(Minghui.org) אני בת 34 והתחלתי לתרגל פאלון דאפא עם הוריי כשהייתי בת תשע. המשפחה שלי הצליחה להישאר על נתיב הטיפוח על אף הרדיפה בסין, הודות להגנתו של המאסטר.
גדלתי במשפחה של מטפחים והוריי טיפלו בי היטב. הזכרנו זה לזה להתנהל כמתרגלים. אמי תמיד הזכירה לי להישאר על נתיב הטיפוח. סבא וסבתא שלי הרעיפו עליי אהבה. הייתי כמו פרח בחממה. אף שהחיים היו קשים במהלך הרדיפה הנמשכת כבר 24 שנה, זה אף פעם לא הפריע לי יותר מדי ומצאתי שִמחה בקשיים.
אבל סדרה פתאומית של אירועים הביאה אותי לאמוד מחדש את נתיב הטיפוח שלי. מ-2019 עד 2021 סבי וסבתי, וגם האדם החשוב ביותר בחיי – אמי שהייתה גם מתרגלת עמיתה מתו בזה אחר זה. הרגשתי כאילו השמים קרסו. הרגשתי כאילו החיים גרועים מהמוות. אפילו קיוויתי שתיקון הפא יסתיים בקרוב כדי להיגאל מהאומללות שלי.
בתקופה הקשה הזו, אחד המתרגלים בא לבקר אותי ואת אבי. הוא שאל אותי: "האם את מוצאת שהחיים משמעותיים?" עניתי ללא היסוס: "לחיים אין כל משמעות". הוא חייך: "האם זה נכון? חשבי על זה, מה המטרה האמיתית של חייך?"
ובכן, מהי המשמעות האמיתית של חיי? האם זה לרדוף אחרי האושר? האם זה ליהנות מההנאה שבני משפחתי מביאים לי? לא, המטרה היחידה של קיומי היא לתרגל טיפוח. זו הסיבה שהגעתי לכדור הארץ, כדי למלא את המשימה שלי לסייע למאסטר בתיקון הפא ולהציל את האנשים בעולם שלי. אלה הם קרובי המשפחה האמיתיים שלי והם מצפים לשובי. אני יודעת שלתרגל טיפוח בדאפא זו הדרך היחידה עבורי.
לפרוץ דרך מבחן הגעגועים לאימא שלי
אימא שלי תמיד דאגה לי מאוד והייתי תלויה בה רגשית. בטחתי בה ודיברתי איתה על כל מה ששימח אותי או הפריע לי. כשהיא מתה לא יכולתי להפסיק לבכות. ידעתי שאני לכודה בתוך הרגשות.
במהלך חופשה מבית ספרי מתרגלת אחת לקחה אותי לביתה וקראנו את הפא כל יום. קראנו לפחות שלוש הרצאות של "ג'ואן פאלון", כמו גם הרצאות אחרות. הפסקתי להרגיש כל כך אומללה והחיוך חזר אל פניי. לימוד הפא במשך תקופות זמן ארוכות עזר לי לסלק חלק מהרגשות ואת קארמת המחשבה שלי.
לילה אחד חלמתי שאני בבית הספר ושהמורה ביקשה מהוריי להגיע לשם כדי לפקח על לימודיי. ראיתי את אבי ושאלתי אותו: "האם אימא הגיעה? איפה היא?" אבי אמר לי: "אימא שלך כאן, היא במשרד של המורה. תפסיקי לחפש אותה. תפסיקי לרדוף אחרי האושר בחיים". כשהתעוררתי, הוארתי להבין שהגעתי למקום הזה – לעולם האנושי – והקמתי משפחה עם ההורים שלי כדי שיוכלו לפקח עליי בטיפוח. אמי נמצאת במשרד של המורה, כלומר היא עם המאסטר.
המאסטר אמר ב"הרצאת הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב בחג הפנסים בשנת 2003 ":
"אלה שעזבו קודם, למרות שקבעתי שהם הגיעו לשלמות, למעשה הם מחכים במקום מסוים. זה חייב להיות אני שמקבל אותם. אלה שלא יתקבלו על ידי לא יוכרו, לכן כולם מחכים לסיום הסופי. מובן שלאלה שמחכים אין סבל והם ברורים וצלולים במצב של אלוהויות וזה רק עניין של חזרה אל המקום".
הבנתי שאני חייבת להפסיק להיות קשורה לאימא שלי. המאסטר נתן לי רמזים בחלומי להפסיק לרדוף אחרי "החיים הטובים" בקרב אנשים רגילים.
