עם ההגנה של המאסטר עברתי את המצוקה של חיים ומוות

קראו עכשיו

התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1996 באוסטרליה בגיל 26. אחרי שהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) פתחה ברדיפה נגד פאלון דאפא, נסעתי ליותר מ-30 מדינות להבהיר את האמת לגבי הדאפא. ב-2002 התחלתי לעבוד במכירות למדיה שלנו.

עברתי מצוקות רבות, אבל מעולם לא חשבתי שאעמוד מול מצוקה של קארמת מחלה חמורה. תמיד חשבתי שהדברים האלה קרו רק למתרגלים מבוגרים.

ביוני 2021, אחרי חודשים אחדים של דימום קל, התחלתי לחוות כאבי בטן. בהתחלה זה לא היה חמור, כך שהמשכתי לעבוד כרגיל. הגברתי את התרגול ואת שליחת המחשבות הנכונות.

תוך זמן קצר המצב הורע. בסוף החודש הכאב בלילה היה כה נורא שלא הייתי מסוגלת לישון. חשתי בגוש בבטן התחתונה והדימום החריף.

עקב הכאב לא הייתי מסוגלת לסיים את התרגול או את שליחת המחשבות הנכונות. תוך זמן קצר הכאב הפך להיות רצוף, 24 שעות ביממה.

חשבתי שאולי יש גידול בבטן התחתונה שלי ואני זקוקה לניתוח להסיר אותו. הלכתי לבית החולים לבדיקה. הרופא אבחן אצלי סרטן בשחלה וברחם. זה היה בשלבים המאוחרים וכבר התפשט לריאות , לכבד, לקיבה, לעצמות ולבלוטות הלימפה. הבטן התחתונה הימנית שלי הייתה מלאה בתאים סרטניים. הרופא שאל מדוע חיכיתי זמן כה רב כדי להגיע לטיפול רפואי והודיע לי שנותרו לי מספר חודשים לחיות אם לא אטפל בבעיה. אני מתרגלת פאלון דאפא מאז 1996. לא הייתי בבית חולים ולא השתמשתי בתרופות מלבד בזמן שילדתי. אף פעם לא התייחסתי לקארמת מחלה ברצינות מדי. לא התחלתי לתרגל פאלון דאפא בגלל בעיות בריאות.

באותו הרגע הרגשתי שהיכולת של גופי לשאת כאב הגיעה לגבול שלה. משקל גופי צנח בחדות. איבדתי 20 קילוגרמים תוך חודשיים. הייתי רק בת 53 ומאז שהתחלתי לתרגל את השיטה הייתי מלאת אנרגיה. לא יכולתי להבין את המכה הפתאומית הזאת ולא הבנתי מדוע זה קרה.

הייתי חייבת להפסיק לעבוד כדי להתמקד בטיפול בצרה הזאת. נשארתי בבית, קראתי את הפא, תרגלתי ושלחתי מחשבות נכונות.

כעבור 6 חודשים, בינואר 2022,הלכתי שוב לבית החולים לבדיקות. כל התאים הסרטנייים נעלמו. הרופא שלי והמומחה לסרטן לא יכלו להסביר זאת. הם רק יכלו לומר שהייתי בת מזל עד מאוד ושזה היה נס.

הייתי רוצה לספר לכם על ההתנסות שלי הזאת בטיפוח.

להתבונן פנימה באמת

בהתמודדות עם מצוקה ענקית כזאת, רגשות שליליים כמו פניקה, פחד, פסימיות וכדומה הם נורמליים מאוד בהתחלה. אם אדם מטפח היטב, הוא לא ייתקל בקשיים כה רבים. כשמצוקה אינטנסיבית כזאת מתרחשת, כנראה שזה בשל פרצה גדולה בטיפוח.

נרגעתי, הסתכלתי פנימה בקפדנות מאוד וסקרתי את נתיב הטיפוח שלי בשנים האחרונות האלה. רשמתי בדף כל מחשבה שמצאתי שאינה בהתאם לפא. כתבתי 14 פריטים כאלה.

