חילוץ מתרגלים עמיתים באמצעות חשיפת מבצעי הפשעים

קראו עכשיו

(Minghui.org) אני רוצה לספר לכם על מבצע מוצלח להצלת מתרגלים. אף שזה קרה לפני 20 שנה, האירוע עדיין חרוט היטב בזיכרוני.

זה היה בדצמבר 2004. אן-גואו ואשתו בינג-לי היו אז זוג צעיר, רופאים שעבדו בבית חולים. מספר חודשים קודם לכן נולד להם בן והם היו משפחה מאושרת. שניהם היו רופאים מכובדים בעלי ידע ומוסר. הם עבדו קשה ותמיד רצו להשתפר. הם נחשבו לרופאים "המומלצים" בבית החולים. ראשי בית החולים שיבחו והעריכו אותם. אבל בגלל שהם תרגלו פאלון דאפא, הם נרדפו והפכו למטרות ל"שינוי" על ידי מנהלת בית החולים.

המנהלת, אישה בגיל העמידה, הייתה אתאיסטית חסרת מצפון. היא פעלה בהתאם למדיניות הרדיפה של ג'יאנג דזה-זמין ושיתפה פעולה באופן פעיל עם המשטרה המקומית כדי לרדוף ללא רחמים את כל מתרגלי פאלון דאפא שעבדו שם.

מנהלת בית החולים משתפת פעולה עם המשטרה לעצור את בני הזוג

גם אן-גואו וגם בינג-לי היו במשמרת לילה. בינג-לי בדקה את המחלקות ממש לפני סיום המשמרת שלה כשנקראה לגשת למנהלת בית החולים. בדרכה לשם היא הבחינה בניידות משטרה שחונות בחצר, שוטרים במדים עומדים לצדן. בינג-לי חשה שמשהו לא בסדר, כי המנהלת לא הייתה מבקשת לראותה בזמן כזה. היא החליטה לצאת משם והלכה ישר לכיוון השער.

אבל המנהלת התבוננה בה בסתר. כשראתה את בינג-לי יוצאת החוצה היא צעקה: "לאן את הולכת?" בינג-לי אמרה: "אני הולכת לאכול ארוחת בוקר". המנהלת אמרה: "אני אקנה לך". בינג-לי ידעה מיד שהמשטרה שם כדי לעצור מתרגלי פאלון דאפא. היא האיצה בצעדיה אל השער וכשהביטה לאחור ראתה שהמנהלת רצה אחריה. בינג-לי רצה במהירות אל מחוץ לשער.

היא הבינה שהמנהלת משתפת פעולה עם המשטרה כדי לעצור אותה ואת בעלה. היא רצה לשוק במרחק של כמה מאות מטרים משם והמנהלת עקבה אחריה במונית. מכיוון שבינג-לי בדיוק סיימה את משמרת הלילה ולא אכלה במשך שעות, המאמץ הפתאומי התיש אותה והיא התמוטטה. המנהלת הגיעה וירדה מהמונית תוך כדי שיחה בטלפון. רכב בית חולים הגיע במהירות כשמנהל משרד בית החולים ומפקד המדור יצאו ממנו. המנהלת ביקשה מהם לשאת את בינג-לי לרכב.

בינג-לי הייתה מחוסרת הכרה כשהיא פונתה לבית החולים והתקשתה לנשום. המנהלת הורתה לרופא לתת לה חמצן ולאחר מכן הורתה להכניס אותה לניידת המשטרה. כשרופא אחר הזכיר למנהלת: "בינג-לי בסכנת חיים", המנהלת צרחה בהיסטריה: "אני אשלח את שניהם למחנה עבודת בכפייה". הבעל, אן-גואו, כבר נעצר בינתיים והיה בניידת המשטרה. השניים נלקחו למרכז לשטיפת מוח.

במרכז לשטיפת המוח התדרדר במהירות מצבה הבריאותי של בינג-לי. היו לה כאבים תכופים בחזה וקשיי נשימה והיא לא הצליחה לאכול. הצוות הרפואי הזהיר את מנהלת בית החולים כמו גם את מפקד תחנת המשטרה, אך הם התעלמו מאזהרותיהם.