חשבתי שפרצתי את ההחזקה לרגשות ושכבר אינני עצובה עוד. אבל כשנהגתי בדרך הביתה לפגוש את אבי נזכרתי בפרטים על הזמנים שביליתי עם אמי ולא יכולתי להפסיק לבכות. כשנכנסתי לבית וראיתי מתרגלים שהיו קרובים לאימא שלי, נשברתי ובכיתי ללא שליטה. לא רציתי שהם ידאגו לי וניסיתי לשלוט ברגשותיי אבל ככל שניסיתי לרסן את עצמי, כך בכיתי יותר.
הייתי נבוכה: הבנתי את משמעות הטיפוח, אז למה לא הצלחתי לשלוט בדמעותיי? הבנתי שזה בגלל שבדרך הביתה המשכתי להעלות זיכרונות על הזמנים הטובים שהיו לי ולאמי. כמובן שנפלתי במלכודת של הכוחות הישנים ששלטו במחשבותיי והובילו אותי לאבד שליטה על רגשותיי. ידעתי שאם אינני הולכת על פי הדרישות של המאסטר בנתיב שהמאסטר תכנן עבורי, אז ללא ספק הולכת בדרך שסידרו לי הכוחות הישנים. ידעתי שאני חייבת לשים לב כל הזמן איזה מהמחשבות שלי אינן לפי הפא, כדי שהאני האמיתי שלי יהיה בשליטה על גופי.
באותו לילה חלמתי עוד חלום: עבדתי על שאלה מתמטית קשה במיוחד. רשמתי משוואה ארוכה והיא הייתה בדיוק זהה לתשובה. אבל לא הבנתי את התשובה, רק כתבתי את המשוואה. כשהתעוררתי, הוארתי לכך שהמאסטר עודד אותי. ידעתי את התשובה אבל הייתי צריכה להוציאה לפועל.
למחרת הלכתי לשדה הירקות של מתרגל אחד. נזכרתי שזה היה המקום האהוב על אמי. ברגע שעלתה בי המחשבה הזו, תשומת לבי התעוררה. זה לא אני, אלה הכוחות הישנים שמפריעים שוב. חשבתי: אני לא אפול בפח שלכם. מיד גירשתי את המחשבה והיא לא נגעה בי עוד.
בדרך זו שמרתי על רגשותיי על ידי כך שבחנתי כל מחשבה וסילקתי אותה. בהדרגה כבר לא הושפעתי מרגשות של געגועים לאמי.
שינוי השקפותיי על נישואין
בעבר אף שהחשבתי עצמי כמתרגלת לא רק שהייתי קשורה לרגשות אנושיים אלא הרגשתי חסרת שקט ומלאת טינה כשלא השגתי מה שאני רוצה. שנינו, בעלי ואני, מתרגלים פאלון דאפא ואנחנו נשואים כבר שמונה שנים. בשנים הראשונות לנישואינו רבנו ללא הרף. השתוקקתי לתשומת לבו ולאהבתו אבל במקום זה הוא היה קר. איבדתי תקווה בנישואיי ותהיתי למה החיים שלי כל כך עלובים ואומללים. איזה חוסר מזל ענק היה להתחתן איתו. בשלב מסוים היינו על סף גירושין. הבנתי שהגורם לבעיה הוא שלא התנהלתי כמתרגלת.
לא יכולתי לברוח מבעיות הזוגיות שלי על ידי גירושין. הפתרון היחיד לקונפליקטים שלנו היה לטפח את עצמי. לא ידעתי איך לשפר את האופי המוסרי שלי. לשנינו היה אופי תחרותי חזק. התווכחנו במשך שעות וכל אחד מאיתנו סירב לוותר. הזהרתי את עצמי: אולי לא אוכל להשתפר בטיפוח בתחומים אחרים בינתיים, אבל אני יכולה לפחות לשלוט בפה שלי. לא משנה כמה זה כואב או כמה לא בסדר אני מרגישה, בפעם הבאה שנתווכח אני לא אענה לו.
היה לנו עוד ריב. לקח לנו 40 דקות לנסוע הביתה מביתה של חמותי והתווכחנו כל הדרך. בעלי העביר עליי ביקורת ללא הרף. הוא אפילו התחיל לצעוק עליי. הזהרתי את עצמי שוב ושוב: "אל תתווכחי בחזרה". כמה פעמים היה לי דחף להגיב אבל התאפקתי. כשדמעותיי החלו לזלוג, קימצתי את ידיי בחוזקה ונלחמתי חזק כדי לשמור על שתיקה. בסופו של דבר לא אמרתי מילה. אף שזה היה תהליך מייסר וכואב כשזה הסתיים, שיבחתי את עצמי בשקט: עשיתי את זה!
