הדמנציה הפתאומית של בעלי הייתה הזדמנות לגלות את ההחזקות שלי

קראו עכשיו

(Minghui.org) התחלתי לתרגל בפאלון דאפא בשנת 1996. ברצוני לספר לכם על התנסות בטיפוח שהייתה לי לאחרונה. גם בעלי מתרגל. במאי האחרון הוא איבד לפתע את זיכרונו. לבסוף, הודות להדרכה הרחומה של המאסטר, הוא התגבר על זה בכך שלמד את הפא יותר ותרגל את התרגילים יותר פעמים. תודה רבה לך מאסטר על ההצלה הרחומה!

המבחן הפתאומי

התעוררנו בבוקר והתכוננו ללכת לפארק לתרגל כפי שאנחנו עושים בדרך כלל. בעלי התיישב ולא זז. הפצרתי בו להתלבש. שאלתי אותו מה לא בסדר. הוא לא ענה. לאחר זמן מה הוא שאל: "מי את? איפה אני?" הייתי המומה ועניתי: "אני אשתך. אנחנו בבית. האם אתה בסדר?" הוא לא ענה, רק הסתכל עליי בהבעה טיפשית. שאלתי אותו שוב מה לא בסדר. הוא לא ענה.

הבנתי שהוא איבד את זיכרונו בגלל הפרעות. מיד ביקשתי מהמאסטר שיעזור לו. שלחתי מחשבות נכונות וציטטתי את השיר של המאסטר: "מחשבות נכונות" מ"הונג יין 4" וגם ציטטתי את:

"אני תלמיד של לי הונג-ג'י, אני לא רוצה שום תכנונים אחרים ולא מכיר בהם" ("הרצאת הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב בחג הפנסים בשנת 2003")

וגם את:"שתי תנוחות הידיים לשליחת מחשבות נכונות"

"פַא גֵ'נג צ'יאן קוּן,

שיֵה אֵה צ'וּאן מיֵה

פַא גֵ'נג טיאן די,

שיאן שֵה שיאן בַּאוֹ"

"הפא (פא) מתקן (ג'נג) את היקום (צ'יאן-קון); הרוע (שיה-אה) כולו (צ'ואן) מושמד (מיה)".

"הפא (פא) מתקן (ג'נג) את השמיים (טיאן) ואת הארץ (די); גמול (באו) מיידי (שיאן) בחיים (שה) הנוכחיים (שיאן)". (הערות המתרגמים)

 חשבתי לעצמי:

"המילה 'מְיֵה' צריכה להיות חזקה וגדולה כמו הגוף השמימי של היקום, וכוללת כל דבר בכל הממדים כולם ללא השמטה". ("מחשבות נכונות" "יסודות להתקדמות במרץ III")

תוך 15 דקות שמתי לב שפניו של בעלי השתנו בהדרגה – כאילו הוסרה שכבה מגופו.

המשכתי לשלוח מחשבות נכונות: "כל ההפרעות שגרמו לבעלי לאבד את זיכרונו מסולקות. כל ההפרעות שמסיחות את דעתי מאימות הפא מסולקות. אני תלמידה של מאסטר לי הונג-ג'י. אני לא מכירה או מקבלת סידורים אחרים. הפא מתקן את היקום. כל הרוע מושמד!" התחננתי למאסטר שיחזק אותי.

10 דקות לאחר מכן שאלתי אותו: "מה לא בסדר?" הוא ענה: "אני לא יודע". אמרתי לו: "בוא ונדקלם את המשפטים: 'פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב'". חזרתי על שני המשפטים האלה בקול יותר מ-10 דקות.

הוא נראה בסדר. לקחתי אותו לפארק לתרגל את התרגילים.

