יום בתחנת המשטרה

קראו עכשיו

(Minghui.org) יום אחד בחודש אפריל ליוויתי את נכדי לבית הספר ואחר כך ליוויתי את סבתי לתחנת האוטובוסים. הגעתי לתחנה הזאת לעתים קרובות כדי ליידע אנשים על רדיפת מתרגלי פאלון דאפא (המוכרת גם כפאלון גונג) על ידי המק"ס.

זוג צעיר נגש אלי ושאל אם יש לי כונן USB עם מידע על פאלון דאפא. "בוודאי", נתתי לכל אחד מהם כונן USB. ואז הם שאלו אותי כיצד להשתמש בו. הסברתי להם שלכונן יש שני מחבָּרים, המחבר היותר קטן הוא לשימוש בטלפון נייד והיותר גדול הוא למחשב. הוספתי ואמרתי שכונן ה-USB מכיל מידע אודות תרבות סינית מסורתית, ושפאלון גונג שייך למסורת זו גם כן, וכיצד המק"ס המציאה שקרים כדי להשמיץ אותו. אמרתי להם: "עשו בו שימוש טוב ועקב כך תלמדו הרבה".

כשהמשכנו לשוחח, שאלתי אותם אם הם היו רוצים לפרוש מארגוני המק"ס כדי שיהיה להם עתיד טוב יותר.

"האנשים שלנו כאן", אמר הגבר לאישה. ואז ראיתי שישה שוטרים מתקרבים אליי.

"אנחנו עוזבים עכשיו, שלום!" אמרה האישה לשוטרים החדשים שהגיעו.

"זיכרו לשמור את מה שנתתי לכם", קראתי לעבר הזוג שהלך לדרכו.

השוטרים הקיפו אותי מיד.

אחד מהם צעק: "הי, תני לי את התיק שלך!"

הנכדה שלי נבהלה ובכתה.

"מתוקה שלי אל תדאגי. אלה הם אנשים טובים. את זוכרת שמאסטר לי (מייסד הפאלון גונג) סיפר לנו שכל אחד הוא קרוב משפחתו?"

שוטר אחד אמר: "כן אנחנו אנשים טובים". הוא ניסה להרים את הנכדה שלי והיא סירבה ללכת איתו. הוא הראה לה את שני כונני ה-USB וכמה חוברות שחילקתי לאנשים. הוא שאל את נכדתי אם הם שלי. כשראיתי את נכדתי שותקת אמרתי לה שזה בסדר והיא יכולה לענות לשוטרים. ואז היא הודתה שהם שלי.

השוטרים עדיין עמדו על דעתם לחפש בתיק שלי. ביקשתי את שמותיהם, תפקידם, וצו חיפוש, אך הם סירבו לענות.

אחד השוטרים אמר: "עכשיו בואי אתנו", כשהוא מנסה לדחוף אותי בכוח לניידת המשטרה.

שאלתי: "מה עם הנכדה שלי?"

בסופו של דבר הם הקשיבו להצעתי לשלוח את הנכדה שלי לבית ספר לאמנות שם היא למדה מפעם לפעם.

לאחר שהגענו לשם, המורה לאמנות הופתעה לראות קבוצה של שוטרים מלווים אותנו.

אמרתי למורה: "זה בסדר הם לא אנשים רעים. זה יהיה נהדר אם תוכלי להשגיח על הנכדה שלי לפני שהוריה יוכלו לבוא לקחת אותה".

"חקירה"

בדרך לתחנת המשטרה, ביקשתי ממאסטר לי עזרה: "מאסטר, היום אנסה לעזור לכולם בתחנת המשטרה להבין מהו הפאלון גונג. אנא תן לי את החוכמה לכך". חשבתי: "כמו במסע למערב, אוכל להיכנס לבטן של המפלצת כדי לדכא את הרשע".

במוחי גם חזרתי על הפואמה של המאסטר:

"כשלתלמידים יש מחשבות נכונות בשפע,

למאסטר יש הכוח להפוך את המצב". ("החסד בין המאסטר לתלמיד*" "הונג יין II")

לאחר שהגענו לתחנת המשטרה, שוטר בדק עם מפקד התחנה והוביל אותי לחדר חקירות.

שוטר פקד עליי: "שבי והוציאי את כל התכולה מתיקך".

אמרתי: "לפני כן, האם תוכל לומר לי את שמך, דרגתך ותפקידך בתחנה ולהציג בפניי צו חיפוש?"

"את חשודה וזו חקירה", הוא הזכיר לי.

"זה לא כה פשוט", עניתי, "לא ביצעתי כל עבירה ואני כאן כדי להבהיר כמה דברים".

אמרתי לו: "ראשית, הפאלון גונג מלמד את תלמידיו לחיות לפי העקרונות של 'אמת-חמלה-סובלנות' שהם ערכים אוניברסאליים. שנית, המק"ס המציאה הרבה שקרים כדי להשמיץ את פאלון גונג וסימנה אותו כְּכַּת, אבל כל זה לא נכון. שלישית, התרגול מועיל לאנשים מכל הגילים כי הוא מלמד אותם להיות אנשים טובים ואזרחים אחראיים. האם זה לא טוב עבור החברה? האם זה לא נהדר?"

