בתי החלימה ממחלת שרירים נדירה

קראו עכשיו

(Minghui.org) כשבעלי ואני ישבנו והסתכלנו בבתנו השוכבת ללא כל אנרגיה במיטת בית החולים, בעלי פלט לפתע: "החיים הם כזה מבחן. מי באמת יכול לטפח לרמות גבוהות?"

בתנו אובחנה כסובלת ממחלה נדירה מאוד, דבר שהרס לחלוטין את תקוותיו של בעלי לגביה. היא סבלה מחולשת שרירים קיצונית. זה החל לשנות את המראה החיצוני שלה במהירות והשפיע על התפקודים הבסיסיים של גופה. עפעפיה היו נפולים, היא בקושי יכלה להזיז את קצה לשונה, ויכלה לאכול רק מאכלים נוזליים. היא הייתה זקוקה לעזרה בדברים בסיסיים, כמו לנוע צעדים ספורים מהמיטה שלה לשולחן.

הרופא אמר שייקח כשנתיים למצבה להשתפר, אם בכלל וגם אז ייתכן שהיא לעולם לא תתאושש לחלוטין, וככל הנראה תהיה לה רמה מסוימת של חולשת שרירים. במילים אחרות, היא לעולם לא תחזור למה שהייתה בעבר.

בעלי לא ישן היטב, ותוך כמה ימים איבד כ-7.5 ק"ג ממשקלו. בתנו היא בבת עינו. עד לזמן הזה, כל היבט מחייה נוהל על ידי בעלי והכל הלך לפי התוכנית שלו.

כפי שבעלי קיווה, בתנו עברה את הבחינות לתפקיד נחשק כעובדת מדינה. היא מצאה גבר צעיר ונחמד שענה על כל הדרישות שבעלי קבע עבור חתנו לעתיד. כשהתחתנו לפני פחות משנתיים בעלי שילם עבור דירה מרווחת בעיר ונתן להם אותה כמתנת נישואין. הכל נראה שהולך להיות מושלם עבורה.

אבל כמו שנאמר: "גורלו של אדם כמו מזג אוויר, אינו צפוי". כעת כשבתנו חלתה, צער עמוק ריחף על משפחתנו. בעלי חשש שמחלתה תשפיע על הנישואין שלה.

לאחר כמה ימים בעלי היה צריך לחזור הביתה עקב עבודתו, לכן נשארתי כדי עזור לטפל בה. כמטפחת דאפא יותר מ-20 שנה השתדלתי בכל מאודי לא לתת לזה להשפיע עליי. ידעתי שרק הדאפא והמאסטר יוכלו לעזור לבתנו. כשישבתי ליד מיטתה, סיפרתי לה על עצמי.

סיפור הטיפוח שלי

סיפרתי לבתי שכשהייתה עדיין ילדה קטנה, הייתי חולה עם חום מתמשך בדרגה נמוכה. סבלתי מקוצר נשימה וכאבים בכל גופי. הייתי כה חלשה שלא יכולתי לדבר או לעשות דבר בבית.

חיפשתי רופאים מהרפואה הסינית והמערבית ואפילו ביקרתי אצל רופא אליל, אך שום דבר לא עזר. כשדודתי שמעה שאני חולה, היא אמרה לי לחפש מתרגלי פאלון דאפא באזור שלי. היא חוותה בעצמה את האנרגיה של הכוחות יוצאי הדופן של הדאפא ואמרה שהיא בטוחה שהדאפא יוכל לעזור לי.

אמרתי לבתי שלעולם לא אשכח את התאריך 28 במארס 1998 היום שבו בעלי לקח אותי לאתר התרגול והתחלתי ללמוד את התרגילים. בחודשים הבאים הוא הוריד אותי שם בשעה 6 בערב וחזר לקחת אותי בשעה 8 בערב כל לילה.