לזהות את ההחזקות שלי

במשך שנים רבות לא הצלחתי ללמוד ברוגע את הפא, לתרגל ולהשתתף בקבוצת לימוד פא, או לקרוא מאמרי התנסויות לשיתוף של מתרגלים. לא שיפרתי באמת את השין-שינג שלי. למעשה זה מסוכן מאוד למטפח להתרחק מקבוצת הטיפוח. צברתי החזקות אנושיות רבות. בחיי היומיום שלי הייתי בקשר עם אנשים רגילים רבים. באופן תת הכרתי התרחקתי בהדרגה מהפא והפכתי לאדם רגיל יותר ויותר. היו לי פחות ופחות מחשבות נכונות.

הייתי עסוקה בפרויקטים, בעבודה, בהבהרת אמת ובמשפחה. רצתי כמו רובוט סביב השעון. מיציתי את האנרגיה שלי, אבל לא טיפחתי בתוך הפא. ללא הכוח של הדאפא, התרחשו להן מצוקות אדירות.

היו לי החזקות לרגשות אנושיים ולתשוקות. היות שצפיתי לעתים קרובות בסרטוני ווידיאו של אנשים רגילים, שהיו מלאי תאווה ואובססיה, הלב האנושי שלי גדל. במשך זמן מה חשבתי אפילו שמאחר שילדי יתבגר בקרוב, עליי לשקול את עתידי, למצוא שותף לחיים ולהתחתן. למעשה, מה שהיה עליי לעשות היה להתנתק לחלוטין מהשורש של רגשות אנושיים ואין עליי לעשות טעויות בנוגע לכך.

עליי להיפטר מכל תרעומת. לא משנה כמה סלדתי מאדם, עליי לשחרר זאת מיד. אסור שלבי יכיל סימן קטנטן כלשהו לכך. תרעומת היא כמו נחש ארסי המתפתל סביב מטפח. אם אתה רוצה לתרגל, עליך לשחרר אותה. במקום זאת אֶהוֹב את האדם שאתה שונא ביותר וחייך אליו.

הייתה לי גם מנטליות של מאבק ונהגתי לעתים קרובות להתווכח עם אנשים על מי צודק ומי טועה. כמו כן היו לי החזקות כבדות של התפארות ושל קורת רוח. לעתים קרובות דיברתי בקול רם כשאני מביעה את רגשותיי, מה שפגע באחרים. מתרגלת עמיתה התבדחה פעם ואמרה שאם מישהו רוצה לשפר את השין-שינג שלו, הוא צריך לבלות אתי זמן מה. אפילו אחרי הערות כאלה עדיין לא הסתכלתי פנימה. כשבחנתי את עצמי ראיתי שאני מרוכזת בעצמי. לעתים נדירות התחשבתי ברגשות של אחרים או שהיה לי אכפת מהם.

עמדתי מול התמונה של המאסטר ואמרתי: "מאסטר, התנהלתי לא כשורה. אני אתקן את עצמי".

לשחרר את ההחזקה לחיים ומוות

המוות נראה כמתקרב אליי. הייתי מודאגת ומפוחדת: האם אני באמת הולכת למות? ידעתי שאם אמות, המאסטר יארגן מקום עבורי, אף שלא טיפחתי במרץ. ידעתי שהמאסטר שומר עליי.

אבל אם אמות, מה יחשבו קרוביי וידידיי שאינם מתרגלים על הדאפא? אני אמיט חרפה על המוניטין של הדאפא. זה יגרום שמחה לכוחות הישנים, אבל המוות שלי לבטח לא תוכנן על ידי המאסטר. לא רציתי בסוף מסוג זה. בינתיים, לא יכולתי לנער את הפחד שלי מהמוות.

