בעיות בראייה עזרו לי לשנות את המושגים שלי

קראו עכשיו

(Minghui.org) הראייה שלי התחילה להיטשטש לפני שלוש שנים כשהייתי בת 54. הרגשתי שאני זקוקה למשקפי קריאה. כמה מתרגלים מקומיים קוראים את הפא עם משקפי קריאה. כשהזכרתי שאולי בקרוב אזדקק להם גם, ג'ינג אמרה לי: "את מתרגלת פאלון דאפא. אינך זקוקה למשקפי קריאה כמו אדם רגיל".

לא אמרתי כלום. ידעתי שאין עליי לחשוב שיש לי בעיות בראייה. אבל יד המושגים האנושיים שלי הייתה על העליונה. הייתי בחרדה כי לא יכולתי לראות היטב כשאני קוראת בכתבי המאסטר.

כשחזרתי הביתה קראתי מה אומר המאסטר על העין השמימית ב"ג'ואן פאלון":

”לכן אנשים מסוימים פיתחו השקפות מקובעות, והם חושבים שרק הדברים שרואים דרך העיניים הם ממשיים ואמיתיים. הם לא מאמינים במה שהם לא יכולים לראות. בעבר תמיד התייחסו לאנשים כאלה כאל בעלי תכונת הארה נמוכה. יש אנשים שאפילו לא יכולים להסביר בבירור מדוע זו תכונת הארה נמוכה – זה נשמע די הגיוני שמה שלא יכולים לראות לא מאמינים בו – אבל כשמסתכלים מרמה קצת יותר גבוהה זה כבר לא הגיוני". (הרצאה שנייה)

המילים "בעלי תכונת הארה נמוכה" זעזעו אותי. לאחר הרהור בנושא הבנתי שעליי לאמוד את עצמי עם הקריטריונים של הפא במקום להסתמך על ה"ממשיים ואמיתיים". הבנתי רק את החלק של היכולת של הפא לשפר את הבריאות הגופנית של האדם, אבל לא שמתי דגש על שיפור השין-שינג שלי או סילוק ההחזקות שלי. זו הייתה פרצה בטיפוח שלי. הראייה שלי הייתה ברורה לפעמים, אבל בפעמים אחרות היא הייתה מטושטשת.

השנה עבדתי הרבה בשדות בימי הקיץ החמים והזעתי מאוד. יום אחד כשקראתי את הפא עם מתרגלים אחרים, הראייה שלי היטשטשה באופן רציני. בלי לחשוב הרכבתי משקפי קריאה של מתרגל אחר, אבל הם לא עזרו. הורדתי אותם.

ג'ינג שאלה אותי: "האם את מנסה שוב לסמוך על משקפי קריאה?" היא שיתפה בהבנתה: "בממדים אחרים כל דבר חי. אם תסתמכי עליו, הוא ינסה לשלוט בך. מה לגבי לשנות את המושגים שלך באמצעות עקרונות הדאפא?" שאלתי אותה איך אוכל לעשות זאת.

ג'ינג ציטטה את דברי המאסטר ב "הוראת הפא בוועידת הפא במזרח ארה"ב":

"הדאפא יכול לתקן כל מצב לא נורמלי".

בדיוק עמדתי להתווכח איתה כשהבנתי שהגישה שלי לא באה מהאני האמיתי שלי. האני האמיתי שלי רצה לסלק את החזקות ולטפח היטב. התחלתי להסתכל פנימה. הבנתי ששום דבר שהמתרגלים חווים אינו מקרי. המאסטר כנראה מנסה לומר לי מה לעשות באמצעות דבריה של מתרגלת אחרת.

 לאחר שהתעוררתי לכך הודיתי למאסטר מעומק לבי על ההנחיה החומלת שלו. הודיתי גם למתרגלת על שהעניקה לי סביבה להשתפר.

ההתנסות הזאת העניקה לי הבנה טובה יותר לגבי מה המאסטר כתב ב"הונג יין":

"אל הקשיים מתייחס כאל אושר". ("לחשל את הלב ואת הרצון")

כל אי נוחות פיזית או קושי שאנו חווים הם תזכורת עבורנו לשפר את השין-שינג שלנו, לפורר את הקארמה שלנו ולהפוך קארמה לדה. זה מזהיר אותנו לא להתמכר לדברים ארציים. אנחנו כאן כדי לחזור לבית האמיתי שלנו בהליכה על פי ההדרכה של המאסטר.

כיום הראייה שלי חזרה לקדמותה, אבל עדיין יש לי החזקות לנוחות ולאנוכיות, וחששות שונים כשאני מבהירה לאנשים את האמת. עם זאת יש לי הביטחון שאיטמע בפא על-פי עקרונות הדאפא ואדביק את קצב תיקון הפא.