אז אם הצלחתי לשתוק ולא לענות בפעם הראשונה, האם לא יהיה חבל שלא אשלוט בעצמי בפעם השנייה? פעם אחת נסענו לעיר רחוקה כדי לשלוח מכתבים המסבירים את העובדות על הרדיפה. בדרך שוב רבנו בגלל חילוקי דעות. רציתי להתווכח אבל אז חשבתי שאם נריב, זה ישבש את התוכניות שלנו להבהיר את האמת. החלטתי לשמור על שתיקה.
הפעם מזגו של בעלי נעשה גרוע. הוא אפילו קילל אותי. חשבתי: "זה דבר טוב! עברתי את המבחן בפעם הקודמת. אם אצליח לשאת את הפעם הזו, התקדמתי בטיפוח". עצמתי את עיניי ושתקתי. מאחר שזה קרה לפני זמן רב, שכחתי את פרטי האירוע. כל מה שזכרתי זה שסיימנו לשלוח את המכתבים בדואר וחזרתי הביתה עם בעלי במצב רוח טוב.
המאסטר אמר ב" הרצאת הפא במנהטן":
"זה משום שבמסלול הטיפוח שלכם אין שום דבר שהוא מקרי. אז כשאתם נקלעים לחילופי דברים סוערים וזה מתסיס בכם דברים, או כשאתם נקלעים לקונפליקט על משהו שנוגע לאינטרסים החיוניים שלכם, אולי הגורמים מאחורי זה הונחו על ידי המאסטר. אולי אתה מתרגז רק כאשר מישהו אומר משהו שבאמת מרגיז אותך או שפוגע בנקודה רגישה אצלך. אולי הוא באמת התייחס אליך באופן לא הוגן, אבל המילים האלה לא בהכרח נאמרו על ידי האדם ההוא. אולי הן נאמרו על ידי. (כולם צוחקים) באותו זמן אני רוצה לראות בדיוק איך אתם מנהלים את העניינים האלה. כשאתה מתנגח עם האדם ההוא, זה בעצם כאילו שאתה מתנגח אתי. (המאסטר צוחק) (כולם צוחקים, מחיאות כפיים( זה הכול להיום. אני יכול להסיר לחלוטין את החומר עבורכם, אבל ההרגלים שנוצרו הם משהו שאתם בהחלט חייבים לסלק, בהחלט חייבים לסלק, בהחלט חייבים לסלק."
המבחנים האלה עזרו לי לסלק את ההרגלים הרעים שלי, והרגשתי שעשיתי שיפור עצום. לבעלי יש מזג חם ולעתים קרובות הוא מתפרץ בכעס אבל הצלחתי להתעלם מההתפרצויות שלו ולהישאר רגועה. אני כבר לא מרגישה יחס בלתי צודק מצידו או ממורמרת. להיפך, הודיתי לו שנתן לי את ההזדמנות לשפר את האופי שלי. הייתי אפילו אסירת תודה עוד יותר למאסטר על שהסיר את החומר הרע הזה שנוצר בתוכי (המחשבות השליליות שלי).
כבר לא רדפתי אחרי אהבתו של בעלי. ידעתי שאלו דברים שמתרגל צריך לשחרר. אנחנו מתרגלים וצריכים להזכיר זה לזו להתקדם ולהשתפר בטיפוח שלנו. אולי הנישואין שלנו סודרו על ידי הכוחות הישנים כדי להרוס אותנו, אבל אם נפעל על-פי מה שהמאסטר מבקש מאיתנו לעשות ונזכור שקונפליקטים הם הזדמנויות לטפח את עצמנו, אז נלך על פי דרישות המאסטר. מאוחר יותר בעלי למד לשלוט בעצמו והשתחרר בהדרגה מהמזג הרע שלו.
הבהרת האמת כדי להציל אנשים
בכל פעם שניסיתי להחזיק במשהו בעולם האנושי, איבדתי משהו. מעדתי תכופות על נתיב הטיפוח שלי והוארתי לכך רק לאחר תלאות רבות. לתרגל טיפוח בדאפא הוא המוצא היחיד עבורי. כאשר תיקון הפא מגיע לסופו, ברגע ההיסטורי הייחודי הזה שבו אנחנו עוברים לקראת תיקון הפא של העולם האנושי, אני חייבת לנצל את ההזדמנות האחרונה לטפח קדימה במרץ ולהציל עוד אנשים.
