כאב חמור נעלם אחרי שזיהיתי החזקות ושלחתי מחשבות נכונות

קראו עכשיו

(Minghui.org) בתרבות הסינית, חג אמצע-הסתיו הוא חופשה בה המשפחה מתאחדת יחד. בספטמבר 2016 עמדתי להצטרף למשפחתי לארוחת ערב החג, אבל מחלה בלתי צפוייה הפריעה לתכנית. במבט על שנים אחורה, אני מבינה שהיה עליי להסתכל פנימה ולהשתפר. אני מקווה שההתנסות שלי תעזור למתרגלים עמיתים להתמודד עם קארמת מחלה.

בלילה שלפני חג אמצע הסתיו ב-2016, התחלתי לחוש כאבי בטן. לא דאגתי והלכתי לישון כרגיל. אולם למחרת היום הכאב הורע בעבודה. היה זה תורי לבשל ארוחת צהריים במקום העבודה שלי. אחרי שבישלתי ואכלתי הכאב החמיר עוד יותר, כך שביקשתי לצאת מוקדם מהעבודה.

חשיבה קונבנציונלית

כשחזרתי הביתה, חשבתי בצורה קונבנציונלית. האמנתי שהצטננתי אחרי שלילה קודם לכן רכבתי על אופנוע במזג אוויר קר כדי להשתתף בלימוד הפא. חשבתי להכין בקבוק חם כדי לחמם את בטני. אבל הכאב התגבר כל כך שהנחתי את הבקבוק הריק בצד. אחרי כמה זמן התגלגלתי על הרצפה מרוב כאב והוצפתי זיעה. בסוף נזכרתי לבקש עזרה מהמאסטר. קראתי למאסטר להציל אותי ושיננתי: "פאלון דאפא זה טוב. אמת-חמלה-סובלנות זה טוב" והמשכתי לחזור שוב ושוב על המשפטים כדי לשלוח מחשבות נכונות.

אחרי שהסתובבתי מצד לצד במשך כ-20 דקות, הקאתי בחדר האמבטיה והרגשתי קצת טוב יותר. הסתכלתי פנימה למצוא מה עשיתי לא בסדר, אבל שום דבר לא עלה על דעתי. החלטתי לשלוח מחשבות נכונות. כשניסיתי להצליב רגליים לתנוחת הישיבה במדיטציה, איבדתי שווי משקל מרוב כאב ואיבדתי את הכוח להרים את רגליי לתנוחת הישיבה. ידעתי שהרוע פחד מכך שאשלח מחשבות נכונות לחסל אותו. אחרי כמה ניסיונות לא מוצלחים להרים את רגליי לתנוחת הישיבה, חשבתי שאולי אקשיב להרצאות המאסטר.

כעבור זמן מה צלצלתי לאחותי שגם היא מתרגלת וסיפרתי לה שאינני יכולה לבקר את אמנו כדי לעזור לה בהכנת הכיסונים. אחותי הגיעה לבדוק מה קורה אתי. ציפיתי שהיא תעזור לי להשתפר על בסיס הפא, אבל היא העירה שיש אנשים שאולי צוברים כמות גדולה של קראמה, ושאם צריך ללכת לבית החולים אז זה מה שעליי לעשות. ביקשתי ממנה שתעזור לאמנו להכין כיסונים ושתניח לי. המשכתי להקשיב להרצאות של המאסטר.

אחרי שבני משפחתי סיימו לאכול את הכיסונים, הם ביקרו אצלי והציעו שארשה להם לקחת אותי לבית חולים. לא הקשבתי להם והם התחילו לומר משהו נגד הדאפא. הרגשתי שאינני יכולה לסבול עוד את הכאב והחלטתי ללכת לבדיקה בבית החולים. המחשבות שלי סטו מהפא, כך שהרוע רדף אותי חמורות והעצים את הכאב. הקאתי עוד מספר פעמים בדרך לבית החולים.

הרופא אמר שמצא בבדיקה אבן כליה בגודל של 5 מ"מ על 7 מ"מ בצינור המוביל שתן לשלפוחית. אחי הצעיר שוחח עם הרופא ואמר לי שזה בסדר ושעליי לשאת זאת. הוא הציע שנלך הביתה. ידעתי שהמאסטר עזר לי לצמצם את דאגותיי. אחי לקח אותי הביתה, על אף שהרופא רצה לאשפז אותי.

בחירה לא נכונה

בדרך הביתה הכאב נותר בלתי נסבל. ידעתי שהמצב שלי אינו מחלה, אבל עדיין לא יכולתי למצוא את ההחזקות שלי. המשכתי לסבול מכאבים. הלכתי סביב אנה ואנה וניסיתי לא להפריע למשפחתי. בקושי עצמתי עין באותו לילה.

