קראו עכשיו

  (המשך מחלק 4)

(Minghui.org)

הצבע הסגול רב החסד

צבע נוסף הניצב בשורה אחת עם הצבע המוזהב בתרבות המסורתית הוא סגול. יש אנקדוטה טאואיסטית ידועה האומרת: "הצ'י הסגול מגיע מהמזרח".

היא מספרת על לאו דזה, מייסד הטאואיזם, שעזב את שושלת ג'ואו כדי להיות נזיר מתבודד ועבר במעבר האן גו. לפני שהגיע לשם, יין שי, שוטר בכיר ששמר על המעבר, הבחין בזרם אוויר סגול שהגיע מהמזרח והוא הבין שאיש קדוש יבוא משם. ובאמת זמן קצר לאחר מכן, לאו דזה הגיע רכוב על גב שור בצבע ירוק-כחלחל. יין התחנן בפני לאו דזה לכתוב את כתביו והפך לתלמידו. כך נוצר הספר "דאו דה ג'ינג "(טאו טה צ'ינג), הקלאסיקה שהועברה הלאה לדורות הבאים.

אנשים בדרך כלל מייחסים את הצבע הסגול לצבע מבשר טובות, שהוא גם צבע אופייני של טאואיזם. למשל, המקום בו חיים בני אלמוות נקרא "אחוזה סגולה", וכתבים טאואיסטים מכונים גם "ספרים סגולים" בסינית.

עקב מקורו היוצא דופן, עד מהרה הסגול הפך לסמל אצילי בתרבות הסינית המסורתית. בספר "חואו האן שו" (ספר האן המאוחרת) נאמר בפרק 48: "בשמים קיים ארמון דזי-וויי, שם גר הקיסר השמימי. באופן דומה מלכים בנו ארמונות בצורה כזו גם כן". 

אנשים סינים קדמונים האמינו בהרמוניה בין השמים, הארץ והאדם. לכן הפריסה של עיר גם הייתה צריכה להתאים להגדרות בשמים. מכיוון שהקיסר השמיימי התגורר בארמון דזי-ווי בממלכה העליונה, וכוכב הצפון (המכונה גם "כוכב דזי-וויי" בסינית) תמיד כובד כ"כוכב הקיסר", הקיסר עֲלֵי אדמות (שכונה לרוב בכבוד "בן השמים") היה צריך גם כן שיהיו לו מגורים המתכתבים עם הארמון הסגול בשמים. למעשה, בשושלות סווי וטאנג, הארמון הקיסרי בעיר הבירה לואו-יאנג אכן נקרא "ארמון דזי-ווי" (הארמון הסגול); בשושלות מינג וצ'ינג הארמון המלכותי נקרא גם "דזי-ג'ין צ'נג" (העיר האסורה הסגולה).

נוכל לראות שהצבעים סגול וזהב שניהם יקרי ערך בתרבות הסינית המסורתית. אף שעל פני השטח שני הצבעים נראים שונים למדיי, הם לא סותרים זה את זה. למעשה שני הצבעים מוזכרים לרוב יחד.

לדוגמה, במונח "דזי-ג'ין" (סגול מוזהב) השתמשו תכופות בתיאור בודהות בטריפיטאקה. בסוטרה של "ים הסמדהי המושג דרך התבוננות של הבודהא" (גואן פו סאן-מיי האי ג'ינג, הידוע גם כ "סוטרת ים הסמדהי"), בודהא שאקיאמוני מתואר כך: "בודהא שאקיאמוני, הזוהר באור סגול מוזהב, הופיע בפני תלמידיו". בתיאור של בודהות אחרים גם השתמשו לרוב ב"סגול מוזהב". לדוגמה, נאמר כי לבודהא ויפאסי יש "גוף בצבע סגול מוזהב". תיאורו של בודהא קאסאפה הוא של "בעל גוף בצבע סגול מוזהב, עם מראה מושלם..."

אנשים רבים בקהילת הטיפוח מבינים שבממדים שונים צבע יכול להיראות בגוונים שונים. גם אנשים רגילים עשויים לחוות זאת. לדוגמה, אם תביט בצבע אדום במשך זמן מה ואז תעצום עיניים, צבע ירוק עשוי להופיע מול עיניך. יש מחקרים שגם גילו שמתכת זהב יכולה להופיע כסגולה.

כפי שאנחנו יודעים, חומר מורכב מחלקיקים מיקרוסקופיים. בזהב לדוגמה, אם גודל הננו-חלקיקים משתנה ברמה המיקרוסקופית (ננו-מטר אחד שווה ל-0.000001 מ"מ), הם עשויים להופיע בצבעים שונים כתרחיפים קולואידיים בנוזל (כמו ג'לטין או מים). הננו-חלקיקים הקולואידים של זהב מתחת ל-100 ננו-מטר יצבעו את התמיסה באדום, בשעה שהחלקיקים שמעל 100 ננו-מטר יצבעו את התמיסה בכחול או סגול. כמובן, לא משנה איזה צבע מופיע, החומרים הם למעשה זהב. אנא התייחסו לתמונה הבאה כאל איור.

