קראו עכשיו

לחלק השני

(Minghui.org) סון סה-מיאו היה אחד הרופאים הטובים ביותר בסין. הוא חי מהמאה השישית עד המאה השביעית בתקופת שושלת טאנג וקיבל את הכינוי "מלך הרפואה" על תרומותיו הרבות בתחום הרפואה.

אחת מעבודותיו המכוננות היא "צ'יאן-ג'ין יאו-פאנג" שניתן לתרגם בערך כ"פורמולות מהותיות [השקולות ל] אלף חתיכות זהב".

בספר זה אומר סון: "אם אדם הוא חסר מוסריות, אפילו תרופת פלא לא תרפא את תחלואיו".

הוא גם יעץ: "אם אדם מוסרי תמיד, הוא יתברך ללא תפילה ויחיה זמן רב ללא סגידה".

אם כן, כיצד טיפחו הקדמונים את המידות הטובות?

הקיסר צ'נג משושלת האן מת בצעירותו

הקיסר צ'נג ששלט בשנים 33 עד ה-7 לפנה"ס היה הקיסר ה-12 בשושלת האן. יום אחד כשביקר באחוזת הנסיכה יאן-גה הוא פגש את הרקדנית ג'או פיי-יאן. הוא הוקסם מיופייה וכישרונה, לקח אותה איתו חזרה לארמון ופינק אותה כפילגש המועדפת עליו ביותר.

יום אחד הקיסר צ'נג לקח את ג'או לסיור בסירה. היא לבשה שמלה סגולה עשויה ממשי בהיר ומעודן, מתנת הוקרה מדרום וייטנאם. היא החלה לשיר לקיסר סרנדה בשם "להיפרד לשלום מעוף החול" וגם החלה לרקוד. תנועותיה הפנטו את הקיסר, שהורה למשרתו פנג וו-פאנג ללוותה בחליל קנים.

כשהם שטו במרכז הזרם, משב רוח הכה בהם וג'או כמעט הועפה. הקיסר הורה מיד לפנג לעזור לה. פנג זרק מידיו את כלי הנגינה ותפש את ג'או בכפות רגליה. אך לתדהמת כולם ג'או המשיכה לרקוד בחינניות כמו קודם על אף שפנג אחז ברגליה.

בארמון החלה להסתובב השמועה ש"פיי-יאן יכולה לרקוד על כף יד".

מאוחר יותר הקיסר צ'נג לקח לפילגש גם את אחותה הצעירה של ג'או, ונאמר שהוא פינק אותה אף יותר מאשר את אחותה הגדולה. שתי האחיות גרמו לצרות בארמון. הן האשימו בהאשמת שווא את הקיסרית שו בכשפים וגרמו להדחתה. ג'או פיי-יאן הפכה לקיסרית.

בגיל צעיר, בהיותו בן 44 הקיסר צ'נג מת לפתע מבלי שהותיר אחריו יורש עצר. רבים מאמינים שזה קרה בגלל תאוותו המוגזמת.

סופו המר של המלך ג'יה משושלת שיה

המלך ג'יה משושלת שיה, או שיה ג'יה, היה השליט ה-17 והאחרון של שושלת שיה. הוא נחשב בהיסטוריה כרודן ומדכא. יתר על כן, הוא גם היה מופקר והתעסק יום ולילה באלכוהול ונשים – בייחוד עם פילגשו המפונקת מיי-שי. הוא התעלם לחלוטין מענייני המדינה ומרווחת העם.

ב-1660 לפנה"ס בערך, הוא הובס על ידי טאנג משושלת שאנג, מה שהביא לסופה של שושלת שיה שארכה כ-500 שנה. הוא מת שנים לאחר מכן ממחלה בהיותו בגלות.

פטירתו של מלך ג'או משושלת שאנג

מלך ג'ואו, המלך האחרון של שושלת שאנג, היה מופקר ואכזרי באותה מידה כמו שיה ג'יה, אם לא יותר. הוא היה תלוי באשתו המרושעת דא-ג'י באופן קיצוני עד כדי גיחוך ועשה כל דבר לרצותה, מיצירת שירים גסים ועד לתכנון אמצעי ענישה אכזריים ולא רגילים.