השלב הראשון של מאמצי ההצלה שלנו

שעות לפני שבני הזוג נעצרו, מתרגל עמית סיפר לי שאביו של אן-גואו –צ'ונג – הגיע לעיירה, אז הלכנו לביתם של בני הזוג לבקר אותו. צ'ונג סיפר לנו על מצב הרדיפה באזור שלו וכיצד המתרגלים שם עמדו בפניה. התעודדו ועזבנו בסביבות 11 בבוקר.

ביתם היה במתחם בית החולים. כשיצאנו החוצה, הבחנו באנשים רבים בחצר מדברים, דבר שלא היה רגיל. שאלתי רופא אחד שהכרתי מה קורה והוא אמר לי שבני הזוג נעצרו. גיליתי את שמותיהם של המנהלת, סגן המנהלת והאחרים שהיו מעורבים במעצרם.

הלכתי הביתה וניסחתי כרזה שכותרתה: "אזהרה" ובה רשמתי את שמות המנהלת וסגן המנהלת ותיארתי כיצד הם שיתפו פעולה עם המשטרה כדי לעצור את שני הרופאים. קראתי לשחרורם המיידי והזהרתי שאם לא ישוחררו, ננקוט בצעדים נוספים. אחר כך הלכתי להדפיס אותה.

באותה תקופה היו מעט מאוד אתרי ייצור חומרים בעיר וכולם היו חסויים מאוד, לכן לא יכולתי לדון עם המתרגלים האחראיים על כך איך צריכים להיראות אתרי ייצור. כך שבעצם פשוט רשמתי את הטיוטה שחשבתי שהיא הטובה ביותר ואז ביקשתי ממתרגל שהכרתי לתת את זה לאתר ייצור החומרים.

הטיוטה הלא מקצועית שלי לא עצרה את המתרגלים באתר הייצור. הם עשו את ההכנה לדפוס והדפיסו מאות עותקים. זה היה ממש מצוין והמילה "אזהרה" בלטה במודגש למעלה. התוכן באמצע היה בדיוק בגודל הנכון. הייתי מרוצה מאוד עם התוצאה.

אחרי שהכול היה מוכן, שוחחתי על הרעיון שלי עם מתרגלת אחרת שהסכימה לעזור. החלטנו לשים תחילה את הודעת ה"אזהרה" בבית החולים באזור המגורים, בחצר האחורית, במחלקות, במרפאה, בחצר הקדמית ובכניסה לאורך כל הדרך. הסתובבנו בתוך בית החולים כדי להכיר את המתווה שלו.

באותו הלילה, פעלנו על פי התוכנית שלנו ותלינו תחילה שלטי "אזהרה" באזור המגורים ובחצר האחורית. בדרכנו למחלקות היה עלינו לעבור על פני המרפאה. בעשותינו זאת, הבחנתי באדם שישב בבית המרקחת וצפה בנו. אמרתי לו בלבי: "אנחנו מצילים אנשים. אל תתערב במה שאנחנו עושים". גם ביקשתי בשקט מהמאסטר להגן עלינו. אחרי שסיימנו לתלות במחלקות וחזרנו למרפאה, האיש עדיין היה שם. ידעתי שהמאסטר הרחום שלנו הגן עלינו בכך שלא נתן לו לזוז. אחר כך סיימנולתלות במרפאה, בחצר הקדמית, בכניסה ועל הקיר החיצוני של בית החולים. עם ההגנה של המאסטר, הכול הלך כשורה ולא נתקלנו בהתנגדות כלשהי.

כשמתרגלים אחרים ראו את מה שפרסמנו, הם ביקשו מאתנו עותקים נוספים של ההודעה. הם סיפרו לנו שלבית החולים יש בניין מגורים נוסף מחוץ למתחם שבו גרו חלק מהעובדים, כולל המנהלת. הם הלכו לשם ותלו את ה"אזהרה" ממש מחוץ לדלת של מנהלת בית החולים. כל מי שיצא מהבניין יכול היה לראות אותה בבירור.