איך להבהיר את האמת זה משהו שאני צריכה להשתפר בו. סיפרתי על הדאפא רק לחברים ולעמיתים לעבודה. אני מתקשה לפרוץ את המגבלה הזו ולהבהיר את האמת בקנה מידה רחב יותר. קבעתי ללמוד את הפא עם מתרגלת צעירה אחרת. היא מתרגלת רק תקופת זמן קצרה ורצתה לספר לאנשים על הדאפא, אבל היא לא ידעה איך להתחיל. החלטנו לצאת ולהבהיר את האמת ביחד. לא היה לי ניסיון רב בהסברת דברים לאנשים, אז הקשבנו וקראנו חומרים רבים על איך לדבר עם אנשים על פאלון דאפא ועל הרדיפה. אפילו התאמַנו על זה שוב ושוב.
בפעם הראשונה שיצאנו להבהיר את האמת, הלכנו לחוף ים. אישה בגיל העמידה טיילה שם. התבוננו בה זמן רב, אבל פחדנו מדי לגשת אליה. אמרנו אחת לשנייה שאם היא לא תקבל את האמת זו פשוט תהיה מבוכה. אזרנו אומץ וניגשנו אל האישה. שאלנו אם היא שמעה על פאלון דאפא בעבר. היא הייתה להוטה לשוחח איתנו. היא סיפרה שראתה מתרגלים בשדה התעופה ובמקומות תיירותיים כשנסעה ליפן לחופשה.
שאלתי: "דיברת איתם?" היא ענתה: "לא, לא עניין אותי". המתרגלת השנייה סיפרה לה איך היא התחילה לתרגל פאלון דאפא ואחר כך דיברה על תנועת הפרישה העולמית מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס). היא הסכימה עם מה שאמרנו. לאחר מכן שאלנו אם היא רוצה לוותר על חברותה במק"ס בשם בדוי והיא הסכימה. שמחנו מאוד והרגשנו שזהו עידוד מהמאסטר.
בהדרגה צברנו ניסיון בהבהרת האמת לאנשים. פגשנו כל מיני אנשים שהבינו את האמת על הרדיפה. היו גם הרבה סיפורים נוגעים ללב שלא אזכיר כאן.
מצאתי את המטרה האמיתית של החיים בתהליך. זה גרם לי להוקיר את הזמן שיש לי בעולם האנושי כדי לתרגל טיפוח. היו כמה קשיים אבל לא התייאשנו. המשכנו ללמוד מההצלחות והכישלונות שלנו וכל הזמן הזכרנו לעצמנו לשים לב לטפח את המחשבה והאופי שלנו, לסלק את הפחד שלנו ואת ההחזקות שלנו לבושה וללהיטות להצלחה. ככל שהטיפוח שלנו השתפר, המאסטר המשיך לארגן לנו אנשים עם גורל קבוע מראש שיבואו אלינו.
יש אין-ספור מקרים בהם הרגשתי את ההגנה של המאסטר. לאחר שבאמת תרגלתי טיפוח בצורה יציבה, חיי נעשו חלקים יותר. עכשיו יש לי זמן ללמוד את הפא ולהבהיר את האמת כדי להציל אנשים. אפילו שעות העבודה שלי גמישות מאוד.
כל עוד אנחנו מתנהלים על פי כתביו של המאסטר והולכים על הנתיב שהוא תכנן עבורנו, המאסטר יעשה עבורנו את הסידורים הטובים ביותר האפשריים. אני כבר לא מחפשת לנהל חיים טובים, ואני גם לא חרדה או מודאגת לגבי עתידי. הזמן שנותר הוא כדי שאני אאמת את הפא, אתרגל טיפוח ואמלא את המשימה שלי כמתרגלת פאלון דאפא. לתרגל טיפוח בדאפא זו הדרך היחידה שאני צריכה ללכת בה. אם לא אטפח היטב, כל דבר יהיה לשווא. אני אאבד את ההזדמנות הנדירה הזו ולא תהיה הזדמנות שנייה. אני חייבת לעשות כפי שהמאסטר מבקש ולצעוד לעבר האלוהיוּת. רק אז לא אאכזב את המאסטר ואת הישויות החיות בעולם שלי למטה.
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2024 Minghui.org. All rights reserved
