להתעלות מעל הרגשות ולטפח חמלה

קראו עכשיו

(Minghui.org) לאחר הפרישה לגמלאות חיי היומיום שלי עברו מסביבת עבודה לסביבה משפחתית, עם מבחני שין-שינג חדשים שצצו בתוך משפחתי. הייתי רוצה לשתף עם מתרגלים אחרים איך התנתקתי מההפרעות של הרגשות ואיך החלפתי את הטינה, הקנאה והחשדנות בסובלנות, שלווה פנימית ואלטרואיזם.

אחרי שפרשתי הדבר הראשון שתכננתי לעשות היה ללמוד באופן שיטתי את כל כתבי הפא של מאסטר לי (מייסד פאלון דאפא). בהתחלה קלטתי הכול ולמדתי את {הפא} בעל פה. השוויתי עצמי לסטנדרטים של הפא וכך שיפרתי כל הזמן את השין-שינג שלי וקיבלתי הבנות חדשות.

אבל לאחר תקופת זמן הגיעה הפרעה. בעלי לקח בטעות את הטלפון של הבן שלנו, והבן שלנו טעה וחשב שהטלפון של אביו הוא שלו. הוא פתח את WeChat ודפדף בשרשורי ההודעות. לפתע צץ קולה של אישה שאמרה: "אני כבר התגרשתי, למה אתה לא התגרשת מאשתך?" קולו של בעלי ענה: "תחזיקי מעמד".

זה כאב לי כל כך, כאילו מישהו דוקר אותי בלב. לא פלא שבעלי התייחס לטלפון שלו כמו לאוצר ולא הרשה לאף אחד לגעת בו. ואז נזכרתי שאני מתרגלת.

המאסטר אמר בשירו "בתוך הטאו" ("הונג יין"):

"מביט אך איננו רואה –

לא באשליה, לא מבולבל.

מקשיב אך איננו שומע –

קשה לבלבל את לבו".

המאסטר אמר גם ב"{ג'ואן פאלון}", (הרצאה רביעית):

"אבל בדרך כלל כשמתהווה קונפליקט, אם זה לא מפריע לו בלב זה לא נחשב, או שזה חסר תועלת ולא יכול לגרום לו להשתפר. לכן הלב שלו לא יכול להניח את זה והוא עדיין מוטרד מכך. יכול להיות שהלב שלו נעול על זה .הוא כל הזמן רוצה להסתובב ולהסתכל על הפנים של שני האנשים האלה שמדברים עליו רעות".

עדיין לא רציתי להתעמת עם בעלי. אבל הרגשתי צורך לפרוק את צערי בפני חברים וקרובי משפחה. הם אמרו שהאישה נשמעת רצינית והזהירו אותי שבחברה המושחתת של היום אנשים מעדיפים לחיות בפריצוּת-מוסרית מאשר לחיות בעוני; זה רגיל שנשים משוויצות ב"שוגר דדי" שלהן בלי בושה.

הם יעצו לי: "פרשת לגמלאות ועברת כבר את שנות השיא שלך. אל תהיי כה טיפשה כמו להגיש תביעת גירושין. עמדי על המשמר".

לאחר מכן התחלתי לעקוב אחר מקום הימצאו של בעלי ולבדוק כמה מזומנים נעלמו מארנקו. כשהתגלח, התבדחתי: "עם מי אתה יוצא היום?" בפעמים אחרות שאלתי: "לא חזרת הביתה לארוחת ערב היום. עם מי אכלת ארוחת ערב?" או: "כבר מאוחר, איך זה שאתה לא בבית עדיין?"

השאלות החוזרות ונשנות האלה הרגיזו את בעלי. גם לי זה הפריע. לא יכולתי להתרכז בלימוד הפא. כשיצאתי להבהרת האמת רציתי לעצור כל הזמן במרכז הבילויים כדי לבדוק מה קורה עם בעלי, מפני שהוא נסע לשם לעתים קרובות. אם לא מצאתי אותו, הייתי חושדת.

נשלטתי על ידי הצד האנושי שלי ושכחתי להתייחס לעצמי כאל מתרגלת. בעלי התלונן בפני בתי: "אימא שלך עכשיו בפנסיה ואין לה משהו טוב יותר לעשות. אני לא שולט בה, אבל היא מנסה לשלוט בי. איך החיים יכולים להמשיך ככה?"

בתי צלצלה ואמרה: "אימא, את מתרגלת. כשמתעוררות בעיות, את לא יכולה רק להסתכל על אחרים, את צריכה להסתכל פנימה לתוך עצמך".

