לעבור מבחן שין-שינג

קראו עכשיו

(Minghui.org) אני בת 78 והייתי בת מזל להשיג את הספר "ג’ואן פאלון" בשנת 1997. כשקראתי את הספר בפעם הראשונה התרגשתי מאוד, וככל שקראתי בו יותר חשתי שהוא ספר שהגיע מהשמים. בעשרים השנה האחרונות לא הפסקתי לקרוא בו, ואני מאמינה במאסטר ובדאפא.

מהרגע שהמאסטר ביקש מתלמידיו לעשות זאת, לקחתי חלק במשימה הקדושה של הבהרת האמת לציבור. אם מזג האוויר היה גשום, היו רוחות או קור מקפיא, הייתי מבהירה את העובדות בשעות הבוקר ולמדתי את לימודי הפא בשעות אחה"צ. חילקתי חוברות אודות האמת על הדאפא, פרישה מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) ושלחתי מדבקות על זה. לא התמהמהתי אפילו ליום אחד.

תהליך הבהרת האמת כרוך בשמחה ועצב. כשאני עייפה ורוצה כבר לנוח, דבריו של המאסטר מעירים אותי – מתרגלים מסורים יוצאים החוצה בסופו של דבר להבהיר את האמת. תלאות ומצוקות יכולות להיות דברים טובים, משום שהן עוזרים לך להשתפר. הצלת אנשים היא דבר בסיסי. עלינו לצעוד בנתיב שמאסטר ארגן עבורנו.

מבחן גדול

בשנה זו, בתקופת חג ראש השנה הסינית, נתקלתי במבחן רציני. היות שהייתי אלמנה, גרתי בבית של בני. יום אחד בני אמר לי שלצאת החוצה להבהיר את האמת זה מסוכן ושהוא לא ייתן לי לצאת שוב החוצה. לאחר שאמר זאת, הוא יצא מהבית.

לבי המלא בקנאה ותרעומת התעורר באופן שאינו הולם מטפח. הכוחות הישנים נצלו זאת ונכנסו בפרצה. כשבני חזר הוא צעק עלי בכעס: "אם את לא מסכימה, קחי את החפצים שלך בבקשה ומצאי לך בית מלון. אני אשלם עבורו".

כלתי ניסתה להרגיע אותו אבל הוא דחף אותה ממנו. כלתי אמרה לי: "אימא, אל תלכי בבקשה". לא עזבתי, אבל חשתי פגועה וועיניי מלאו בדמעות. חשבתי שעליי למצוא מקום בו אוכל לחיות לבד ולא ביחד איתם.

כשבאתי לחיות בבית בני נתתי לו 200,000 יואן שבעלי השאיר לי. כמו כן, בישלתי עבורם כל יום. לא חייתי על חשבונם. ככל שחשבתי על זה כאי-צדק, כך הרגשתי עוד יותר לא מאוזנת בלב. לא התייחסתי לעצמי כמטפחת.

רק למחרת היום הבנתי שאני מטפחת.

המאסטר אמר:

"כל מה שאתם חווים במשך הטיפוח שלכם – טוב או רע – הוא טוב, כיוון שהוא מגיע רק משום שאתם עושים טיפוח". ("יסודות להתקדמות במרץ 3" "לוועידת הפא של שיקאגו")

נרגעתי ולמדתי את הפא, שלחתי מחשבות נכונות, קראתי התנסויות שנכתבו על ידי מתרגלים עמיתים באינטרנט וחיפשתי פרצה בטיפוח שלי. בהדרגה הרפיתי מהטינה והתרעומת שצמחו בי.

יום אחד הנכדה שלי טלפנה אליי כדי לספר לי שהיא חלמה שמתתי. מיד שללתי במחשבתי את הרעיון הזה וחשבתי: "עלי להמשיך עד הסוף עם המאסטר!" אבל זה נשאר במחשבתי וזה גרם לי לחשוב על מה שהמאסטר אמר:

"הביטוי בשטח נובע מתוך המחשבה". ("לימוד הפא בפגישת "האפוק טיימס")

וגם:

"בגלל שבמשהו משמעותי כמו הצלת ישויות חיות, עליכם לעשות בדיוק מה שאתם אמורים לעשות, לנהל אותו בצורה רגועה. כשאתם נתקלים בדברים שלא נשמעים כל כך טוב, או שאינם מה שאתם מצפים שיהיו, אל תיקחו אותם ללב ורק עשו בצורה אצילית ובביטחון את מה שאתם אמורים לעשות. אם לא תיתנו להפרעה של הרוע לסחוף אתכם, גורמים מרושעים לא ינבעו מכם, הרוע יהפוך משהו פעוט, אתם תיעשו ענקיים וחזקים והמחשבות הנכונות שלכם יהיו שופעות. זה באמת כך". ("לימוד הפא בפגישת "האפוק טיימס")

התרגשתי מאוד ממה שהמאסטר מלמד פה. המאסטר העניק לתלמידיו את הדאפא הזה והרים אותם לרמה גבוהה.

אבל בני עדיין כעס עליי, מה שאומר שהחמלה שלי לא הייתה מספקת.

המאסטר אמר:

"חמלה ממיסה שמים וארץ, מביאה את האביב

מחשבות נכונות יכולות להציל את אנשי העולם". ("הונג יין 2" "הפא מתקן את הקוסמוס ")

אינני חושבת עוד על מה שבני אמר. שחררתי את כל התלונות והטינה שלי כלפיו. הוא מצדו לא הזכיר יותר שאני צריכה לעזוב את ביתם.

בוקר אחד ראיתי (דרך העין השמימית שלי) לפתע את המאסטר לבוש בקסאיה ומביט בי בחיוך. התרגשתי מאוד והתחלתי לבכות. הבנתי שעשיתי את הדבר הנכון והמאסטר מעודד אותי. המשכתי לטפל בבני כמו קודם. אני יודעת שעליי להתקדם במרץ יותר ככל שתיקון הפא מתקרב לסיומו.

[כל התוכן המפורסם באתר מוגן בזכויות יוצרים על ידי Minghui.org. העתקה בלתי מסחרית חייבת לכלול ייחוס לאתר (כלומר: "פורסם על ידי Minghui.org") וקישור למאמר המקורי. לקבלת אישור לשימוש מסחרי יש לפנות ל: [e-mail]]