תרבות מסורתית: לטפח מוסריות ולוותר על חמישה חטאים קריטיים (חלק 2)

קראו עכשיו

לחלק הראשון

(Minghui.org) סון סה-מיאו היה אחד הרופאים הטובים ביותר בסין. הוא חי מהמאה השישית עד המאה השביעית בתקופת שושלת טאנג וקיבל את הכינוי "מלך הרפואה" על תרומותיו הרבות בתחום הרפואה.

אחת מעבודותיו המכוננות היא "צ'יאן-ג'ין יאו-פאנג" שניתן לתרגם בערך כ"פורמולות מהותיות [השקולות ל] אלף חתיכות זהב".

בספר זה אומר סון: "אם אדם הוא חסר מוסריות, אפילו תרופת פלא לא תרפא את תחלואיו".

הוא גם יעץ: "אם אדם מוסרי תמיד, הוא יתברך ללא תפילה ויחיה זמן רב ללא סגידה".

אם כן, כיצד טיפחו הקדמונים את המידות הטובות?

פילוסופיות, דתות ואסכולות רוחניות רבות בסין העתיקה התייחסו למושג שנקרא שינג (xing), המתורגם כ"טבע". ניתן לחשוב על שינג באופן כללי כעל לבו או אופיו של אדם, ושיפור השינג הוא חיוני לשיפור מוסריותו.

לסימנייה הסינית xing יש שני חלקים: בצד שמאל שלה מופיע השורש "לב", ובצד ימין מופיעה המילה "לידה". זה מצביע על כך שבני האדם נולדו עם עקרונות בלב – השינג האמיתי ביותר שלהם. כאשר אנשים חיים על פי השינג המקורי ביותר הזה לבם ישגשג; כאשר הם הולכים נגד עקרונות אלה, לבם ימות.

הקדמונים חיו על פי עקרונות מקוריים אלה וכך טיפחו מוסריותם. הם מצאו כי הכרחי לוותר על חמישה חטאים: צמא לתהילה ולרווח; אקסטזה וזעם; חושניות; גרגרנות; חרדה.

להימנע מלשאוף לשיאים ומחשבות על רגשות עזים

ההיסטוריה הסינית מלאה בסיפורים המלמדים אנשים שתהילה ועושר הם רק דברים ארעיים המנותקים מקיומו של האדם. לכן אין עליו להיקשר רגשית לרווח והפסד זמניים, כי בטווח הרחוק הם אינם יותר מאשר עננים חולפים.

אבל יש אנשים שעדיין רודפים אחר תהילה ועושר כדי לספק את תשוקותיהם, ובכמה מקרים-עד לאיבוד שפיותם. מקרה כזה תואר ב"רו-לין וֶוי-שי" (או ההיסטוריה הלא רשמית של המלומדים), רומן שנכתב על ידי וו ג'ינג-דזי, מלומד משושלת צ'ינג.

הסיפור "פאן ג'ין ג'ונג-ג'ו" מספר על אדם שלא עבר את הבחינה המחוזית לשירות הציבורי עד שנות ה-50 לחייו. הוא לקח זאת כל כך קשה עד שאיבד את שפיותו, וחמיו נאלץ לסטור על פניו בחוזקה כדי להחזיר אותו לשפיותו.

בדיוק כמו ששמחה קיצונית מולידה צער, תחרותיות וקנאה מופרזים עלולים להיות קטלניים לבריאות גם כן. וונג שי-ג'י (303-361) היה אחד מאמני הקליגרפיה הסינים המוכשרים ביותר בהיסטוריה הסינית. הוא היה גם פוליטיקאי, גנרל, וסופר בתקופת שושלת ג'ין. הוא מת בגיל 59 ואנשים רבים חשו צער עמוק על מותו בטרם עת. חלקם האמינו שפטירתו המוקדמת הייתה תוצאה של התרעומת העזה והקנאה התחרותית שהוא חש כלפי פקיד-ציבור עמית בשם וונג שו.