התעוררתי והסתכלתי פנימה

פעם חשבתי שאני מסוגלת להתמודד היטב עם המבחן הזה ולעבור אותו. הבנתי שאינני שם עדיין. דברים דומים קרו בעבר, אבל פרשיות האהבים האלה לא היו כל כך ברורות. עברתי את זה עם לב טהור ואמונה איתנה במאסטר ובדאפא. הברכה וההגנה של המאסטר הן שעזרו לי להתגבר על כך.

במבט לאחור, חזרתי לבריאות טובה זמן קצר לאחר תרגול ב{פאלון דאפא}. בהנחיית העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות" עבדתי קשה, כמעט לא שמתי לב לרווח אישי והסתדרתי עם שכניי. בבית הייתי רעיה ואימא טובה.

בתוך ההתדרדרות המוסרית הזאת בחברה, לבעלי היו פרשיות אהבים. אבל הוא לא היה רציני לגביהן ותמיד חזר אליי. הצד היודע שלו כנראה ראה את הכנות והיופי של הדאפא.

כאשר הרדיפה נגד הדאפא השתוללה, הסתכנתי באיבוד משפחתי בכך שהתנגדתי לאיומי גירושין מבעלי. סיכנתי גם את העבודה המצוינת שלי בכך שהתנגדתי ללחץ של הממונים עליי להפסיק לתרגל. הייתי נחושה והתמדתי בפאלון דאפא.

באמצעות מחשבות נכונות הבנתי שהמשמעות האמיתית של החיים היא לחזור לאני האמיתי המקורי שלי ושהמשימה שלי היא לסייע למאסטר בתיקון הפא ולעורר אנשים לעובדות האמיתיות לגבי הפאלון דאפא והרדיפה. העולם מחכה לרגע הזה. המאסטר חיזק אותי ובסופו של דבר לא הפסדתי דבר.

אבל הטיפוח הוא רציני, והסטנדרט נעשה גבוה יותר ויותר. צריך לסלק את כל המחשבות האנושיות שלי. בעלי תמיד היה שוביניסט ובעל מזג רע. בכל דבר הוא היה צריך לומר את המילה האחרונה, אחרת הוא היה מכה אותי.

פחדתי ממנו וריציתי אותו. לא הגבתי או קיללתי בחזרה, כפי שנדרש בדאפא, אבל עמוק בפנים הייתה לי טינה כלפיו.

יתרה מכך תחת ההשפעה הרעילה של האתאיזם ותורת האבולוציה, לא נתתי לדאפא כה אדיר מקום נכון בלבי. לא יכולתי לתרגל בגלוי ובאופן מכובד ואצילי ולא העזתי להבהיר את האמת לבעלי.

הפחד שלי מבעלי יצר פרצה לכוחות הישנים לנצל את המצב, והבית שלי הפך לשדה קרב. עם חוסר הזהירות הקל ביותר שלי, בעלי היה פועל כלפיי באלימות או נותן לי יחס צונן וקר. היינו במלחמה קרה, ממושכת, שבה הלכו וגברו התלונות והטינה שלי כלפיו.

בעלי החל לצאת לחפש נשים והנאות. היחס שלו אליי השתנה מהתערבות אלימה ועד למלחמה קרה, ועד להתעלמות ממני לחלוטין. זו הייתה התקופה שבה יצאתי לפנסיה. חשבתי שהחיים שלי יהיו יציבים יותר לאחר הפרישה אבל במקום זאת הרגשתי נטושה, עצובה, ממורמרת וקנאית. זה היה כאילו מה ששייך לי נלקח על ידי אחרים.

עכשיו כשאני חושבת על זה, האם זה לא בדיוק בגלל ההחזקות האנושיות האלה שהמצב הזה התרחש? רדיפה כזאת היא ביטוי חיצוני, ועליי לטפח את האני הפנימי שלי ולהשכין שלום ושלווה החוצה.

לשנות את עצמי בהתאם לפא

על הטיפוח להתמקד בשין-שינג. לפיכך בחנתי את עצמי והבנתי שעל אף שהתקדמתי במרץ בלימוד הפא, לא באמת טיפחתי.

המאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון", (הרצאה רביעית):

"אם תהיו תמיד בחמלה, תתייחסו לאחרים בטוּב לב ותתחשבו באחרים בכל דבר שאתם עושים, ובכל פעם שתיתקלו בבעיה תחשבו ראשית האם אחרים יכולים לשאת את זה או האם זה יפגע במישהו, אז לא יהיו בעיות. לכן בטיפוח-תרגול עליכם לדרוש מעצמכם להתנהל בהתאם לקריטריונים גבוהים, ואפילו גבוהים יותר".

