות רקדנית שן יון. אמנם למדתי ריקוד סיני קלאסי, אבל הייתי עדיין רחוקה מלהגשים את החלום הזה. אבל לאחר שהוקם "מרכז שן יון להערכת מיומנות באמנויות", התחלתי להשתתף בהכשרה האישית באינטרנט. אחרי הכשרה שיטתית על ידי רקדניות שן יון הרגשתי שעשיתי צעד נוסף לעבר המטרה שלי. לאחר סמסטר של הכשרה ראיתי שכישורי הריקוד הבסיסיים שלי השתפרו. הבנתי יותר על ריקוד סיני קלאסי. שמחתי עוד יותר להשתתף במחנה הקיץ של "מרכז שן יון למיומנות באמנויות".

במהלך מחנה הקיץ בכיתי, צחקתי, חשתי שנעשה לי עוול, התעצבנתי והתרגשתי. ידעתי שהתבגרתי. במיוחד שיפרתי את השין-שינג שלי ומצאתי כמה החזקות.

פעם אחת אחרי שסיימנו לתרגל את תרגילי הפאלון דאפא, חברה שלי התחילה להציק לי. התעצבנתי ואמרתי לה משהו לא מנומס. היא המשיכה עדיין להציק לי, ונקלעתי איתה לוויכוח. כשלמדתי את הפא אחר הצהריים, קראתי קטע בהרצאה של המאסטר שהזכיר לי באיזה תחום עליי להשתפר.

המאסטר אמר ב"הוראת הפא בוועידה באירופה"

"כל אימת שאתם נתקלים בבעיות, כל אחד צריך להסתכל פנימה כדי לחפש את הסיבה בפנים, לא משנה אם זו אשמתך או לא. זיכרו את מילותיי: לא משנה אם הבעיה היא אשמתך או לא, עליך להסתכל בתוך עצמך, ואתה תמצא בעיה".

גיליתי שיש לי החזקה להרגשה שמציקים לי. למחרת, אחרי שסיימנו לתרגל את התרגיל השני, אותה חברה התחילה שוב להציק לי. חשבתי על ההרצאה של המאסטר וכבר לא הרגשתי נסערת. במהלך שיעור מתיחות לאחר מכן, חברה אחרת שלי אמרה לי שהגמישות שלי השתפרה. אפילו לא שמתי לב שאני יכולה כעת להישען על הרגל האחורית. הבנתי שמה שהמורה שלי לריקוד אמרה הוא נכון: היא אמרה שכשהשין-שינג שלנו ישתפר, גם הגמישות שלנו תשתפר. זה אכן נכון. ממש שמחתי.

במהלך מחנה הקיץ המורות לריקוד הכינו כוריאוגרפיה לריקודי סולו, לריקודי ארבעה ולריקודים קבוצתיים. באופן טבעי חשבתי שאֶבַּחֵר לריקוד סולו מאחר שבשנה שעברה נבחרתי להיות רקדנית ראשית. אבל השנה לא נבחרתי להשתתף בריקוד סולו. לא רק שהתאכזבתי אלא גם קינאתי.

פתאום נזכרתי שאימא שלי אמרה לי פעם שאני צריכה לשמוח בשביל אחרים כשאני רואה אותם מצליחים. הבנתי שאני לא צריכה לחוש קנאה ושעליי לסלק את ההחזקה הזאת. במקום לקנא באחרים אני צריכה לעבוד קשה יותר. כשאני חושבת על זה כעת, אני מבינה שלא עבדתי קשה כפי שהייתי צריכה. רציתי שאימא שלי תקנה לי אוכל טוב ותיקח אותי למקומות שבהם אוכל ליהנות, וכל הזמן היו לי במחשבה משחקים. היא אפילו הייתה צריכה להזכיר לי להשלים את שיעורי הבית שלי ברישום.

ואז נזכרתי שאימא שלי אמרה לי פעם שלא כל רקדני שן יון הם רקדנים מובילים; כל אחד על הבמה ממלא את המשימה שלו ובדרך זו מסייע למאסטר בתיקון הפא. כשחשבתי על זה כבר נעלמה לי ההחזקה להיות רקדנית סולו.

עכשיו אני רק רוצה לבצע את הריקודים שלי היטב ולעשות כמיטב יכולתי למלא כל תפקיד שהמורה שלי מטילה עליי. אני רוצה להיות אמנית שן יון יום אחד ולעמוד על הבמה. אני גם מקווה שכל חברותיי ב"מרכז שן יון למיומנות באמנויות" יגשימו את חלומן.

לסיום אני רוצה להודות למאסטר על יצירת הסביבה הטובה ביותר עבורנו. אני גם רוצה להודות למורות לריקוד ב"מרכז שן יון למיומנות באמנויות" על כל מה שהן עשו למעננו. המורות היו מתעוררות ב-7 בבוקר ולוקחות אותנו לריצה. המורות לריקוד היו צריכות לארגן עבורנו גם לימוד פא ולהנחות שיתוף התנסויות אחרי יום שלם של שיעורי ריקוד.

מורות, עבדתן קשה! תודה רבה לכן.