תלינו עוד מהן בתוך ומחוץ לבתי חולים אחרים ברמה דומה ובאזורי המגורים שלהם.

השלב השני

יומיים לאחר מכן, התחלנו את השלב השני של מאמצי ההצלה שלנו, שעיקרו הפצת חומרי הבהרת אמת. חילקנו אותם לכל משקי הבית באזור המגורים של בית החולים, כך שכל עובדי בית החולים קיבלו עותק. תלינו גם כרזות נוספות.

לאחר מכן תכננו ללכת ולבקש שאן-גואו ובינג-לי ישוחררו.

תחילה הלכנו לביתו של אן-גואו כדי לדון בתוכנית שלנו עם צ'ונג. הוא שמח מאוד לשתף איתנו פעולה ואמר שילך לבית החולים ולתחנת המשטרה לבקש את שחרור בני הזוג. תכננו גם לראות את המנהלת ולבקש את שחרורם. התכוננו למצב שנצטרך ללחוץ על המנהלת במקרה שהיא תסרב לשחרר אותם, כך שרצינו לברר עוד על המשפחה והחברים שלה.

במשך זמן מה, הלכנו לבית החולים כמעט כל יום בקבוצות של שניים או שלושה כדי לדבר עם המנהלת, אבל היא מעולם לא הייתה שם. שאלנו את הרופאים האחרים היכן היא ונאמר לנו שהיא לא הגיעה לעבודה כבר כמה ימים. אף שלא ראינו אותה, השארנו חומרי הבהרת אמת על דלת המשרד שלה בכל פעם. כמה אנשים שאלו אותנו למה אנחנו ממשיכים לחפש אותה, ותמיד אמרנו: "אנחנו רוצים לבקש את שחרורם שני הרופאים אן-גואו ובינג-לי".

צ'ונג האב, הלך לביתה של המנהלת כדי לבקש ממנה לשחרר את בני הזוג. המנהלת שאלה את צ'ונג: "האם יש לך קשר כלשהו עם מתרגלי פאלון דאפא אחרים? איך הם יודעים הכול?" צ'ונג ענה: "אני רק ביקרתי את הבן שלי. איך יכול להיות שיש לי קשרים עם האנשים כאן? מה שעשית היה כל כך טיפשי. את, מנהלת בית החולים, רדפת אחרי העובדת שלך כל הדרך לשוק. כמה אנשים ראו את זה?"

המנהלת צעקה: "המתרגלים גרמו לכל העיר לדעת על כך ואפילו כתבו עליי לאתר מינג-הווי!"

צ'ונג אמר: "אז מה? אני מתכוון למצוא כתב של הטלוויזיה המרכזית של סין שיראיין אותך! כך כל המדינה וכל העולם ידעו מה עשית". המנהלת היה נבוכה וחסרת מילים.

נודע לנו קצת על משפחתה של המנהלת. בעלה היה סגן מנהל ה-CPPCC (הוועדה הפוליטית המייעצת העממית הסינית) במחוז מסוים, ובנה למד בבית ספר בבייג'ינג. תחילה כתבנו לבעלה של המנהלת כדי לספר לו על הדברים הנוראיים שאשתו עשתה בבית החולים. להלן חלק ממה שכתבנו לו:

"כאשר דוקטור בינג-לי הייתה מחוסרת הכרה עדיין וקיבלה חמצן – והרופאים האחרים הזכירו לאשתך שוב ושוב שהיא בסכנת חיים – אשתך, כמנהלת בית החולים, התעלמה מחיי העובדת שלה והורתה לשאת את ד"ר בינג-לי לניידת המשטרה ולאחר מכן לתחנת המשטרה ולמרכז לשטיפת מוח. הרופאה ובעלה נעצרו שניהם, ונאלצו לעזוב את תינוקם שהיה בן כמה חודשים בלבד. אשתך צרחה: 'אני אשלח את שניהם למחנה עבודה בכפייה'. אשתך באמת ניסתה להרוג מישהו! איך היא יכלה להיות כל כך אכזרית? אתה צריך לייעץ לה לשחרר את בני הזוג לאלתר. אם לא, נודיע גם לציבור במחוז שלך ובמקום העבודה שלך על הפשעים שלה. אנחנו גם נספר למנהיגים, למורים ולתלמידים בבית הספר של בנך על כל הדברים הרעים שהיא עשתה כדי שכל בית הספר יידע איזה מין אדם היא אמו של בנך".