התחלתי לשנות את עצמי ולקחתי יוזמה לתקשר עם בעלי. תמיד שלחתי מחשבות נכונות מראש.

ביססתי עצמי בתוך הפא, הסתכלתי מנקודת המבט של בעלי והראיתי הבנה לעמדתו. אמרתי לו: "במהלך יותר מ-20 שנות הרדיפה, במיוחד אחרי שהגשתי תלונה פלילית נגד ג'יאנג זמין [לשעבר ראש המפלגה הקומוניסטית הסינית], התגברת על כל הלחץ, והגענו עד היום. זה לא היה קל, וסבלת כדי להיות איתי".

במקביל אמרתי לו לא לחשוב שהתרגול שלי ישפיע לרעה על המשפחה; להפך, השיפור בבריאותי הפיזית והנפשית מועיל למשפחתנו.

שיתפתי גם את נקודת מבטי שלנהל פרשיות אהבים יכול להרוס את שתי המשפחות המעורבות. אמרתי שאני מקווה שהוא יחזור הביתה מוקדם יותר. השעון הביולוגי של גוף אנושי מגלה שחיוני ללכת לישון לפני השעה 23:00. שכן אלו השעות שהוא משחרר מיצי מרה ומנקה רעלים.

בעלי הקשיב בתשומת לב והתיישב במיטה ואמר: "בסדר. לא משנה מה יקרה, אני לא אתגרש ממך".

בניית תקשורת מתמדת עם בעלי הביאה לכך שהטינה שלי כלפיו פחתה בהדרגה.

מאז ואילך הוא כבר לא חזר הביתה כל כך מאוחר. כמו כן צלצלתי אליו לפני כל ארוחה כדי להודיע לו שארוחת הערב מוכנה. לפעמים הוא לא חזר הביתה לארוחת ערב אבל הוא היה מתקשר מבעוד מועד להודיע לי על כך. מדי פעם תהיתי אם הוא שוב הלך לראות את האישה הזאת אבל אז הצלחתי בהדרגה לרסן את המחשבה הרעה הזאת בהתאם למה שנאמר בפא.

המאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון", (הרצאה שלישית):

"יש סוג אחר של אנשים. מישהו אמר להם בעבר שהיה לו פו-טי בגוף. הוא גם הרגיש שהיה לו, אבל אחרי שמורידים לו אותו הוא לא יכול להפסיק לדאוג. הוא חושב כל הזמן שהמצב עדיין קיים. הוא עדיין חושב שזה שם, וזה כבר סוג של החזקה שנקרא חשד. ככל שהזמן חולף, האדם הזה עלול להביא את זה על עצמו שוב. על האדם לוותר על ההחזקה הזאת, כי הפו-טי כבר לא קיים כלל".

ברגע שצצה מחשבה לא נכונה, הבנתי שזו הפרעה ושזו החזקה לחשד, זה לא האני האמיתי שלי. בדרך זו המחשבות הנכונות שלי התחזקו יותר ויותר. כל מחשבה רעה, כמו חשדנות, טינה וקנאה הלכו ונחלשו עוד ועוד. מה שהחליף אותן היו מחשבות של סובלנות, הבנה, שלום וחמלה.

לאחר לימוד הפא היומיומי שלנו לאחרונה המתרגלים האחרים ואני קראנו את הספר: How the Specter of Communism Is Ruling Our World (כיצד צל הרפאים של הקומוניזם שולט על עולמנו) זה גרם לי להיות מודעת יותר לטריקים של צל הרפאים.

קישרתי את הטריקים של צל הרפאים למצב שלי. ראיתי שהכוחות הישנים ארגנו להפריע למשפחה שלי, תוך שימוש בטינה, קנאה וחשדנות בצד האנושי של מתרגלת דאפא ובצד הדמוני של בעלה כדי ליצור הפרדה ולהשחית את המוסריות שלנו. אבל התוכנית הזו התנפצה לרסיסים.

הדאפא תיקן את לבי, שינה את בעלי ושיפר את הסביבה המשפחתית שלנו. נכון לעכשיו אני מכינה יותר לוחות שנה להבהרת האמת בלב טהור יותר כדי לעורר יותר אנשים. אף שזו משימה קשה ומעייפת, הלב שלי נחוש וחזק.