נסים מתרחשים בזה אחר זה מאז שהתחלתי לתרגל בפאלון דאפא

קראו עכשיו

(Minghui.org) אני בת 60 והתחלתי לתרגל בפאלון דאפא בשנת 2005, לפני כן הייתי מדריכת יוגה, ובמשך שנים  בדקתי דתות שונות, בתי ספר לחניכה וכו'. חיפשתי אחר הסיבה לקיומנו, ותוך כדי כך למדתי והתמחיתי בבריאות הנפש. על אף כל זאת, לא מצאתי את מה שחיפשתי. כשסיפרו לי על פאלון דאפא דחיתי את זה משום שחשתי שאין לי עוד מה לחפש. אבל חבר דחק בי לקרוא את הספר "ג'ואן פאלון".

לקחתי את הספר וקראתי את ההקדמה ("על אודות הדאפא"). מיד כשהתחלתי לקרוא את הפסקה הראשונה חייכתי ואמרתי: "מצאתי – החיפושים נגמרו". קראתי את כל הספר והחלטתי ללא כל היסוס לתרגל בפאלון דאפא. מעולם לא חשבתי להפסיק לתרגל.

מאחר שהייתי מחוסרת עבודה והתגרשתי לא מזמן התמסרתי בארבעת השנים הראשונות לקריאת ספרי המאסטר (המייסד של פאלון דאפא) ואת ההרצאות שלו באופן אינטנסיבי במשך 10 עד 14 שעות ביום. הייתי קוראת ספר אחד ואז ממשיכה לספר הבא, עוד פעם ועוד פעם. בכל יום תרגלתי את התרגילים. לאחר חודש המתרגלות האחרות ואנוכי פתחנו קבוצת לימוד.

נסים קורים בזה אחר זה

מאז שהייתי נערה סבלתי מדיכאון כרוני ומיגרנות, עד כ-15 ימים בכל חודש. כילדה, הסביבה המשפחתית שלי הייתה עוינת מאוד וסבלתי מהערכה עצמית נמוכה מאוד. לפני שהתחלתי לתרגל בריאותי הייתה גרועה ביותר והייתי חלשה מאד עקב אנמיה כרונית. פיתחתי אנורקסיה והייתי בתת משקל.

כשלושה ימים אחרי שהתחלתי לקרוא את הפא, כשהייתי כבר חצי רדומה, שמעתי מישהו מדבר. קול של גבר דיבר, כאילו הוא מסביר למישהו אחר: "הדרך היחידה עבורה לטפח היא שאנחנו נמחוק דברים מעברה". חשתי כאילו משהו קורה במוחי, לא יכולתי לזוז ואז נרדמתי. למחרת בבוקר כשקמתי ממיטתי ידעתי שהדיכאון שלי נעלם.  לא חשתי מדוכאת עוד אף פעם. גם המיגרנה שלי נחלשה ונעשתה נדירה יותר ויותר עד שנעלמה כליל.

זמן קצר לאחר זאת התרחש נס נוסף. במשך כמה חודשים הרחם שלי נפגם עקב נפילה ולחץ על שלפוחית השתן, מה שגרם לי לרוץ לשירותים כל 15 דקות. היה לי גם קשה ללכת מרחק גדול בשל הכאבים. הבנתי שהכרחי לעשות ניתוח או להסיר את הרחם, אבל לא רציתי לעשות זאת. כשקראתי את הפא הייתי חייבת להפסיק כדי לגשת לשירותים, וזה הפריע לריכוז שלי.

בנקודה מסוימת קראתי על תיקון היקום וכיצד המאסטר היה צריך להפריד את הגלקסיה משביל החלב כדי שהוא לא יזהם את היקום המתוקן. כשקמתי ללכת לשירותים אמרתי בקול רם: "אם המאסטר יכול להזיז את הגלקסיה למקום אחר הוא בוודאי יכול להחזיר את הרחם שלי למקומו". הייתי בהלם מעצמי. כשקמתי חשתי שהרחם שלי חזר למקומו. לאחר מכן הייתי מסוגלת לקרוא במשך שעות ללא צורך לגשת לשירותים. בכיתי מרוב הכרת תודה.

חוויתי נסים רבים דומים.

האחריות שלי של כמתאמת של פאלון דאפא

בשנת 2016 מוניתי להיות האחראית על אגודת הפאלון דאפא בקולומביה. האחראי הקודם היה מבוגר ופרש מהתפקיד.

בתחילה לא קיבלתי זאת משום שחשתי שיש אחרים בקבוצה שלנו שמתאימים יותר ממני לתפקיד. מעולם לא שקלתי לקחת על עצמי אחריות כזו. אבל הבנתי שהסיבה האמיתית לכך הייתה שהחשבתי את עצמי לחסרת יכולת לחלוטין למלא את התפקיד. אף פעם לא הייתי אחראית למשהו. לא היה לי אמון ביכולת שלי לקבל החלטות, לא רציתי לקחת אחריות ופחדתי מכישלון.

התחננתי לפני המתאמת האזורית שתיקח מישהו אחר שיהיה אחראי והסברתי לה מדוע, אך היא אמרה: "המאסטר רוצה שאת תהיי האחראית". לא אמרתי דבר. במוחי אמרתי למאסטר: "אם אתה רוצה זאת, כך יהיה. אני מסכימה".

מילאתי תפקיד זה במשך כמה שנים. הרגשתי נכנעת לגורלי, כאילו זהו נטל שהמאסטר הטיל עליי. אך לא חשתי טוב עם זה. זכות גדולה כזאת צריך למלא בשמחה ובהכרת תודה, אבל זה לא קרה. מאוחר יותר הבנתי שלא הבנתי לעומק את המשימה שלי.