שוטר אחד אמר: "האם תוכלי להנמיך את קולך? את יודעת, אנחנו צריכים לשמור שדלת חדר החקירות תישאר פתוחה. כשהסתכלתי החוצה ראיתי כמה שוטרים מקשיבים מחוץ לחדר, מאחר שדיברתי בקול רם.

עברנו לחדר אחר ושוטר אחד ביקש ממני לשבת בכיסא מתכת. "יכול להיות שהוא לא מספיק גדול", הערתי לו.

אבל השוטר התעקש שאנסה לשבת. אז דחקתי את עצמי לכיסא.

"זה לא יעבוד – אני לא יכול לסגור את החלק הקדמי [של הכיסא] בגלל הבטן שלך", אמר שוטר אחר, "את אינך אסירה. את נראית כמו [בודהא] מָאֵיטְרִיָה".

עניתי: "אינני מָאֵיטְרִיָה. אבל מאסטר לי מלמד מתרגלים להיות אנשים טובים ומקדם אותם לקראת רמות גבוהות, זאת הסיבה שהיחס של האדם לפאלון גונג חשוב".

שוטר שלישי משך כיסא עבורי כדי שאשב. שוטר רביעי שאל לשמי ולכתובתי.

עניתי: "אני לא רוצה שאתם תבצעו חטא בגלל רדיפת פאלון גונג. אז אומר לכם הכול עוד שלוש שעות", השוטרים עזבו.

שמתי לב שכמה שוטרים היו מעבר לדלת, קראתי להם שיכנסו פנימה לשיחה. אבל אף אחד מהם לא זז.

שאלתי: "מי האחראי כאן?" אף אחד לא ענה.

שאלתי שוב: "היכן המפקד שלכם [של תחנת המשטרה]"?

"אני, אני נמצא כאן", ענה אדם אחד מאחור.

כשראה כל כך הרבה שוטרים סביבי, הוא הוביל אותי לחדר אחר. באותה שעה גרוני היה יבש, היו לי כאבים בחזה והייתי צמאה מאוד.

שאלתי: "אפשר לקבל קצת מים?"

הוא ענה: "אם תאמרי לי את השם והכתובת תקבלי מים".

אמרתי לו: "אמרתי שאומר לכם שלוש שעות מאוחר יותר, עדיין נותרו 10 דקות".

הוא ביקש משוטר אחד להביא לי כוס מים. זו הייתה כוס קטנה מנייר קרטון, לכן שתיתי כמה כוסות מים.

"ביקשת מים וקיבלת. בנוסף שלוש שעות כבר עברו. אז מה שמך?" שאל המנהל לאחר כמה דקות.

בדיוק ברגע זה נכנס שוטר עם דף נייר שעליו מודפס מידע על בעלי, בני ואשתו. הם השיגו את המידע מבית הספר לאמנות שבו לומדת נכדתי.

"אז עכשיו אנחנו יודעים מי את, נכון?" אמר השוטר ש"חקר" אותי.

עניתי: "אתה צודק. אז אין לך צורך לשאול אותי יותר, האם אוכל לקבל עוד כוס מים?"

"את נראית לי מוכרת. האם נפגשנו בעבר?, שאל המנהל.

"בוודאי", עניתי, "מאסטר לי אמר שכולנו קרובי משפחה. למעשה יכול להיות שהכרנו זה את זו היטב בחיים קודמים".

הוא לא אמר דבר.

הבהרת העובדות לארבע קבוצות של אנשים

המשכתי: "יש לי בקשה".

"מהי?" שאל המנהל.

"מאחר שאני נמצאת כאן היום, האם אני יכולה לפגוש עוד אנשים כולל שוטרים, טבחים ושומרי שערים? בעצם את כולם בבניין הזה", אמרתי.

הוא הסכים.

בגל הראשון נכנסו שלושה אנשים. אחד מהם נראה מרושע. שאלתי אותם לשמותיהם ועבודתם בתחנת המשטרה. שאלתי אותם גם אם הם הצטרפו למק"ס ולשני הארגונים שלה: "ליגת הנוער" ו"החלוצים הצעירים". לשניים מהם הייתה שיחה נעימה איתי, והאחד, בעל הארשת המרושעת, לא אמר דבר. הרגשתי שאולי הוא מתכנן להכות אותי. זכרתי את מה שהמאסטר לימד והבטתי אל האיש בעיניים. הוא עזב את החדר.

שלוש קבוצות נוספות של אנשים נכנסו. הסברתי להם מה זה פאלון גונג והצעתי להם לזכור ש"פאלון דאפא הוא טוב" וש"אמת-חמלה-סובלנות" זה טוב. סיפרתי להם שמתרגלים נאסרים פשוט בגלל שהם רוצים להיות אזרחים  טובים יותר. אמרתי גם שהשתתפות ברדיפה עלול לסכן גם את העתיד של האדם עצמו.

בסוף, המנהל נכנס ושאל אם סיימתי לדבר עם האנשים.