הרופא התעקש שאעבור כימותרפיה, כך גם בני משפחתי. השין-שינג שלי היה נמוך באותו הזמן, כך שחשתי ששיטות של אנשים רגילים יקלו אולי על המצב. לפני שעמדתי לעבור כימותרפיה שאלתי את המאסטר אם עליי לעשות זאת או לא. בחלום, המאסטר הראה לי שנחש גדול יותר אוכל נחש קטן יותר. הבנתי שהכימותרפיה רעילה יותר מתאי הסרטן ואסור לי לעשות זאת. אבל הרופא דחק בי שוב ושוב, כך שעשיתי זאת פעם אחת. בלילה השלישי אחרי הטיפול חשתי מאוד לא נוח. לא יכולתי לקום, בקושי אכלתי והכבד שלי נעשה נוקשה.

באותו הלילה הרגשתי שאני במרחק של צעד אחד מהמוות. הסתכלתי על תמונתו של המאסטר ולפתע הבנתי: החיים שלי נוצרו על ידי המאסטר. ברגע הקריטי הזה לא האמנתי במאסטר שברא את חיי, במקום זאת האמנתי בכימותרפיה ובבית החולים. איך יכולתי להיות טיפשה כל כך?

כשחיי היו תלויים על בלימה, גיליתי שכל דבר בעולם: משפחה, ידידות, תהילה, מזל וכל מיני רגשות של אהבה, שנאה, שמחה, כעס וצער... היו כולם רחוקים ולא חשובים. לא הייתה להם השפעה כלשהי עליי. רק אל המאסטר נכספתי כל חיי. הדרך היחידה קדימה היא להתמסר בכל לבי למאסטר.

באותו לילה שיננתי שוב ושוב את שירו של המאסטר: "ממה יש לפחד?"

"ממה יש לפחד?

אם יש לך פחד, זה ילכוד אותך

כשהמחשבות נכונות, הרוע מתמוטט

לב המטפחים גדוש בפא

שִלחו מחשבות נכונות – שדים רקובים יתפוצצו

אלוהויות מהלכות על פני הארץ

מאמתות את הפא."

("הונג יין 2")

מתרגלת אחת סיפרה לי שהיא שיננה את השיר הזה בכל פעם שהייתה מפוחדת. שיננתי אותו שוב ושוב. בתחילת המצוקה הזאת, בכל פעם שהייתי לבדי בבית, חשתי קור ופחדתי. המשכתי לשנן כל יום את השיר הזה וההרגשה הזאת הלכה ופחתה.

יום אחד צצה לה מחשבה במוחי: אין כלל ממה לפחד. האם הכוחות הישנים רוצים את חיי? חיי שייכים למאסטר. רק המאסטר מחליט אם אחיה או אמות. אף אחד אחר לא ראוי לתכנן זאת. לא טיפחתי היטב, אבל כעת אני אטפח טוב יותר ויותר. אם אעשה טעויות, המאסטר יתכנן שאוכל לפצות על כך. המאסטר הוא האחראי.

ככל שהפחד הלך ופחת, יכולתי לשחרר את ההחזקה לחיים ולמוות.

לראות את קארמת המחלה מתוך הפא, לא מתוך מושגים אנושיים

המאסטר דיבר פעמים רבות על קארמת מחלה בהרצאות שלו. קראתי שוב ושוב את מה שהוא אמר והבנתי שלהתייחס לסרטן כמחלה סופנית זו הבנה של אנשים רגילים. הפחד שלי התבסס בדיוק על ההבנה האנושית הזאת. כל מצוקה שחווים בני אדם נגרמת כתוצאה מהקארמה שלהם. האין סרטן נגרם גם כן מקארמה? זוהי פשוט קארמה עם צפיפות גדולה יותר. זה דורש ממני לסבול יותר.

