בעל הבית שלי עוזר לי לשפר את הטיפוח שלי

קראו עכשיו

(Minghui.org) המטבח וחדר האמבטיה משותפים לי ולבעלי הבית שלי שהם בשנות השבעים לחייהם. הבעל (שאני קוראת לו דוד) עושה את כל מטלות הבית כולל קנייה במכולת, הכנת ארוחות, שטיפת הכלים וניקיון הבית. הוא מאוד קפדן ותמיד מעביר ביקורת על איך אשתו (לה אני קוראת דודה) עושה דברים. כתוצאה מכך היא נותנת לו לעשות הכול.

אני גרה איתם כבר שמונה שנים. לפני המגפה הם עבדו בקזינו. אף שהיו לי קונפליקטים רבים איתם ומצוקות שין-שינג במשך השנים, אף פעם לא סילקתי באמת את שורש ההחזקות שלי. בדרך כלל סיימתי את מה שהייתי צריכה לעשות ונשארתי בחדרי כשהם חזרו מהעבודה כדי להימנע מהביקורת של הדוד. ידעתי שעליי לסלק את ההחזקות שלי אך נמנעתי מקונפליקטים בגלל ההחזקה שלי לנוחות.

הסגר במהלך המגפה חושף את ההחזקות הבסיסיות שלי

כולנו היינו צריכים להישאר בבית בשל המגפה. לא הייתה לי דרך להתחמק מקפדנותו של הדוד.

הדוד אוהב לישון במטבח כי כך הוא יכול לפקח על הכול בבית. ברגע שאני יוצאת מחדרי הוא מסתכל עליי לראות מה אני עומדת לעשות. כשהוא מכין ארוחות במטבח הוא מסובב את ראשו וצופה בי נכנסת לחדר האמבטיה. בגלל שהוא תמיד בוהה בי אני מרגישה מאוד לא בנוח. היה עליי להזכיר לעצמי שוב ושוב שעליי לשפר את השין-שינג שלי בכל פעם שיצאתי מחדרי. הזכרתי לעצמי משהו שהמאסטר אמר:

"זאת אומרת לא הכית בחזרה כשהכו בך ולא קיללת בחזרה כשקיללו אותך." ["פַאלוּן פוּאוֹ פַא" (הרצאה בסידני)]

הדוד לא הרביץ לי וגם לא קילל אותי – אז, למה זוטות כאלו מטרידות אותי? כמטפחת ידעתי שהייתי צריכה לסלק את ההחזקה הזאת. התחלתי לשחרר את ההחזקה הזאת ולהתגבר על המצוקה הזאת.

דבר נוסף, היה עליי לוותר על ההחזקה שלי לפחד. הדוד לא אהב כשהשתמשתי במטבח כשהוא שם, אז הכנתי את הארוחות שלי בין ארוחת הבוקר לארוחת הצהריים. אבל הוא תמיד נכנס ומציק לי. הוא שם קרש חיתוך גדול על משטח העבודה והייתי צריכה להשתמש במקום שליד הכיור כדי לחתוך את הירקות. ואז הוא צעד הלוך ושוב ואמר דברים כמו: "את שמה יותר מדי מים בסיר", "סגרי את ברז המים", "כבי את התנור", "האוכל שלך מתבשל יותר מדי זמן". זה עצבן אותי מאוד. כששטפתי את רצפת המטבח לאחר מכן הוא היה אומר: "הסמרטוט מלוכלך מדי". כשניקיתי את התנור ואת משטח העבודה הוא היה אומר: "המטלית מלוכלכת מדי". כדי להימנע מהביקורת שלו התחלתי להשתמש בסמרטוט ומטלית משלי. הדוד גם התלונן על הריח בכל פעם כשבישלתי. הוא דרש שאפתח את הדלת שיתאוורר. הוא גם התלונן על הריח של האורז שיוצא מסיר האורז ואמר לי לבשל את האורז שלי בחוץ על המרפסת. כשירד גשם או שלג לא הייתה לי ברירה אלא לבשל את האורז בחדרי.

