לטפח ככתב של אתר מינג-הווי

קראו עכשיו

(Minghui.org) לאחר יותר מ-20 שנה של אימוץ העקרונות של הפאלון דאפא ושיפור האופי שלי, השתניתי מאדם רגיל עם מנטליות תחרותית חזקה לאדם טוב שחושב קודם כל על אחרים. מאסטר לי (מייסד הפאלון דאפא) העניק לי כה רבות במשך התהליך הזה.

לפני שפרשתי לגמלאות עבדתי כמורה ללימודי סינית. בתקופה הראשונה שלי בפאלון דאפא הייתי מעורב בכתיבה ועריכת מאמרים לשיתוף התנסויות בטיפוח ובהעברתם לכתב מינג-הווי האחראי על שליחת הדיווחים המקומיים לאתר מינג-הווי בחו"ל עבור Minghui Weekly (שבועון מינג-הווי). בסופו של דבר אותו כתב נאלץ להפסיק את מעורבותו. עד אז כבר יצאתי לפנסיה והרגשתי שחשוב שנשמור את הפלטפורמה הזאת כדי לחשוף בה את הרדיפה המרושעת. רציתי לנסות בעצמי, ולכן למדתי הקלדה והדפסה ממתרגלים שונים בשכנותי. לאחר זמן מה עשיתי את הניסיון הראשון שלי ושלחתי דף שבועי מקומי לאתר מינג-הווי. הדף פורסם און-ליין והמתרגלים המקומיים הדפיסו אותו והפיצו אותו לאנשים באזור שלנו, כל זה נתן לי הרבה עידוד. מאותו זמן ואילך התחלתי להכין את המהדורה המקומית של שבועון מינג-הווי עבור האזור שלי.

גיליתי שהחלק הקשה ביותר בעבודה הוא למצוא תוכן רלוונטי מדי שבוע. לפעמים לא היו חדשות מקומיות עבור אתר מינג-הווי ואז הייתי צריך לאסוף, לארגן ולכתוב קצת תוכן בעצמי. זה לא היה קשה אם מדובר על כמה שבועות, אבל עם הזמן זה נעשה קשה מאוד להשקיע כל כך הרבה זמן במציאת מספיק חומר.

יתרה מזאת במאמרים שכתבתי היו באופן בלתי נמנע מעורבים מתרגלים מקומיים, ולפעמים זה גרם לקונפליקטים מסיבות שונות, לבעיות ואפילו למצוקות בקרב מתרגלים.

לדוגמה, מצאתי מאמר באתר מינג-הווי שנכתב על ידי מתרגל מקומי. הוא כתב על מה שחווה בהיותו כלוא במשך מספר שנים. חשבתי שאם הוא כתב את זה והעלה את זה למינג-הווי, אז לא אכפת לו כנראה שזהותו תיחשף. תחת הנסיבות של רדיפה חמורה בסין, לא היה קל לבקש ממנו שיביע את דעתו ישירות, אז ציטטתי את המאמר שלו למהדורה השבועית המקומית מבלי להתייעץ אִתו קודם לכן.

היו לזה השלכות. יום אחד מתאם מקומי הגיע לביתי וביקש ממני לבוא לביתו. היו שם עוד שני מתרגלים. המתאם הציג אותנו זה בפני זה, והסביר לי את מטרת הפגישה. אחד האנשים היה המתרגל הנ"ל שסיפור הרדיפה שלו פורסם במהדורה השבועית המקומית, והוא לא היה מרוצה מכך. כששמעתי אותו אומר זאת, מיד התרגזתי. ניסיתי כמיטב יכולתי לדכא את הכעס שלי והתנצלתי בפני המתרגל.

לאחר ששני המתרגלים יצאו שאלתי את המתאם: "למה טיפלת בזה ככה? היית צריך לשמור את העניין בפרופיל נמוך, ואז מאוחר יותר לומר לי להיות זהיר יותר בשימוש בסיפור של מתרגלים עמיתים ותמיד להתייעץ איתם קודם כל. אבל בכך שטיפלת בזה כפי שעשית, האם לא חשפת אותי?"