כל יום למדתי את הפא ותרגלתי את התרגילים עם המתרגלים. כדי ליישם את העקרונות של הדאפא בפועל השתדלתי להיות כנה, אדיבה וסבלנית בחיי היומיום שלי. לא רבתי עם האחרים כשעמדנו בפני סכסוך והתייחסתי היטב למחותנים שלי. המחלות שלי נעלמו וחזרתי לבריאותי. בעלי שמח מאוד לראות חיוכים על פניי.

יום אחד אחרי שבעלי אסף אותי מאתר התרגול הוא אמר לי: "בזמן הקרוב הממשלה המרכזית תפנה נגד שיטת התרגול הזאת".

התגובה המידית שלי הייתה: "הדאפא ריפא אותי ממחלותיי. אם הממשלה היא בעד או נגד התרגול, אין לזה ולי שום קשר". יכול להיות שנודע לבעלי דרך עבודתו שמשהו רע עומד להתרחש, אבל באותה עת הוא לא יכל היה לגלות לי הכל.

אין ספק, הזמנים השלווים לא נמשכו זמן רב. ב-20 ביולי 1999 ג'יאנג דזה-מין, המנהיג דאז של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) הוציא הוראה לחסל את שיטת התרגול. כל כלי התקשורת בשליטת המדינה נוצלו להפצת תעמולה המשמיצה את הפאלון דאפא. החל הדיכוי האכזרי.

כשראיתי את המעצרים של המתרגלים החפים מפשע בקנה מידה כה גדול, את הקמפיינים השקריים המפוברקים ואת הקמפיינים להכפשה ששודרו בטלוויזיה, שיניתי את דעתי. כבר לא חשבתי שאין לזה ולי שום קשר. זכיתי בבריאותי הודות לדאפא. כעת המאסטר והדאפא מושמצים. עליי לנסוע לבייג'ינג ולהגיש עתירה לממשלה המרכזית, לספר את הסיפור שלי ולטהר את שם המאסטר שלי.

נעצרתי ונאסרתי בבייג'ינג. בעלי השתמש בקשרים שלו ועבר הרבה קשיים כדי לשחרר אותי. אבל היחס שלו כלפי הפאלון דאפא השתנה והוא הפסיק לתמוך בי בתרגול.

לא רק הוא – כל המשפחה פנתה נגד הפאלון דאפא, משום שמרבית הקרובים שלנו עבדו עבור הממשל המקומי או סוכנויות הממשלה. הם פחדו להיות מעורבים ולא רצו שמשהו ישפיע על הקריירות שלהם.

כדי למנוע קונפליקטים בתוך המשפחה, במשך 10 השנים הבאות קראתי את הספר "ג'ואן פאלון" ואת יתר מאמרי הדאפא רק כאשר הייתי לבדי. בעלי לא הרשה לי ללמוד את הפא או לתרגל את התרגילים. הוא ניסה כל דבר שביכולתו כדי להפסיק אותי מלתרגל. הוא אפילו ניסה להתגרש ממני.

המאסטר אמר:

"במהלך התרגול אנחנו דורשים מכולכם: אתם מתרגלים, אבל בני הזוג שלכם אולי לא, זה לא ילך אם תתגרשו בגלל התרגול" ("ג’ואן פאלון" הרצאה שישית, "הפרעה דמונית בתרגול גונג")

לא חתמתי על מסמכי הגירושין ובעלי הגיש נגדי תביעה אזרחית בתקווה שבית המשפט ייתן לו גט. כשהמגשרים של בית המשפט באו אליי, סיפרתי להם על היתרונות של התרגול בדאפא, שגם נקרא פאלון גונג, איך השתפרתי באופן מנטלי וגופני, ואיך טיפלתי במסירות במחותנים שלי שחיו אתנו במשך 30 שנה. התיק בוטל.

לאחר ניסיונו הכושל להתגרש ממני, בעלי החל להיות אלים ומתעלל. הוא הכה אותי מול בתנו כשבאה לביקור בעת חופשת הקיץ. היא לא ניסתה לעצור בעדו, במקום זאת היא אמרה: "זה הכל בגלל שאת מתרגלת פאלון גונג".

