אין עלינו לחשוב על לשאת חטאים במקום מתרגלים עמיתים

קראו עכשיו

(Minghui.org) שאן, מתרגל קשיש, סובל לאחרונה מקארמת מחלה רצינית. הוא אינו יכול לאכול, מקיא לעתים קרובות ועייף רוב הזמן. הסתכלות פנימה ושליחת מחשבות נכונות לא שינו שום דבר.

הוא תרם רבות לפעילויות המקומיות של הדאפא וסבל מהרבה קשיים. זה העציב אותי מאוד לראות אותו כך, ומחשבה צצה לה במוחי: "האם אני יכולה לשאת כמות מסוימת של קארמה עבורו? אפילו אם זה ממש קצת, זה יכול לעזור לו לפרוץ דרך המצוקה הזאת שלו. איך אני יכולה לעזוב אותו תקוע שם ככה?"

ואז צצה לה מחשבה נוספת: "אולי זה לא יעזור לו, אלא זה רק יהרוס את הטיפוח שלי עצמי".

המאסטר אמר:

"אם תכלה את החומר הלבן שלך, החומר השחור שלך יכול להיהפך לחומר לבן באמצעות סבל. אם זה עדיין לא מספיק, תוכל לקחת על עצמך את החטאים של חבריך או קרוביך שלא מטפחים ומתרגלים, וגם אז תוכל להגביר את הגונג שלך. הכוונה כאן לאנשים שהגיעו לרמה גבוהה מאוד בטיפוח-תרגול. מטפח רגיל לא צריך לחשוב על נשיאת החטאים של קרוביו. עם כמות כה גדולה של קארמה אדם ממוצע לא יכול להצליח בטיפוח. אני מסביר כאן עקרונות של רמות שונות". ("ג'ואן פאלון"-הרצאה שנייה)

שאלתי את עצמי: "האם אני מטפחת שהגיעה לרמה גבוהה מאוד?" אם לא, הרצון לשאת קארמה עבור מתרגל אחר עלול להרוס אותי. אם הגעתי לרמה כה גבוהה כמה קארמה עלי לשאת עבורו? יתר על כן, מהי המוטיבציה שלי? האם זו מחשבה אנוכית, או שזה בגלל ההחזקה הרגשית שלי למתרגל עמית? חשבתי על כך רבות, אבל עדיין לא ידעתי מה לעשות.

באתי לבקר בביתו של שאן. שני מתרגלים נוספים היו שם גם כן. אחד מהם אמר: "כששלחתי מחשבות נכונות בניסיון להשמיד את הרוע שמפריע לשאן, שמעתי קול שאמר לי: 'האם באמת תישא חטאים עבורו?' השבתי: 'לא! אני לא. אתה הפרעת לו וזהו החטא שלך. מדוע שאשא את החטאים שלו?'"

המתרגל האחר אמר: "כששלחתי מחשבות נכונות, גם אותי שאל קול אם אני אשא חטאים עבור שאן. השבתי: 'אני לא. אתה רודף תלמידי דאפא. זהו חטא גדול שאתה צריך לשאת. תלמיד דאפא צריך ללכת על הנתיב אותו תכננן המאסטר'".

אשתו של שאן, שגם היא מתרגלת אמרה: "לפני כמה ימים היו לו כאבים חזקים. כך שחשבתי שאולי אוכל לשאת כמה חטאים עבורו כדי שיוכל לפרוץ דרך המצוקה הזאת שלו. אבל חליתי מאוד והייתי במיטה במשך יום שלם עם חום והקאות. ידעתי שהמחשבה שלי לא הייתה נכונה והתחננתי למאסטר שיסלח לי".

באמצעות השיתוף הבנו שזהו עניין רציני ושלמטפח לא צריכות להיות מחשבות כאלה. התכנונים של המאסטר עבור כל מטפח מפורטים ומתוחכמים. המאסטר יודע בדיוק איזה סוג של מבחנים כל אחד מאתנו חייב לעבור ומתי עלינו לעבור אותם. איננו יכולים להפריע לתכנונים של המאסטר עם המושגים האנושיים שלנו.

המאסטר אמר:

"שלא לדבר על לשאת דברים עבור אחרים, אפילו את שלכם עצמכם קשה לכם מאוד לשאת". ( "הרצאת פא וביאור פא בוועידת הפא באזור ניו יורק רבתי"-2003)

למדנו מהפא שרק המאסטר ואף אחד מלבדו, יכול לשאת קארמה עבור מטפחים. אנחנו זקוקים למאסטר כדי לסלק את הקארמה שלנו. איך נוכל לשאת חטאים של אחרים? כשמתרגלים עמיתים סובלים מהפרעות, אנחנו יכולים לעזור להם בכך שנסתכל פנימה ונחפש פרצות, כדי שהם יוכלו להשתפר בטיפוח. כמו כן נוכל לעזור לשלוח מחשבות נכונות לשלול את הרדיפה.

אבל אין עלינו לחשוב על לשאת את הקארמה שלהם. מחשבה כזאת משקפת לב של רדיפה, אף על-פי שזה נראה דבר טוב עבור המתרגל העמית. הכוחות הישנים יכולים לנצל בקלות את הפרצה הזאת ולגרום לנו בעיות גדולות יותר.

אלה הן ההבנות שלי. בבקשה תקנו אותי בחמלה אם משהו אינו נכון.