כיוון שחשבתי שאני צודק בעניין הזה, לא גיליתי חמלה כלפיו בכלל. בדיוק אז, אשתו וילדיו נכנסו לחדר. הם גם כן מתרגלי פאלון דאפא. בהתחלה חשבתי שאשתו תתייחס לקונפליקט הזה מנקודת מבט רציונלית. אבל זה היה בדיוק להיפך. היא צידדה לחלוטין בבעלה והפנתה אליי אצבע מאשימה. התחרותיות והחשיבה המתרעמת שלי כתוצאה מתרבות המפלגה הקומוניסטית הגיחו כולן החוצה. התווכחנו ממושכות ואז נפרדנו, כשאני מרגיש אומלל. כשהגעתי הביתה עדיין לא הייתי מסוגל לבחון את מה שקרה באמצעות הפא. המשכתי להרגיש פגוע והדרך שלי להתמודד עם זה הייתה להפסיק להכין את המהדורה השבועית המקומית למינג-הווי. המהדורה המקומית שלנו נפסקה.

אחרי זמן מה שאלתי את עצמי יום אחד: "למה בכלל רציתי להכין את המהדורה השבועית מלכתחילה? זה היה כדי לסייע למאסטר לי בהצלת ישויות חיות. אז למה הפסקתי לעשות זאת? האם עשיתי זאת עבור המתרגל המתאם?" הבנתי שטעיתי ושהסתכלתי על הקונפליקט באמצעות חשיבה אנושית. המאסטר אמר לנו להסתכל פנימה כאשר אנחנו נתקלים בבעיות. כך נוכל לשפר את עצמנו באמצעות קונפליקטים. איך יכולתי להשתמש בחשיבה אנושית ברגע שנתקלתי במחלוקת? האם זה שנתקלתי בהתנגדות שם לא היה כדי לעזור לי לטפח? עליי להודות לאנשים שנתנו לי את ההזדמנות להשתפר. חוץ מזה, המחלוקת הייתה באשמתי מלכתחילה. למה לא הסתכלתי פנימה? למה לא הסתכלתי על הסוגיה הזאת באמצעות עקרונות הפא?

חבל שאיבדתי הזדמנות להשתפר, וטעיתי בכך שרבתי עם מתרגלים אחרים בגלל זה. עכשיו לא היה מי שיכין את המהדורה השבועית המקומית. לפיכך חשבתי שאולי לעשות את העבודה הזאת זה חלק מהמשימה שלי, ושאני חייב להגשים את הנדר הפרהיסטורי שלי לסייע למאסטר לי בתיקון הפא, לא משנה כמה זה קשה.

אמרתי לעצמי שאני צריך לטפח את עצמי תוך כדי ביצוע הפרויקט הזה ושאני חייב להסתכל על דברים על בסיס עקרונות הפא כשאני נתקל בבעיות.

המשכתי ללמוד את הפא היטב. המאסטר אמר לנו ב"תלמידי הדאפא חייבים ללמוד את הפא":

"אתם חייבים ללמוד את הפא היטב משום שזו הערובה היסודית לכך שתחזרו למקום שלכם".

הבנתי שהסיבה שלא הצלחתי להשתפר במהלך הקונפליקט היא, שלא למדתי את הפא היטב. אז אמרתי לעצמי שאסור לי להשוות בין ביצוע פרויקטים של דאפא לבין לימוד פא. בה בעת אמרתי לעצמי שאפעל היטב ככתב מינג-הווי.

לאחר מכן דיווחתי בזמן אמת מידע על הרדיפה של מתרגלי דאפא מקומיים וכשלא היה מידע זמין כתבתי בעצמי מאמרים על הרדיפה. אספתי מידע מהמשטרה, ממשרד התביעה, מבתי דין וממחלקות מִנהל, וכתבתי על מקרים שמבצעי הרדיפה קיבלו גמול קארמתי לאחר שרדפו מתרגלי דאפא. בנוסף לשליחת דיווחים למינג-הווי על מקרי הרדיפה המקומיים, עזרתי גם למתרגלים המקומיים לכתוב מכתבים למטרות משפטיות, ועזרתי למתרגלים ששלחו תלונות פליליות נגד ג'יאנג דזה-מין כדי שיובא לדין

בכל הדברים האלה הייתי צריך ללמוד היטב את הפרטים מהמתרגלים העמיתים, והיה עליי לחקור הרבה כדי לקבל את המידע הרלוונטי. זה צרך זמן רב. לפעמים רק כדי להכין מסמך המשמש לתביעה של ג'יאנג הייתי צריך לאמת פרטים עם מתרגלים מספר פעמים כדי לוודא שהמידע מדויק.