ככל שחששתי יותר לשגות, כך הוא התלונן יותר. אם שכחתי לכבות את האורות בחדר האמבטיה או שכחתי לסגור חזק את הברזים, הדוד היה נוקש על דלתי בכעס ונוזף בי. הוא ואשתו אמרו שהם שילמו 50 דולר נוספים על המים כי לא סגרתי היטב את הברזים. אבל כשחשבון המים הגיע הוא היה פחות מ-50 דולר לחודשיים.

תמיד הרגשתי לחוצה מאוד כשהדוד היה בבית. כל דבר שעשיתי הפריע לו. הוא דחק בי לסיים לבשל, אך לא התחיל לבשל אלא כשעה לאחר שסיימתי. בכל פעם שהשתמשתי בחדר האמבטיה הוא חיכה מחוץ לדלת.

הדוד תמיד אמר לי שאני עושה טעויות. זה הלחיץ אותי וגרם לי להיות עצבנית כל יום. דקלמתי את הרצאות המאסטר כל פעם והזכרתי לעצמי שאני שמשדרגת את השין-שינג שלי.

המאסטר אמר:

"סובלנות היא המפתח לשיפור השין-שינג." ("יסודות להתקדמות במרץ", "מהי סובלנות (רן)?")

ההחזקות עולות אל פני השטח

יום אחד הוארתי לכך שיש לי בעיות בטיפוח. הסיבה המהותית מאחורי הפחד שלי הייתה חוסר היכולת שלי לספוג בקורת. הייתה לי החזקה למוניטין וכבוד ולא סילקתי את האגו שלי. לאחר שזיהיתי את ההחזקות האלה, ההחזקה לפחד נעלמה. הבנתי שלא חשבתי על אחרים ולא על הדוד. עשיתי הכול כדי להתחמק מביקורת. זו הייתה מחשבה אנוכית מאוד. החלטתי לשנות את המנטליות שלי ולהיות חסרת אנוכיות. זה המצב שמטפח אמור לשאוף אליו.

לאחר שסילקתי את ההחזקה לפחד צצו החזקות אחרות, כמו מנטליות התחרותיות. בכל פעם שהדוד תיקן אותי התחלתי להמציא תירוצים ולהצדיק את עצמי.

התחיל להיות לו מזג רע. הוא היה צועק ונועץ בי מבט אכזרי. כשנתקלתי במזגו הרע הייתי חוזרת לחדרי וקוראת את הרצאות המאסטר מ"ג'ואן פאלון".

יום אחד שאלתי את הדוד מתי הוא מתכונן להכין ארוחת צהרים כי רציתי לבשל צלעות. כשהדודה אמרה לי שאני יכולה להתחיל לבשל את הצלעות, הדוד נכנס והצביע לעברי בכעס: "מהיום והלאה את יכולה לבשל רק מעשר עד 11:30 בבוקר!" אמרתי לדודה שזה לא הוגן כי בקושי יהיה לי זמן לבשל. היא אמרה לי להתעלם ממה שהדוד אמר. ואז היא אמרה: "האין את מטפחת 'אמת-חמלה-סובלנות'? אל תתווכחי אתו". אמרתי: "אם לא הייתי מתרגלת פאלון דאפא כבר הייתי עוזבת מזמן".

היא התרגזה מאוד שהזכרתי את עניין העזיבה והתקשרה לבתה. בתה התנצלה בפניי. התביישתי בעצמי והתנצלתי שגרמתי למהומה כזו. מאותו רגע והלאה הדודה החזירה את הדוד לחדרו בכל פעם שבישלתי. אבל הוא עדיין מצא תירוצים לצאת. ידעתי שעליי להשתפר בטיפוח שלי, להיות עם לב שיכול לשאת, ולא להתווכח. האין זה מה שמטפח אמור להשיג? לאחר מכן, כבר לא התרגשתי כשהוא צעק עליי.

