(Minghui.org)
זהב וצהוב
אם יש צבע אחד המקובל באופן מסורתי ברוב המדינות והתרבויות, הוא בוודאי זהב. אך לרוב אנשים היום הזהב מתקשר לזהב מתכתי (מטבעות כסף). חלק אפילו דוחים את הצבע הזה בטענה שאיזכורו משמש אנשים להתפאר בעושרם או בהונם. למעשה, אדם שאין לו החזקה לעושר לא יעשה הקשר שכזה; והוא גם לא יחשוב על עושר כשיראה את הצבע המוזהב. זה נכון שבחברה שלנו מתכת זהב אכן קשורה לעושר. אז חייבות להיות סיבות שמתכת זו שומרת על סטסוס גבוה שכזה לאורך ההיסטוריה.
בחברה הפרימיטיבית או בשלבים מוקדמים של הציוויליזציה האנושית, התייחסו בחלקים שונים בעולם למתכת הזהב כאל חומר יקר ערך. אנשים בזמנים הקדומים הוקירו זהב מתוך הכבוד שרחשו לשמים, ולא מתוך אובססיה לעושר כמו בחברה המודרנית.
באשר לסיבה מדוע אנשים בעולם העתיק נתנו כבוד למתכת הזהב, מלומדים נוטים להסכים שלמצרים, אחת מארבע הציוויליזציות הקדמוניות, הייתה התשובה. המצרים הקדמונים למדו מהתרבות שלהם, ששאבה השראה מהשמים, שזהב הוא שריד מגופן של ישויות אלוהיות, ולכן יישאר לנצח מבלי להתנוון.
משמעותו של זהב בקהילת הטיפוח שונה מזו של כלכלנים או פיזיקאים מודרניים. לדוגמה, תיאור של בודהות ואלים מקושר בדרך כלל לזהב. זה כולל פסלי בודהא מצופים זהב, כי מאמינים שגוף הבודהא עשוי זהב. טאואיסטים בזמנים הקדומים דיברו על "סם-חיים מוזהב" או טיפוח ל"ישות מוארת מזהב". התיאוריות האלו תואמות להבנות של המצרים הקדמונים. למעשה, המושג של זהב הקשור לבודהא או לאלים מתייחס ל"מעבר לשלושת העולמות" והוא שונה מה"מתכת" שבחמשת באלמנטים (מתכת, עץ, מים, אש ואדמה).
אף שזהב בעולם האנושי אינו טהור כל כך בהשוואה לזה שבממדים ברמה גבוהה יותר, המקור האלוהי שלו הופך אותו שונה באופן דרסטי מזה שבעולם הארצי. לכן האמינו כבר מהזמנים הקדומים שלזהב יש כוח לגרש את הרוע.
ב-(Compendium of Materia Medica) Bencao Gangmu ,קלאסיקה שנכתבה על ידי הרופא הנודע לי שְה-גֶ'ן משושלת מינג, נאמר שלזהב יש היכולת לחזק את רוחו של אדם, לחזק את מח העצם שלו, ולגרש צ'י (אנרגיה) מרושע מהאיברים הפנימיים. כסמל של ממדים ברמה גבוהה יותר, הזהב עולה על חמשת הצבעים שהוזכרו בחלקים הקודמים של הסדרה הזו כי הוא מאפיין קדושה ואצילות. בנוסף, הזהב יציב להפליא. הרכות היחסית שלו מסמלת גם יציבות, נצח וניטרליות.
מפרספקטיבה של כרומטיקה (תורת הצבעים), צבע זהב מגיע ממיזוג של צבעים הדרגתיים שונים. הוא אינו צבע אחד אלא התרשמות המבוססת על מרקם. עקב הדמיון שלו לצבע הצהוב, אנשים לרוב שמים אותם יחד וקוראים לצבע המשולב "צהוב מוזהב".
במילון העתיק "סי מינג", ליו שי משושלת האן כתב שצהוב הוא צבע השמש. בזמנים הקדומים אנשים האמינו באלוהי ובצבע הצהוב. באנציקלופדיה "טונג-דיאן" משושלת טאנג, נכתב: "הצבע הצהוב הוא נייטרלי ויפהפה. הוא מייצג את מוסריותו של האלוהי והוא המרהיב ביותר". לכן לארמון המלכותי, למקדש האבות, ולשאר בניינים קיסריים יש לרוב גגות צהובים.
צבע האדמה גם כן צהבהב. במילון העתיק "שואו-וון ג'יה-דזי" נכתב: "צהוב הוא צבע האדמה". בחמשת האלמנטים האדמה תואמת לצהוב. בנוסף, כל אחד מחמשת האלמנטים גם מייצג כיוון. עץ מייצג את המזרח (ירוק), אש את הדרום (אדום), מתכת את המערב (לבן), מים את הצפון (שחור), ואדמה את המרכז (צהוב).
אז הצהוב מייצג את המרכז, מחבר בין מוסריות מהאדמה כלפי מעלה ומוסריות מהאדמה מטה. אז הוא נחשב כצבע של נייטרליות. ב"אי צ'ינג" ("ספר התמורות") נאמר גם שלבישת בגדים צהובים מבשרת טובות. לכן הקיסרים מאז שושלת סווי לבשו את הצבע הזה והפכו זאת למסורת.
(המשך יבוא)
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2024 Minghui.org. All rights reserved