יהירותה של המנהלת נעלמת

יום אחרי שתלינו את ה"אזהרה", המנהלת אספה שקית מהכרזות והלכה לביתו של אן-גואו. היא זרקה את השקית לעבר צ'ונג וצעקה: "הנה! תראה מה הבן שלך עשה". הוא אמר לה: "בני? לקחתם את הבן שלי. איך הוא יכול היה לעשות משהו?" המנהלת אמרה: "מי עוד יכול לדעת את הפרטים האלה?" והלכה.

היא הייתה יהירה עדיין, אבל ביום השלישי הגישה שלה החלה להשתנות. היא ראתה שהמידע על המעצר הגיע לכל פינה בבית החולים. הרופאים, האחיות והמטופלים קראו כולם את ההודעות ודיברו על מה שקרה. אנשים מבתי חולים אחרים בעיר שראו את ה"אזהרה" לגביה בבתי החולים שלהם התקשרו אליה.

כמה ימים לאחר מכן, המנהלת נבהלה ואמרה: "חשבתי שרק אן-גואו ובינג-לי מתרגלים פאלון דאפא. לא ציפיתי שיש כל כך הרבה מתרגלים – ושכולם עוזרים להם".

יום אחד, המנהלת באה לביתו של אן-גואו לבקר את צ'ונג והביאה עמה מתנות. לפני שהספיקה לומר משהו, צ'ונג אמר: "למה את מביאה לי את הדברים האלה? אני לא רוצה את זה! אני רוצה את הבן והכלה שלי! תחזירי לי את הילדים שלי!" המנהלת מיהרה ואמרה: "אני אחזיר אותם! אני אחזיר אותם!" צ'ונג אמר לה: "תחזירי אותם מיד!" המנהלת אמרה כשעזבה: "כן, אני אבקש שיחזירו אותם עכשיו!" צ'ונג אמר: "קחי את כל הדברים שלך, או שאני אזרוק אותם החוצה בשבילך!"

יהירותה של המנהלת התפוגגה לגמרי והיא הייתה נבוכה מאוד.

הקונספירציה המתוכננת בקפידה של המנהלת

בני הזוג שוחררו לאחר 30 יום. בהתבסס על הזמן שהיו עצורים, הבנו שהמנהלת רצתה שיישלחו לתקופת מאסר לכלא. הסיבה שידענו זאת הייתה כי באותה תקופה קל היה לשלוח מתרגלים למחנות עבודה בכפייה, משום שלא היו כללים או תקנות ספציפיים שחלים עליהם. מפקדי תחנות משטרה ומפקדי ביטחון פנים בדרגים שונים יכלו להחליט לשלוח מתרגלים למחנות עבודה בכפייה. הם גם יכלו להחליט בקלות את מי לעצור, מתי לשלוח אותם למחנות עבודה ולכמה זמן, והכל ללא כל הליך משפטי תקין.

המנהלת צעקה שהיא רוצה שישלחו אותם למחנה עבודה בכפייה, דבר שיכול היה להיעשות בקלות על ידי מפקד תחנת המשטרה, אך הם לא הוכנסו למחנה העבודה במהלך המעצר. זה אומר לנו שהמנהלת והמשטרה תכננו שייגזרו עליהם עונשי מאסר, מה שיגרום למעורבותם של עוד גורמים, כמו משרד התביעה ובית הדין.