בפארק תליתי את השלט והפעלתי את המוסיקה של התרגילים. הוא ישב בביתן ולא זז. אמרתי לו: "זה הזמן לתרגל את התרגילים". הוא נע לקראתי לאט אבל הוא לא תרגל את התרגילים. שאלתי: "מה לא בסדר? מדוע אינך מתרגל את התרגילים?" הוא שאל איך מתרגלים אותם. הבנתי שהוא שכח את תנועות התרגילים. בלבי התחננתי למאסטר: "מאסטר, הוא תלמיד דאפא. הוא לא יכול לשכוח את התנועות. מאסטר בבקשה חזק אותו ותן לו לזכור אותם". ואז ציטטתי בשקט את: "מוסריות אדירה"

"הדאפא אינו עוזב את הגוף,
גֶ'ן-שָן-רֶן נָצוּר בלב;
ארהאט כביר בעולם הזה,
אלוהויות ורוחות יראים עד מאוד". ("הונג יין")

ואחר כך ציטטתי את:  "ללא מכשולים"

"נתיבי הטיפוח הם שונים

אך הם כולם בתוך הדאפא

בלי החזקה לדבר

הנתיב תחת רגליך יהיה חָלָק בטבעיות". ( "הונג יין II")

וגם את:

"הפא יכול לשבור את כל ההחזקות, הפא יכול להרוס את כל הרוע, הפא יכול להשמיד את כל השקרים, הפא יכול לחזק את המחשבות הנכונות". ("יסודות להתקדמות במרץ II". "להסיר את ההפרעות")

אני מאמינה בכל לבי בכוח של הדאפא. במשך העשרים וכמה שנים האחרונות של טיפוח, עברתי קשיים רבים. הצלחתי לעבור אותם, כי כל פעם שהייתי במצוקה ביקשתי עזרה מהמאסטר, שלחתי מחשבות נכונות וציטטתי את הפא. בפעם הזו האמנתי גם כן בבטחה שהמאסטר יוכל להציל אותו. הוא לבטח יעבור את המצוקה הזו על ידי כך שילמד את הפא, יתרגל את התרגילים וישלח מחשבות נכונות.

ידעתי מהפא שכל דבר, טוב או רע הקורה בתקופת הטיפוח הוא דבר טוב. עליי להסתכל על האירוע בצורה הפוכה. זה היה מבחן עבורי לראות עד כמה אני מאמינה במאסטר ובפא. לא חשבתי על שום דבר אחר. רק שלחתי מחשבות נכונות, ציטטתי את הפא וסילקתי את כל ההפרעות. נרגעתי ושלחתי מחשבות נכונות לעוד 10 דקות. הראיתי לו את התנועות בסבלנות, כאילו רק עכשיו התחיל לתרגל.

הבנתי שהתמודדות מול אובדן הזיכרון שלו היא מבחן עבורי. האמנתי בכל לבי במאסטר ובפא, סילקתי כל הפרעה, וחיפשתי אחר ההחסרות שלי. לימדתי אותו לאט תנועה אחר תנועה. בהדרגה הוא החל לזכור אותן. בהתחלה לימדתי אותו את התרגילים: הראשון, השלישי והרביעי. לא הפסקתי לעודד אותו. לאחר שלמד את שלושת התרגילים, תרגלנו אותם. הוא עקב אחריי והשלים אותם.

אחרי שחזרנו הביתה מהפארק, אכלנו ארוחת בוקר והתחלנו ללמוד את הפא. הוא קרא במשפטים שבורים כאילו אינו יודע לקרוא. מילים רבות הוא לא זיהה. התחננתי למאסטר שיחזק אותו כך שיוכל לקרוא את הפא. שלחתי מחשבות נכונות. קראתי איתו את הפא בסבלנות, משפט אחר משפט.

לאחר שסיימנו לקרוא בדקתי את עצמי לאיתור ההחסרות שלי. מדוע זה קרה לבעלי? מה קרה לטיפוח שלי?