כשבעלי היכה אותי, גם חמותי העלימה עין ואמרה שאינה יכולה לעשות דבר בקשר לזה. חשתי נפגעת עקב האדישות שלהן, אבל לא התרעמתי. הם רומו עקב השקרים של המק"ס. הם היו הקורבנות האמיתיים של הרדיפה.

שמרתי על מחשבה אחת: אני אמשיך לתרגל פאלון דאפא ואף אחד לא יכול לשנות אותי. אני רוצה לחזור למקור שלי – לביתי האמיתי – עם המאסטר.

התגובות של בני משפחתי, או חוסר התגובות שלהם, עזרו לי להבין שרגשות של אנשים אינם אמינים. אני יכולה להסתמך רק על העלאת השין-שינג שלי באמצעות טיפוח על-פי הדאפא ועל-פי דרישות המאסטר.

לא נתתי ליחס בני משפחתי להשפיע עליי. דיברתי עם בעלי מיד לאחר שהכה וקילל אותי כאילו כלום לא קרה. עזרתי למחותנים שלי עם הבישולים ועבודות הבית אף על פי שהם העלימו עין מהאלימות. אמצתי לעצמי סטנדרטים גבוהים וניסיתי להיות אדיבה למשפחתי על אף כל האמור. בהדרגה, המסתי את כעסם בעזרת החמלה שטיפחתי בדאפא.

ההתנהלות שלי שינתה בהדרגה את היחס של בני משפחתי כלפיי וכלפי הדאפא. אם לא הייתי מטפחת בדאפא, הייתי עוזבת את בעלי מזמן. "ואז לא הייתי כאן כשאת נזקקת לי כל כך כמו עכשיו", אמרתי לבתי.

המשכתי ואמרתי: "הסיבה שאני מספרת לך את כל זה היא לתת לך להבין שפאלון דאפא הוא הפא של הבודהא. כל עוד תאמיני באמת שהדאפא הוא טוב ותשנני בכנות: 'פאלון דאפא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב', נסים יתרחשו ואת תתאוששי."

בתי הקשיבה כל הזמן בלי לומר דבר.

שינון המילים "פאלון דאפא טוב" הביא לשיפור מיידי

בתי הייתה מאושפזת במשך חודשיים ואני הייתי לצידה. חוץ מהסיפור על הטיפוח שלי, סיפרתי לה גם על התנסויות של מתרגלים אחרים וסיפורים על תרבות מסורתית.

רופא מנוסה של רפואה סינית אמר שבתי סבלה ממיאסטניה גרביס, מחלה עצבית-שרירית שתוצאתה היא חולשת שרירי השלד, והסיכוי לפתח מחלה זו הוא אחד ל-200,000.

הרופא רשם תרופה שתעזור לבתי לשלוט בשרירים שלה. לקח שעתיים עד שזה פעל – ואז היא הייתה מסוגלת להרים את עפעפיה, דבר שהיה שיפור גדול.

בוקר אחד היא אמרה לי שבאותו הבוקר היא לא לקחה את הכדור לאותו יום וגילתה שאיננה יכולה להזיז את עיניה. היא דקלמה בשקט "פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב".

לאחר כמה פעמים שדקלמה את המילים, היא הייתה מסוגלת להזיז שוב את עיניה. מאז היא הפסיקה לקחת את הכדורים ורק המשיכה עם הדיקור וצמחי המרפא הסיניים.

כשהחלה לאכול, היא החלה פתאום לבכות: "אני יכולה לראות עכשיו את האוכל שאני אוכלת". היא הייתה מאושרת. זה קרה אחרי שהפסיקה לקחת את הכדורים. אפילו הרופא נדהם והעיר שאף חולה עם המחלה הנדירה הזו לא עבר שיפור כל כך מהיר.