המשטרה, משרדי התביעה ובתי הדין כולם, נשלטים על ידי "משרד 610" ועל ידי הוועדה הפוליטית משפטית (PLAC). אין להם מצפון, אין להם חוש צדק או עקרונות, הם אינם פועלים על-פי החוק והפכו לכלי בידי המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית). זה היה נכון במיוחד בסביבות 2004 כאשר הרדיפה הייתה קשה ביותר. לדוגמה, ביולי ואוגוסט 2003, המשטרה המקומית, משרדי התביעה ובתי הדין שיתפו פעולה זה עם זה כדי לגזור שלא כדין תקופות מאסר של: 13, 11, 11, 5 ו-3 שנים על חמישה מתרגלי פאלון דאפא בבת אחת.

המנהלת רצתה שבני הזוג יגיעו לכלא כדי לבסס את סמכותה, להפגין את כוחה ולהפחיד אחרים. אבל בסופו של דבר, היא נבהלה ולא העזה להמשיך בתוכנית שלה. היא ראתה כמה ישרים מתרגלי פאלון דאפא ואת העוצמה במאמצים המתואמים המשותפים שלנו. מאוחר יותר היא אמרה לאן-גואו שהיא לא יכלה לעמוד בכך יותר. בסופו של דבר היא ויתרה על הכנסת בני הזוג לכלא או למחנה עבודה ואפשרה להם לחזור לעבודה.

הלכנו לבקר את בני הזוג אחרי שחזרו הביתה. אן-גואו סיפר לנו שהמנהלת אמרה לו: "אנחנו נקבל כל מה שתבקש. שניכם יכולים לחזור מיד לעבודה. כל מה שאני צריכה לעשות זה להסדיר את העניין הזה, אל תפרסמו או תפיצו שום דבר נוסף על כך. אני לא יכולה לעמוד בזה עוד. כל הקרובים והחברים שלי מתקשרים כל הזמן ושואלים על כך". שאלתי את אן-גואו לגבי ה-2,000 יואן שבית החולים חייב לו והוא אמר שהמנהלת כבר הסכימה שזה יוחזר לו.

באמצעות התקרית הזו הבנו באמת את החשיבות של מאמצי חילוץ מתוזמנים וחשיפת פשעי העבריינים. אן-גואו ובינג-לי הצליחו לחזור מיד לעבודה. כעת עברו כמעט שני עשורים. הם לא נתקלו בבעיות נוספות בעבודה בשל התרגול שלהם בפאלון דאפא.

מדוע החילוץ הצליח?

1. לא היה לנו פחד והתמקדנו רק בהצלת מתרגלים. הבהרנו את האמת לתושבים המקומיים ועצרנו את המנהלת מלבצע פשעים נוספים.

2. עשינו את מה שהיינו צריכים לעשות בזמן אמת, הייתה לנו מטרה ברורה, ווידאנו שְלְמה שעשינו תהיה השפעה חזקה. תכננו מבעוד מועד לא לתת לעבריינים זמן לנקוט בפעולות כדי לעכב את המאמצים שלנו.

3. בדקנו פרטים על משפחתה של המנהלת בהקדם האפשרי וכתבנו להם כדי להבהיר להם את האמת. זה הגביר את הלחץ עליהם באופן כללי ושימש כגורם מרתיע, שעזר לשכנע את המנהלת ששחרור בני הזוג הוא דרך הפעולה הטובה ביותר. זה גם מנע מבני משפחתה לבצע פשעים נגד הדאפא.

זה היה ב-2004 כאשר הרדיפה על ידי המק"ס הייתה החמורה ביותר. ההצלה המוצלחת הזו הייתה תוצאה של עזרתו של המאסטר וביטוי של הכוח יוצא הדופן של הדאפא.

במשך התהליך, המאסטר הגן עלינו כל הזמן והאיר אותנו להבין, כשהוא נותן לנו מחשבות נכונות חזקות, אומץ וחוכמה. כך החומרים שפרסמנו והפצנו קיבלו עוצמות אדירות ומילאו תפקיד ענק. עושי הרשע נכנסו לפאניקה, היו המומים מהמאמצים שלנו ולבסוף נאלצו לוותר ולשחרר את בני הזוג.