טיפול באמי הרחיב את הסובלנות שלי

קראו עכשיו

(Minghui.org) כשאבי הלך לעולמו, אמי הייתה בת 86. במשך 8 השנים האחרונות אחי ואני דאגנו לה וטיפלנו בה בתורנות. קראתי איתה את הספר "ג'ואן פאלון", הדרכתי אותה בתרגילים, והראיתי לה איך שולחים מחשבות נכונות. היא מכבדת מאוד את המאסטר, והיא מבורכת בבריאות טובה ואינה נפגעת כשהיא נופלת.

אפשר היה לחשוב שאמי ואני נסתדר היטב, אך מסיבה מסוימת אנחנו רבות באופן קבוע. לאחר אחד מהוויכוחים הרבים שלנו, חשבתי: "אני חייבת לנזוף בך". זה לא מפתיע שלעתים קרובות חשתי מותשת ומלאת תרעומת לאחר שהייתי איתה במשך יום שלם.

כשעמדתי לאחרונה מול התמונה של מאסטר לי (מייסד הפאלון דאפא) ראיתי דמעות בעיני המאסטר. מיד אמרתי: "מאסטר, הדאגתי אותך. אני יודעת שאני מסתכלת על אמי מגבוה ומזלזלת בה. מדוע כל כך קשה לי להפסיק את זה? אני לא בסדר! אני חייבת להפסיק לנזוף באמי. עליי להיות יותר סובלנית כדי שהמאסטר לא יצטרך לדאוג לי. אני רוצה לתקן את עצמי!

לאחר קריאה רבה של הפא הבנתי שעליי לשנות את התנהגותי כלפי אמי; אבל לא יכולתי לעצור בלשוני. כשנזפתי בה היא לא יכלה לשאת זאת. הבנתי שהתנהגותי לא הייתה נכונה אפילו בסטנדרט של אנשים רגילים והייתי מתוסכלת שלא הצלחתי להיפטר מההחזקה הזו.

מתרגלת אחרת הזכירה לי שההתנהגות העלובה שלי אינה האני האמיתי שלי, לכן ניסיתי לדחות אותה ממני. כנראה שהמאסטר שם לב למשאלתי והצביע לי על הדברים.

יום אחד תרגלתי עם מתרגלים אחרים את תרגיל המדיטציה בישיבה וראיתי את עצמי יושבת על שלושה צמיגים שחורים גדולים. רגליי כאבו, לפיכך ידעתי שזה בגלל שצברתי קארמה שלילית. יהיה עליי לשלם את החוב הזה וזה לא הולך להיות קל. חישקתי את שיניי ונשאתי כל דקה של כאב. הצמיגים השחורים הפכו לצהובים ואחר כך בהדרגה הפכו ללבנים.

לאחר שסיימתי את המדיטציה, אמרתי: "טעיתי. לא התנהגתי כשורה כלפי אמי ואני בהחלט אשתנה!

זמן קצר לאחר מכן נתקלתי במבחן. הכנתי מים כדי לרחוץ את אמי. טמפרטורת המים לא הייתה חמה ולא קרה, אבל היא התלוננה שהמים חמים מדי. כשעזרתי לה לחזור לחדר המיטות, היא אמרה שאני דוחפת אותה. כשהגענו לחדר המיטות, שמעתי אותה נוזפת בי בקול חרישי.

ליבי התעורר וזז וזו לא הייתה הרגשה טובה, אבל החלטתי לשאת זאת. השגחתי עליה במשך שבועיים. כל יום היא לכלכה את בגדיה ואת כלי המיטה ואני ניקיתי הכל בלי להתלונן. ידעתי שעליי להתנהג בסובלנות.

יום אחד לאחר שהיא נרדמה יצאתי להליכה בחוץ למשך יותר משעה. כשחזרתי, היא התלוננה: "יצאת לזמן ארוך ולא היה לי עם מי לדבר! אני לא כאן כדי לשמור על הדלת עבורך". בפעם הזאת לא הגבתי לדבריה. הבנתי שהיא עוזרת לי לטפח ושעליי להודות לה מעומק לבי!