לומדת את הפא וממשיכה להשתפר

לאחר חודשיים בתי שוחררה מבית החולים. היא עדיין הייתה חלשה ולא יכלה להחזיק דבר. נשארתי בביתה והשגחתי עליה. הכנת המנה היומית של צמחי מרפא סיניים הייתה לכשעצמה מטלה - זה היה צריך להתבשל במשך שלוש שעות. רחצתי אותה, חפפתי את שערה, בישלתי וניקיתי את הבית במשך היום. היה קשה לעמוד בקצב עם לימוד הפא שלי והתרגילים.

לפעמים היא לא יכלה להירדם בלילה והייתה באה לשבת אתי בחדר שלי באומרה שזה גורם לה להרגיש טוב יותר. היא שאלה אותי: "האם זה בגלל ששדה האנרגיה שלך הוא טוב?"

אמרתי לה שלכל מתרגלי הדאפא יש שדה אנרגיה המועיל לאנשים הנמצאים סביבם. יום אחד אמרה לי: "כשאני מתקשה לישון בלילה, אני נרדמת רק אחרי שאני מדקלמת את המילים 'פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב'".

המלצתי לה שתקרא את הספר "ג'ואן פאלון", אבל היא רצתה שאני אקריא לה. לכן, כל יום, לא משנה כמה הייתי עסוקה, מצאתי את הזמן לקרוא עבורה הרצאה אחת.

בהדרגה, הגישה שלה כלפי הדאפא השתנתה. היא אמרה: " המסר בספר הזה הוא ממש טוב. זה בכלל לא כפי שהתקשורת אמרה. אבל אני מפחדת להפסיק לקחת את התרופה".

אמרתי לה: "אם את לא בטוחה ואת דואגת שמא לא תשתפרי בלי התרופה, אז פשוט קחי אותה. בספר לא נאמר שאינך יכולה לקחת תרופות".

נראה שהוקל לה מהתגובה שלי. המשכתי ואמרתי: "כשתהיי בטוחה שאת משתפרת בלי לקחת את התרופה, אז את יכולה להפסיק". אם את לוקחת אותה או לא – זו בחירה שלך. לוקח זמן לצבור ביטחון ואמונה בדאפא. אני עברתי גם כן אותו תהליך. כעת, אם יש לי כאבים או שאינני חשה בטוב, אני רק מבצעת את התרגילים ובדרך כלל זה עובר מהר, וכך אין לי צורך לקחת משהו. כך זה היה עבורי".

כשהמשכנו בקצב לימוד הפא היומי שלנו, מצב בריאותה של בתי השתפר מאוד. לאחר שלושה חודשים היא חשה מספיק טוב ויכלה לשוב לעבודה, אם כי רק לזמן קצר בכל יום. האחראית עליה נתנה לה לעבוד שעה אחת ביום ועמיתיה לעבודה היו אדיבים וחלקו איתה את שאר העבודה.

חתני ואני עדיין היינו צריכים לקחת אותה ולהחזיר אותה היות שהיא לא יכלה לשאת אפילו ארנק קטן, שלא לדבר על מחשב נייד. לפעמים היינו הולכות ברגל לעבודה כשאני מחזיקה ותומכת בה. מה שלקח פעם 15 דקות, לקח לנו פי שתיים זמן.

טיפוח השינג-שין

למישהו עם חולשת שרירים חמורה אפילו להתחיל להחלים בזמן כה קצר זהו נס – בתי הבינה שזה קרה בזכות הדאפא. אבל היו לה חששות: "אינני רוצה לטפח. אני עדיין רוצה להיות בן-אדם רגיל ושיהיו לי חיים רגילים".

אמרתי לה: "לוקח זמן להבין מה באמת הוא הדאפא ולהיות מטפח. זהו תהליך. אפילו אחרי הרבה שנים של טיפוח אני עדיין חיה בין אנשים רגילים, האין זאת?" קחי את זה לאט ופשוט התמקדי בלימוד הפא כל יום".

