אנשים מעריכים את ההתנהגות של מתרגלי הפאלון דאפא

קראו עכשיו

(Minghui.org) נעצרתי פעמים רבות ושהיתי במעצר בשל אמונתי בפאלון דאפא, אבל הצלחתי להתמיד באמצעות דבקות בעקרונות של הדאפא "אמת-חמלה-סובלנות".

במרכז המעצר הוחזקו בכל תא עשרים עד שלושים עצירות. מיטת העץ הגדולה בתא לא הייתה גדולה מספיק לכולן ולכן חלק מאתנו נאלצו לישון על רצפת הבטון. דלת כל תא הייתה סורג מתכת גדול, שהקל על הסוהרים לעקוב אחר העצירות. היה קר מאוד לישון על הרצפה בחורף עם הדלת פתוחה. העצירות חלו בקלות ונאלצו לסבול ללא תרופה בהישג יד. לפיכך הן נהגו לריב על שינה במיטה. אבל כמעט כל המתרגלות התנדבו לישון על הרצפה כדי לאפשר לעצירות הרגילות לישון במיטה.

צרכי היומיום היו תמיד מצרך נדיר במשורה והמחיר היה גבוה פי כמה וכמה מזה שבחוץ. כשהגיעו עצירות חדשות, לעתים קרובות לא היה להן כסף. וגם אם היה, לא הרשו להן לקנות שום דבר במהלך 15 הימים הראשונים. לכן מתרגלות דאפא נתנו לעתים קרובות לעצירות אחרות שמפו, סבון, נייר טואלט, תחבושות היגייניות ואבקת כביסה.

פעם בחודש כל עצירה קיבלה סיר קטן של מים חמים לשטוף את עצמה. המתרגלות נתנו את המים החמים שלהן לאחרות והשתמשו במים קרים. הן מעולם לא חלו כשהשתמשו במים קרים לרחצה, אפילו לא בחורף. האסירות כיבדו מאוד את המתרגלות. שמתי לב איך אני בהשוואה למתרגלות האחרות, אז גם אני נתתי את המים החמים שלי והתרחצתי במים קרים. לא הרגשתי קור כלל. להפך, ככל ששטפתי עצמי יותר, כך הרגשתי יותר חום!

המשטרה בדרך כלל הורידה עצירות חדשות בשעת לילה מאוחרת. לחדשות לא היו שמיכות או מקום לשכב והן נאלצו לשבת כל הלילה. רק המתרגלות קמו ממקומן ונתנו את השמיכות שלהן, או חלקו אותן עם החדשות שהגיעו.

רוב העצירות החדשות סבלו מלחץ נפשי רב ולעתים קרובות היו מודאגות מאוד לגבי עתידן. היו שבכו וסירבו לאכול או לשתות. חלקן אפילו ניסו להתאבד. לא משנה איזה סוגי נשים הגיעו, לקחנו יוזמה לדבר איתן ולעזור להן. מהר מאוד הן התרגלו לסביבה, וחיוכים הופיעו על פניהן.

אישה מחליטה לחיות למען משפחתה

אישה בת 38 ניסתה לחפות על בעלה שנאשם ברצח. היא חשבה שבעלה יקבל גזר דין מוות, אז היא לא רצתה לחיות ורצתה להתאבד. לילה אחד, אחת המתרגלות חשה שמשהו לא בסדר עם האישה הזאת.

היא ניחמה אותה ואמרה: "בדרך כלל פשע כמו של בעלך אינו גורר עונש מוות, והעונש המרבי על טיוח פשע הוא לא יותר מחמש שנים. אם התנהגותך טובה עונשך יופחת, ולך ולבעלך תהיה הזדמנות להתאחד מחדש. זהו חטא להתאבד. את אחראית לדאוג למשפחתך. את חייבת לחיות למענם. חוק השמים קובע שאתה חייב לשלם את חובותיך. כל עוד תפעלי על-פי רצון האלוהים, הכול יהיה בסדר".

האישה התרגשה ובכתה. היא אמרה: "פאלון דאפא הוא כל כך טוב. זה לא כמו מה שנאמר בטלוויזיה. אני אקשיב לך מעתה ואילך ולא אעשה עוד שטויות. אוכל היטב ואחיה טוב למען משפחתי".

"לעולם לא ישלחו אותי שוב לכלא"

אישה נוספת נידונה לארבע שנות מאסר משום שפצעה אנשים בסכין. בעלה סגר את האטליז שלהם וניסה כל דבר כדי לשחרר אותה, כולל שכירת עורך דין למענה. אבל הכסף אזל להם במהירות ושני ילדיהם נאלצו לעזוב את בית הספר. האישה הזו בכתה כה חזק: "הלוואי והייתי יודעת על 'אמת-חמלה-סובלנות' (עקרונות הפאלון דאפא) קודם לכן. כל זה לא היה קורה אם הייתה לי סובלנות. עכשיו הרסתי את המשפחה שלי".