המשכתי לומר לעצמי: אל תפחדי. סילוק קארמה רגילה מחסלת חלק אחד מהקארמה. הפעם, אני רוצה לחסל אלף או אפילו עשרת אלפי חלקים של קארמה. יכול להיות שזה לא יהיה קל. אבל ניתן לעשות זאת מאחר שיש לי את המאסטר והפא לצִדי.

קראתי שוב ושוב את הפרק: "על הלב להיות ישר" מתוך ההרצאה השישית ב"ג'ואן פאלון".

להתמקד על העקרונות של הטיפוח

היה לי טעם מר בפה, כאבים באזור הכבד ולא הייתי מסוגלת לאכול. מתרגלת הציעה שאצפה בהקלטות הווידיאו של תשע ההרצאות של המאסטר. אחרי שצפיתי בהרצאה הראשונה במשך שעה ו-50 דקות – בעודי יושבת בלוטוס מלא – חשתי רעב ואכלתי הרבה.

בכל בוקר מתרגלים עמיתים תרגלו אתי את תרגיל המדיטציה בישיבה במשך שעה וחצי. אחרי ארוחת הבוקר תרגלתי את התרגיל הראשון, השלישי והרביעי 3 פעמים. לאחר מכן עשיתי את תרגיל המדיטציה במשך שעה ואת התרגיל השני במשך שעה. אחר הצהריים, הקשבתי להקלטות של הרצאות המאסטר. אחרי ארוחת הערב תרגלתי את התרגיל החמישי במשך שעה, או את התרגיל השני. כמו כן שלחתי מחשבות נכונות במשך חצי שעה עד שעה בכל פעם. הזמן הארוך ביותר היה שעתיים.

הרגשתי כאילו נלחמתי במלחמה. התהליך של סילוק הקארמה היה כמו מלחמה בין הטוב לרע.

פעמים רבות ברגע שישבתי לשלוח מחשבות נכונות, היו רעמים וברקים בחוץ. ידעתי שעל אף שהקארמה היא בתוך גופי, היא משתקפת גם בממד הזה במשך תהליך הסילוק שלה. אינני יכולה לראות ממדים אחרים, אבל יכולתי להרגיש את קרב האיתנים בין הטוב והרע. מאחר שהצפיפות של הקארמה הלוחצת בתוך גופי הייתה כה גבוהה, אני חייבת להתחרות במרוץ נגד הזמן כדי לחסל אותה.

הפסקתי לקבל ביקורים של מתרגלים אחרים, או לענות על שיחות טלפון, פרט לביקורים ושיחות ממתרגלים שליוו אותי בלימוד הפא או בתרגול, או כאלה שחוו גם כן מצוקות של חיים ומוות. בכל יום התרכזתי בתרגול, בלימוד הפא ובשליחת מחשבות נכונות וסילוק קארמה. ידעתי שהכוחות הישנים לעולם לא יראו חמלה כלפי תלמידי דאפא. מתרגלת עמיתה אמרה שראתה דרקון אדום נושף אש לכיוון הבטן התחתונה שלי בשעה ששלחה מחשבות נכונות עבורי. ידעתי שעליי לשלול לחלוטין את ההפרעות ולסלק אותן. תלמידי דאפא הנמצאים בקושי גדול, צריכים לשלוח יותר מחשבות נכונות כדי לגייס את כוחות הדהרמה שלהם כדי להגן על עצמם.

פעם אחת כששלחתי מחשבות נכונות, צצה לה מחשבה: "הפסיקי. זה לא יעבוד". נדרכתי מיד ואמרתי בקול רם: "אל תפריעו לי, שליחת המחשבות הנכונות שלי תעבוד". המשכתי לשלוח מחשבות נכונות. בהמשך הרגשתי מחשבה נוספת האומרת לי: "אני גוססת ואני אהרוג אותך גם כן". השבתי בקול רם: "אני לא אמות, אתם תמותו, מפני שאתם מפריעים לתלמידי הדאפא".