אחד העונשים האלו היה שיטת עינויים הידועה כ"שריפת הבשר עם מגהץ חם". היו דוחסים גליל ברונזה גדול וחלול בפחם בוער וכשהפך לוהט ואדום, כפו על הקורבן לחבק חזק את הגליל, מה שגרם למוות כואב ומכוער. היה ידוע שהמלך ג'ואו ודא-ג'י נהנו לצפות בעינוי הזה.

ב-1046 לפנה"ס, כשצבא המורדים של ג'ואו הביס את צבאו של המלך, הוא אסף אליו את כל אוצרותיו, הצית את ארמונו ושרף עצמו למוות.

ג'ו-גה ליאנג האגדי מתעלה מעל פיתוי

בניגוד חד לשליטים המרושעים האלו של סין העתיקה, היו גם מלכים מכובדים מאוד, גנרלים ופקידים רמי דרג בעלי אופי אצילי, שלא נפלו קורבן להרגל הרע הזה. ג'ו-גה ליאנג (181-234) היה אחד מהם. הוא היה מדינאי מכובד ואסטרטג צבאי ששירת כשֹר אצל שו האן בתקופת "שלוש הממלכות" (220-280).

נאמר כי ג'ו-גה ליאנג היה בעל חוכמה עליונה והיה מסוגל להגיע לתובנה קסומה של אירועים עתידיים על ידי התבוננות בשינויים אסטרולוגיים. הטקסטים הנבואיים שכתב ב"מא-צ'יאן קה" ניבאו בדיוק מדהים מה יקרה בשושלות הבאות.

חייו היו אפופים בסיפורי אגדות שאחד מהם מספר על ג'ו-גה ליאנג בצעירותו. כנער הוא הלך לעתים קרובות להרים ללמוד קלאסיקות סיניות ואת אמנות המלחמה ממאסטר זקן אחד. פעם אחת בדרכו לשם, הוא נתקל בגברת יפהפייה שהזמינה אותו לשחק שחמט. הם שתו תה ביחד ונהנו משיחה נעימה. מאז, הוא ביקר אותה בכל פעם שהלך להרים והשניים התענגו תמיד על שיחותיהם. אט אט הוא החל להתקשות להתרכז בלימודיו.

כשהמאסטר שלו הבחין בחוסר הריכוז שלו הוא אמר לו: "הרבה יותר קל להרוס עץ מאשר לגדל אותו" והוסיף: "כשאתה פוגש בגברת היפהפייה הזאת אינך יכול לשלוט ברגשותיך, אך מה שאינך יודע הוא שהגברת הצעירה הזאת אינה כלל גברת צעירה. צורתה האמיתית היא של עגור בשמים. לעתים קרובות היא באה לעולם הארצי כדי לפתות בני תמותה".

ג'ו-גה ליאנג התבייש מאוד ושאל את המאסטר שלו איך יצליח להתרחק ממנה.

המאסטר ענה: "כשהיא רוחצת באגם תחביא את בגדיה. כשהיא תבוא אליך בצורתה האמיתית, הכה אותה במקל ההליכה שלך".

אכן, כשהגברת הצעירה לא הצליחה למצוא את בגדיה, היא הפכה לעגור. העגור ניסה לעקור את עיניו של ג'ו-גה ליאנג באמצעות מקורו, אבל ג'ו-גה ליאנג תפש בזנבו של העגור והכה אותו עם מקל ההליכה שלו בדיוק כפי שתודרך לעשות. העגור השתחרר מאחיזתו ועף משם,  בהשאירו מאחור חופן נוצות שג'ו-גה ליאנג משך מזנבו.

ללא זנב, העגור לא הצליח לבוא שוב לעולם הארצי. ג'ו-גה ליאנג עשה מניפה מנוצות העגור כדי להזכיר לעצמו את השיעור שלמד והשתמש בה במשך כל חייו.

קונפוציוס אמר פעם: "כשהאדם צעיר, החיוניות שלו אינה יציבה ועליו להישמר מפיתויים מיניים".

ג'ו-גה ליאנג שמע בקול המורה שלו והתעורר בזמן. כשהגיע זמנו להינשא, הוא בחר באישה פשוטה למראה אך מלאה בסגולות טובות.

(המשך יבוא)

[כל התוכן המפורסם באתר מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org. העתקה בלתי מסחרית חייבת לכלול ייחוס לאתר (כלומר: "פורסם על ידי Minghui.org") וקישור למאמר המקורי. לקבלת אישור לשימוש מסחרי יש לפנות ל: editor@en.minghui.org]