הבנתי שהתרעמתי עליו שלא טיפח היטב. חששתי שמא מתרגלים אחרים או אנשים כלשהם יידעו מה קרה. הייתה לי החזקה לתדמית שלי ולא רציתי שהיא תיפגע. לא חיפשתי פנימה כשהחלה  ההפרעה. במקום זאת, חיפשתי החוצה והתלוננתי שהוא לא טיפח היטב.

אני חייבת לתקן את עצמי ולסלק את ההחזקות שלי. אני חייבת ללמוד את הפא ולתרגל את התרגילים עם בעלי עם לב טהור. אני חייבת לטפח את עצמי ברצינות ולהפוך את הדברים הרעים לדברים טובים. אני חייבת להאמין שהוא יתאושש. אנחנו חייבים לנצל את התקרית הזאת כהזדמנות כנה לטיפוח עצמנו, לפרוץ דרך ההפרעה ולאמת את הפא.

התקשרתי לבתי וסיפרתי לה מה קרה. היא עבדה ב- NTDTV בניו יורק אבל חזרה הביתה. במשך יותר משנה בתי ואני הובלנו את בעלי ללמוד את הפא ולתרגל את התרגילים. לא משנה במה נתקלנו – חיזקנו את המחשבות הנכונות שלנו.

חזרה מסף המוות

יום אחד התעלפתי ונפלתי על הרצפה – אבל עם חוט התודעה האחרון הייתה לי המחשבה הזו: "מאסטר עזור לי. עדיין לא סיימתי את משימתי...". באותו רגע הורמתי חזרה על ידי יד גדולה בלתי נראית. הייתי מכוסה בזיעה, אבל התרוממתי ונעתי לחדר השינה שלי. שלחתי מחשבות נכונות ואחר כך נחתי קצת. חזרתי שוב למצב הנורמלי. קשה לתאר במילים את ההרגשה הזאת לחזור מסף המוות.

תהליך ההתאוששות של בעלי במהלך השנה החולפת היה תהליך טיפוח גם עבורי וגם עבור בתי, כמו גם מבחן עבורנו. בסוף הוא עבר את הפורענות הזו. כל המשפחה השתפרה יחד.

כשהוא למד את הפא באינטרנט עם מתרגלים אחרים, מתרגלים אחדים התלוננו שהוא לא קורא היטב והם לא רוצים שילמד איתם. הוא התרגז. אבל אני ניחמתי ועודדתי אותו. שיתפתי איתו ואמרתי לו שהוא צריך לחפש את ההחסרות שלו ולהפוך אותן למוטיבציה. הוא למד את הפא בכל זמן פנוי שהיה לו.  בהדרגה הוא הצליח לקרוא לאט, ואז בצורה חלקה יותר ויותר. כעת הוא יכול לקרוא את הפא עם מתרגלים אחרים. הוא כמעט החלים לחלוטין.

בעלי הוא בשנות השבעים שלו. אם לא בזכות החמלה העצומה של המאסטר, התוצאות היו לגמרי שונות. בגילו של בעלי, אנשים מתייחסים בדרך כלל לשכחה כאל דמנציה. אין לזה תרופה ברפואה. בעלי כמעט התאושש לחלוטין על ידי לימוד הפא ותרגול התרגילים. זה נובע מהכוח הבלתי מוגבל של הפא.

תודה רבה מאסטר! תודה רבה לדאפא!

במשך כל התהליך הבנתי את שלושת נקודות המפתח שהיו קריטיות:

1. אמונה במאסטר ובפא במאה אחוז; להישאר מוצקה כסלע ובלתי ניתנת לערעור ללא קשר למצב.

2. שליחת מחשבות נכונות וסילוק כל הפרעה פנימית או חיצונית בנחישות;

3. ללמוד יותר את הפא; להיות קפדנית לחלוטין עם עצמי על-פי עקרונות הפא; לחפש פנימה ללא תנאי ולטפח היטב.

במשך השנה האחרונה חווינו את הגדולה של הפאלון דאפא ואת החמלה העצומה של המאסטר.

אנא ציינו כל דבר בהתנסות שלי שאינו תואם את הפא.