המאסטר אמר ב"תלמידי הדאפא חייבים ללמוד את הפא":

"אחריותם של תלמידי הדאפא היא להציל ישויות חיות".

ואכן, כל מה שעשיתי היה עבור הצלת ישויות חיות. לפיכך לא משנה כמה קשה הייתה העבודה, הייתי צריך לעשות אותה ולעשות אותה היטב. ככה בכל יום בדיוק התמודדתי בשמחה עם כל מה שנתקלתי בו בטיפוח.

כדי להצליח היטב בפרויקט הזה הייתי לפעמים עסוק מדי מכדי לאכול, ולפעמים הייתי צריך לעבוד עד חצות. באותה תקופה עשיתי הכול: החל מבחירת חומרים, כתיבת דוחות, עריכה והדפסה, ועד הגהה. למדתי לצלם כדי להעשיר את התוכן של המהדורה המקומית ולהפוך אותו למושך יותר, ולאחר מכן למדתי בהדרגה לערוך את הצילומים ולהכניס אותם למאמרים. בשנים האחרונות המהדורה השבועית שלנו הייתה מוכנה כמעט כל שבוע, והמתרגלים יכלו להדפיס אותה ולהפיץ אותה לאנשים. המהדורה המקומית מילאה תפקיד יעיל בהרתעת כוחות הרשע וחשיפת הפשעים המרושעים של המפלגה הקומוניסטית.

פעם אחת נסעתי לעיירה סמוכה כדי לאסוף מידע ממתרגלת עמיתה שכתבה לעתים קרובות מאמרים שחשפו את הרדיפה. היא אמרה לי שהיא אספה כל כך הרבה נתונים שהיא לא מוצאת זמן למיין אותם ולכתוב מאמרים. עודדתי אותה לסלק הסחות דעת כלשהן ולהעלות את המידע בכתב. היא אמרה שניסתה לעשות זאת מספר פעמים אך לא הצליחה בכך. היא הראתה לי מה שהיא אספה, ערימה של דפי A4 בגובה של כחצי מטר. הצעתי לקחת את הדפים הביתה כדי לארגן אותם והיא הסכימה בשמחה. מאז בכל פעם שיש לי זמן אני קורא את המידע על המקרים האלה ומארגן אותם לפי קטגוריות. לאחר מכן אני מתעד את הרדיפה המקומית המבוססת על החומרים האלה שנמשכת על פני עשור. זה אכן היה מאמץ לכתוב כל כך הרבה מאמרים. שלחתי את המאמרים למינג-הווי והם פורסמו. הרגשתי שאני לא עושה עבודה טובה כמו שהיא עושה, מפני שהיא אספה את המידע ולעתים קרובות היו דברים שלא הבנתי עד הסוף. אבל בכל מקרה, לא נתתי לחומרים היקרים ללכת לאיבוד. מאוחר יותר שמעתי שהמתרגלת הזאת נרדפה למוות, והרגשתי עצב רב.

המאסטר העניק לי סביבת טיפוח כה נהדרת, שיש בה הזדמנות ללמוד ממתרגלים אחרים. ראיתי תכונות נפלאות אצל כל מתרגל ומתרגל. יש מתרגלים שיש להם הבנה ברורה מאוד של הפא ומחשבות נכונות חזקות כשהם נתקלים בבעיות; חלקם מאורגנים ביותר; וחלקם מסוגלים לטפל היטב במשפחותיהם בעודם עושים את שלושת הדברים היטב. היו לי גם הזדמנויות לשתף עם מטפחים אחרים על ההבנה שלי את הפא. יש פעמים בהם שמתי לב להחסרות של מתרגל עמית, והייתי לומד לקחים מהטעויות שלו.