למחרת בבוקר בעלי לקח אותי לבית החולים הקהילתי. על אף שהרופא אמר לי בבטחה שזריקה תעזור לי, זה לא שיפר את מצבי ועדיין הרגשתי את הכאב.

ידעתי ששוב עשיתי את הבחירה הלא נכונה. כמתרגלת הייתי צריכה להאמין במאסטר ובפא במקום להזדקק לאמצעים אנושיים כדי לשפר את מצבי.

בעלי הציע להמתין עד שהחג יעבור כך שאנשים יחזרו לעבודה והוא ייקח אותי לבית חולים אחר כדי לעבור הליך של ריסוק אבן הכליה. אמרתי שלא אלך ורציתי פשוט לחזור הביתה.

הסתכלות פנימה הביאה לשליחת מחשבות נכונות

אחרי שהגעתי הביתה, הכאב התגבר במשך זמן מה ואז הפסיק באופן בלתי צפוי. ידעתי שהמאסטר נשא את הכאב עבורי. חשבתי שיהיה נפלא אם מישהו מהמתרגלים העמיתים יוכל לעזור לי והמאסטר העניק לי את מבוקשי. מתרגלת עמיתה צלצלה לשאול אם אני זקוקה לעזרה. שמחתי מאוד. היא הגיעה לביתי ודנה אתי בהבנה שלה את הפא. סיפרתי לה על ההחזקות הממושכות שלי לפטפוטי-צ'אט עם אנשים ב- WeChat וזיהיתי כמה החזקות כמו תאווה, נכונות למאבק וגאווה, מה שבזבז את זמן לימוד הפא שלי.

אחרי שחשפתי את ההחזקות האלה, המתרגלת הציעה שנשלח מחשבות נכונות. הפעם, הרמתי בקלות את רגליי בתנוחת הלוטוס. הייתי נרגשת מאוד. אחרי ששלחנו מחשבות נכונות, הכאב נעלם ברגע שהורדתי רגל מתנוחת הלוטוס. זה היה כאילו משהו שהיה מחובר לכאב הוסר מגופי. הרגשתי הקלה מיידית, כאילו שום דבר לא קרה.

שיתפתי בהרגשה המיוחדת הזאת את המתרגלת וגם היא הופתעה מאוד. היא אמרה: "לא עשינו הרבה". הבנתי שקארמת מחלה שנראתה כביכול ענקית נעלמה כהרף עין אחרי שהטמענו עצמנו בפא. חווינו באמת את הכוח של הדאפא.

המחשבות הנכונות של המתרגלים הן רבות עוצמה

החג עמד להסתיים למחרת היום כך שלא הייתי בטוחה האם לחזור לעבודה בהתחשב במצבי. בינתיים התקשרה אליי המתרגלת העמיתה ושאלה אם אני זקוקה לעזרה להגיע לעבודה. עניתי לה שאני אחשוב על כך. תוך רגע הבטן שוב כאבה לי. ידעתי שטעיתי, כך שהסתכלתי פנימה ושלחתי מחשבות נכונות. שלחתי לה מסרון להודות לה על טוב ליבה ושאני אוכל להגיע בעצמי. למעשה, למחרת בבוקר הייתי מלאה באנרגיה. משפחתי הייתה עדה לכוח העל טבעי של הדאפא.

הבנתי מהמקרה הזה שהמחשבות הנכונות של מתרגלים הן בעלות עוצמה רבה בעזרה למתרגלים עמיתים הנרדפים על ידי הרוע. עלינו לעזור להם ללא תנאי כדי לסלק את המצוקה, בדיוק כפי שהמתרגלת העמיתה עזרה לי. היא לא האשימה אותי בחסרים שלי, אלא הסתכלה פנימה ביחד אתי כדי לעזור לי לזהות את ההחזקות שלי ואז לשלוח אתי מחשבות נכונות כדי לחסל את הרוע.

כשמתרגלים חווים מצוקות, עליהם להסתכל פנימה כדי לחשוף את הרוע ולוותר על החומרים הרעים שהרוע כפה עליהם – אז הם יוכלו להשתפר במהירות. אם מתרגל עמית החווה מצוקה מהסס מעט, פירושו של דבר שאולי הוא אינו מאמין לגמרי במאסטר או בפא. אז ההשפעה של חיסול הרוע תצטמצם מאוד.

המאסטר אמר:

"אם אתה יכול לשחרר את ההחזקה לחיים ומוות, אתה אלוהות; אם אינך יכול לשחרר את ההחזקה לחיים ומוות אתה בן אדם – זהו ההבדל".(“Teaching the Fa in New York City,” Lectures in the United States – תרגום זמני, לא רשמי)

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org. אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]