עניתי: "עדיין לא סיימתי, אתה ואני עדיין צריכים לשוחח".

הוא אמר: "את לא מתכוונת לבקש ממני לפרוש מארגוני המק"ס?"

"ובכן, כולם צריכים לדעת את העובדות", אמרתי, "כולכם יודעים שפאלון דאפא הוא שיטה אמיתית וישרה ושלימודי השיטה יועילו לחברה האנושית. אני מקווה שתוכל לזכור ש'פאלון דאפא הוא טוב' וש'אמת-חמלה-סובלנות זה טוב'".

ואז הוא אמר: "אני מתאר לעצמי שאת יודעת שלא תוכלי ללכת הביתה היום".

אמרתי שזה לא עלה על דעתי.

ואז הוא אמר: "האם אינך יודעת שפאלון גונג הוא כת?" "זה לא נכון – כל אחד יודע זאת. המק"ס המציאה כל כך הרבה שקרים כדי לרמות אנשים בעשורים האחרונים, נכון?" הסברתי.

הוא הוציא את הפלאפון שלו כדי לנגן כמה סרטונים שהשמיצו את הפאלון גונג.

"אתה יודע שאלו שקרים והפצת תעמולת שנאה", אמרתי לו, "אלה היושבים 'למעלה' כמעט ולא פרסמו מדיניות רדיפה רשמית בכתב. הרוב אלה פקודות שניתנו בעל פה – היות שהם פחדו שיהיו לאחר מכן שעירים לעזאזל, כפי שזה היה בקמפיינים פוליטיים קודמים".

לאחר מכן הבהרתי לו אודות התעמולה המכפישה שהמק"ס בדתה.

באותו זמן השעה הייתה כבר 18:00, והמנהל הלך לאכול ארוחת ערב. הוא חזר כעבור שעתיים וביקש מהשוטרים שלו שייקחו אותי לבית בני, שם בעלי ואני גרים.

אחד השוטרים שהחזירו אותי אמר לבני: "אמך דוּוְחה למשטרה ואנחנו כאן כדי לבדוק דברים". הוא היה מוכן כבר לבדוק את חדרי.

"אין צורך לעשות זאת", אמר בני, "אין לנו בבית חומרי מידע (של פאלון גונג)".

בעלי הסכים: "היא (הוא התכוון אליי) תרגלה במשך שנים רבות והיא עקשנית מאוד", הוא אמר. "אין דבר שאנחנו יכולים לעשות".

להרים את הרובה כדי לא להרוג חפים מפשע

הם הביאו אותי חזרה לתחנת המשטרה והמנהל ביקש ממני לחתום על הצהרות המגנות את הפאלון גונג לפני שהוא ישחרר אותי.

היבטתי לתוך עיניו ואמרתי: "אין סיכוי שאחתום על הדברים האלה". הוא יצא מהחדר לאחר כמה רגעים וחזר זמן מה לאחר מכן. ביקשתי שיביאו לי מים היות שגרוני יבש שוב.

"שתית כבר 7 ספלים ואת רוצה עוד?" שאל המנהל, "לכי הביתה – בלי הצהרות, בלי חתימות, שום דבר. אחרת נראה שרבים מאתנו יהפכו גם כן למתרגלי פאלון גונג. אני לא אעמוד בזה אם תישארי כאן".

אמרתי שאחזור מחר והוא מיד סירב להצעה.

"אני עדיין לא סיימתי לדבר ואתה לא פרשת מהמק"ס", הסברתי.

"את יודעת מהו שמי, נכון? ואת יכולה לעזור לי לפרוש", הוא אמר.

הוספתי: "שכחתי לומר לך שפאלון גונג לא נמצאת ברשימת הכַּתות של המק"ס. כלומר, זה לא בסדר שהמק"ס רודפת משהו כל כך ישר כמו פאלון גונג".

והוא אמר: "אני מסכים לכל מה שתאמרי, אבל בבקשה לכי כבר".

לפני שיצאתי סיפרתי להם על מקרה מ-1992 הקשור לחומת ברלין: שומר ממזרח גרמניה לשעבר בשם היינריך אינגו, הועמד לדין משום שירה ב-1989 בכריס גופרוי שניסה לברוח למערב מעבר לחומת ברלין. כשהיינריך טען שרק מילא פקודה כחייל, השופט תיאודור זיידל דחה את הטיעון. הוא אמר שאין בעיה למלא אחר הפקודה, אבל תמיד אפשר להרים את הרובה בסנטימטר אחד כדי לחסוך חיים של חפים מפשע.

"אילו היית במצב של השומר הזה, מה היית עושה?" שאלתי.

"הייתי מרים את הקנה במטר", ענה המנהל.

"גם אני", הוסיף השוטר ש"חקר" אותי.

יתר שבעת השוטרים אמרו שגם הם היו עושים אותו דבר – מרימים את הקנה.

"מה עלינו לעשות עכשיו?" אחד השוטרים הציע: "דודה, עכשיו את צריכה ללכת הביתה".

"מסכים", הנהן המנהל, "בבקשה שלח אותה הביתה".

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org. אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]