היו זמנים שבהם לא יכולתי שלא להרגיש מוטרד ועייף. לדוגמה, לאחרונה שתי מתרגלות עמיתות נהגו להגיע  אליי הביתה פעם בשבוע. בכל פעם שהן הגיעו הן היו מדברות על המצוקות שהיו להן עם בעליהן וכיצד הן לא מצליחות לפרוץ את הקשיים שלהן. שיתפתי אותן במחשבות שלי מנקודת המבט של הפא אבל לא הייתי יעיל ביותר כדי לעזור להן לראות דברים בדרך זו. מאז התחלתי להרגיש קצת מוטרד ועייף מזה.

כשהבנתי שאני לא צריך להרגיש כך, נזכרתי שמתרגלי הדאפא הם גוף אחד. לפיכך הקמנו קבוצת לימוד פא חדשה. באמצעות קריאת "ג'ואן פאלון" ראיתי בהדרגה את ההחזקה שלי ושלחתי מחשבות נכונות לסלק אותה. התהליך הזה ארך זמן רב, אבל בסופו של דבר הצלחתי לגלות את ההחסרה שלי במלואה.

מאותו זמן ואילך אפילו כשמתרגלים אחרים אמרו דברים רעים על מצב הטיפוח שלי, לא התרגשתי בכלל. למדתי שאין עליי להסתבך מול אחרים לגבי מה נכון ולא נכון. במקום זאת כשאני נתקל בקונפליקט, אני חייב להסתכל פנימה ולתקן את עצמי ואת החשיבה שלי. את הנכון והלא נכון האמיתיים ניתן לאמוד רק על ידי כך שאומדים מול הפא; ורק המאסטר מכיר את כל הסיפור מאחורי כל דבר. לי עצמי אסור להסתבך בכל העניינים האלה.

קיבלתי גם הרבה שבחים מהמתרגלים באזור שלי. אבל הבנתי שגם שבחים וגם ביקורת הם מבחני שין-שינג, וכמטפח עליי לשפר את האופי שלי ולסלק החזקות אנושיות.

פעם עזרתי למתרגלת קשישה לכתוב מסמך האמור לשמש בתביעה משפטית. לקח לי בוקר שלם לכתוב את זה, ואז לקחתי את זה אליה. למחרת היא באה אליי, הביעה את דעתה על הכתוב וביקשה ממני לעזור לתקן את המסמך. לפני שהלכה היא אמרה: "אני חייבת ללכת אחרת לא אספיק לקנות מצרכים במכולת". מיד הרגשתי כועס בפנים. חשבתי לעצמי: "לך נגמר הזמן? למה את לא חושבת על כמה שאני צריך לעשות? עדיין יש לי עוד דברים של דאפא שממתינים לי, ואין לי זמן לטפל בבית שלי. זה לא שאת לא יכולה לקרוא או לכתוב. את פשוט לא רוצה לעשות שום דבר בעצמך". ועדיין תיקנתי את המסמך, הדפסתי אותו ולקחתי אותו אליה.

כעבור יומיים היא הגיעה שוב וביקשה שאוסיף שהוועדה הפוליטית משפטית (PLAC) ו"משרד 610" הם המקור לרדיפה שבה נתקלה. הפעם סירבתי לעשות את השינוי. אמרתי: "כולם יודעים את זה. אבל את יכולה לשנות את זה בעצמך אם את רוצה. באמת שאין לי זמן".

בחשיבה אחורה אני מרגיש שלא טיפחתי היטב במצב הזה. המושגים האנושיים האלה ממש רעים. בסיפור הטיפוח של מִילֵה-רִיפּה, נאמר לו לפרק ולבנות מחדש בית כל כך הרבה פעמים, וזה היה קשה לאין שיעור מתיקון מסמך. התקרית באמת הראתה עד כמה מצב הטיפוח שלי היה עלוב בהיבט הזה. באותו הזמן מה שעשיתי היה ממש מזיק גם למתרגלים אחרים. מעתה ואילך אני בהחלט אתקן את עצמי בהתבסס על הפא ואטפח במרץ קדימה.

אם משהו אינו הולם בשיתוף שלי, אנא ציינו זאת.