לטפח החוצה את ההחזקות שכבה אחר שכבה

התחלתי לחשוב ששכבות רבות של ההחזקות שלי הוסרו, אך הרגשתי חסרת אונים ומדוכאת לאחר שהייתי עדה לריקבון ערכי המוסר האנושיים במשך הבחירות לנשיאות האחרונות. הייתי בחדר האמבטיה כשהדוד צעק שלוקח לי יותר מדי זמן. כשזה קרה בעבר הייתי פשוט נותנת לזה לעבור, אבל פעמים רבות המצוקות תופשות אותך לא מוכן. לא הצלחתי להתאפק כי כבר הייתי כעוסה. התכעסתי יותר כשנזכרתי איך הוא התייחס אליי בעבר. כבר לא רציתי להסתכל פנימה והתהלכתי בבית עם פנים כעוסות. התחלתי לחשוב על דרכים לאמלל את חייהם. לא נרגעתי עד אותו ערב כשהחלטתי להסתכל פנימה. אף שכבר לא כעסתי, עדיין הייתה הבעה לא מרוצה על פניי כשדיברתי עם הדוד והדודה. חשבתי: "איך אוכל לקרוא לעצמי מטפחת עם מחשבות מרושעות שכאלה?!"

למחרת הדוד חיכה מחוץ לחדר האמבטיה ואמר שהוא רוצה לשוחח איתי. הוא אמר: "אני מתנצל על התנהגותי אתמול". מיד התביישתי. איך יתכן שאדם רגיל זקן יתנצל בפני מטפחת? הדודה אמרה:"הדוד לא כזה בדרך כלל. הוא מתייחס כך רק אליך. אולי ישויות שמימיות בממד שלך משתמשים בדוד להתייחס אליך ככה כדי שתוכלי להתרומם בטיפוח שלך. אחרת איך תוכלי להגיע לשלמות?" השבתי: "הכול באשמתי. איני מטפחת נחושה מאוד. אם הייתי נחושה יותר לא הייתי מתווכחת עם הדוד".

ההתנסות הזאת מצביעה על כך שהיה עליי להסתכל פנימה ולזהות את החסרותיי. עליי להיות חומלת כלפיהם ולשאת את התנהגותם. לא רק שעליי לסלק את ההחזקות שלי, עליי גם להתקדם מעבר לתחום האנשים הרגילים ולנהל את עצמי כמטפחת אמיתית.

הדוד כבר לא פיקח על הבישול שלי או נתן לי ציונים רעים. אולי השתפרתי בטיפוח, כי הוא כבר לא הציק לי כל כך הרבה. הבנתי שהוא עזר לי להשתפר בטיפוח. איך הוא יכול להרגיש בנוח כאשר נוחתת עליו קארמה כדי שיוכל לעזור לי לסלק את ההחזקות שלי? עליי להודות לו.

במשך ימי החורף הקרים, הדוד והדודה תמיד כיבו את החימום כשהם הלכו לעבודה. אני קופאת בחדרי אף שאני לובשת את מעיל ומכנסי החורף שלי. במשך הקיץ הם מכבים את המזגן כשיש רוח קלילה בחוץ. חדרי חם כל כך עד שיש לי פריחה. הצלחתי להתגבר על המצוקות האלה על ידי כך שחשבתי על מתרגלי פאלון דאפא הכלואים או נרדפים בסין.

לא הייתי מצליחה לשאת את המצוקות האלה אם לא הייתי מתרגלת פאלון דאפא. עמיתה שלי בסין אמרה פעם: "קודם לכן לא יכולנו לדבר איתך. אם היינו אומרים משהו שלא אהבת, היית אולי מתעלמת מאיתנו במשך ימים. השתנית הרבה לאחר שהתחלת לתרגל פאלון דאפא". אני עצמי נדהמת מהשינויים האלו. איך זה היה יכול לקרות ללא הכוח של הדאפא? רק הדאפא מסוגל לשנות אדם מהמהות. חוויתי את הכוח והפאר של הדאפא!

אני אסירת תודה על התכנונים של המאסטר ועל ההצלה.

[ההשקפות המובעות במאמר זה מייצגות את הבנותיו ודעותיו האישיות של כותב המאמר. כל התוכן המפורסם באתר מינג-הווי מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org . אתר מינג-הווי יפיק אסופות של התכנים שפורסמו בו, הן באופן שגרתי והן באירועים מיוחדים]