 ניסוי בננו-חלקיקי זהב מאדום לסגול

חמשת הבקבוקים בלוח העליון בתמונה מלאים בזהב, אך גודל החלקיקים המיקרוסקופיים של הזהב בכל בקבוק שונה. הלוח התחתון בתמונה מראה ננו-חלקיקי זהב בגדלים שונים, והשוני בגודל  החלקיקים גורם לשינוי הצבע.

תופעה כזו עשויה להזכיר לאנשים תיאורים מסוימים בכמה קלאסיקות. לדוגמה, כשמתארים את גן העדן של אלים ובודהות, נאמר שהכול שם מוזהב ונוצץ. אך כשמסתכלים טוב יותר, לכל הישויות והדברים באותו עולם יש הצבעים שלהם. אנשים המוגבלים על ידי דרך החשיבה המודרנית המכנית שלהם עשויים להתייחס לתוכן בקלאסיקות אלו כסותר את עצמו, כשייתכן שהחשיבה שלהם, שהיא נוקשה ודיכוטומית לפעמים, היא המונעת מהם לחוות דברים בממד גבוה יותר של זמן מרחב. יתרה מזאת, זהב גם משתנה ברמות שונות ומופיע באופן שונה כשבוחנים אותו לעומק...

יש גם פיגמטים של צבע סגול מוזהב באמנות יפה. דוגמה מוכרת בהיסטוריה היא הסגול המוזהב של קסיוס [הרופא אנדאס קסיוס] מגרמניה במאה ה-17. מיכאל פאראדיי, פיזיקאי אנגלי מהמאה ה-19 גילה במחקרו שהרכב של פיגמנט זה הוא למעשה חלקיקי זהב זעירים ועדינים במיוחד.

כמובן, האנשים היום לא משתמשים בזהב כדי להפיק צבע סגול. אבל לפני שהציוויליזציה התעשייתית המודרנית התגבשה, מיצוי הפיגמנטים הסתמך במידה רבה מאוד על חומרים טבעיים.

במזרח, חומרי גלם שהשתמשו בהם כדי להכין צבע סגול היו גם נדירים למדי. בסין העתיקה צבעים סגולים הופקו מתמציות של שורשי צמחי קומפרי שהתפתחותם מעוכבת, אז נדרשה כמות גדולה של קומפרי, והיה צורך לחזור על תהליך הצביעה מספר פעמים כדי להגיע לתוצאה הרצויה. על אף זאת הצבע נטה לדהות בקלות.

במערב אנשים השתמשו בהפרשה שהופקה ממספר מינים של חלזונות סלע קטנים הידועים גם כ"מוּרֶקְס" כדי לייצר צבע סגול. בגלל שההפרשה מכל חילזון הייתה קטנטנה והתפעול היה מסורבל ודרש עבודה רבה, הצבע הסגול היה בעל ערך רב ומחירו היה גבוה במיוחד. יש אנשים שייצרו צבע סגול ממיץ של אוכמניות אירופיות, אך הצבע היה די כחלחל ואי אפשר היה להשוותו ל"מורקס" הסגול. היו גם עוד מקורות שתפוקתם נמוכה מאוד, אז לא נדון בהם כאן.

בזמנים הקדומים חומרי הגלם הנדירים והיקרים שניתן היה ליצור מהם צבע סגול נתנו לו שווי-שוק גבוה מאוד וזה הפך את הצבע הזה יקר ערך עוד יותר בעולם החילוני במזרח ובמערב כאחד. לדוגמה, בשושלת טאנג של סין (618-907) רק פקידים מהדרג השלישי ומעלה היו זכאים ללבוש גלימות רשמיות סגולות, ולאנשים מן השורה זה היה לחלוטין מחוץ לתחום.

במערב, היה ידוע שיוליוס קיסר אהב ללבוש גלימות סגולות, ובהדרגה הסגול הפך לצבע אצילי ויקר ערך באופן מסורתי. מאות שנים לאחר מכן המשפחה המלכותית הביזנטית אף השתמשה ב"נולד לסגול" (Porphyrogenitus) לטובת בנים שנולדו במהלך תקופת השלטון של הוריהם, בעדיפות על אחיהם שנולדו לפני שאביהם עלה על כס המלוכה. הרעיון יושם מאוחר יותר באופן נרחב יותר לגבי כל הילדים שנולדו להורים בכירים או חשובים, כדי לציין את מוצאם האצילי.

(המשך יבוא)