יש חריזה ב"יואו צ'ואנג שיאו גי" שערך צ'ן ג'י-רו בתקופת שושלת מינג: "לא מתרגש מטובת הנאה או מהשפלה, אני מתבונן בנחת בפריחת הפרחים ונבילתם בחצר; ללא החזקה לעזוב או להישאר, אני מרחף בחופשיות כמו עננים בשמים".

החרוז הפך פופולרי מאוד בשל הגישה הקלילה שלו כלפי הפסד ורווח, תהילה ומעמד.

"אתה באמת פקיד נדיר"

במהלך עידן הקיסר טאי-דזונג משושלת טאנג, לו צ'נג-צ'ין מונה על ידי הקיסר ל"בוחן המריטוקרטיה" בזכות יושרו והתנהלותו ללא משוא פנים. פעם, בזמן שכתב הערכות לפקידי ציבור, ספינה מלאה תבואה שקעה בנהר והפקיד האחראי הואשם בהזנחת מחויבותו. אז לו כתב הערה על הפקיד: "איבד ספינה מלאה תבואה; זכה בציון נמוך".

להפתעתו, הפקיד לא התגונן בתירוץ כלשהו וגם לא הראה שום צער. הוא רק קיבל ברוגע את הערתו השלילית של לו.

מאוחר יותר לו חשב שזו לא לגמרי אשמתו של הפקיד שהספינה שקעה בנהר ושהמצב היה מחוץ לשליטתו של הפקיד. אז הוא שידרג את הערכתו לציון "נמוך בינוני". אך הפקיד עדיין לא אמר דבר – גם לא אף מילת תודה. הוא רק המשיך הלאה בחיוך.

לו העריץ את האופן בו התנהל הפקיד במצב ושיבח אותו: "לא מתרגש כלל לנוכח טובה או חרפה, אתה באמת פקיד נדיר!" לו שינה את הערתו בפעם האחרונה וכתב: "נשאר שווה נפש לנוכח טובה או השפלה. זכה בציון בינוני גבוה בהערכה".

מתחשב באחרים במקום בעצמו

פאן ג'ונג-יאן היה ראש ממשלה חשוב בתקופת שושלת סונג הצפונית. כדי לחזק את הנהלת הממשל ולהרתיע שחיתות, הוא וכמה פקידים ביקשו מהקיסר רן-דזונג לערוך שינויים הידועים כרפורמות צ'ינג-לי. אך הרפורמות שלהם נתקלו בהתנגדות מצד מספר פקידים שדאגו שמא שינויים אלו עלולים להשפיע על הקריירה והאינטרסים הכספיים שלהם. כתוצאה מכך הם שמו קץ לרפורמות ופאן הורד בדרגה והוגלה לדנג-ג'ואו.

על אף חוסר המזל שבמצבו, פאן נשאר שליו וחיובי כרגיל. הוא היה רגוע ושמח, אינו מוטרד לא מהכבוד שנהגו לרחוש לו בחצר הקיסרית ולא מהחרפה שחווה בגלות. הוא "שתה בעליזות ברוח הערב הנעימה והיה שמח" –  "לא מרוצה מרווחים חיצוניים, ולא נעצב מיגון אישי".

פאן הסביר את מחשבותיו במאמרו הנודע "יואה-יאנג לואו ג'י" ("חידוש ביתו של יואה-יאנג):"הֱיֶה הראשון לשאת קשיים עבור המדינה והאחרון ליהנות מנוֹחוּת ואושר". חשיבה זו אפשרה לו להישאר שליו דרך כל מצוקותיו.

(המשך יבוא)

[כל התוכן המפורסם באתר מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org. העתקה בלתי מסחרית חייבת לכלול ייחוס לאתר (כלומר: "פורסם על ידי Minghui.org") וקישור למאמר המקורי. לקבלת אישור לשימוש מסחרי יש לפנות ל: [e-mail]]