פחד או דאגה הם חסרי תועלת. רק בעמידה ברוגע מול זה ובאמונה שאתה תלמיד דאפא בתקופת תיקון הפא ואתה הישות היקרה ביותר ביקום, תוכל לעבור זאת. אחרי שהתמדתי בעקשנות כזאת במשך זמן מה, מצבי השתפר.

המאסטר שמר עליי במשך כל התהליך הזה

מיד כשהחלה המצוקה הענקית הזאת, המאסטר ארגן מתרגלים היכולים באמת לעזור לי. למתרגלת אחת הייתה התנסות דומה שהיא שיתפה עמי. זה עזר מאוד לחזק את המחשבות הנכונות שלי ואת היכולת שלי לעבור את המבחן. מתרגלת נוספת תרגלה אתי את התרגיל החמישי. כשרגליי החלו לכאוב מאוד ורציתי להוריד אותן למטה, היא עודדה אותי להמשיך. כשלא הבנתי בבירור את הפא, היו מתרגלים שחלקו אתי הבנה רציונלית של הפא ועודדו אותי. היו כאלה עם עין שמימית פתוחה שתיארו לי את קרבות האיתנים בין הטוב לרע שראו כששלחו אתי ביחד מחשבות נכונות. כשעברתי את המבחן בסופו של דבר, מתרגלת עם עין שמימית פתוחה סיפרה לי שראתה שהאלוהויות שמחו מאוד בשבילי.

נזכרתי שהרופא אמר לי שאם לא אמשיך בכימותרפיה יהיו לי רק כמה חודשים לחיות. החלטתי אז לא לעשות את הכימותרפיה. אותו לילה חלמתי על המאסטר. ישבתי לידו, דיברתי המון והמאסטר הקשיב לי. אמרתי למאסטר שיש עדיין דברים רבים שאני יכולה ורוצה לעשות. בחלום המאסטר האיר לי על כמה סיבות ועל מצבים שהועיד לי הגורל לגבי המצוקה הזאת. המאסטר השתמש פעמים רבות בחלומות גם במילים נרדפות כדי לעודד אותי להיות חזקה ואמר לי ששורש הקארמה כבר סולקה. ללא הגנתו של המאסטר לא הייתי שורדת את המצוקה הזאת.

בתהליך סילוק הקארמה, המשכתי כל ערב להשמיע את הקלטות ההרצאות של המאסטר. כשהיה לי קצת זמן שקט המשכתי לשנן: "פאלון דאפא הוא טוב; אמת-חמלה סובלנות זה טוב", או את השירים של המאסטר מ"הונג יין".

במשך זמן רב, בכל פעם שהבטתי בתמונתו של המאסטר, דמעותיי לא הפסיקו. בממד הזה שלנו, אני יודעת שהמאסטר הציל את חיי. בממדים אחרים, אינני יודעת כמה המאסטר שילם כדי להציל אותי.

עברתי את האסון הזה הפעם. אני יודעת שאני עדיין רחוקה מלעמוד בדרישות של המאסטר ועדיין יש לי דרך ארוכה ללכת בה. אני אסירת תודה לחיות כיום ושאני יכולה עדיין לתרגל דאפא.

כשבריאותי השתפרה, הלכתי שוב לחלק חומרי הבהרת אמת ברחוב. במשך זמן ארוך לא יכולתי להירגע. כמה בת מזל אני! כמה ישויות ביקום מקנאות בי? עליי להוקיר את ההזדמנות הנדירה הזאת כדי לטפח ועליי לטפח היטב. אין מילים היכולות לתאר את החמלה האדירה של המאסטר. הדרך היחידה לפצות על טוב לבו של המאסטר היא לטפח קדימה במרץ.

[כל התוכן המפורסם באתר מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org. העתקה בלתי מסחרית חייבת לכלול ייחוס לאתר (כלומר: "פורסם על ידי Minghui.org") וקישור למאמר המקורי. לקבלת אישור לשימוש מסחרי יש לפנות ל: [e-mail]]