כשקראתי שוב ושוב את ההרצאות הבנתי את גודל המשימה שלי ללוות את המאסטר בתיקון הפא. הבנתי שמה שפחות חשוב זה מה שאני רוצה כאדם. לא באתי לכאן כדי להיות בן אדם. משהו גדול וחשוב כמו להוביל קבוצה של מתרגלים היה המשימה שלי, זו הייתה המהות האמיתית שלי.

ברגע שהייתה לי ההבנה הזאת עמדתי לפני התמונה של המאסטר. החלטתי לקחת עליי את האחריות הזאת ובאמת להתחייב למשימה שלי בלי שום תלונות ובלי לעכב שום דבר. באותו רגע נעלמה אי הנוחות הפנימית שלי. הבנתי שאני והקבוצה של המתרגלים בארצי אנחנו חלק מהצבא הגדול של המאסטר במשימה הגדולה הזאת של תיקון הפא שהמאסטר מוביל.

כל מה שאיבדתי חזר

לאחר שהתחלתי לתרגל בפאלון דאפא כל המחלות שלי נעלמו. אפילו לא חליתי בהתקררות קלה. חברותיי ומשפחתי ממש נדהמו.

אבל התחלתי לחוות שינוי. תמיד הייתי אחת שקוראת טוב וטיפחתי את האינטלקט שלי. היכולת שלי להבין את מה שקראתי הייתה טובה. אבל כשהגעתי לגיל 50 החלו לקרות דברים מסוימים שבתחילה לא ידעתי איך לטפל בהם.

התחילו לי בעיות זיכרון. דברים קטנים נמחקו מזיכרוני. הייתי שוכחת התחייבויות, מחשבתי הייתה מתרוקנת לפעמים, לא יכולתי להתרכז כשקראתי את הפא או לזכור מה קראתי. היכולת שלי ללמוד ולשמר מידע פחתה.

זה המשיך להתגבר. התחלתי להיות מודאגת. ישנם כמה מקרי אלצהיימר במשפחתי, ואחיי ואחיותיי הזכירו שיש להם בעיות זיכרון ושהם לוקחים תרופות.

מצב זה המשיך עד שהיו לי כמה מעידות מנטליות קצרות, ולפעמים חשתי בסוג של שברירי מחשבה. זה היה בלתי נשלט ולא ידעתי איך לטפל בבעיה הזו. חשתי שעליי לטפל בזה לבדי. לא שיתפתי את זה עם מתרגלים אחרים משום שלא רציתי להדאיג אותם.

כשהסתכלתי פנימה הבנתי שיש לי החזקה. נהגתי לחשוב שטיפוח אינטלקטואלי הוא חשוב מאוד. לא היה מקובל עליי שלמישהו לא אכפת ללמוד דברים כדי להיות חכם יותר כשיש כל כך הרבה אמצעים בהישג יד. החלטתי לשחרר את המושג האנושי הזה, וזה עזר לי להתנהג ביתר חמלה כלפי אנשים.

אבל הבעיה עם הזיכרון שלי לא פחתה. ביקשתי מהמאסטר לתת לי רמז כלשהו כדי שאוכל לטפל בבעיה.

יום אחד תפס את תשומת לבי משפט מהרצאת המאסטר בוועידה באוסטרליה:

"למתרגלים יהיה כל מה שהם יצטרכו, משום שזה הפא האולטימטיבי של הקוסמוס". ("הוראת הפא בוועידת הפא באוסטרליה 1999")

אמרתי למאסטר שאני צריכה את היכולת המנטלית שלי כדי שאוכל להתנהל כמתאמת של אגודת פאלון דאפא. בלי זיכרון יהיה בלתי אפשרי לבצע את המשימה, שלא לדבר על הובלת קבוצה.

זכרתי את דברי המאסטר ב"ג'ואן פאלון":

"כל עוד אתה מטפח ומתרגל בנחישות, את מה שהתפזר ניתן יהיה להשלים חזרה". (הרצאה שנייה: "לגבי הנושא של הטיאן-מו")

אלו המילים של המאסטר, אני מאמינה באמונה שלמה בדאפא. זה החזיר לי את הביטחון. התחלתי לשלוח מחשבות נכונות בבוקר ובערב בכל יום. כיוונתי אותן למוחי, לניקוי, להחלמה ולפיתוח כל מה שהייתי צריכה לעבודת הדאפא שלי. שללתי את כל הסידורים של הכוחות הישנים. למשך זמן מה דקלמתי כל שעה במשך 5 דקות את הנוסחה לשליחת מחשבות נכונות.

הקשיים שלי נעלמו באורח פלא. באופן הדרגתי הזיכרון והריכוז שלי חזרו ולאחר כמה חודשים כל מה שאיבדתי חזר. הדבר הטוב ביותר שקרה הוא שפיתחתי כישורים נוספים שתמיד חשבתי שהם מיוחדים לאנשים צעירים, כגון שליטה באינטרנט, ניהול תוכנות מורכבות מסוימות לעריכת סרטוני וידיאו ואודיו, וניהול של כמה פלטפורמות שיווק דיגיטליות ומדיה חברתית עבור פרוייקטים של הבהרת האמת. המאסטר נתן לי יותר ממה שביקשתי. הייתי מסוגלת להדריך מתרגלים אחרים בתחומים אלה.

מאחר שאני מודעת לכך שתכונת ההארה שלי אינה גבוהה, אמשיך לטפח בחריצות. אך אני גם יודעת שהמאסטר יספק עבורי את כל מה שאהיה זקוקה לו. אמשיך להעמיד את המשימה שלי בראש סדר העדיפויות. דבר אינו חשוב יותר מזה.

אני אסירת תודה מאוד למאסטר. אנא ציינו כל מה שאינו הולם ואינו בהתאם לפא.