השין-שינג של בתי השתפר גם בלי שניסתה לטפח. פעם חתני איבד את עשתונותיו בגלל משהו טריוויאלי ויצא מהבית בסערה. אמרתי לבתי: "זה הכל בגלל יחסים קארמתיים. אולי בחיים הקודמים התייחסנו אליו באופן לא הוגן. זה יעבור ברגע שנשלם לו את החוב שאנחנו חייבות לו".

בתי חייכה: "אימא אני לא כועסת". כשביקשתי ממנה שאחרי זמן מה תקרא לבעלה פנימה, היא במקום זאת קראה לו מיד: "קר מאוד בחוץ, אנא היכנס הביתה". חתני נכנס מיד לבית והתנהג כאילו כלום לא קרה. אם זה היה קורה בעבר, דבר כזה היה מכעיס את בתי למשך ימים רבים.

בוקר אחד כשהיא התעוררה היא החלה מיד לבכות. כששאלתי אותה מה קרה, היא אמרה כשהלכה לישון בלילה, כמו בעבר, היא תמיד קיוותה: "זה יהיה נהדר אם כשאתעורר ואגלה שכל מחלותיי נעלמו". אבל כשפקחה את עיניה, היא התאכזבה כשגילתה שהיא עדיין חולה.

לפני שהצלחתי לענות לה היא אמרה: "מדוע אינני מקשיבה למאסטר כפי שהייתי אמורה לעשות?"

הבת שלי תמיד התייחסה למאסטר כ"המאסטר שלך". זאת הייתה הפעם הראשונה בה התייחסה למאסטר כמו מתרגלת דאפא.

היא גם שחררה את היהירות שלה באמצעות לימוד הפא. פעם אחת שבאתי לקחת אותה אחרי העבודה, היא הודתה: "אימא כשבאת לקחת אותי, שתיים מהעמיתות לעבודה הסתובבו והסתכלו עלייך. בעבר, היה איכפת לי איך התלבשת, הייתי חשה הקלה כשלבשת משהו יפה. אבל היום לא היה איכפת לי בכלל".

היא עובדת בעירייה וצריכה להתלבש בהתאם. אני לבשתי מעיל, צעיף וזוג נעליים ישנות. לא ארזתי הרבה בגדים כשבעלי ואני מיהרנו לבית החולים לפני כמה חודשים, ומאז לא חזרנו לביתנו.

בתי ישבה על הספה, הסתכלה עליי כשאני עובדת במטבח ואמרה: "אימא, את עובדת כל כך קשה כדי לעזור לי. הטיפול בי מעסיק אותך כל יום. מה אם תחלי בגללי?"

חייכתי, ועניתי: "אני מתרגלת דאפא. אל תדאגי לי".

היא אמרה: "עכשיו, אני הרבה יותר מעריכה אחרים ומתחשבת בהם". הייתי כה מאושרת לשמוע זאת.

החלמה מלאה

כל יום קראתי לפני בתי הרצאה אחת מהספר "ג'ואן פאלון". היא גם האזינה שלוש פעמים לקלטות האודיו של המאסטר: "ממה יש לפחד", מהפואמות של המאסטר ב"הונג יין II" ולמדה את הסט הראשון של התרגילים.

חמישה חודשים לאחר מכן היא הייתה מסוגלת ללכת בעצמה לעבודה ולחזור. ההחלמה המופלאה שלה ממחלה כה נדירה לא יכלה להיות מוסברת על ידי המדע המודרני. תודה לך מאסטר שהצלת בחמלה את בתי.

במשך הזמן שנשארתי איתה, בעלי לא יכול היה לצאת אל מחוץ לפרובינציה שלנו כדי לבקר, בגלל הגבלות הקורונה. כשביקשתי ממנו לשלוח לי את המחשב הנייד שלי, שאוכל ללמוד את הפא ולתרגל את התרגילים, הוא שלח לי אותו מיד.