אנשים צריכים "אמת-חמלה-סובלנות". הטבע שלהם טוב והם רוצים להיות אנשים נחמדים. אבל אין סטנדרט מוסרי בחברה של היום וזו הסיבה שאנשים עושים מעשים רעים. מאוחר יותר היא אמרה לי: "אני אשמור על העקרונות של 'אמת-חמלה-סובלנות' כדי להפוך לאדם נחמד ולעולם לא ישלחו אותי שוב לכלא."

סיפורן של שתי אחיות

שתי אחיות, אחת בת 15 והשנייה בת 13, נעצרו. אמן נישאה בשנית לאחר שאביהן נפטר. אביהן החורג נהג להרביץ להן לעתים קרובות ולנזוף באמן, אז האחיות עזבו את הבית לפני שלוש שנים ועבדו בזנות. הן הרוויחו כסף רב ושלחו אותו לאמן כדי לבנות בית חדש. כשתנאי החיים השתפרו, אביהן החורג התייחס לאמן הרבה יותר טוב. האחיות היו גאות מאוד שהצליחו לשפר את חיי האם. אחת מהן אמרה בשיוויון נפש: "אנחנו עדיין לא בנות 18 ולכן לא ישלחו אותנו לכלא. כשנשתחרר נוכל להמשיך להרוויח כסף".

כשהאחיות ראו אותנו לומדות את הפא ומתרגלות, גם הן רצו ללמוד. העתקתי כמה שירים מ"הונג יין" ונתתי להן. הן שיננו אותם במהירות וביקשו ממני לכתוב את כל השירים ב"הונג יין". הן רצו לקחת אותם הביתה לאִמן ולדודם. הם הבטיחו להתנהג יפה וללכת בדרך ישרה.

סוהרים לעצירות חדשות: "חפשו את מתרגלות דאפא!"

הייתי עדה באמת לגדולתו של הדאפא. הפא יכול לטהר את לבבות האנשים. אנשים נעשים טובים מרצון אחרי שהם לומדים את הפא.

כשהגענו לראשונה למרכז המעצר, הסוהרים עקבו אחרינו מקרוב ולא אפשרו לאנשים אחרים לדבר אתנו. הם גם תכננו מי יהיו ראשי התא כדי למנוע מהאחרות להתקרב אלינו. הם רצו לדעת מה מתרגלות הדאפא אמרו או עשו בכל עת. הסוהרים הבחינו בהדרגה שהתאים בכלא הלכו ונעשו שקטים. מקרים של מאבק או גניבה נעלמו לאחר שהגיעו מתרגלות הדאפא. כל אחת למדה לחפש את החסרונות שלה ולהתחשב באחרות. מאוחר יותר, הסוהרים אמרו לעצירות החדשות שהגיעו שימצאו מתרגלות כדי ללמוד על הדאפא, כך שלא ייכנסו לצרות בעתיד.

מתרגלות נהגו לפעמים לצעוק: "פאלון דאפא הוא טוב!" ואז הצטרפו אליהן האסירות. לפעמים גם הסוהרים אמרו שהדאפא הוא טוב ואפשרו לנו לקבל עוד אוכל ומים.

כולן בתא היו עדוּת לפאר של הדאפא. עצירות רגילות רבות הצטרפו אלינו כדי ללמוד את הפא ולעשות את התרגילים. בעת המדיטציה, כולנו ישבנו על המיטה ונראה כאילו הסוהרים לא רואים אותנו כשהם צעדו הלוך ושוב על פני התא.

סוהרת: "אני בעצם אדם נחמד"

ב-2015 נעצרתי שוב והוכנסתי לאותו תא למשך חודש ימים. הסוהרת התורנית הייתה אישה צעירה ונאה. שוחחתי אתה על הדאפא כמה פעמים, אבל היא רק חייכה. מאוחר יותר היא קראה לי למשרד שלה. היא כיבתה את המצלמה ואמרה: "אף פעם אינני מתייחסת אלייך בלבי כאל פושעת משום שאת שונה מאסירות אחרות. את נחמדה, ואני מכבדת את אמונתך. אף שאינני יכולה לשחרר אותך, אני יכולה לעזור. עזרתי לכמה מתרגלות קשישות בעבר. קניתי להן סוכר, אבקת חלב סויה ופריטים אחרים בכספי. אני בעצם אדם נחמד". ממש התרגשתי כששמעתי את זה והרגשתי שמחה בשבילה.

נתקלתי בסוהרת הזאת באזור מגוריי כמה שנים מאוחר יותר. היה כל כך נחמד לראותה שוב. הפעם ביקשתי ממנה לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית הסינית ומארגוניה כדי לוודא את ביטחונה. היא הסכימה ונתתי לה עלון של הדאפא. היא אפילו הזמינה אותי לבקר בביתה.